רציתי לדבר על התמודדות לא פופולרית ולא פוטוגנית, אבל אולי נוגעת לכל אישה שהיא מפרנסת יחידה (ואולי לא רק), על הניסיונות שיש לחלקינו, הנשים העובדות והמפרנסות מבחירה.
אז נעים להכיר אני מימי, נשואה+4 כבר כמה שנים טובות לאברך יקר מאד, שתורתו אומנותו כפשוטו. זכיתי ב״ה, ואני מודה על זה כל יום מחדש.
במשך השנים עברנו תהפוכות רבות מבחינת מקורות הפרנסה שלי, מעבר בין עבודות בלי סוף (כל פעם מסיבות חיצוניות, המשרד נסגר, מילויי מקום שהסתיימו) ולא, אני לא עובדת בהייטק לא כי לא רציתי אלא כי זה לא מתאים לי משום כיוון,. אני ב״ה עובדת בעבודה שאני אוהבת, ויש לי בה סיפוק, אבל, היא לא מצליחה לפרנס אותנו, אנחנו מנסים לשרוד את היום יום ובקושי רב, אני גם שכירה וגם עצמאית, עובדת שעות רבות אבל מרוויחה מעט, מעט מידי.
וההוצאות בלי סוף… ואני מדברת על המינימום של המינימום, הכרחיות, מינימליות.
אני מרגישה מיום ליום טובעת.
אבל איך? איך רבונו של עולם כל השכנות והחברות שלי מלבישות את הילדים מהחנויות הכי הכי?
איך בכלל מלבישים את הילדים לפני כל עונה? מאיפה??
איך ההיא מצליחה לשלוח פאה לסירוק?
איך ההיא מפרגנת עוד בגד לעצמה?
ואיך למען ד' עומדים בעוד תשלום לארנונה, חשמל ומים?
אנחנו מנסים מאד להתחזק באמונה ובטחון, ואכן אנחנו רואים את החסדים של ד׳ בכל צעד ושעל
אבל קשה לי לנשום.. אני רוצה לא לחשוב בלב נחמץ על כל שקל שאני צריכה להוציא, או על כל גיהוץ של האשראי שאני מתחרטת אחר כך…
ותאמינו לי אנחנו חיים בפשטות, אין ממה עוד לקצץ…
אבל איך משלמים למטפלת? איך גומרים את החודש?
אני מסתכלת מסביבי ואני מרגישה כל כך לבד בהתמודדות הזאת.
החנויות עמוסות, במיוחד בתקופות של ערב חגים, אנשים קונים וקונים.. ואני רק כל הזמן מחשבת ממה לקצץ, מה אפשר פחות…
מה שמעודד אותי, זה שבעלי מרגיש שלימוד תורה מתוך הדחק הוא באמת מעלה גדולה וזה מרומם אותו.
אבל אני אישה, ולי זה קשה מאד.
תודה על הבמה שמאפשרת לי לפרוק, ואשמח מאד לשמוע בתגובות אם יש נשים שמתמודדות כמוני, ואיך.
רוצה גם לפרסם נושא שמטריד אותך?
כתבי ל: [email protected]
רוב הציבור הישראלי נמצא במינוס…
אולי זאת תשובה חלקית…
וואו גיבורה איזה התמודדות
באמת מה שקשה זה להרגיש לבד בסירה הזאת בעולם שכולם קונים וקונים בלי חשבון ובלי סוף (גם כאלה שאין להם)
מימי יקרה,
את שואלת שאלה שהרבה הרבה נשים מתחבטות בה אך לא כולן מצליחות להוציא אותה החוצה כמוך…
המצב הכלכלי של כולן מאתגר מאד, אבל! את צריכה להבין שיש סידרי עדיפויות שונות לכל אחת
יתכן ויש מישהי שסט בגדים לילדים מאד מאד חשוב לה, ולא אכפת לה שהילדים יאכלו כל יום לחם עם גבינה או פתיתים,
שבתות הם עושים אצל ההורים, כך שאולי סל האוכל שלה מאד דל והקניות מאד זולות ביחס למישהי שחשוב לה מנת חלבון יומיומית.
נכון שאת מתארת חיי מחיה זולים ופשוטים, אך…
איפה את גרה? איזה ריהוט קנית? כמה את משלמת על משחקי קופסא/ נעליים/ משקפיים וכו הדברים הללו משתנים מאחת לשניה,
יש כאלו שגם מקבלים תמיכה כספית מההורים או מהדודים או מהסבים…
מה שבטוח
תמיד נראה שהשני מסתדר
אז תדעי שלא!
