ניסית לדבר על זה איתה?
אם היא מקצועית ומתאימה לך שיחה על זה אמורה לעזור
טיפול מיטיב הוא טיפול שגורם לך להרגיש טוב
לא כל מטפלת מקצועית טובה לכל אחת
בהצלחה רבה!!
אמא אחת
2 חודשים לפני
אני התייעצתי פעם במהלך טיפול עם מטפלת אחרת. הייתי מוכרחה מישהי מן הצד ולא את המטפלת עצמה. זה היה בעניין אחר. לא החיבור בינינו. כי זה היה דווקא חיבור חזק. זה מאוד עזר לי. המשכתי את הטיפול בהרגשה בטוחה וכשסגרתי אותו גם הייתי רגועה לגמרי. אבל בשביל ייעוץ כזה את צריכה להיות בטוחה שהמטפלת האחרת ג"כ מקצועית ותשמע אותך בהקשבה נקיה. כי בכל אופן מדובר בקולגה.
את שואלת שאלה כל כך חשובה!!
ממליצה לך מאד להתייעץ.
טוב שהיא מקצועית, אבל חוסר חיבור מעיד על משהו…
אולי אצלך, אולי אצלה ואולי על הביחד שנוצר ביניכן.
כל מטפלת מוסמכת לכאורה תוכל לעזור לך בשיחת ייעוץ ולפעמים ביותר משיחה אחת.
אני אישית הייתי בטיפול למעלה מ-3 שנים, משהו לא הרגשי לי שם, התייעצתי לא פעם, בצורה אנונימית וכו' אבל לא הייתה סיבה נראית לעין לעזוב, עד שהרגשתי שלא מסוגלת להמשיך, עצרתי את הטיפול זמנית, פניתי להתייעץ עם מטפלת אחרת בשיחות טלפוניות (העדפתי כך כל עוד מדובר בהתייעצות ולא בטיפול, אבל זה אישי לגמרי) ויחד איתה הגעתי להבנות חשובות מאד ועזבתי מיד את הטיפול.
היום אני מטופלת אצל אותה מטפלת שעזרה לי, למרות שכמובן זה לא היה מותנה בכך, אבל השיחות איתה עזרו לי להבין גם את הבעיות המורכבות במטפלת הקודמת, וגם… כמה היא מדויקת לי.
בהצלחה במסע האישי שלך, ואל תתייאשי!!
והכי חשוב – תפילות, תפילות, תפילות!!
האמת כל פעם שאני שומעת כאלו מקרים אני נלחצת..
אני בטיפול קרוב לשלוש שנים אצל עו"ס קלינית מקצועית מאד, בהתחלה הרגשתי חוסר חיבור מאד גדול ולאט לאט ככל שאני יותר מעלה דברים ומדברת על הקשר וככל שהיא יותר מתכוננת אלי,נהיה טוב יותר.
היום אי אפשר להשוות את המצב להתחלה,אבל עדין אנחנו עובדות על הקשר ביננו, כי לדעתי אנחנו ממש שונות באופי הבסיסי ויש מצב שעם מישהי אחרת היה מלכתחילה יותר זורם.
את ספציפית עזבת רק על סמך דברים כאלו? או היו כשלים אתים/מקצועיים שבגללם החלטת לעזוב?
אצלי היה מדובר בכשלים משמעותיים שנבעו מסוג של נרקסיזם שהיה קשה מאד "לאבחן" כמטופלת (כי כל הכשלים "נופלים" עלי…), אבל כשהבנתי את המצב לא נותר ספק…
אם אצלך זה רק שוני אישיותי זה באמת פחות מלחיץ, אבל גם אין טעם לסחוב בכח טיפול אפרורי ומדשדש.
חושבת גם (וזו ממש לא דעה מקצועית, אלא אישית שלי) שאם הקשר מורכב ולא זורם וחסר משהו בחיבור, יש אולי איזו תקרה לעומק אליו ניתן להגיע בטיפול כזה.
אפשר להמשיך. אפשר להרחיב עוד נושאים ועוד, אבל האם גם עומק הדברים אליהם מגיעים מעמיק ונוגע יותר?
זו החלטה קשה ומורכבת, ואולי שווה לך להתייעץ, במיוחד שאת משתמשת במילה "מלחיץ" – אולי זה יושב על משהו עמוק יותר מסתם שוני אישיותי? משהו מלחיץ בקשר?
ואולי הכל בסדר, וזה חלק מהתהליך ותוכלו עוד יחד להגיע רחוק… אבל הרבה יותר קל למישהו מבחוץ להראות לנו מה קורה לנו שם. אנחנו במקום נגוע בשביל לראות את הדברים ממקום נקי ולא אישי.
טיפול זה דבר חשוב ויקר מספיק בשביל להשקיע מעבר טיפול במקרה הצורך, או במקרה שלא מספיק טוב.
יש המון מטפלות טובות. ולפעמים עוזר רק לדעת שתוכלי לחזור למטפלת שלך אם תרצי.
אגב, אני זוכרת את התחושה הזאת של – חבל על כל השנים והעבודה שעשינו יחד, ולכן המשכתי לסחוב ולסחוב, אבל בסוף שום טיפול לא הולך לפח, זה חלק מהמסע של הנפש ואפשר תמיד לקחת את הטוב שהיה ולהמשיך הלאה, ולפעמים טיפול חדש מתקדם מהר יותר כי הקודם בכל זאת נטע משהו. זה לא דומה לטיפול ראשון.
כן, אפילו אצלי.
האמת שאני משתמשת במילה מלחיץ כי זאת באמת בפעם הראשונה בחיים שלי שאני מרגישה כ"כ חשופה ופגיעה וכמה שהנפש עדינה ובקלות אפשר להרוס ולבנות ותמיד אני בעצמי מבולבלת מתי דברים באמת לא בסדר ומתי זה פשוט מגיע מחוויות עבר שלי.
גם הרבה פעמים מרגיש לי שהמטפלות לא יגידו באופן חותך על מעשים שהם לא בסדר(אלא אם כן הם לא בסדר), אבל שמדבור בדקויות משהו שם יותר אפור ופחות ברור.
