חנוכה הוא חג כל כך משפחתי
אני מדמיינת אותנו יושבים ומשחקים עם הילדים ביחד.
אבל במציאות מדליקים נרות, אוכלים ביחד סופגניות/לביבות (שהכנתי בלחץ אחרי שחזרתי ב4 מהעבודה)
ואז בעלי הולך לכולל עד 8-9
זה כ"כ קשה לי כל שנה, אבל אין מצב שיוותר, ומתביישת בכלל שזה מפריע לי
מה עושים? בא לי חג משפחתי.
בכללי אציין שבעלי אברך מופלא שלומד שעות ארוכות מעבר לסדרים, נהנה מהלימוד ולא נעדר כמעט בכלל. מצד אחד מעריכה מאוד מצד שני לא קל בכלל וחנוכה זו רק דוגמא.
העצה שלי,
היא שהזמן המשפחתי יכול להיות קצר אך מנוצל היטב
הסוד הוא באיכות ולא בכמות
ילדים יזכרו היטב לילות שמחים של חנוכה,
בהם היה 15 דק' של ריקוד, משחק משפחתי על סופגניות או משהו טעים אחר
ואח"כ אבא הולך ללמוד
וכל המשפחה שמחה ביחד על הלימוד
אפשר להמשיך גם אח"כ משחק ואוכל טעים
אבל אבא נמצא בהתחלה, וזה מה שחשוב
זה חמים וכיף לא פחות
והאור של התורה, והשמחה שלה, בטוח יחדרו ללבבות הטהורים שלהם
אשרייך
תזכרי שבזה את מגדלת לא רק את בעלך והלימוד שלו
אלא דורות בע"ה של ילדים שזוכרים מה אבא שלהם עושה כל רגע,
יודעים מה הכי חשוב
ומה הכי שמח!
כי זה שמח, שאבא הולך ללמוד את התורה שהיוונים לא הרשו…
ואת יכולה להדליק מוזיקה ולרקוד איתם לכבוד התורה… לעשות הכנסת ספר תורה
אולי זה גם קצת יקל על ההרגשה שלך
ועוד עצה קטנה לא בטוח שזה יתאים ספציפית לך אבל זורקת –
אולי אפשר שהבעל ישאר קצת ללמוד בבית,
או קצת עם הילדים (אם יש בן בגיל),
ואז זה להרגיש קצת יותר מקרוב עוד קצת את הלימוד.
או ללמוד משהו ביחד על ימי החנוכה / להגיד תהילים וכו
אבל להרגיש שהרוחניות, שהתורה הזו היא משהו של כל הבית ולא רק שלו
תקנו אותי אם אני טועה,
אבל יש סיכוי שבנושא הזה יש פער ענק בין ליטאים לחסידיים??
כמו לדוגמא הפער שיש ביניהם בתקופת האירוסין?
כי אני ליטאית, ואני ממש לא זוכרת את לילות חנוכה ככה, בזיכרון שלי, ואולי שכחתי…
בעלי נשאר בבית בטח כמה שעות, ובעלי אדם שלומד הרבה מעבר לסדרים בדר"כ.
ולפי התגובות כאן זה נשמע שאצל הרבה חנוכה זה לאו דווקא חג שהגברים נשארים אחרי הדלקת נרות,
לכן מעניין אותי אם זה פשוט שוני בין מגזרים או שאני לא זוכרת נכון, או שאצל בעלי ספציפית חנוכה זה זמן שהוא נשאר…
מוזר, כי אני ליטאית ואני זוכרת הדלקות חנוכה שמחות וארוכות, אולי זה תלוי באמת במשפחות
אני גם ליטאית ובעלי נמצא בבית בלילות חנוכה. לפעמים הוא יוצא ללמוד אחרי שמסיימים את החגיגות.
אולי דווקא הפוך
אני חסידית. ולא מכירה אף אחד סביבי שיוצא ללמוד בכולל
הכולל הוא משתיים עד ארבע וחצי( מדליקים בצאת הכוכבים)
אצל חסידים הרבה בכלל נוסעים לאדמו"ר להדלקות וכל סדר היום שונה.
נכון
חצי מחנוכה הבנים לא בבית, נוסעים לירושלים להדלקה אצל האדמו"ר…
בחצי השני יש להם אירועים מחוץ לבית – אם זה סיום גדול שמשתדלים לעשות, עוד ערב אחד נוסעים להורים, ונגמר החג 🙂
בכלל אצלנו יש עניין מאוד גדול ללמוד ע"י הנרות, חנוכה זה ימים מאוד גדולים והם מנצלים את זה כמו שצריך
נוסעים למירון לר' שמעון, לכותל, קבר רחל…
זה לא ימים של שגרה
מתי אתם גם ביחד?
