שלום לכולן!
אני עקרת בית טרייה, מרצון בחרתי לעזוב את העבודה מכל מיני סיבות.
היה פורים, פסח והרבה תעסוקה, אבל עכשיו לפני שבעלי מתחיל את הכולל, מתחיל להלחיץ אותי להישאר בבית עם התינוק הלא כל כך קטן, כשכולן ממהרות לעבודה, ואני גם פוחדת להשמין…
אני חוששת שאשתעמם, וכן מודה שיש לי גם קטע שקצת מביך אותי לענות לשאלה "מה את עושה?" ולהגיד שאני בבית…
אשמח לדעת אם יש עוד כאלו או שאני היחידה, כי אני לא מכירה עוד כמוני…
תודה רבה!
מילכה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!



מקנאה בך!!
את לא צריכה להתבייש!!
אני חושבת שבאמת לא כ"כ טוב להיות בלי תעסוקה וסיפוק. ילד אחד קטן לא מספיק בשביל למלא יום שלם וכן חברתית הוא לא מספק את הצורך.
לא שצריך להתחייב למסגרת עבודה קשוחה בשביל זה, אבל כן חשוב שיהיה מסגרת תעסוקתית לפחות פעמיים שלוש בשבוע, אפילו שעתיים ביום, אבל משהו שיתן סיפוק והנאה. (זורקת סתם רעיונות… עזר ליולדת, עזר מציון, לשהות עם נשים מבוגרות, לשמור על ילדים חולים, לבשל ארוחות למשפחות וכדו')
וכמובן אם יש לך אפשרות כלכלית אז למלא את היום בהתפתחות אישית כמו לימודים שמעניינים אותך או תחביבים שיש לך.
בטוחה שהיא חשבה על הנושא הזה לפני כן ולא עזבה סתם כך בלי חשיבה……
חושבת כמוך
בטוחה שהרבה יגידו לך "את עושה את הדבר הנכון"
"תהיי גאה בזה"
"ככה כל השנים היה"
"איזה כיף לילדים שלך"
ובכל זאת אני אומרת לך משהו אחר.
אישה צריכה להיות עסוקה,
עוד לפני הקטע של ההשמנה יש מצב נפשי פחות מבסוט כשלא עובדים
ולהפך טוב ומבסוט כשלאשה יש סיפוק מעבודה.
ולכן אמליץ לך לקחת עבודה אפילו של פעם בשבוע אפשר גם מהבית משהו ממש בקטנה
העיקר לצאת מהמצב של רק בית ולהכניס את העבודה
אם זה מחוץ לבית את מרויחה את הקטע של הנראות- שמאד משפיע על כל אישה, את מתלבשת מתארגנת ולא רק בחלוק.
אם זה מהבית את מדברת ע אנשים ויוצאת כביכול מהבית ואחכ חוזרת לבית ביותר אהבה.
תצליחי בכל אשר תפני!
דיייי
אני מקנאה בך!!!
אני גם חושבת שאסור להיות כבדה ולהשתעמם
אני ממליצה לך למלא את היום בעוד תעסוקה בבית, שתיתן לך סיפוק והנאה,
אפילו סתם תחביב, תנצלי את זה שאת יכולה…
אני כ"כ הייתי רוצה
איך אפשר???
תלמדי אותי…
את אומרת שהיה לך סיבה להפסיק לעבוד,
אבל נשמע שאת לא כ"כ בטוחה בצעד שעשית
אולי תבדקי אותו שוב, האם זה נכון לך להיות בבית עם הקטן כל היום בלי עבודה???
יש בזה מעלות
אך כמו שציינו המון חסרונות.
תבדקי עם עצמך, אם תגיעי למסקנה שזה מה שנכון לך, אז אין לך מה להתרגש מאחרים, תחזקי את עצמך וטעני אני עובדת אצל עצמי בלבד, לא אצל החברה…
את יכולה למצוא מקום יציאה כך שלא תשתעממי ולא תשמיני, כמו לבקר אצל ההורים, אצל קרובים מבוגרים, לצאת להליכות או קניות (גם בשביל אחרים)
להתנדב וכו..
באמת לא בריא לשבת כל היום בבית.
אולי את יכולה לנסות לפתח עזק קטן בנושא שחביב עליך, שתקדישי לו מעט שעות מתי שמתאים לך.
כמו"כ חשוב לקום בבוקר, להתלבש, לשים גרביים ונעליים, ואפילו פאה \ איפור. להרגיש "לבושה" עוזר לא להמרח.
וכן לבנות סדר יום ולו"ז עם משימות (גם משימות בית)
היא לא ביקשה עצות מה לעשות עם הזמן הפנוי שלה. שימו לב היא כותבת שהיא מתביישת לענות שהיא עקרת בית. אני ממש מקנאה בך. עקרת בית זה מלשון "עיקר הבית" את העיקר שלהבית והעיקר שלך זה הבית. המקום הכי חשוב והכי טבעי שלנו.
איך הערכים שלנו השתנו והתבלבלו שהגענו למצב הזה שזה בושה להגיד שאנחנו בבית.
אני כל כך מסכימה איתך!
המקום הטבעי והנכון לאישה הוא בבית עם הילדים.