המטפלת שלך הראשונה היתה עם תואר שני ומוסמכת? אולי תוכלי לתת לי דוגמא למשפטים בעייתים שהיא אמרה?
ואולי באמת אני אלך להתיעץ ולקבל איזושהי חוות דעת מבחוץ.
זה באמת מבלבל מאד, ולהיות בטיפול זה אכן חשוף ופגיע.
לשאלתך, המטפלת הראשונה הייתה עם תואר שני ומוסמכת, אין חסינות…
מעדיפה לא להעלות כאן משפטים, זה יכול רק לבלבל יותר,
כי חשוב להבין כל מקרה לגופו ואת התמונה הרחבה והכללית.
משפט מסוים יכול להיאמר ע"י 2 מטפלות שונות, אבל הטון, ההקשר, והסיטואציה יכולים ליצור הבדל משמעותי.
תנסי אולי לבדוק עם עצמך את הדברים האלו:
מה קורה כשאת מעלה משהו שקשה לך מולה? כשאת נפגעת ממשהו שהיא אמרה, או אפילו כשקשה לך עם משהו טכני בטיפול, איך היא מגיבה לך לזה? האם היא מתגוננת בדרך כלשהי? האם את יוצאת בתחושת אשמה? האם את חוששת להעלות דברים כאלו?
האם יש הבדל בסוג התגובות שלה כשאת מדברת על קשיים "מחוץ" לטיפול לבין קשיים "בתוך" הטיפול?
את אמורה להרגיש שהיא מכילה ומבינה ולוקחת את הדברים שלך למקום טיפולי ולא אישי, ומשתמשת בהם כדי להבין אותך יותר. אם חלילה היא לוקחת את זה למקום אישי, מאשים או כועס, גם אם היא לא תקרא לזה במילים האלו והיא תדע לסבן היטב, זו כבר נורה אדומה לדעתי.
כל מטפל יכול לטעות מידי פעם, אבל השאלה היא באיזו תדירות, באלו טעויות, ומה הוא עושה עם הטעויות האלו.
השאלה היא בסוף על התחושה שלך ולאו דווקא באלו מילים היא משתמשת.
כמובן שחוויות עבר יכולות להשפיע על האופן שבו נפרש דברים, וזה מה שמטעה כל כך.
דרושה הבחנה דקה מאד, אבל תבדקי אם יש בך תחושה שהיא "שומרת" עלייך ושהמרחב ביניכן מרגיש מוגן ובטוח.
היה נשמע שאצלך כל הנושא הוא אישיותי, ואז כמובן שיש לשאול את עצמך שאלות אחרות לברור, בכל אופן העליתי את הכיוון הזה, כי שאלת עליו.
בהצלחה רבה.
קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת.
הבעיה היא שאני בעצמי מגיעה עם הקשרות לא בטוחה מהבית, פחד מאד גדול מנטישה, אני חווה הרבה דברים כהאשמה או שיפוטיות ופה בדיוק מתחילה הבעיה.
אני כן אגיד שהיא מקשיבה לכל מה שאני אומרת תמיד, מעודדת אותי לדבר על הכל, וכן מנסה להתכוונן אלי לדוגמא אם דרך מסוימת שהיא אומרת את הדברים מרגישה לי שיפוטית, היא תשתדל להגיד אחרת את הדברים.
מצד שני, אני יכולה לצאת עם תחושת אשמה או ביקורת לדוגמא, אז היא תגיד שהיא עצמה לא התכוונה לבקר אותי, ותנסה להבין ביחד איתי למה אני חווה את הדברים כך, מה שנותן לי הרגשה שהיא מחזירה את הכדור אלי.
ופה אני חושבת תמיד מורכב לי, האם אני מרגישה דברים כי אלו חויות העבר שלי והצד השני לא התכוון או שהרגשות שלי מאותתים פה על משהו אמיתי.
אבל זה באמת מורכב מידי ואולי באמת אני אפנה ליעוץ.
אם יש לך משהו להעיר/להאיר מנסיונך אני כמובן אשמח לשמוע:)
וואו, מזדהה עם הבלבול הזה מאד. הוא לא קל והוא יכול לכרסם בראש בלי סוף…
הדוגמא שהבאת חשובה מאד, ונשמע שאת באמת ערנית למה שקורה ביניכן.
אז אוסיף כאן מניסיוני, וקחי מה שמתאים לך.
בואי נשים בצד את מה שקורה לך מול אנשים אחרים, כי זה בסדר שככה את מרגישה בחיים, בשביל זה את בטיפול גם בין היתר…
מול המטפלת, כמו שהבאת בדוגמא, נגיד שאת בתחושה של אשמה או ביקורת ואת אומרת לה (וכל הכבוד על זה!), והיא אומרת שהיא לא התכוונה ומנסה להבין למה את חווה את הדברים כך.
בואי ניקח את החלק האמצעי שם – החלק שקורה אחרי שסיפרת על ההרגשה שלך ולפני שהיא לוקחת את זה לנסות להבין איתך יחד.
המקום שבו היא אומרת שהיא לא התכוונה – האם את מרגישה שהיא באמת איתך בתחושה הזאת של הכאב? שהיא כמעט חווה אותו איתך? שיש לו מקום וכבוד? שהיא מכבדת באמת את ההרגשה שלך? שהיא יכולה לראות אותך באותם רגעים כואבת ופגועה מבלי לנסות לנקות את עצמה מאשמה?
זה שהיא אומרת שהיא לא התכוונה זה חשוב, בהחלט, אבל זה לא מספיק לדעתי. זה תלוי מאד איך זה נאמר.
כי לפעמים יכול אפילו רק לחזק את תחושת האשמה מזה שאני נפגעת שוב ושוב… כי, הנה, היא לא התכוונה, ושוב נפגעתי. אז כמה אני לא בסדר… וכמה היא בסדר…
שוב, קשה לומר דברים ככה לפי משפטים, אבל אם זה מרגיש שהיא בעיקר מנסה לצאת "נקיה" מאשמה ולהעביר את הכדור אלייך, צריך לבדוק.
מדובר בהבחנה דקה דקה, אבל שם בדיוק ההבדל.
אני במקום מאד דומה לשלך, עם כל הקושי שתיארת, ולכן, דווקא במקרים כאלו חשוב שתרגישי באמת מוגנת ובטוחה בטיפול.
