שלום לכולן!
אני עקרת בית טרייה, מרצון בחרתי לעזוב את העבודה מכל מיני סיבות.
היה פורים, פסח והרבה תעסוקה, אבל עכשיו לפני שבעלי מתחיל את הכולל, מתחיל להלחיץ אותי להישאר בבית עם התינוק הלא כל כך קטן, כשכולן ממהרות לעבודה, ואני גם פוחדת להשמין…
אני חוששת שאשתעמם, וכן מודה שיש לי גם קטע שקצת מביך אותי לענות לשאלה "מה את עושה?" ולהגיד שאני בבית…
אשמח לדעת אם יש עוד כאלו או שאני היחידה, כי אני לא מכירה עוד כמוני…
תודה רבה!
מילכה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
אני כל כך מבינה אותך, אני עקרת בית (צעירה) ונמצאת כל היום עם התינוקת שלי. אני גם מצאתי את עצמי מתביישת לספר שאני 'עקרת בית', 'אמא במשרה מלאה' וכדו'. במיוחד כשלפעמים אנשים נותנים לך הרגשה שאת פחות טובה או מוצלחת.
אבל תדעי שאין בעיה להיות עקרת בית בדיוק כמו שאין בעיה לעבוד!
כל אחת עושה את מה שנכון לה וכמו שלאחת נכון לצאת לעבוד כך לאחרת נכון לא לעבוד!
תחזקי את עצמך שאת עושה מה שנכון וטוב לך ולמשפחה שלך. תאמיני שהתפקיד שלך עכשיו זה להיות עקרת בית ותהיי גאה שאת בוחרת בדבר הנכון.
זה לא תמיד קל להרגיש גאים בזה ולענות בביטחון שאת עקרת בית אבל עם הזמן יש יותר ביטחון ותמיד אפשר לקבל חיזוק מהבעל או אנשים קרובים.
תדעי שלהיות בבית זה מדהים!! וזה מעסיק!!! במיוחד אם יש תינוק (ולא כמו שאחרות חושבות שאם את בבית=את לאעושה כלום). הבית דורש, התינוק דורש ואם לפעמים משעמם לך אז תצאי לבד או אולי עם חברה שביום חופשי ותתרענני.
בהצלחה רבה!!!
תהני ותמצאי ספוק ורוגע בעיקר!
אני ממליצה לך מאדדדד לשלב שיעורי התעמלות לפחות פעמיים בשבוע בשעות הבוקר, תבררי על מכון טוב ומקצועי, תחפשי את השיעורים שאת יותר אוהבת ותקפידי על זה כאילו זה עבודה. כמובן תבדקי שיש שם בייביסיטר בשעות הבוקר( ברוב המקומות יש). זה הדבר הראשון שאני עושה בחופש הגדול ובחופשת לידה מיד כשאני יכולה! הרווח כולו שלך- סדר יום, שבוע מתוכנן ומאורגן, יציאה מהבית, המון אנרגיה וספוק אחר כך, וכמובן- בריאות והרזיה! בתקופות שאני הולכת אני מרגישה אנרגטית וחיונית הרבה יותר!
יכולה לספר על עצמי שגם אני עזבתי עבודה (סוחטת) הייתי אז עם 2 ילדים, לא היה לי קל ולא היה לי כיף להיות בבית כל היום, זה בהחלט משעמם וגם מתסכל, בינינו כמה כמה אפשר כל היום להתעסק רק במטלות של בית? רציתי לצאת בבוקר, קצת חברה.. דברים מובנים
אז אחרי 3 שנים של חיפושים מצאתי ב"ה עבודה מהבית, רק 4 שעות שאני מנהלת לי את הזמן וב"ה מרוצה עד הגג.
אז המלצתי היא אחת – תפילות! והרבה!! כי זה לא קל ולא פשוט, אבל בפירוש זה מה שנכון לעשות! הילדים צריכים אמא בבית, ובית צריך אמא מתפקדת ולא סחוטה – אין על זה ויכוח!!
