חנוכה הוא חג כל כך משפחתי
אני מדמיינת אותנו יושבים ומשחקים עם הילדים ביחד.
אבל במציאות מדליקים נרות, אוכלים ביחד סופגניות/לביבות (שהכנתי בלחץ אחרי שחזרתי ב4 מהעבודה)
ואז בעלי הולך לכולל עד 8-9
זה כ"כ קשה לי כל שנה, אבל אין מצב שיוותר, ומתביישת בכלל שזה מפריע לי
מה עושים? בא לי חג משפחתי.
בכללי אציין שבעלי אברך מופלא שלומד שעות ארוכות מעבר לסדרים, נהנה מהלימוד ולא נעדר כמעט בכלל. מצד אחד מעריכה מאוד מצד שני לא קל בכלל וחנוכה זו רק דוגמא.
כל שנה בעלי ג"כ היה הולך ללמוד מיד אחרי ההדלקה, עד לשעות הקטנות של הלילה – ב"ה. וכל שנה מחדש הרגשתי צביטה בלב, אוףף למה עכשיו??? וכן גם לערבי לביבות לא הגיע אלא א"כ זה בשביל כיבוד הורים – היה מגיע מאוחר ויוצא מוקדם ואני נשרכתי הלוך חזור עם ילדים קטנים…
ולא ידעתי כמה אני צריכה להודות על זה.
השנה לצערי בעלי תקופה ארוכה חולה, חלש נורא, ובקושי קם בבוקר לתפילות וכן בקושי מצליח לצאת לכולל ללמוד –
ובעלי היה אחד ה'מתמידים' הגדולים!!
ונכון שגם בימים רגילים השינוי ניכר – אבל הכייי זה בחנוכה..
כי פתאום הוא בבית! הוא כביכול נמצא בשעות הכי משפחתיות בעולם, מה שהייתי מצפה לזה שניםם.
והשנה הרגשתי את זה חזקקקק –
כמה צריך להודות על זה שהבעל הולך ללמוד, והוא מרגיש טוב ויש לו כח לקום ולצאת ללמוד שעות ארוכות וללכת לישון מאוחר ולקום מוקדם….
אז נכון שזה קשה לא קל להיות לבד בשעות הללו, וזה ראוי להערכה הכי גדולה שיש – כמובן לאישה שנשארת בבית וצריכה לדאוג לאווירה הטובה..
ובעז"ה מחכה כבר לחנוכה בשנה הבאה שבעלי יצא ללמוד כמו בשנים הקודמות אבל הפעם זה יהיה מתוך תחושה של הודיה.. שזכיתי לשלוח את בעלי!!
מחזיקה אצבעות לכל הנשים הצדקניות של הדור הזה.. בזכותינו נגאל בעז"ה בקרוב!!!
רפואה שלמה,
אמרתי עליו תהילים..
אמאלה!!
חייבת לשתף…
בעלי ממש לא מזמן התחיל סדר ג'. ואני מרגישה שזה הקרבה ממש גדולה עבורי (אני ממש שמחה ומודה על זה…)
אבל אמרתי לעצמי איזה כיף שעוד מעט חנוכה והוא יהיה איתי בערבים וכו וכו… בניתי ל זה עולמות…רציתי שנעשה ביחד את כל הדברים שאנחנו לא מגיעים לשם אף פעם.
ואז קראתי פה את השרשור וזה ריגש אותי ממש ונתן לי גישה לזוית נוספת של בעל לומד…
גישה שמעריכה תורה, גישה שלא מתמסכנת על זה…ואמרתי לעצמי אם הוא ישאל אותי אם ללכת ללמוד בחנוכה או לא. אני אומרת שמיצידי כן!
ובאותו ערב הוא חזר הביתה מהכולל ושאל אותי מה אני אומרת על חנוכה. האם יהיה לי אכפת שהוא יילך ללמוד כל יום מ 6-10 בערב, ואמרתי שמיצידי בכיף!
והוא הלך וזה עשה לי תחושה מדהימה!
ואני קוראת את מה שכתבת (אמא) וזה כ"כ מרגש אותי!!
עשה לי חשק לשתף…..
יש בדור שלנו נשים פשוט מרוממות! עם עיניים כ"כ גדולות ובריאות!
יש לכן חלק בתורה של בעלי במשך 4 שעות 6 ימים!!
אשריכן!
האמת שאני רוצה להעלות פה נקודה נוספת,
כל התגובות חכמות ומענינות וגם מחזקות.