נוצר מצב שרובינו מוכרחות לצאת לעבודה עבור פרנסה והחזקת הבית.
אבל הלוואי שיכולנו להיות עקרות בית כמו שמגיע לנו להיות…..
תהיי גאה במה שאת עושה ותעני בביטחון לכל מי ששואל: "כן, אני עקרת בית"!
וואו!!!!!!!!!!!!! מסכימה עם כל מילה!!!!!!!!
חיזקי ואימצי!!!!!!!!!!!!
נשים יהודיות בכל הדורות עשו את מה שאת עושה בהרבה מאוד אהבה וסיפוק.
ו- חידוש: לטפל בבית זו יותר ממשרה מלאה.
רוב הנשים באר"הב שאני מכירה הן עקרות בית עסוקות מאוד,
אף על פי שיש להן עוזרת בית צמודה ועוד כל מיני פינוקים שאנחנו לא מכירות……
הן פשוט מגדלות את הילדים.
והדאגות שלך הן לא בגלל שהבחירה מוטעית כמו שכמה כתבו לך (תזקפי קומה!!!!)
אלא בגלל שכל בחירה בחיים שלנו מלווה בקשיים (כמו שקשה לעבוד בשביל לפרנס קשה גם להישאר בבית, כמובן מבחינות אחרות).
לא מזמן עברה לעבור לידי אישה מקסימה, אם ל10 ילדים, שהייתה גרה בשכונה שלי בתור זוג צעיר,
עד שהם החליטו שהיא תהיה עקרת בית עד שיסיימו לגדל את הילדים,
ואז הם עברו לגור בשכונת רוממה בירושלים, איפה שיש לא מעט נשים חוצניקיות עקרות בית
כי היא רצתה להרגיש "נעים" עם התפקיד שלה.
עכשיו היא יצאה לעבוד (הקטן גדל) והם עברו לבית גדול ומרווח יותר חזרה באזור שלי.
היא אמרה ששנות גידול הילדים בשכונת רוממה היו השנים היפות השלוות והמרגשות בחייה.
חפשי לך חברה מתאימה, זו ההמלצה שלי.
ולעולם תחפשי לעצמך מקום ליד נשים שגורמות לך להרגיש טוב.
ציטוט : אני חוששת שאשתעמם, וכן מודה שיש לי גם קטע שקצת מביך אותי לענות לשאלה "מה את עושה?" היא שואל גם על השעמום וגם על הבושה
את מאוד מתגוננת.
היא אמרה שקיבלה החלטה אבל לא שלימה איתה.
היא חוששת שתשמין או תשתעמם. ולכן נתנו לה עצות איך זה לא יקרה. אם לא רצתה עיצה אז בשביל מה בכלל פתחה את השרשור הזה? רק כי שכולן יריעו לה ויגידו כמה היא מדהימה?
היא מתביישת לומר שהיא ’עקרת בית’. הגיוני. וזה חלק מההחלטה שהיא צריכה לחיות איתה. לדעת שלא כולם יקבלו את זה בהבנה. לומר ’ככה אימותינו חיו לפני 200 שנה’ זה עדיין לא הוכחה שככה טוב יותר. לידיעה, אז גם לא היה אנטיביוטיקה. וגם לא חשמל וציוויליזיציה. ככה אימותינו חיו, וזה ממש לא טוב יותר.
במאמר מוסגר, אישה היא עיקר הבית גם אם היא עובדת 5 ימים בשבוע 7 שעות ביום. הכמות היא לא הקובעת, אלא האיכות.
הייתי מציעה לך ללמוד משהו כמו צילום
שיהיה לך כיף ואולי תוכלי לפתוח עסק קטן
ככה גם יהיה לך מה לענות
את פשוט לומדת עכשיו
מבינה אותך לגמרי….
בתור מישהי בשידוכים, שאלתי את עצמי פעמים רבות, האם אני יכולה לומר שאני רוצה להיות עקרת בית? משום מה התפקיד שלנו הטבעי בבית לא מתקבל כל כך יפה. אבל תכלס באיזה שלב לומדים שזה בכלל לא משנה מה אנשים חושבים, ממילא הם לא עושים בשבילך כלום 🙂
רואים בפירוש השפעה של העולם המערבי המודרני שהאישה צריכה להיות גם וגם וגם וגם….
"ואיך את עושה את זה?"……. 🙂
מצטרפת לחני
מילכה לא התייעצה אתנו האם להמשיך לעבוד או להשאר בבית,
וגם לא מה לעשות בזמן הפנוי שלה
השאלה הספציפית מדברת על מה לענות ואיך להיות בטוחה בהחלטה
יקרה,
חושבת שאחרי שתהיי יותר בטוחה ורגועה עם ההחלטה שלך
יהיה לך גם יותר קל ופשוט להעביר אותה לאחרות..
בטוחה שעשית את שיקול הדעת שלך בכובד ראש ובאחריות
אחרי הרבה החלטות גדולות עולים היסוסים לפעמים, אחרי שהכרענו לצד אחד צף המחיר שנשלם מהצד השני…
עם הזמן והעיכול לסטטוס החדש מקווה ומאמינה שיהיה לך יותר קל ובטוח
ואז גם תוכלי לשדר את זה בביטחון החוצה…
הרבה הצלחה!!