חנוכה הוא חג כל כך משפחתי
אני מדמיינת אותנו יושבים ומשחקים עם הילדים ביחד.
אבל במציאות מדליקים נרות, אוכלים ביחד סופגניות/לביבות (שהכנתי בלחץ אחרי שחזרתי ב4 מהעבודה)
ואז בעלי הולך לכולל עד 8-9
זה כ"כ קשה לי כל שנה, אבל אין מצב שיוותר, ומתביישת בכלל שזה מפריע לי
מה עושים? בא לי חג משפחתי.
בכללי אציין שבעלי אברך מופלא שלומד שעות ארוכות מעבר לסדרים, נהנה מהלימוד ולא נעדר כמעט בכלל. מצד אחד מעריכה מאוד מצד שני לא קל בכלל וחנוכה זו רק דוגמא.
מזדהה איתך
ממליצה לדבר בפתיחות ולהסביר לו את הרצון שלך …
יכול להיות שביחד תמצאו פתרון שיתן מענה לשניכם
בהצלחה!
אני מקנאה בך ממש….
בעלי לומד בכולל כרגיל 2 סדרים מלאים ב"ה ומאוד נהנה שם אבל בזמנים שאין כולל הוא לא לומד בכלל…
יום שישי, שבת (רק 2 מקרא), בין הזמנים, כלום…
זה מאוד מאוד כואב לי אבל זה לא התפקיד שלי להעיר לו על זה.
אני לא יודעת אם אני עוזרת לך בתגובה שלי אבל הרגשתי צורך לפרוק,
אני בטוחה שגם לך קשה…
כל הכבוד לך!!
את אישה גדולה מהחיים..
אם את לא אומרת כלום זה גדולת של אישה,
ישה מקבלת שכר על עצם האפשרות שאת נותנת לו לצאת ללמוד,
שמעתי ספור יפה על הרב זוננפלד (נדמה לי) אמר לאישתו תדעי לך שאני לא מספיק ת"ח אבל את תקבלי שכר כי תמיד נתת לי ואפשרת לי, ואז הוא המשיך ואמר, יותר מזה, את תלכי לגן עדן ואני לגהנום, אבל אז תגידי להם מזה גן עדן אם זה בלי בעלי, אני רוצה גן עדן אמיתי!! יביאו אותי לידך והכל בזכות שאפשרת לי ללמוד..
אז הרבה כח,
ותמשיכי לא להעיר.
ואולי יותר מזה, תנסי שזה אפילו לא יפריע לך, כדי שהוא לא ירגיש את זה..
הצלחות
מה זה תנסי שלא יפריע לך?
לא יעזור להגיד לעצמי: זה לא מפריע , איזו זכות וכו'
אני הייתי דבר ראשון נותנת לגיטימציה לרגשות: קשה לי, הייתי רוצה שהחג יהיה יותר משפחתי, זה מאכזב וכו'
ורק משם אחרי שנותנים מקום לרגשות ולתחושות
ניתן להגיע גם לקולות האחרים ולהקשיב להם-זה זכות בשבילי שבעלי לומד, וכו'
כל אחת מה שעוזר לה,
ואני רשמתי את זה רק כהערת אגב למי שמתאים..
כתבתי מספיק דברים שיכולים לעזור…
לא חייבים לתקוף כל תגובה!
קודם כל אשרייך. חזקי ואמצי.
אולי את יכולה להזמין אליכן עוד משפחה- חברה\ שכנה \ אחות שגם בעלה הולך ללמוד ותעשו חגיגה עם הילדים?
גם בעלי יוצא אחרי ההדלקה וחוזר הרבה אחרי 8-9
אבל לעבודה, לא לכולל…
זה מקובל אצלנו ואין לי שום בעיה עם זה, מעריכה אותו מאד כי גם לו היה בטח יותר נחמד להשאר…
אבל מספרת לך כדי להדגיש לך שאת מקבלת שכר ויש לך זכויות רבות על השעות האלו!
מי שמשמיים נקבע שלא יהיה בבית- לא נמצא. אבל זכית שזה מכאלו סיבות שנותנות לך שכר לעולם הבא…
מהממת!
נגעת בי
ואוו ממש נגע לי בלב
זה קשה כן זה קשה
ובמיוחד שאת אומרת שחנוכה זה רק דוגמא
אז כמו שכתבו פה כבר בודאי שברוך ה לומד וטוב לו עם זה
ומצד שני אולי יש מקום לדבר על זה בכבוד אבל ממליצה לך לפני זה לדייק לעצמך מה בדיוק מפריע לך, תחושת הבדידות, אולי רצון שיבין אותך או יראה את הצרכים שלך יותר,אולי ההשוואה שכולם בטח יושבים ביחד עם המשפחות ונהנים ואת לא גורמת לך להרגיש חסר
כתבתי לך דוגמאות וזה ממש לא מחייב
פשוט לי לפעמים מאוד עוזר למקד את עצמי מה בדיוק הקושי ואז גם יותר קל לדבר על זה עם הבעל בצורה מכבדת וגם כשאת ממקדת לעצמך זה יותר מרגיע גם אותך כי את מודעת למה את צריכה
וזה לא מין הצפה כזאת של מיליון רגשות
כך נראה לי
בכל אופן בהצלחה ענקית!!