הייתי רוצה להאיר:)
בעלי לא יוצא לכולל ערב, הוא אברך, אבל לא מהסוג שלומד יותר, או כזה. אברך לשם שמים ממש, כזה שהלימוד קשה לו, ולא מגיע להשגים וכדומה.
והוא בבית כל ערב בחנוכה (כמעט- אלא אם יוצא לסידורים)
ולא, אין בבית אוירה משפחתית, שמחה מיוחדת ועוד כל מה שתיארו פה.
לא, אנחנו לא רבים- ב"ה השלום בית שלנו מעולה.
אבל בעלי איש פשוט, שלא יודע לעשות אווירה, לא גדל בבית רגיל וטוב, ואנחנו מדליקים נרות, הוא מברך, אני שרה ומחייכת ושמחה- כי חשובה לי החוויה שתוטמע בילדים. הוא מתיישב על השטיח עם התינוק התורן או על הספה, וזה. אם הספקתי להכין אוכל אוכלים, אם לא- לא.
אז לא תמיד יש אווירה כשבעל בבית.
לפעמים לא. אז מה?
בבית שלנו יש המוןן חוויות אחרות. יש מידות טובות, ומסירות ונתינה, ואהבת אמת, ומרחב אישי, והמון ענווה ולמידה והתפתחות אישית. אבא שעושה אווירה- אין.
אז אמא משתדלת, ומקבלים את המצב. לא קל- במיוחד שאני באה מבית שאבא שלי ידע וחצי לעשות אווירה.
אני רוצה השלים וגם לשמוח עם המציאות שבה הקב"ה הניח אותי.
מקווה שקראתן עד פה…
וואהו!! את השראה.
איך את מתארת בכזו פשטות שבעלך לא איזה 'משהוא מיוחד' במושגים חיצוניים כמובן, אבל את עם המבט קדימה- החויה שתחרט לילדים, מה המשמעות האמיתית, מעריכה!! ותאמיני לי, גם אם בעלך לא עושה 'אש', הרוגע והבריאות הנפשית של הילדים שלך, בבית עם הורים רגועים ושלמים, בבית שאמא מעריכה את אבא כי הוא אבא, ולא כי הוא עושה משוה מיוחד- הילדים שלך גדלים עם מתנה שהם לא יודעים להעריך עד כמה היא אדירה…
גם בעלי לא יוצא לכולל ערב, והיו לנו ימים יפים יותר בחנוכה ויפים פחות… לכל אחת יש את ההתמודדות שלה, מעריכה!!
ריגשת!
את מיוחדת. כיף לבעלך והילדים!!
מסכימה עם כל מילה ש"אמא" כתבה
בזכות נשים צדקניות עתידין להגאל.
ה', בקרוב כבר!
אבל נשמע שזה בדיוק האוירה היפה…
אבא יושב על השטיח עם התינוק.אמא שרה מחייכת ושמחה
זה בדיוק ה א ו י ר ה שכולם מדברות…
ככה שאולי בלי ששמת לב בדחת האחורית התגנבה האוירה לביתך
וכשהילדיםיגדלו זה האוירה שהם יזכרו וינסו לשחזר…
גם אצלינו לא עושים משהן מיוחד,
אבל זה זמן שכולם בבית (בימים שבעלי נמצא..) והילדים מוציאים משחקים ומבקשים שנצטרף גם ואנחנו משתדלים לשחק איתם קצת / הרבה לפי הכוח,
אוירה משפחתית זה לאו דווקא לעשות דברים גדולים ומרשימים, אלא הביחד, הרוגע, השמחה המשפחתית,
נ.ב. בחוה"מ אני מכינה ארוחת בוקר משפחתית, שזה כולל דברים בסיסיים אך בשפע, גבינות מתובלות, סלט ירקות, חביתות, כל בוקר פחות או יותר אותו דבר, קמים בנחת מתפללים ואוכלים בערך ב 11:00-12:00 ארוחה רגועה במשך כשעה כולם ביחד, זה הדבר שהילדים הכי מחכים לו בחגים, יותר מהיציאות והמפגשים…
איזה דיון יפה ומעורר!
חיזקתן!
בחנוכה היה ערב אחד שעשו "סדר" מיוחד בכולל של בעלי,
וזה היה בדיוק בערב הלביבות אצל ההורים שלי… (איך זה לא קרה בערב הלביבות של הצד שלו?)
האמת- הדיון הזה כאן הוא שנתן לי את הכח "לשחרר" אותו ללכת ללמוד.
כל הכבטד לך,
אגב למה שזה בצד שלך יותר קשה לך?
בטח הוא יותר נהנה מהצד שלו, אז תשמחי שלפחות הוא נהנה..