אנחנו נפגשות שוב ליד הברזייה, מתעלמות מהעיניים האדומות אחת של השנייה.
"רוצה לעלות בחזרה ל"רובע"? אני שואלת, מרגישה צורך להסתובב עוד קצת, לדבר.
בשתיקה אני עולה במדרגות, נעצרת באמצע בפינה שצופה על הר הזיתים.
רחלי כבר יודעת, מכירה את הפינה הזו, מכילה בשקט את הגעגועים.
אבא שלי.
8 שנים הוא כבר שם, צופה על שער הרחמים. כל פעם שאנחנו עולים לקבר שלו אני מסתכלת לכיוון.
מדמיינת את היום שהשער יפתח, יחד עם הבדיחה הקבועה של אחים שלי:
"תראי איזה נוף סידרנו לאבא".
"לפעמים", אני אומרת לרחלי, "אני חושבת מה היה קורה אם הוא היה עדיין כאן, אבא שלי, שליווה אותי כל כך בימים הקשים של ההתחלה, כשגילינו ששירה לקויית שמיעה. אז חשבתי שהשמיים נופלים עלי, לא ידעתי אם מה אני אתמודד בהמשך…
הילדים היו אז קטנים, הוא אהב אותם אהבת נפש. נהנה מהחכמה שלהם, מהתעלולים והשטויות שלהם,
הבטיח שהם יתרצנו עם הזמן, יתמסדו. עם מאיר היה לו קשר מיוחד ממש, עד היום אנחנו חולקים את הגעגועים.
דוידי היה תינוק, כשהוא נפטר, חיים היה ילד עם ריטלין, אילה הייתה ילדה שובבה ומצחיקה עד דמעות, ואפילו לא הספקתי לספר לו, שגם מוישי השקט והעדין, לוקח ריטלין כדי להסתדר בלימודים.
על הקשיים החברתיים של שירה, סיפרתי לו, בכיתי לו, תמיד נעלבתי בשבילה, הוא היה צוחק עלי שאני לוקחת מידי ללב, ומציע כמה רעיונות כדי לעזור לה, סדנא שאחת המורות עשתה בכיתה, יוזמות קטנות של חוגים משותפים, תחפושת מקורית ועוד, הוא כל כך רצה שיהיה לה טוב, שאני לא אדאג.
"היא ילדה שלו", הוא היה אומר לי בחיוך, מצביע כלפי מעלה, "תפסיקי לדאוג, תשאירי לו משהו…"
"הייתי תמיד ה"מז'ינקל'ה" שלו, הילדה הקטנה שלא כל כך מסתדרת. כלומר הוא תמיד בדק אם כן, ואם יש לי מספיק כסף, תמיד הוא היה דוחף לי כמה שטרות…
הוא היה מברר אם אני מרגישה מספיק טוב לפני הלידה, ואחרי הלידה ואם אני נחה מספיק. לא יכולה לשכוח איך הוא אמר לבעלי אחרי הלידה של חיים:
"אתה יודע מה זה נייר אריזה חום? יש לך חבל? אתה רואה אותה?" הצביע עלי, "תארוז אותה יפה ותשלח אותה לבית החלמה"…
אני רק חושבת כל הזמן מה הוא היה אומר היום, על הילדים, עלי, רק מתחשק לי לומר לו "תראה איך גדלתי אבא… אני כבר לא ילדה קטנה ומפונקת…"
רחלי מקשיבה, מהנהנת בשתיקה. היא אלופה בלהקשיב…
"גם אני מרגישה שגדלתי מדי מהר, רואה קצת רחוק וקצת מעבר לחברות שלי, שהחיים שלהם פשוטים יותר… פעם חשבתי שיש אמת באמירה ש"כל אחד והפקאל'ע שלו", היום אני מבינה שזה מורכב יותר.
לכולם יש אתגרים, אבל יש כאלה שהחיים שלהם הם מסלול אתגרי במיוחד, טיפשי להשוות. זה כמו שיש עשירים ועניים, ויש את כל המצבים הכלכליים שבאמצע, וגם עוני ועושר הם מצבים לא חד משמעיים ולפעמים זה מצב יחסי.
"הכל בגזרת עליון", היא מסכמת.
"נהיינו כבדות", אני אומרת, מנסה לחייך, "סך הכל יצאנו להתאוורר".
"גם לאוורר את הלב זה חשוב", עונה לי רחלי, וגם היא מחייכת.
שאר הערב עובר עלינו בהתמודדות עם וופל בלגי מלא תוספות.
"חייב משהו מושחת לגמרי" אומרת רחלי, כשאני מקוננת על הדיאטה ז"ל.
סיפורים משעשעים של רחלי, תיאור מפורט שלי על עלילות אדלר ושו"ת. פתאום אני מסוגלת לצחוק על זה, לרחם על השדכנית המגמגמת במבוכה בטלפון, לצחוק על רחלי שמציעה לי בחורה חסידית.
לא יקרה.
אני חוזרת הביתה עם חיוך, ומצב רוח.
כמה חשוב חברות…
מוישי מתקשר, מאוחר בלילה. אני מדברת איתו בלב קל יותר, רגועה יותר.
שומעת אותו משתף בחוויות שלו, כל כך לא מובן מאליו.
היו שנים שחששתי גם לו, כל כך סגור ומופנם. זוכרת איך אמרה לי הקלינאית באחד מאין ספור הפגישות –
"השיח שלכם בבית שונה, מכיל יותר, מאפשר יותר, מודע יותר לקשיים, לרגשות."