לא שלא תרגישי אשמה וביקרות אף פעם, כי זה לא יקרה, ולא רק שלא יקרה אלא שבדיוק שם זה יקרה הכי חזק, ושם בדיוק ליבת הטיפול שלך – היכולת להרגיש את הכאב הזה בעוצמה יחד (!!!) עם המטפלת שלך ושהיא תוכל לתת מקום אמיתי, מכבד ומכיל לכל מה שתרגישי – שם בדיוק הריפוי, אולי אפילו יותר מההבנות שבאות אח"כ, או לפחות בשלב ראשון.
מקווה שעזרתי ולא הלחצתי, ובאמת תקחי רק מה שמתאים לך, כי בפנים יש לך תשובות להכל. לפעמים רק צריך מישהו שיעזור לנו לשמוע אותם.
בהצלחה גדולה מאד!
קודם כל את מנתחת מהמם, לרגעים אמרתי אולי את בעצמך מטפלת:)
מה שהיא כן עושה בצורה מוחלטת וברורה זה להתכוונן אלי, ולנהל את הטיפול בצורה שמותאמת לי כדי שאני לא ארגיש ביקורת או אשמה.
לדוגמא כשאמרתי לה שאם היא ישר בודקת מאיפה זה מגיע בעבר זה גורם לי להרגיש כאילו היא מחזירה את הכדור אלי, אז היא אמרה שהיא מבינה והיא ממש תשתדל.
הבעיה היא שאני גם לא תמיד מאמינה לה, כלומר נניח שהיא אומרת שהיא לא התכוונה לשפוט, מי אמר שזה נכון? אני הרגשתי שיפוטיות ויש כרגע 2 אופציות, או שהיא באמת לא התכוונה או שהיא מסובבת אותי.
חוץ מזה יש פעמים שהיא באמת יכולה כן לפלוט משפט שיפוטי או לעשות טעות, ולפעמים בפגישה עצמה היא לא תמיד מסכימה איתי אלא רק בפגישה הבאה היא תבוא ותאמר שהיא הלכה עם זה, וכן היתה פה טעות ואז שוב, אני לא תמיד מאמינה.
בקיצור זה ממש מורכב, וממש נחמד לי לנתח את זה איתך רק זה דיון ציבורי…
ואולי באמת אני אפנה ליעוץ רק כדי להיות רגועה ולחדד דברים.
בכל אופן תודה רבה!
כן, זה דיון ציבורי בסוף… אבל שמחה אם לפחות נתתי לך כיוונים.
מה שכן, שנשמע שאת לא מספיק מרגישה שם בטוחה. לא בהתנצלויות שלה, ולא בכך שאולי היא מסובבת אותך, ובאופן כללי אני חושבת שאם הדגש היה על הרגשות שלך ופחות על מי צודקת ומי טועה ואצל מי הכדור, היית ממילא מרגישה מוכלת, מובנת ומוגנת יותר.
הלוואי והיו תשובות שחור על גבי לבן, אבל אנחנו בעולם אפור.
בכל אופן מקווה בשבילך שייעוץ מקצועי ייתן לך הכוונה ברורה יותר וסדר בדברים. כי באמת מגיע לך להיות במקום בו תרגישי הכי טוב שאפשר!!!!
ושלא תחשבי שהאתגרים בטיפול מאחורי…. ממש לא… הם רק משתנים.
בהצלחה גדולה מאד.
האמת שזה בדיוק מה שהיא עושה, מנסה לזוז מהדיונים על מי צודק או לא, ולהתמקד באיך אני מרגישה עם זה ולמה זה קורה, אבל בדיוק זה מה שמעצבן אותי:) כי זה מרגיש לי בריחה מאחריות.
בכל אופן תודה רבה והמון הצלחה גם לך!
כן, יכול להתרחש חוסר חיבור בגלל שינוי באופי.
אצלי המטפלת העלתה את הנקודות של המקומות שבהם היא שונה ממני באופי וייעצה לי לבדוק אולי אני רוצה לחפש מישהי שבנקודות האלה תבין אותי יותר
שואלת השאלה...
2 חודשים לפני
תודה על התגובות
משהי יכולה להמליץ לי עם מי להתייעץ??
אני חושבת שזה תלוי בסיטואציה. יכול להיות שיש התנהגויות או אמירות שממש לא מתאימות לנו ולא בטוח שתמיד זה מגיע ממקום נרקיסיסטי אבל זה לא מתאים לנפש ולנשמה שלנו. ומאוד קשה לעלות על הדברים האלו תוך כדי טיפול ופשוט מרגישים מן תחושה קצת מוזרה וחוסר חיבור. ואם זה המקרה אז כמובן לעזוב.
ויכול להיות מאוד שאת עכשיו במקום שממש צריך את ההבנה והחיבור וגם אולי עדיף לעזוב.
אבל. יכול להיות. שמטפלת שונה באופי זה לא רק חיסרון. אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני כרגע בטיפול אצל משהי ששונה ממני באופי מאוד. וכן זה לפעמים מורכב כי מרגישה שחסרה ההבנה לעומק ועד הסוף. מצד שיני אני חושבת שדווקא בגלל שהיא שונה ממני באופי אני כל כך מתקדמת בטיפול הזה כי היא ממש מאירה לי דברים שלא היתי חושבת בעצמי וכן יכולה להבין את המקום והאופי שלי. (שזה מאוד חשוב עם מטפלת ששונה ממך).
אני חושבת שאם יש כבוד אליך ואת מרגישה שהטיפול מקדם אותך לא צריך ללכת לחפש משהי אחרת שתבין יותר וגם אולי מי שתבין לא תקדם בהכרח.
טיפול זה לא רק מקום בשביל שיקשיבו לי ויבינו אותי זה גם מקום להתקדמות בסוף.
(ככה אני רואה את זה לפחות).
(כמובן שזה גם תלוי למה את הולכת לטיפול )
שירה
2 חודשים לפני
אני לא מבינה את כל אלו שאומרות להעלות את זה עם המטפלת
תארו לעצמכם שבפגישה הבאה אני באה ואומרת לה בכובד ראש תקשיבי X יקרה הכל טוב ויפה אבל יש לי בעיה קטנה, לא נעים לי אבל אני לא מתחברת אלייך!