גם השכנות והחברות מתמודדות עם שאלות, מינוסים, לחצים
פשוט יש כאלו שאדישים למצב ויש כאלו שלא יראו בחוץ לאחרים,
ויש כאלו שהבעל לומד בכולל אבל משלים הכנסה צדדית ואף אחד לא יודע… ששש אל תספרו…
והכל בסופו של דבר זה בחירה!
בחירה בסדרי עדיפויות
בחירה בדרך החיים
בחירה באושר שבחרתי
בהצלחה גדולה
יעזור שאזדהה איתך? ממש מבינה וכל הכבוד שאת מעיזה לשתף.
מרגיש שכולם רק רצים מחנות לחנות ואני אין אני באה?
וואו אני כ"כ מזדהה אתך אני מרגישה בדיוק ככה.
חשבתי שאני לבד חנוקה אבל אני רואה שיש עוד כאלו .כ"כ קשה ללכת לקניות ולראות אנשים משלנו שאיך יש להם ומאיפה מעמיסים עוד ועוד?( ושיהיה להם לבריאות זה לא נכתב ממקום לא טוב) ואני מותרת ואפילו ב-%70 הנחה אני לא תמיד יכולה לקנות. ואני לא מדברת על הפאה שאני מסרקת בבית.
אני לא גיליתי עדיין את פתרון הקסם אני מתפללת בלי סוף ומתחזקת באמונה שמה ששלי שלי וכמות הפרנסה והחנק הם מלמעלה.
אגב באמת נראה לי שלאישה יותר קשה עם המצב כי אישה היא תמיד רוצה לקנות יותר שיהיה לילדים ולעצמה ופינוקים וכו'. גבר בנוי אחרת לא הרבה גברים ירגישו שהם חנוקים אז יש גם משהו בטבע הנשי שלנו שרוצה דברים ופשוט צריך להשלים עם זה.
שלום מימי,
אני כל כך מזדהה איתך.
בתור אישה לאברך כולל יקר, שאוהב ללמוד ורוצה להמשיך ללמוד,
בחרתי להמשיך לעבוד ולקרוע את עצמי…
גם אני עדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת עבודה, ומקצוע נורמלי שאני אוהבת.
למרות שהשקעתי הרבה שנים בלימודים גבוהים.
גם אני מייחלת כל יום להגיע כבר למצב שפוי של להצליח להתחיל לגמור את החודש, לא מדברת על משהו מותרות…
ואת יודעת מה? יותר ממה שקשה לי הצמצום והחישוב לפני כל הוצאה,
קשה לי החברה. קשה לי להיות זו שעובדת עד 4 והילדים שלה בצהרונים ובמעון, קשה לי להיות זו שפחות פנויה, קשה לי להיות זו שבעלה אברך כשכמעט כל החברות / שכנות / אחיות וגיסות נמצאות במקום אחר לגמרי.
החלום שלי הוא למצוא לי קבוצה של נשים נשות אברכים, ששם אוכל להרגיש הכי טוב בעולם.
ששם אוכל להביע את המחשבות והרגשות שלי, להתלונן אפילו קצת… מה שלא נותנים לי לעשות בחברה שלי. (אני אפילו לא מנסה)
שמתי גם לב שקרובי משפחה וכדומה מסתפקים בלומר – זכית! בעלך אברך חשוב… אבל לא חושבים לעזור. ובאמת סליחה שאני אומרת את זה… אבל אין לכם מושג עד כמה העזרה שלכם חשובה!
ההבנה למקום שלנו, שמתבטא לא רק בכספים אלא גם בהנהגות ב"ה.
אולי אפילו לבוא לקראתנו, לגבות מאיתנו פחות, על אירועים כאלו ואחרים.
מאחלת לך המון כוח! ושמחה!
ותמשיכי לזקוף את הגב ולהרגיש גאווה כי את עושה תפקיד חשוב שלא הרבה זוכות לו! ובעלך הוא מאלה שמחזיקים את העולם!
נ.ב.
ההצהרות של 'כל עם ישראל במינוס' הן לא בדיוק נכונות. יש הבדל בסכומי המינוס, ויש הבדל במה שאנשים מרשים לעצמם על חשבון המינוס, מה שאברכים לא חולמים עליו אפילו. כי הם יודעים שלא יהיה להם מאיפה לכסות אותו לא בעוד חודש ולא בעוד שנה.
אברכים מתנהלים עם הבנק בזהירות מופלגת, ויש כאלו שאין להם מסגרת בכלל.
