מתביישת להגיד שאני 'עקרת בית'

ב"ה אני גם התחלתי מהילד הראשון ומאז אני בבית. עם כל הילדים ב"ה. לא יודעת מה הסיבה שלך שאת מתביישת. אך יכולה לספר לך שאני מאוד גאה בבחירה שעשינו אני ובעלי שאשאר בבית. וגם אם היו חברות מהעבר (חילוניות בעיקר) שהרימו גבה ש"ויתרתי" על קריירה וכו אני מרגישה שזה התפקיד של חיי. מאוד חיזק אותי לקרוא על זה שמעבודות הבית אנחנו יכולות מאוד מאוד להתחבר להקדוש ברוך הוא. קראתי על זה לראשונה בספר בהלכה ובאגדה להיות את. וככל שעוברות השנים אני חשה את זה יותר ויותר על בשרי. בקשר להשמנה. ב"ה זה קורה לי לא מעט ובמיוחד אחרי לידות. אין פתרון קסם לפחות לא בשבילי, מה שכן עזר לי להשתדל לדחות את האכילה למתי שבאמת מרגישה רעבה ולא על כל פיפס לדחוף משהו לפה. יש זמנים שמצליח לי ויש זמנים שלא יש תקופות לחוצות יותר ופחות. ואם מצליחה גם לעשות קצת התעמלות בבית זה תמיד טוב. אמא אחת שגם בביתה נתנה לי עצה לעשות משהו שאני לא חייבת. למצוא משהו שמהנה בשבילי ואני לא חייבת לעשות. מצאתי את הנחת בגינת ירק קטנה. זה התחיל מעציצים על עדן החלון. יש כאלה שמתעסקות בסריגה, אפיה ועוד ועוד. ובכללי להנות מהחופש לקבוע לנו את הלוז. בע"ה יתברך גאולה ברחמים ושנזכה להנות מהדרך גם שהיא קשה לנו לפעמים.

הזוי איך שהתרבות המערבית שוטפת את התודעה…
מי שעובדת- יש לה סיפוק והנאה.
מי שלא עובדת-תשתעמם ותשמין.
וכאן אני פונה למי שרואה את זה, אולי זה קיבעון?!
אולי אנחנו פשוט לא נותנות לסיפוק להישאר בבית?
כאחת שבבית כואב לי לראות את השעמום של חברותי כשהן עם הילדים,
חבל לי לראות איך הן מפילות את עבודות הבית על הבעלים.
אלו דברים שנפש של אשה אמורה להתחבר אליהם עם קצת רצון וסבלנות.
ואם תהי בטוחה בעצמך ובתפקיד לא תרגישי שום מבוכה אלא תתמלאי בהערכה עצמית וזה ישודר הלאה.

אני חלמתי תמיד להיות בבית עקרת בית
וגיליתי שלא לכל אחד זה בריא
ולפעמים זה יכול להיות בריחה מהתמודדות
ותכלס לבית שלי זה כנראה לא מתאים
אני עובדת רק כי לבעלי זה חשוב
וכמובן שזה שנכנס לי כמה שקלים זה נותן המון
כל אחד צריך לעשות את שיקוליו וברגע שזה מה שטוב
אז צריך להכניס בעצמינו את שזה הדבר הכי טוב בעולם

אני גם בבית ונהנית מכל רגע.
לדעתי האישית,
כל הנשים שכותבות שחייבים לצאת וכד' ואסור להשתעמם ןכד' וכד'
הם לא חוו את זה על עצמם שלהיות המצב של עקרת בית.
ולכן הן מסתכלות על זה מבחוץ כמשהו ש-"אמלה, איך עושים את זה? לא משעמם כל היום? בלי חברה ובלי תעסוקה?
אז- לא,
תמיד יש מה לעשות .
את חיה בסדר יום שנוח לך,
בזמנים שנכון לך לצאת לקניות את יוצאת, נפגשת עם חברות(ביום חופשי שלהם :)))
יש אפשרות להמשיך ולישון אחרי ארגון והוצאת הילדים למוסדות,
לצאת ללמוד יום אחד.
יש בזה כל כך הרבה מעלות.
אין את הלחץ של לצאת לשמחה בלילה ולחזור מאוחר.
אין לחץ מתי לקבוע תורים או מפגשים וכד' וכד'…
ותאמנה שאני מוקפת בחברה.

ואל תתביישי לומר שאת בבית.
אני נהנית ממש
וכששואלים אותי, אני עונה בכל כך הרבה אנרגיה חיובית שתמיד התשובה היא: יאווהו איזה כיף לך
ואני אומרת נכון- באמת כיף לי.
אז הרבה הצלה
ותהני מהמצב ותודי לה' שנתן לך את האפשרות הזאת.

באמת כשעונים על השאלה:'במה את עוסקת?' והתשובה היא :עקרת בית-בדור שלנו זה מכווץ אותנו כי מולנו תעמוד משהי שהיא תעסוק במקצוע מכובד ושירגיש לנו קטנות…
אבל בתכלס מה זה המקצוע הזה "עקרת בית"?
זה מעבר לנקות,לסדר,לכבס,לבשל,לקלח,לטפל וכו'
זה האימהות שאת מעניקה ליהלומים שהשם נותן לנו,התחושת הביתית וחמה כשבעלך נכנס הביתה(ותדעי לך שזה נותן להם המון),האוכל החם שאת מכינה ולא צריכה לאלתר(וח"ו לא מזלזת באימהות שעובדות-גם אני כזו..)את לא ממהרת לעבודה או עייפה אחרי עבודה-זה התפקיד והשליחות שכל אישה צריכה להתגאות בו.
אולי אם תעשי לעצמך סדר בראש או תכני את זה בשם אחר(אני לא חושבת שזה שקר אם משהי תגיד שהיא מנהלת משק בית או נניח לדוגמא למי שיש 4 ילדים תאמר שהיא מנהלת מלון של 4 כוכבים😉)
באופן כללי מי שמחפשת חיזוקים על התפקיד שלנו ודברים דומים יש אחת בשם שרה אייכלר שהיא שולחת מיילים מעצימים(אחת לתקופה)שיש בהם הומור דק עם מסר.
אפשר כאן לבקש להצטרף לרשימת התפוצה שלה https://zaav.ravpage.co.il/3