היא תגיד לי וואו הרגשה קשה, ממתי הרגשת אותה? תתארי את ההרגשה הזו, היו עוד פעמים שהרגשת את זה? אני אגיד לה- האמת שמהיום הראשון, לא יודעת יש לי איזה רתיעה ממך האופי שלנו שונה, משהו מגרד לי כשאני נכנסת לכאן…
למרות שצריך להרגיש הכי נח בעולם להעלות איתה כל נושא אני חושבת שלפני הכל היא בן אדם וגם אני וצריך להיות אנושיים ואסור לפגוע למרות שלימדו אותה בהכשרה להפריד ולא לקחת דברים אישי אחרי הכל ולפני הכל היא עדיין בן אדם איך אשפר לדבר איתה על חוסר חיבור בלי לפגוע?
ועוד יותר מזה מרגישה שגם אם אגיד לה שיש דברים מסוימים שאשמח שתשנה אני ארגיש אחר כך לא נעים….
כאילו כל מה שהיא עושה זה כי "כפיתי "עליה וזה סוג של הצגה…..
זה נכון, הרבה יותר נעים לנו שמבינים אותנו ומתכווננים אלינו מבלי שנאמר את הדברים. גם על זה כדאי לדבר עם המטפלת 🙂
ואגב, זה קושי שיכול להיות גם בכל קשר אחר.
אחרי שמנסים, רואים שהמחיר בכל זאת משתלם יותר…
אבל חד משמעית שיש להעלות קשיים בקשר מול המטפלת, גם כשלא נעים לנו.
יש דרך וצורה, ואפשר בצורה מכבדת ונעימה, אבל במקרים רבים זו ליבת הטיפול ואם תוותרו עליה, אז וויתרתן על הרבה מידי..
לא אומרת שזה קל. בכלל לא!!
זה דורש אומץ, הדרגה והרבה וסבלנות.
לפעמים צריך לחכות עד שמרגישים מספיק בנוח.
אבל כדאי לנסות להתכוונן לשם, ואם זה מרגיש קשה מידי – אולי כדאי בשלב ראשון לחשוב על דרכים אחרות בהם אפשר להעביר את המסר, למשל לכתוב את הדברים ולהגיש למטפלת לקרוא, או כל רעיון אחר שמרגיש אפשרי ונוח יותר.
ואם זה מרגיש ממש לא אפשרי, גם לא אחרי זמן או בדרכים יצירתיות, כדאי לבדוק מה כל כך עוצר אותי שם. האם זו אני? האם המטפלת? וכו'…
מבינה אותך לגמרי, גם אני הרגשתי ככה בהתחלה, אבל יכולה להגיד לך שאני הייתי פסע מלעזוב בגלל דברים כאלו, אמרתי לעצמי שיש לי 2 אופציות: או לעזוב, או להעלות את זה בטיפול, בחרתי באופציה השניה.
זה יצר פריצת דרך מטורפת בטיפול, מאז שהיא מתכווננת אלי, הכל השתפר עד שלפעמים אני לא מאמינה איך דברים ככה השתנו.
נכון, עדיין לפעמים יש זליגות :), ואז מגיעה התחושה של הכל משחק/הצגה, אבל אני חושבת שכדאי לך לנסות לפני החלטה על עזיבה.
אהובה
2 חודשים לפני
וואו,
זה קשה כל כך, כי בסוף כל קשר, וגם קשר מטפלת- מטופלת מורכב משני צדדים, שכל צד בהחלט משפיע על הדינמיקה.
אז יש את דפוס האישיות שלה, ואת האופן שבו היא מטפלת. ויש את האישיות שלך עם הרגישויות והצרכים שלך שהם גם מאד משפיעים.
וטיפול זה מסע של הכרות עם עצמך, ולמידה מה עושה לך טוב ומקדם אותך, ביחד עם ההתכווננות של המטפלת לצרכים שלך.
לגבי איך אפשר לדעת אם הטיפול טוב, זה באמת קצת מורכב, במיוחד שיש דפוסים שנוצרו מהעבר. מה שיכול לעזור לך, זה שתי דברים:
להקשיב לאינטואיציה שלך בצורה נקיה.
לדבר איתה ולהבין היחד איתה מה קורה לכם בקשר.
תקשיבי לעצמך, לאינטואיציות שלך. בסוף הנפש יודעת מה עושה לה טוב ומה לא.
הטיפול יכול להיות קשה לפעמים, אבל תנסי ממש לשאול את עצמך את השאלות האלו, ולענות מהאינטואיציה, ולא מהשכל:
האם באמת אכפת לה ממני? היא רוצה את הטובה שלי?
היא מכבדת אותי, או מקטינה אותי.
כשהיא מצביעה על מורכבות שיש לי, זה בשביל להתנער מאשמה, או שזה מגיע ממקום נקי של לעזור לי.
האם אחרי שקרתה פשלה אמיתית מצידה, (ויש טעויות בטיפול, קוראים לזה כשל אמפתי), היא מוכנה לקחת אחריות, או שתמיד תמיד את האשמה?
תנסי לחשוב מה את מרגישה עליה באמת, והעיקר להתפלל על זה באמת.
דווקא מטפלת דינמית טובה תשמח לשמוע את הדברים האלו, אפילו אם היא קצת תפגע.
הרעיון בטיפול דינמי, זה לעבוד על מערכות יחסים, דרך הקשר עם המטפלת, וניתוח של אופן התקשורת ביניכן.
כמובן שצריך בצורה מכבדת, ואת יכולה גם לדבר על עצמך ולא עליה, וגם בצורה של בקשה:
"חשוב לי להרגיש שמקשיבים לי עד הסוף לפני שמגיבים."
"אני מאד רגישה לביקורת, אז אם אפשר להיות סופר רגישה איתי."
"מה שהכי חשוב לי בטיפול זה כלים מעשיים שיכוונו אותי להצליח."
כל תחושה מורכבת בקשר, אפשר להפוך לשיתוף כללי שלך, ולבקשה להמשך, ואז לראות איך היא מגיבה.