וואי אני שואלת את זה שנים…
מייחלת לשבת עם מישהי על העו"ש בצורה גלויה ולהבין
זה לא מובן זה למעלה מדרך הטבע
אני גם לא מצליחה לפצח את החידה מהיכן יש לאנשים כסף???
כולם סביבי משפצים מרחיבים, מעצבים לפי המילה האחרונה, ואני תוהה לעצמי מהיכן הכסף? איך הם עומדים בתשלומים?
זה באמת חידה קשה!!
בקשר אליך אני גם במקום כזה חסר כסף לדברים בסיסיים, הייתי בטוחה שביום שיהיה לי הכנסות גבוהו הכל יהיה טוב, אבל לא גם עם הכנסות של 15,000 לחודש – ואני לא מבזבזת בכלל!!, חיה חיים פשוטים מאוד, אני לא גומרת את החודש.
החלטתי ללכת ליעוץ כלכלי אולי זה יעזור ב"ה, יש את זה היום כנראה בכל קופת צדקה.
הבעיה העיקרית זה שרוב הציבור החרדי נמצא במצוקה כלכלית אבל חיצונית הם לא נראים קשיי יום הם נראים מאה אחוז שולחים לקייטנות יקרות קונים סטים ובחגים בכלל מוציאים הון של כסף וכו' והם טובעים במינוס בשביל להראות טוב.
אני אישית גרה בעיר מעורבת פריפרית ככה שאין הרבה תחרות ולרוב עד שאופנה אחת מגיעה אלינו כבר יוצאת אופנה חדשה ככה שאנחנו בסוג של פיגור בנושא וככה פחות יש הוצאות ראוותניות.
תודה שהעלת את הנושא.
לא חושבת שיש דבר שיותר מכאיב לי מזה.
זו באמת אחד הדברים שמאתגרים אותנו.
אני אוהבת שהילדים לבושים אותו הדבר,אבל הבנתי שהדבר ביותר חשוב לי זו התורה של בעלי ולא להסחף אחר החברה והמשפחה(וזה מאוד קשה!!!יש לי גיסה שבקושי משתכרת ומוציאה סכומים מטורפים על ביגוד לפני החגים ומנסה לשכנע אותי כל הזמן שזה הכרחי ו"המצווה של הבעל לשמח את אשתו…"-אני לא מסכימה איתה וזה דיון אחר…)
אבל מצד שני הבנתי שאני צריכה את זה בשבילי אז פשוט קבעתי לעצמי כמה כללים כדי שלא יהיה לי מועקה מזה:
1.כל חודש אני שמה סכום בין 50-100 ש"ח (תלוי בהוצאות החודשיות)שמיועד רק לקניה של הילדים.
2.רק בסוף עונה אני קונה וזה לשנה הבאה!!!(אז לא יהיה להם סט חדש לפסח-הם קטנים ומלכלכים גם ככה או שכבר קניתי להם שנה שעברה)
3.אין דבר כזה שכל הארון יהיה סטים-תמיד יהיו גם בגדים שונים וזאת כדי שהמוח שלי לא יתחיל לתרגל שאני חייבת סטים לכולם,לשבור את הנטיה הטבעית שלי כאישה למושלמות שהחברה שלנו יצרה!.
לגבי הסירוק של הפאה…
אני לא הולכת עם פאה אבל יש מידי פעם בעיתון פירסומות שמזמינות את הנשים לערב חד"פ שבו תלמדנה לסרק את הפאה שלהן-אולי שווה לך ללכת פעם אחת כדי ללמוד….
שלום מימי,
עבדתי תקופה כיועצת כלכלית לכן אני יודעת להגיד לך שלא, רוב האנשים מוציאים בערך 20% מעל היכולת שלהם
ככה שאולי צרת רבים היא חצי נחמה…
אבל ברור לי שאם רוצים אפשר אחרת
במיוחד שכתבת שאת גם עצמאית, אז לעצמאיים יש סייעתא דשמיא מאוד גדולה כי המשכורת שלהם באה ישירות מה'
וגם בצורה של דרך הטבע את יכולה להגדיל מאוד את ההכנסה, רק צריך לעבוד נכון ולהבין איך עושים כסף
הייתי ממליצה לך ללכת ליועצת תעסוקתית (רק תבררי טוב טוב לפני כי יש הרבה בשוק… אם תרצי אני יכולה להמליץ לך על משהי מנסיון אישי, תבקשי את הפרטים שלי מהמערכת)
בהצלחה!!!