ולגבי מה שכתבת שאת מפחדת להשמין – צודקת בהחלט – אפשר ללכת בערב להתעמלות, להליכה – העיקר לשמור על כושר גופני (חשוב מאוד להריונות הבאים בע"ה!)
מאוד מזדהה עם תחושת האי נעימות להגיד שאת לא עובדת במשהו מסוים
כאילו את 'לא שווה' ומה את בכלל ובעצם אם את לא עובדת
אני אמא לשמונה, מאחרי הילדה השביעית (לידה שישית, כלומר יש גם תאומות…) ולידות צפופות, משיקולים שהתאימו לנו, אחרי ייעוץ עם רב, לא עבדתי תקופה של שנה +,
ומאז חזרתי רק לעבודה חלקית מהבית.
ובהמשך, כיום מנסה גם להתקדם כעצמאית, בקטנה.
תכל'ס – א. אני מאודדד עסוקה ותמיד העומס הוא גדול.
לא כ"כ יודעת מה היתה הסיבה שלך ומהם נתוני החיים שלך, אבל ממש לא הזדהיתי עם הצורף הדחוף לא להשתעמם – מי משתעממת? אני כאמא לשמונה, עמוסה רק מזה מעל לראש!
כן מסכימה שכדאי וחשוב לעשות משהו כדי לתת לעצמך מענה ולהיות מחוברת למעגל החיים ועוד. אבל משועממת? לא בכיוון…
ב. לא מסוגלת לחשוב לחזור להיות שכירה. לא הגיוני מבחינתי בשלב זה של החיים…
אבל אחרי כל מה שאני מבינה מצוין את עצמי – אני תמיד מסתבכת בלענות במה אני עובדת. כי באמת רב הזמן אני עובדת בלנהל את משפחתי ולגדל את ילדי. (במיוחד שבעלי רב היום לא בבית, אז בכלל אני במשרה כמעט מלאה מהבחינה הזו)
וגם אני מרגישה ברגעים הללו קצת קטנה ודפוקה
נכון שאני יודעת שבאמת אני לא, אבל להרגיש? כן. אני מזדהה…
מקווה שתמצא הנוסחה לשינוי בקרוב גם לי וגם לך ;)…
אולי כאן הבמה לחזק את עצמינו העובדות והלא עובדות
בלזכור מהו הכתר האמיתי והנצחי שלנו כבעלות משפחה
איפה המקום שבו אין לנו ממלאת מקום
ואיפה מונח המקום השני וכל השאר
כל מילה נוספת מיותרת…
ואולי מהצד השני קצת נמנע מהשאלה מה את עובדת אול לחילופין נשדר יותר אמפתיה לעקרות הבית?
לגמרי!
היום מה את עושה? מה את עובדת? הפכו להיות שאלות כמו: "מה שלומך"
כאילו זה העיקר בחיים…
לגמרי
מסכימה עם זה
להפסיק לשאול במה את עובדת
וכל אחת תעשה מה שמתאים לה
ותהיה קשובה לצרכים שלה כאם.
ומי שהזדעזע שהגענו למצב הזה
זה בכלל לא מזעזע
הפוך
זה מצב נמיוחד שנשות ישראל לקחו את עול הפרנסה כדי שהבעלים יוכלו ללמוד
שאפו ענקקק לכל הנשים העובדות
לגמרי מסכימה איתך..להרבה נשים אין כח לעבוד לעבוד הם קמות אחרי לילה ער עם התינוקת וחוזרות הביתה להיות עקרות בית בלי שום מנוחה. רק כדי שהבעל יוכל לשבת וללמוד….שזה שאפו אדיר לדור שלנו…
זה כ"כ מתאים לאשה ואמא יהודיה וכ"כ החלום של כל הקרייריסטיות ; )
שתדעי שאמנם העשיה שלנו לעיתים יותר "מוחצנת" אבל יש הרבה קנאה בעקרות הבית.