דברים טובים יכולים לצמוח כאן.
וטיפול זה מתנה, תודי להשם על היכולת להיות בתהליך כזה עכשיו…
ניסית לדבר על זה איתה?
אם היא מקצועית ומתאימה לך שיחה על זה אמורה לעזור
טיפול מיטיב הוא טיפול שגורם לך להרגיש טוב
לא כל מטפלת מקצועית טובה לכל אחת
בהצלחה רבה!!
אני התייעצתי פעם במהלך טיפול עם מטפלת אחרת. הייתי מוכרחה מישהי מן הצד ולא את המטפלת עצמה. זה היה בעניין אחר. לא החיבור בינינו. כי זה היה דווקא חיבור חזק. זה מאוד עזר לי. המשכתי את הטיפול בהרגשה בטוחה וכשסגרתי אותו גם הייתי רגועה לגמרי. אבל בשביל ייעוץ כזה את צריכה להיות בטוחה שהמטפלת האחרת ג"כ מקצועית ותשמע אותך בהקשבה נקיה. כי בכל אופן מדובר בקולגה.
אפשר לשאול עם מי התיעצת? אני מחפשת גם מישהי מקצועית להתיעץ איתה שתוכל לתת לי מבט מהצד…
אני התקשרתי לבית חם כדי להתיעץ כל תהליך טיפול
את שואלת שאלה כל כך חשובה!!
ממליצה לך מאד להתייעץ.
טוב שהיא מקצועית, אבל חוסר חיבור מעיד על משהו…
אולי אצלך, אולי אצלה ואולי על הביחד שנוצר ביניכן.
כל מטפלת מוסמכת לכאורה תוכל לעזור לך בשיחת ייעוץ ולפעמים ביותר משיחה אחת.
אני אישית הייתי בטיפול למעלה מ-3 שנים, משהו לא הרגשי לי שם, התייעצתי לא פעם, בצורה אנונימית וכו' אבל לא הייתה סיבה נראית לעין לעזוב, עד שהרגשתי שלא מסוגלת להמשיך, עצרתי את הטיפול זמנית, פניתי להתייעץ עם מטפלת אחרת בשיחות טלפוניות (העדפתי כך כל עוד מדובר בהתייעצות ולא בטיפול, אבל זה אישי לגמרי) ויחד איתה הגעתי להבנות חשובות מאד ועזבתי מיד את הטיפול.
היום אני מטופלת אצל אותה מטפלת שעזרה לי, למרות שכמובן זה לא היה מותנה בכך, אבל השיחות איתה עזרו לי להבין גם את הבעיות המורכבות במטפלת הקודמת, וגם… כמה היא מדויקת לי.
בהצלחה במסע האישי שלך, ואל תתייאשי!!
והכי חשוב – תפילות, תפילות, תפילות!!
האמת כל פעם שאני שומעת כאלו מקרים אני נלחצת..
אני בטיפול קרוב לשלוש שנים אצל עו"ס קלינית מקצועית מאד, בהתחלה הרגשתי חוסר חיבור מאד גדול ולאט לאט ככל שאני יותר מעלה דברים ומדברת על הקשר וככל שהיא יותר מתכוננת אלי,נהיה טוב יותר.
היום אי אפשר להשוות את המצב להתחלה,אבל עדין אנחנו עובדות על הקשר ביננו, כי לדעתי אנחנו ממש שונות באופי הבסיסי ויש מצב שעם מישהי אחרת היה מלכתחילה יותר זורם.
את ספציפית עזבת רק על סמך דברים כאלו? או היו כשלים אתים/מקצועיים שבגללם החלטת לעזוב?
אצלי היה מדובר בכשלים משמעותיים שנבעו מסוג של נרקסיזם שהיה קשה מאד "לאבחן" כמטופלת (כי כל הכשלים "נופלים" עלי…), אבל כשהבנתי את המצב לא נותר ספק…
אם אצלך זה רק שוני אישיותי זה באמת פחות מלחיץ, אבל גם אין טעם לסחוב בכח טיפול אפרורי ומדשדש.
חושבת גם (וזו ממש לא דעה מקצועית, אלא אישית שלי) שאם הקשר מורכב ולא זורם וחסר משהו בחיבור, יש אולי איזו תקרה לעומק אליו ניתן להגיע בטיפול כזה.
אפשר להמשיך. אפשר להרחיב עוד נושאים ועוד, אבל האם גם עומק הדברים אליהם מגיעים מעמיק ונוגע יותר?
זו החלטה קשה ומורכבת, ואולי שווה לך להתייעץ, במיוחד שאת משתמשת במילה "מלחיץ" – אולי זה יושב על משהו עמוק יותר מסתם שוני אישיותי? משהו מלחיץ בקשר?
ואולי הכל בסדר, וזה חלק מהתהליך ותוכלו עוד יחד להגיע רחוק… אבל הרבה יותר קל למישהו מבחוץ להראות לנו מה קורה לנו שם. אנחנו במקום נגוע בשביל לראות את הדברים ממקום נקי ולא אישי.
טיפול זה דבר חשוב ויקר מספיק בשביל להשקיע מעבר טיפול במקרה הצורך, או במקרה שלא מספיק טוב.
יש המון מטפלות טובות. ולפעמים עוזר רק לדעת שתוכלי לחזור למטפלת שלך אם תרצי.
אגב, אני זוכרת את התחושה הזאת של – חבל על כל השנים והעבודה שעשינו יחד, ולכן המשכתי לסחוב ולסחוב, אבל בסוף שום טיפול לא הולך לפח, זה חלק מהמסע של הנפש ואפשר תמיד לקחת את הטוב שהיה ולהמשיך הלאה, ולפעמים טיפול חדש מתקדם מהר יותר כי הקודם בכל זאת נטע משהו. זה לא דומה לטיפול ראשון.
כן, אפילו אצלי.
האמת שאני משתמשת במילה מלחיץ כי זאת באמת בפעם הראשונה בחיים שלי שאני מרגישה כ"כ חשופה ופגיעה וכמה שהנפש עדינה ובקלות אפשר להרוס ולבנות ותמיד אני בעצמי מבולבלת מתי דברים באמת לא בסדר ומתי זה פשוט מגיע מחוויות עבר שלי.