אנחנו ליטאים , וגם אבא שלי וגם בעלי הולכים ללמוד אחרי ההדלקה. חצי שעה שרים אוכלים משחקים וכו' אח"כ הולכים ללמוד ואמא נשארת עם כולם להכין ארוחת ערב וכו.
חוץ מהיום של הערב לביבות שאז מתארגנים ונוסעים ואבא / בעלי לוקח את הגמרא איתו ללמוד כמה שמצליח בין לבין.
זו תגובה שקופצת על הגל אבל חייבת הייתה להיכתב או יותר נכון כתבה את עצמה…
אחיות שלי…..
אשריכן!!!!!!!
שתקלטו איזה תגובות
פה הולכות!!!!
זה פשוט לא נורמלי!!!!!!!
אני פשוט קוראת ובוכה מהתרגשות
אז בואו ונתרגש ביחד!!!!!!!!!
וניקח את הרגעים הללו
של התרגשות מקדושה
נשמור אותם לזמנים של קושי
ולזמנים של חול …
ונשא תפילה לד' יתברך
אבא,
תראה אותנו
תראה את בנותיך
ותן ותן לנו הכח
להמשיך ולשמוח
בתפקידנו …
בהצלחה לכולנו
שתמיד נמשיך לשמוח!!!!!!!
ווואהו איזה כתיבה נגעת וריגשת
הלכה קובעת – נר חנוכה או נרות שבת נר שבת עדיף כי זה שלום בית. אין הכוונה בשלום בית למנוע מריבות אלא אפילו מניעת צער קל. והבנתי ששלום בית = אומר שלימות הבית זה עניין גדול בתורה ואפילו בא לידי ביטוי בהלכה . אני לא מביאה כפסק הלכה חלילה אלא כהערה. רוצה לומר שזה לא שום דבר. במיוחד שש קהילות ששם עושים הרבה עניין מהדלקת נרות. חנוכה – חוץ מהלכה זה גם סוג של חג. וימים גדולים ומסוגלים. שואלת מה עם הילדים ?
חברות יקרות, ריגשתן אותי מאוד, התמיכה והעצות שלכן לא היו מגיעות מאף מקום אחר בגלל היכולת לשתף פה בצורה פתוחה.
תודה רבה לכל אחת שהגיבה וחיזקה!
האמת?
אני מקנאה בך,
כי לבעלי אין כזה כוילל ללכת אליו…
לא אני כתבתי את השאלה, אבל מקבלת כח מכולכן..
אנחנו נשואים כמה שנים ואין לנו ילדים עדיין [עכשיו לפני לידה ב"ההה]
יושבים רבע שעה ליד החנוכיה למעוז צור וכו' ודי מיד בעלי יוצא ללמוד
אני יוצאת מהעבודה מוקדם ומגיעה עם הנשמה ביד ברגע האחרון להדלקה [בד"כ עובדת עד יותר מאוחר] ומוצאת את עצמי מהר מאד לבד בבית, בערב ארוך ומשעמם..
וחברות פחות רלוונטיות בדרך כלל – כולן עם הילדים או בערבי לביבות למיניהם.
שנה שעברה זוכרת שהיה לי קשה להתחבר לימים האלו ולהנות בהם עם עצמי בין 4 קירות
אם הייתי מבקשת הוא היה נשאר, אבל בסוף זה התפקיד שלי – מזכירה לעצמי כל הזמן שבזכות הזו אני אקום לתחיית המתים. אבל זה לא קל בכלל
לא קל בשגרה ביום יום כשהוא יוצא לכולל ערב ואני נשארת לבד, ובטח לא בחנוכה שאמור להיות זמן חגיגי ומשפחתי
ונכון שיש ערב לביבות או שניים אצל ההורים שאנחנו יוצאים ביחד, אבל חנוכה זה 8 ימים…
אז נתתן לי כאן כח ותודה 🙂
וכמו שכבר כתבו כאן, וגם בעלי אומר לי בכל שנה – המהות של חנוכה זה פך השמן הטהור והחיבור שלנו לתורה, והימים הללו אמורים להיות ימים של התמדה וחיזוק בלימוד ולא להיפך..
תחזקנה ידיכן!!
וואו
התגובה היחידה שהביאה לי דמעות לעיניים… ריגשת!