אני עובדת בתפקיד ניהול בדרג גבוה, ותמיד מתיש כל המרוץ האינסופי. כבר 18 שנים שאני מרגישה במרוץ עכברים. יש מלא סיפוק על העשיה ופרנסה אבל ימי תמיד מלאים מצפון על הילדים. כי הם צריכים יותר אמא! ומקנאה הרבה בכל במשפחה סביבי שרובן לא עובדות, בטח לא משרה מלאה….
לדוגמא וכל יום שישי מחדש כואב לי לראות כמה הילדים מאושרים שאני זו ששולחת אותם בבוקר.
לגבייך-אני חושבת שהתמקדות בפרגון לעצמך ומה שעושה לך טוב!!! אם יש קטן-לשלוח אותו לעיתים לבייביסיטר ולצאת למשהו מעניין – כמו קצת לימודים, גם הרצאות סביב מעגל השנה, פגישות של חברות, חוגים, יציאה לספורט והתנדבויות יכולים לגוון את הבקרים לשמח ולהעצים מאד.
הם מתרגשים כי אין להם זה כל יום
נראה לנו שזה קל זה המון עבודת המידות כדי להכנים סיפוק פנימה
בימינו אין הרבה שמצליחות לעשות את זה בסיפוק פנימי
תפרגני לעצמך שאת ככה משקיעה לא בטוח הכמות אלא האיכות
מבינה אותך מאוד. גם לי יש חלום להיות עקרת בית!! עם כל מה שזה אומר. להיות שם בכבוד. באהבה וקבלה עצמית ככה. מאמינה שיום אחד זה יקרה.
בינתיים אני מקבלת השראה משכנה- גרה מולי שכנה בת 40+. אמא ל9 ילדים. אחד מילדיה לומד אצלי בכיתה. והיא עקרת בית. מעולם לא יצאה לעבוד. ועובדת מדהים בתוך העסק הביתי של לגדל 9 אוצרות. לפעמים היא מגיעה לכיתה של בנה, שלומד אצלי, ככה באמצע היום. באחת ההפסקות. כולה מלאת אהבה ואכפתיות לילד שלה המתוק. אני מסתכלת עליה- אישה שמחה, חיונית מאוד, מטופחת, לבושה בטוב טעם, מתוכשטת. רואים עליה מלאות פנימית. רואים שטוב לה. מרגישים. ואני בטוחה שזה ענין של עבודה פנימית ושינוי בתפיסות עולם ומוסכמות חברתיות.
מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שנכונה לך ותהני במקום הזה!!
אומר לך שאין הרבה כאילה מכירה עקרות בית מקרוב
מי שיודעת למלאות את עצמה מבפנים כל הזמן רק היא מתאימה לתפקיד הנעלה
השגרה הזו שוחקת כמו כל עבודה עם ילדים (מעון, גן ….)
סליחה שאני שואלת
אבל יש כאן כל כך הרבה עקרות בית
ממש בוער לי לשאול
איך באמת אתן עושות את זה
מאיפה הכסף??
הבעל עובד? ההורים ממנים?
זכיתם באמת להאמין שפרנסה משמים ואתם זוכים לראות ניסים וכל חודש הכסף מגיע?
שמעתי על זוג כזה שפשוט בחר להאמין והאשה עזבה את העבודה וגידלה את הלדים באהבה
וראו כל חודש ניסים גדולים מבחינה כלכלית הצליחו כל השנים לא להיכנס למינוסים ולחתן את הילדים
אישית לא נעים לומר
אני מאודדד רוצה לעזוב את העבודה
אבל חושבת שיהיה לי קשה מאוד מאוד להגיע לדרגה הזאת של פשוט להאמין שפרנסה משמיים ולהיות תלויה עד כדי כך
התלוש שמתקתק כל עשירי לחודש כובל אותייייי