גם הרבה פעמים מרגיש לי שהמטפלות לא יגידו באופן חותך על מעשים שהם לא בסדר(אלא אם כן הם לא בסדר), אבל שמדבור בדקויות משהו שם יותר אפור ופחות ברור.
המטפלת שלך הראשונה היתה עם תואר שני ומוסמכת? אולי תוכלי לתת לי דוגמא למשפטים בעייתים שהיא אמרה?
ואולי באמת אני אלך להתיעץ ולקבל איזושהי חוות דעת מבחוץ.
זה באמת מבלבל מאד, ולהיות בטיפול זה אכן חשוף ופגיע.
לשאלתך, המטפלת הראשונה הייתה עם תואר שני ומוסמכת, אין חסינות…
מעדיפה לא להעלות כאן משפטים, זה יכול רק לבלבל יותר,
כי חשוב להבין כל מקרה לגופו ואת התמונה הרחבה והכללית.
משפט מסוים יכול להיאמר ע"י 2 מטפלות שונות, אבל הטון, ההקשר, והסיטואציה יכולים ליצור הבדל משמעותי.
תנסי אולי לבדוק עם עצמך את הדברים האלו:
מה קורה כשאת מעלה משהו שקשה לך מולה? כשאת נפגעת ממשהו שהיא אמרה, או אפילו כשקשה לך עם משהו טכני בטיפול, איך היא מגיבה לך לזה? האם היא מתגוננת בדרך כלשהי? האם את יוצאת בתחושת אשמה? האם את חוששת להעלות דברים כאלו?
האם יש הבדל בסוג התגובות שלה כשאת מדברת על קשיים "מחוץ" לטיפול לבין קשיים "בתוך" הטיפול?
את אמורה להרגיש שהיא מכילה ומבינה ולוקחת את הדברים שלך למקום טיפולי ולא אישי, ומשתמשת בהם כדי להבין אותך יותר.
אם חלילה היא לוקחת את זה למקום אישי, מאשים או כועס, גם אם היא לא תקרא לזה במילים האלו והיא תדע לסבן היטב, זו כבר נורה אדומה לדעתי.
כל מטפל יכול לטעות מידי פעם, אבל השאלה היא באיזו תדירות, באלו טעויות, ומה הוא עושה עם הטעויות האלו.
השאלה היא בסוף על התחושה שלך ולאו דווקא באלו מילים היא משתמשת.
כמובן שחוויות עבר יכולות להשפיע על האופן שבו נפרש דברים, וזה מה שמטעה כל כך.
דרושה הבחנה דקה מאד, אבל תבדקי אם יש בך תחושה שהיא "שומרת" עלייך ושהמרחב ביניכן מרגיש מוגן ובטוח.
היה נשמע שאצלך כל הנושא הוא אישיותי, ואז כמובן שיש לשאול את עצמך שאלות אחרות לברור, בכל אופן העליתי את הכיוון הזה, כי שאלת עליו.
בהצלחה רבה.
קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת.
הבעיה היא שאני בעצמי מגיעה עם הקשרות לא בטוחה מהבית, פחד מאד גדול מנטישה, אני חווה הרבה דברים כהאשמה או שיפוטיות ופה בדיוק מתחילה הבעיה.
אני כן אגיד שהיא מקשיבה לכל מה שאני אומרת תמיד, מעודדת אותי לדבר על הכל, וכן מנסה להתכוונן אלי לדוגמא אם דרך מסוימת שהיא אומרת את הדברים מרגישה לי שיפוטית, היא תשתדל להגיד אחרת את הדברים.
מצד שני, אני יכולה לצאת עם תחושת אשמה או ביקורת לדוגמא, אז היא תגיד שהיא עצמה לא התכוונה לבקר אותי, ותנסה להבין ביחד איתי למה אני חווה את הדברים כך, מה שנותן לי הרגשה שהיא מחזירה את הכדור אלי.
ופה אני חושבת תמיד מורכב לי, האם אני מרגישה דברים כי אלו חויות העבר שלי והצד השני לא התכוון או שהרגשות שלי מאותתים פה על משהו אמיתי.
אבל זה באמת מורכב מידי ואולי באמת אני אפנה ליעוץ.
אם יש לך משהו להעיר/להאיר מנסיונך אני כמובן אשמח לשמוע:)
וואו, מזדהה עם הבלבול הזה מאד. הוא לא קל והוא יכול לכרסם בראש בלי סוף…
הדוגמא שהבאת חשובה מאד, ונשמע שאת באמת ערנית למה שקורה ביניכן.
אז אוסיף כאן מניסיוני, וקחי מה שמתאים לך.
בואי נשים בצד את מה שקורה לך מול אנשים אחרים, כי זה בסדר שככה את מרגישה בחיים, בשביל זה את בטיפול גם בין היתר…
מול המטפלת, כמו שהבאת בדוגמא, נגיד שאת בתחושה של אשמה או ביקורת ואת אומרת לה (וכל הכבוד על זה!), והיא אומרת שהיא לא התכוונה ומנסה להבין למה את חווה את הדברים כך.
בואי ניקח את החלק האמצעי שם – החלק שקורה אחרי שסיפרת על ההרגשה שלך ולפני שהיא לוקחת את זה לנסות להבין איתך יחד.
המקום שבו היא אומרת שהיא לא התכוונה – האם את מרגישה שהיא באמת איתך בתחושה הזאת של הכאב? שהיא כמעט חווה אותו איתך? שיש לו מקום וכבוד? שהיא מכבדת באמת את ההרגשה שלך? שהיא יכולה לראות אותך באותם רגעים כואבת ופגועה מבלי לנסות לנקות את עצמה מאשמה?
זה שהיא אומרת שהיא לא התכוונה זה חשוב, בהחלט, אבל זה לא מספיק לדעתי. זה תלוי מאד איך זה נאמר.
כי לפעמים יכול אפילו רק לחזק את תחושת האשמה מזה שאני נפגעת שוב ושוב… כי, הנה, היא לא התכוונה, ושוב נפגעתי. אז כמה אני לא בסדר… וכמה היא בסדר…
שוב, קשה לומר דברים ככה לפי משפטים, אבל אם זה מרגיש שהיא בעיקר מנסה לצאת "נקיה" מאשמה ולהעביר את הכדור אלייך, צריך לבדוק.