שמחה כ"כ בשבילך שזכיתם ושנה הבאה כבר "תחגגו" כל ערב עם ילד, בעז"ה
כ"כ קשה להיות לבד בימים הגדולים הללו… אני מרגישה שכולם סיבי חוגגים עם המשפחה, עם הילדים, ורק לי אין 🙁
להרגיע אותך?
בעלי עובד בחנוכה יותר מבכל השנה..
אז מה אני עושה?
מסיבות חנוכה משפחתיות משני הצדדים-אצלי בבית!
ההכנות לפני כל כך מעסיקות אותי שאני כמעט ולא מרגישה את חסרונו..
ובימים שאין חגיגות? מפנקת את עצמי בהופעות וארועים במתנ"ס ,
גם שהילדים היו קטנים,דאגתי לביביסיטר שבוע לפני..
מה שכן הוא חוזר להדלקה ונשאר קצת זמן
מהסיבה הפשוטה שלפי עדות המזרח, אשה לא מדליקה שיש גבר בסביבה..
בכלל רק בלידה של התשיעי נודע לי שלפי הספרדים שאם הבעל בבית שהאשה בבית חולים או בבית החלמה,הוא מדליק נרות בבית והאשה לא מדליקה נרות שבת!
כל הכבוד שאת דואגת לעצמך!
תעריכי אותך!
חייבת לשתף אותכם
שהשנה בעלי שאל אותי אם זה בסדר מבחינתי שהוא ייצא ללמוד בערך שלושת רבעי שעה אחרי הדלקת נרות
ובזכות השירשור הזה קיבלתי כוח להגיד לו "כן" תלך תלמד…
נתתם לי כוחות להעריך ולאפשר…
מדהימה שאת!
רק רוצה להגיד לכן תודה!!!
נתתן לי המון כח!!
גם בעלי ב"ה לומד המון ולפעמים קשה לי…
למרות שאני מגיעה מבית שאבא שלי ת"ח עצום ותמיד לומד, וזו השאיפה שלי גם.
ואף פעם לא מתחרטת אחרי שנותנת לבעלי לצאת בזמנים קשים ותמיד חושבת אחר כך איך עלתה לי מחשבה בכלל לוותר על שעת הלימוד הזאת…
ולמרות כל זה אתמול כשבעלי ששאל אותי אם יוכל בחנוכה לצאת לשיעור ב6 לא אמרתי מיד כן (אני אחרי לידה ב"ה עם חבורת בנים אנרגטיים).
ועכשיו בזכותכן הולכת להגיד לו שילך בשמחה.
והזמן הזה יהיה לי יותר קל בזכות כל התגובות פה!!
וסתם חושבת שמותר לנו להרגיש מדי פעם שקשה, זה טבעי ולא סותר את זה שאנחנו רוצות הכי בעולם שישב וילמד כל היום.
ולהודות לה' שאלו חלק מהקשיים שלנו…
כל הכבודדדדד
אני הייתי ב-2 צידי המתרס,
כמה שנים אחרי החתונה בעלי היה מעביר את הזמן בכולל, לא פותח ספר בבית… וכמה היה לי קשהההה, אין מילים לתאר כמה עבודה עצמית זה דרש ממני. אחרי כמה שנים של תפילות (ובכיות מול נרות חנוכה..) הכל השתנה, היום הוא מתמיד עצום, ממש לומד בכל זמן פנוי, חוזר הביתה דקה לפני שבת, גם בחנוכה יוצא ללמוד אחרי ההדלקה, מוצאי שבתות…
אני לא רוצה להקטין מהערכה אליכן שמשחררות את הבעל, אבל היום קל לי הרבה יותר. בלי השוואה. אני מאושרת בחלקי ולא מאמינה ורק מתפללת שיהיה לו כח לגדול בתורה. לא שזה לא קשה לפעמים, אבל אין מה להשוות
אין לי ספק שעל התקופה שהייתי משתדלת לכבד אותו על מה שהוא ועובדת על עצמי ומתפללת אני אקבל יותר שכר
אז אני פשוט בהערכה עצומה!! לנשים שהבעל לא לומד והן היו רוצות, ועדיין מכבדות את בחירותיו, שמחות במה שהוא, מאמינות ומתפללות
ותאמינו בכח של תפילה, כי אני כבר לא האמנתי שמשהו ישתנה והייתי מתפללת כבר מכח ההרגל. ואני גם שמחה על התקופה הקשה, למדתי הרבה על עצמי, התקדמתי המון וגם היום לא מתלוננת כשבעלי לא עוזר לי או לא נמצא בבית
תודה רבה על התגובה שלך! נותן הרבה כוח גם לזמנים שלא הולך כמו שאנחנו רוצים…