בסוכות הזה –
אני רוצה לשמוח.
כמה פשוט
ככה מסובך.
לשמוח בכם ילדים יקרים שלי
לשמוח בכם באמת, מבפנים.
לשמוח בעיניים הגדולות, היפות והחכמות שלכם,
לשמוח במריבות השטותיות שלכם,
לשמוח בחיוך השובב,
לשמוח בדמעות,
אלו המעצבנות.
לשמוח אתכם בחג עד כלות…
לרקוד ולשיר,
ולא לחשוב על הלכלוך שרוקד לנו מתחת לרגליים.
לא לחשוב על החולצה המהממת,
המותאמת,
שעכשיו כל כך מוכתמת.
לשמוח בכל בצל שאני מטגנת.
—
לשמוח אתכם ככה בסוכה.
אפילו שחם לי,
ויש זבובים.
ואני רק חולמת על הספה בפנים
עם מוסף הסיפורים.
רוצה לשמוח- בך.
לשמוח איתך.
לשמוח בכל רגע שלנו ביחד,
סתם ככה בבית עם מטפחת מוזנחת.
לשמוח ברגעים הפשוטים
במריבות הקטנות.
בביחד שנהיה לנו בשתים עשרה שנות עבודה יפות.
רוצה לשמוח ככה בפשטות.
בלי קשר לבגדים, לנראות, לסרוק של הפאה, למספר העוגות,
בלי להציץ מסביב לכל הסוכות,
ולחשוב מה היה יכול להיות לי… אם…
לשמוח ככה באמת מבפנים,
בלי לחשוב על כלום,
בלי לתכנן תוכניות.
פשוט לשבת ולהיות,
אני עם כל המתנות,
עם הנסיונות,
עם הדמעות,
עם החיוכים, עם העייפות, עם השומנים.
לשבת ולשמוח.
כמה פשוט, ככה גבוה…
—
רוצה לנשום לתוכי את ההתרגשות של הקטנטנים האלו שהולכים לי בין הרגליים.
רוצה להיכנס לחג עם העיניים האלו הבורקות של בת השנתיים,
שמחר 'מבישה שמלה חגיגיגיגיגיגיתתתת',
וכבר לא נרדמת יומיים.
רוצה לשמוח כמוכם.
—
רוצה לשכוח,
כמה היה לי קשה,
כמה שעות עבדתי ורצתי.
כמה אני עייפה,
ושבסוף לא מצאתי שמלה.
—
כי מצאתי לי תפילה.
אבא,
רוצה לשמוח.
כי אתה בחרתנו,
ונתת לנו את הסוכות הזה.
שנשמח מבפנים,
עם או בלי אורחים,
עם או בלי תנאים,
ואני בוחרת לשמוח.
תזכירו לי את זה,
כי אני נוטה לשכוח….
—
א פרילאכען סוכות חברות יקרות!!
בואו לרקוד איתי בשמחת בית השואבה הכי שווה בביתר!
אני בס"ד על ההנחיה, קטעי הספוקן, והשירה בדואט עם ציפי נייהוז המדהימה…
בואו להגיד שלום!
אפרת נוגע עמוקקק
חבל שלא קראתי לפני סוכות
התרגשתי מכל שורה
תודה.