מדובר בהבחנה דקה דקה, אבל שם בדיוק ההבדל.
אני במקום מאד דומה לשלך, עם כל הקושי שתיארת, ולכן, דווקא במקרים כאלו חשוב שתרגישי באמת מוגנת ובטוחה בטיפול.
לא שלא תרגישי אשמה וביקרות אף פעם, כי זה לא יקרה, ולא רק שלא יקרה אלא שבדיוק שם זה יקרה הכי חזק, ושם בדיוק ליבת הטיפול שלך – היכולת להרגיש את הכאב הזה בעוצמה יחד (!!!) עם המטפלת שלך ושהיא תוכל לתת מקום אמיתי, מכבד ומכיל לכל מה שתרגישי – שם בדיוק הריפוי, אולי אפילו יותר מההבנות שבאות אח"כ, או לפחות בשלב ראשון.
מקווה שעזרתי ולא הלחצתי, ובאמת תקחי רק מה שמתאים לך, כי בפנים יש לך תשובות להכל. לפעמים רק צריך מישהו שיעזור לנו לשמוע אותם.
בהצלחה גדולה מאד!
קודם כל את מנתחת מהמם, לרגעים אמרתי אולי את בעצמך מטפלת:)
מה שהיא כן עושה בצורה מוחלטת וברורה זה להתכוונן אלי, ולנהל את הטיפול בצורה שמותאמת לי כדי שאני לא ארגיש ביקורת או אשמה.
לדוגמא כשאמרתי לה שאם היא ישר בודקת מאיפה זה מגיע בעבר זה גורם לי להרגיש כאילו היא מחזירה את הכדור אלי, אז היא אמרה שהיא מבינה והיא ממש תשתדל.
הבעיה היא שאני גם לא תמיד מאמינה לה, כלומר נניח שהיא אומרת שהיא לא התכוונה לשפוט, מי אמר שזה נכון? אני הרגשתי שיפוטיות ויש כרגע 2 אופציות, או שהיא באמת לא התכוונה או שהיא מסובבת אותי.
חוץ מזה יש פעמים שהיא באמת יכולה כן לפלוט משפט שיפוטי או לעשות טעות, ולפעמים בפגישה עצמה היא לא תמיד מסכימה איתי אלא רק בפגישה הבאה היא תבוא ותאמר שהיא הלכה עם זה, וכן היתה פה טעות ואז שוב, אני לא תמיד מאמינה.
בקיצור זה ממש מורכב, וממש נחמד לי לנתח את זה איתך רק זה דיון ציבורי…
ואולי באמת אני אפנה ליעוץ רק כדי להיות רגועה ולחדד דברים.
בכל אופן תודה רבה!
כן, זה דיון ציבורי בסוף… אבל שמחה אם לפחות נתתי לך כיוונים.
מה שכן, שנשמע שאת לא מספיק מרגישה שם בטוחה. לא בהתנצלויות שלה, ולא בכך שאולי היא מסובבת אותך, ובאופן כללי אני חושבת שאם הדגש היה על הרגשות שלך ופחות על מי צודקת ומי טועה ואצל מי הכדור, היית ממילא מרגישה מוכלת, מובנת ומוגנת יותר.
הלוואי והיו תשובות שחור על גבי לבן, אבל אנחנו בעולם אפור.
בכל אופן מקווה בשבילך שייעוץ מקצועי ייתן לך הכוונה ברורה יותר וסדר בדברים. כי באמת מגיע לך להיות במקום בו תרגישי הכי טוב שאפשר!!!!
ושלא תחשבי שהאתגרים בטיפול מאחורי…. ממש לא… הם רק משתנים.
בהצלחה גדולה מאד.
האמת שזה בדיוק מה שהיא עושה, מנסה לזוז מהדיונים על מי צודק או לא, ולהתמקד באיך אני מרגישה עם זה ולמה זה קורה, אבל בדיוק זה מה שמעצבן אותי:) כי זה מרגיש לי בריחה מאחריות.
בכל אופן תודה רבה והמון הצלחה גם לך!
כן, יכול להתרחש חוסר חיבור בגלל שינוי באופי.
אצלי המטפלת העלתה את הנקודות של המקומות שבהם היא שונה ממני באופי וייעצה לי לבדוק אולי אני רוצה לחפש מישהי שבנקודות האלה תבין אותי יותר
תודה על התגובות
משהי יכולה להמליץ לי עם מי להתייעץ??
יכולה לפנות אלי באישי
איך אני פונה אליך?
תבקשי ממזכירות שבי רגע את המייל שלי
אני חושבת שזה תלוי בסיטואציה. יכול להיות שיש התנהגויות או אמירות שממש לא מתאימות לנו ולא בטוח שתמיד זה מגיע ממקום נרקיסיסטי אבל זה לא מתאים לנפש ולנשמה שלנו. ומאוד קשה לעלות על הדברים האלו תוך כדי טיפול ופשוט מרגישים מן תחושה קצת מוזרה וחוסר חיבור. ואם זה המקרה אז כמובן לעזוב.
ויכול להיות מאוד שאת עכשיו במקום שממש צריך את ההבנה והחיבור וגם אולי עדיף לעזוב.
אבל. יכול להיות. שמטפלת שונה באופי זה לא רק חיסרון. אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני כרגע בטיפול אצל משהי ששונה ממני באופי מאוד. וכן זה לפעמים מורכב כי מרגישה שחסרה ההבנה לעומק ועד הסוף. מצד שיני אני חושבת שדווקא בגלל שהיא שונה ממני באופי אני כל כך מתקדמת בטיפול הזה כי היא ממש מאירה לי דברים שלא היתי חושבת בעצמי וכן יכולה להבין את המקום והאופי שלי. (שזה מאוד חשוב עם מטפלת ששונה ממך).
אני חושבת שאם יש כבוד אליך ואת מרגישה שהטיפול מקדם אותך לא צריך ללכת לחפש משהי אחרת שתבין יותר וגם אולי מי שתבין לא תקדם בהכרח.