היום, בפרט עם מוישי אני קוצרת את הפירות. לאט לאט הוא למד לדבר, להביע את עצמו, להכיר ברצונות, בחוזקות, וגם בחולשות שלו, אני גאה בו כל כך…
לתגובות, בתיה: [email protected]
ניסיתי לעשות 5 כוכבים יצא אחד בטעות (קש"ר) אבל פרק מהממם כרגיל
בתור אחת על הרצף שקוראת את הפוסטים שלך באדיקות,
אני מאד מאד נפעמת מהחום והאהבה שאת מעריפה על הילדים המתמודדים,
איך את נלחמת על פיתוח היכולות, מנסה כל אפשרות ולא מרפה.
מנסיון, זה כלל לא מובן מאליו.
עלי והצליחי!
אלופה את, את מפרגנת בכזאת אהבה.
המילים שלך עוטפות ברכות. כל הכבוד לך.
ואו אלו רגעים של נחת
התרחב לי הלב בשבילך:)
אני מנגבת דמעות… נצבט לי הלב חזק יחד איתך מגעגועים לאבא כזה אוהב…
בתיה, ממש נהניתי, בדיוק היום חשבתי על הנושא "אף אחד לא רוצה להחליף…"
אני עדיין חושבת כך. ואסביר לך, מישהי שהחיים שלה פשוטים ורדודים, הכוחות שלה בהתאם, לא מחייב שיש לה אבא מכיל ומבין וקשר ככ טוב איתו, ולא בטוח שיש לה את רחלי, ואופציה ללכת לכותל.
זה לא שאני אומרת שאין אנשים מיוסרים, אבל אף פעם לא נדע, לעולם, מה עובר על מי. ואילו כאבי נפש וגוף הוא עובר.
אני חושבת שאם נפנים את זה (ואני מדברת לעצמי) נצליח לדון לכף זכות.
ואוו מרגשת..
אני לומדת ממך הרבה
מרגש במיוחד!
מציקה לי ההשוואה לנשים אחרות שהחיים יותר ורודים, לעולם לא תוכלי לדעת מה עומד מאחורי כל אחתף גם אם נראה לך, גם אם זו אחות או שכינה קרובה, את לעולם לא תוכלי לדעת
לעיתים קרובות מה שנראה בחוץ ורוד ומושלם בפנים הוא ההיפך,
ותדעי שלצד כל הקשיים אין מתנה גדולה מזה שיש אפשרות לשפוך את הלב, לצאת עם חבירה ולהשתחרר, זה ממש לא מובן מאליו!
כמו גם תמיכה של הורים
גם לי זה הציק.
בסה"כ כתוב כל כך יפה ומחבר,
תודה לה' שאת יכולה לכתוב כך, ולשתף.
לא כולן יכולות.
ולגבי האמהות לשיירת לורדים-
לא כל הנוצץ- זהב.
אני חושבת שאולי הנשים שהגיבו לפני באמת מרגישות ויודעות שגם הן מתמודדות
אבל תודה לה' כל רגע כשאני קוראת את הטור של בתיה- שאין בעולם נשים כמוה! (וגם כמו רחלי!!)
אני באה ואומרת: כן יש הרבה שמתמודדות עם יום יום שוחק וקושי כלכלי ופיזי ורגשי אמיתי. אבל בגדר הנורמה. ויש כאלו שהן במסלול אתגרי אמיתי.
חשוב לומר- אין בעלות על הכאב. אבל בטוח שאין מה להקטין כאב של אחר.
וכשאני קוראת את ההתמודדויות שלך שהן כבר שנים ומקיפות יום ולילה שבת וחג
אני בטוחה שה' בחר בך כי את אישה נדירה
ומברכת אותך בהמון כח לכל המסע וגם לכולן בכל מקום שהן.
כי כל מסע דורש כוחות וכל אחד קיבל לפי המסע שלו.
אבל עדיין מרגישה מצריך לומר "של נעליך מעל רגליך".
כי זו אמהות של הרבה יותר מהרגיל.
שתזכי תמיד לנחת ושמחה.
אמא מעריכה
שקיבלה פרופורציות לחיים.
אוף!
רק אותי מעצבן התגובות כאן?
גם אני מרגישה המון פעמים שההתמודדויות שלי הן לא בהשוואה להתמודדויות של אחרות, בלי לפרט,
אני תמיד אומרת לעצמי 'הן קיבלו פחות אתגרים כי הכוחות שלהן פחות'
כן! מותר לומר את זה!
למי שזה מציק – שתבדוק למה… על איזו נקודה זה עולה לה.
אולי זה עולה על כך שהחיים שלהן הוא גם מסלול אתגרי, אבל 'שקוף'. בלי הכרה, בלי תמיכה, בלי יכולת לצאת לשאוף אויר לנשימה.
אין לי בעיה אם עושה לך טוב לחשוב כך.
אבל העובדות הן שיש הרבה מאוד קשיים שקופים. אולי יותר מקשיים בולטים ונראים לסביבה, וניתנים להערכה ותמיכה.
אף אחד לא תומך באישה עם קושי זוגי נניח, ברך כלל היא תסתיר את זה כי זה לא נעים, וזה קושי שורף! ויכול למשך שנים על שנים! ולא, לא תמיד היא רוצה להתגרש, הרבה פעמים היא פשוט במשך שנים מנסה את כל האופציות אחרות…
ויש גם לא מעט קשיים בריאותיים שאנשים לא ידעו עליהם.
קשיים עם מערכות יחסים קרובות.
קשיים נפשיים כמובן…
אני תמיד יודעת שאי אפשר להבין מה אחרים עוברים, פשוט אי אפשר…
אני קוראת ודומעת..
איזה אבא מיוחד היה לך!
בטוחה שהוא רווה נחת ממך מלמעלה