מחזיקה לך אצבעות!!
האמת – זה מרגש, וכל הכבוד
אבל תחשבו על זה רגע- מי התיר את כל הביטול תורה שחוגג בחנוכה? באיזה תרוץ?
לא שוטרת לאף אחד… אבל לדוג' סבא שלי, מממן את הערב לביבות למשפחה המורחבת, ונשאר בבית ללמוד. מי החליט שבחנוכה אין כולל ערב?
מרגש מאד לראות את אלו שזוכים.
אז תדעי שזה קיים גם אם ליחידי סגולה…
בתור אברכית ששמחה שכבעלי הולך ללמוד גם כשאין סדרים בכולל, וכן לפעמים קצת קשה לה…
מבינה אותך מאד, אני מחזקת את עצמי במילים הכי פשוטות, מבקשת מד' עזרה לשמוח בזה, ואם מרגיש לי עדיין קשה אני שרה עם הילדים בכל הכח "אשריכם…"
אם יש ספציפי שבו את מרגישה שחשוב לך שישאר יותר זמן כמו חנוכה, תדברי איתו על זה מתוך הערכה עצומה לכך שהולך ללמוד, ותדייקי מה חשוב לך, אם הוא ישאר חצי שעה זה יעשה לך טוב? יהיה לך יותר קל לשלוח אותו ללמוד אח"כ? אולי ערב אחד הוא ישאר ובכל השאר ילך?
אבל חשוב מאד לדבר! לחיות מתוך תחושה של הקרבה זה קשה מאד להחזיק מעמד הרבה זמן ובסוף זה יהיה פחות מוצלח…כדי שיחזיק מעמד לאורך זמן חשוב שתרגישי עם זה טוב! ואגב, יתכן שגם עכשיו הוא מרגיש שאת לא שולחת אותו בלב שלם וזה מקשה גם עליו ויוצר אצלו תחושה שלילית לגבי ללכת ללמוד בזמנים אלו, מה שאת לא רוצה שיקרה, נכון?
עוד עצה קטנה, אמרת שאת עובדת עד 4 וכמעט לא מספיקה להכין משהו… אם יש לך אפשרות, אולי לפחות חלק מהימים, תאכלו משהו קנוי, זה יקל מעלייך את התחושה שאת מגיעה עם חוסר נשימה… או שאחרי היוצא ללמוד תכיני משהו למחר…
בהצלחה!
קודם כל כל הכבוד זה זכות עצומה
רוצה להזכיר שתלמידי חכמים צמחו דוקא מהזמנים האלה!
וסתם ככה למה תמיד שאישה כותבת על הקושי שלה בלימוד של בעלה
יש כאלה שבמקום לעודד ולראות איך אפשר לעזור מביאות רעיונות איך אפשר לבטל את התורה שלו- לא לשכוח שבזכותו העולם קיים!!
אולי אני לא בדיוק ראויה לתת עצות
כי בעלי הולך לכולל משבע עש שמונה ורבע-וחצי,
אז דבר ראשון מדליקים ביחד, שרים ומתפללים.
מדברים, צוחקים…
אח"כ הוא הולך, לפעמים אני יוצאת ללות אותו מהכולל בדרך חזור
(מקצר את זמן ההמתנה וגם הליכה בשבילי)
ואת כל התוכניות שומרת לשמונה וחצי!
לכאורה לא בעיה בכלל, בזעון קיץ רק אז מתחילים "לדבר"…:))
ואפילו מנצלת את הזמן שהוא בכולל להכין אי אלו הפתעות:))
ומיני מתיקה… וסופגניות… בהפתעה!
לא אומר שזה לא קשה, הייתי ממש סובלת מזה בהתחלה!
אבל בסוף עיכלתי ולמדתי איך לנצל את זה בשביל לעשות יותר כיף…
בהצלחה, אשרינו שזכינו!!!!!!!!!!
אני מזדהה לא דווקא עם הקושי בחנוכה, אלא עם הקושי הכללי.
גם אני זכיתי ובעלי לומד גם 'בין הסדרים' ובכל הזדמנות.
אני מודה לה', אין ספק, ושמחה בזה.
אבל זה גם קשה.
וכשהוא יוצא ביום שישי לכולל 5 שעות, גם בחורף, ואני מחכה שיחזור ב 2, ורק ב 3 הוא מגיע הביתה כי היה באמצע משהו…
שוב, אני מודה לה' שזכיתי, וזה עדיין קשה.
אולי אפשר להשוות את זה לכך שאף אחת לא היתה מוותרת על אף ילד שלה, ועדיין הם יכולים להוציא אותה מדעתה…
האמת שהתלבטתי אם לפתוח כזה שרשור בעצמי, אבל חששתי שיהיו תגובות לא מבינות. אני שמחה לראות שיש הרבה שמזדהות. תודה!
ואווו
לקנות בך
אכן יום שישי הוא דוגמא נוספת אצלי, חוזר באזור 14 וזה לא קל. אבל ב"ה פה מצליחה להתארגן
מעריצה אותך!
כל הכבוד!