טיפול זה לא רק מקום בשביל שיקשיבו לי ויבינו אותי זה גם מקום להתקדמות בסוף.
(ככה אני רואה את זה לפחות).
(כמובן שזה גם תלוי למה את הולכת לטיפול )
אני לא מבינה את כל אלו שאומרות להעלות את זה עם המטפלת
תארו לעצמכם שבפגישה הבאה אני באה ואומרת לה בכובד ראש תקשיבי X יקרה הכל טוב ויפה אבל יש לי בעיה קטנה, לא נעים לי אבל אני לא מתחברת אלייך!
היא תגיד לי וואו הרגשה קשה, ממתי הרגשת אותה? תתארי את ההרגשה הזו, היו עוד פעמים שהרגשת את זה? אני אגיד לה- האמת שמהיום הראשון, לא יודעת יש לי איזה רתיעה ממך האופי שלנו שונה, משהו מגרד לי כשאני נכנסת לכאן…
למרות שצריך להרגיש הכי נח בעולם להעלות איתה כל נושא אני חושבת שלפני הכל היא בן אדם וגם אני וצריך להיות אנושיים ואסור לפגוע למרות שלימדו אותה בהכשרה להפריד ולא לקחת דברים אישי אחרי הכל ולפני הכל היא עדיין בן אדם איך אשפר לדבר איתה על חוסר חיבור בלי לפגוע?
מסכימה איתך לגמרי…..
קשה לי מאוד להתחבר ל-לדבר איתה על זה…..
ואם כן איך עושים את זה?
ועוד יותר מזה מרגישה שגם אם אגיד לה שיש דברים מסוימים שאשמח שתשנה אני ארגיש אחר כך לא נעים….
כאילו כל מה שהיא עושה זה כי "כפיתי "עליה וזה סוג של הצגה…..
זה נכון, הרבה יותר נעים לנו שמבינים אותנו ומתכווננים אלינו מבלי שנאמר את הדברים. גם על זה כדאי לדבר עם המטפלת 🙂
ואגב, זה קושי שיכול להיות גם בכל קשר אחר.
אחרי שמנסים, רואים שהמחיר בכל זאת משתלם יותר…
אבל חד משמעית שיש להעלות קשיים בקשר מול המטפלת, גם כשלא נעים לנו.
יש דרך וצורה, ואפשר בצורה מכבדת ונעימה, אבל במקרים רבים זו ליבת הטיפול ואם תוותרו עליה, אז וויתרתן על הרבה מידי..
לא אומרת שזה קל. בכלל לא!!
זה דורש אומץ, הדרגה והרבה וסבלנות.
לפעמים צריך לחכות עד שמרגישים מספיק בנוח.
אבל כדאי לנסות להתכוונן לשם, ואם זה מרגיש קשה מידי – אולי כדאי בשלב ראשון לחשוב על דרכים אחרות בהם אפשר להעביר את המסר, למשל לכתוב את הדברים ולהגיש למטפלת לקרוא, או כל רעיון אחר שמרגיש אפשרי ונוח יותר.
ואם זה מרגיש ממש לא אפשרי, גם לא אחרי זמן או בדרכים יצירתיות, כדאי לבדוק מה כל כך עוצר אותי שם. האם זו אני? האם המטפלת? וכו'…
מבינה אותך לגמרי, גם אני הרגשתי ככה בהתחלה, אבל יכולה להגיד לך שאני הייתי פסע מלעזוב בגלל דברים כאלו, אמרתי לעצמי שיש לי 2 אופציות: או לעזוב, או להעלות את זה בטיפול, בחרתי באופציה השניה.
זה יצר פריצת דרך מטורפת בטיפול, מאז שהיא מתכווננת אלי, הכל השתפר עד שלפעמים אני לא מאמינה איך דברים ככה השתנו.
נכון, עדיין לפעמים יש זליגות :), ואז מגיעה התחושה של הכל משחק/הצגה, אבל אני חושבת שכדאי לך לנסות לפני החלטה על עזיבה.
וואו,
זה קשה כל כך, כי בסוף כל קשר, וגם קשר מטפלת- מטופלת מורכב משני צדדים, שכל צד בהחלט משפיע על הדינמיקה.
אז יש את דפוס האישיות שלה, ואת האופן שבו היא מטפלת. ויש את האישיות שלך עם הרגישויות והצרכים שלך שהם גם מאד משפיעים.
וטיפול זה מסע של הכרות עם עצמך, ולמידה מה עושה לך טוב ומקדם אותך, ביחד עם ההתכווננות של המטפלת לצרכים שלך.
לגבי איך אפשר לדעת אם הטיפול טוב, זה באמת קצת מורכב, במיוחד שיש דפוסים שנוצרו מהעבר. מה שיכול לעזור לך, זה שתי דברים:
תקשיבי לעצמך, לאינטואיציות שלך. בסוף הנפש יודעת מה עושה לה טוב ומה לא.
הטיפול יכול להיות קשה לפעמים, אבל תנסי ממש לשאול את עצמך את השאלות האלו, ולענות מהאינטואיציה, ולא מהשכל:
תנסי לחשוב מה את מרגישה עליה באמת, והעיקר להתפלל על זה באמת.
דווקא מטפלת דינמית טובה תשמח לשמוע את הדברים האלו, אפילו אם היא קצת תפגע.
הרעיון בטיפול דינמי, זה לעבוד על מערכות יחסים, דרך הקשר עם המטפלת, וניתוח של אופן התקשורת ביניכן.
כמובן שצריך בצורה מכבדת, ואת יכולה גם לדבר על עצמך ולא עליה, וגם בצורה של בקשה:
"חשוב לי להרגיש שמקשיבים לי עד הסוף לפני שמגיבים."
"אני מאד רגישה לביקורת, אז אם אפשר להיות סופר רגישה איתי."
"מה שהכי חשוב לי בטיפול זה כלים מעשיים שיכוונו אותי להצליח."
כל תחושה מורכבת בקשר, אפשר להפוך לשיתוף כללי שלך, ולבקשה להמשך, ואז לראות איך היא מגיבה.
דברים טובים יכולים לצמוח כאן.
וטיפול זה מתנה, תודי להשם על היכולת להיות בתהליך כזה עכשיו…