רציתי לדבר על התמודדות לא פופולרית ולא פוטוגנית, אבל אולי נוגעת לכל אישה שהיא מפרנסת יחידה (ואולי לא רק), על הניסיונות שיש לחלקינו, הנשים העובדות והמפרנסות מבחירה.
אז נעים להכיר אני מימי, נשואה+4 כבר כמה שנים טובות לאברך יקר מאד, שתורתו אומנותו כפשוטו. זכיתי ב״ה, ואני מודה על זה כל יום מחדש.
במשך השנים עברנו תהפוכות רבות מבחינת מקורות הפרנסה שלי, מעבר בין עבודות בלי סוף (כל פעם מסיבות חיצוניות, המשרד נסגר, מילויי מקום שהסתיימו) ולא, אני לא עובדת בהייטק לא כי לא רציתי אלא כי זה לא מתאים לי משום כיוון,. אני ב״ה עובדת בעבודה שאני אוהבת, ויש לי בה סיפוק, אבל, היא לא מצליחה לפרנס אותנו, אנחנו מנסים לשרוד את היום יום ובקושי רב, אני גם שכירה וגם עצמאית, עובדת שעות רבות אבל מרוויחה מעט, מעט מידי.
וההוצאות בלי סוף… ואני מדברת על המינימום של המינימום, הכרחיות, מינימליות.
אני מרגישה מיום ליום טובעת.
אבל איך? איך רבונו של עולם כל השכנות והחברות שלי מלבישות את הילדים מהחנויות הכי הכי?
איך בכלל מלבישים את הילדים לפני כל עונה? מאיפה??
איך ההיא מצליחה לשלוח פאה לסירוק?
איך ההיא מפרגנת עוד בגד לעצמה?
ואיך למען ד' עומדים בעוד תשלום לארנונה, חשמל ומים?
אנחנו מנסים מאד להתחזק באמונה ובטחון, ואכן אנחנו רואים את החסדים של ד׳ בכל צעד ושעל
אבל קשה לי לנשום.. אני רוצה לא לחשוב בלב נחמץ על כל שקל שאני צריכה להוציא, או על כל גיהוץ של האשראי שאני מתחרטת אחר כך…
ותאמינו לי אנחנו חיים בפשטות, אין ממה עוד לקצץ…
אבל איך משלמים למטפלת? איך גומרים את החודש?
אני מסתכלת מסביבי ואני מרגישה כל כך לבד בהתמודדות הזאת.
החנויות עמוסות, במיוחד בתקופות של ערב חגים, אנשים קונים וקונים.. ואני רק כל הזמן מחשבת ממה לקצץ, מה אפשר פחות…
מה שמעודד אותי, זה שבעלי מרגיש שלימוד תורה מתוך הדחק הוא באמת מעלה גדולה וזה מרומם אותו.
אבל אני אישה, ולי זה קשה מאד.
תודה על הבמה שמאפשרת לי לפרוק, ואשמח מאד לשמוע בתגובות אם יש נשים שמתמודדות כמוני, ואיך.
רוצה גם לפרסם נושא שמטריד אותך?
כתבי ל: [email protected]
אבל כמובן מדובר על זוצ! שאין לו הוצאות כמעט..
איזה כייף שיש עוד שמרגישות כמוני
בה' אני לא צריכה הרבה לעצמי ואני יכולה ללבוש בגד שאני אוהבת שנים
את העונה אני מתחילה מבגדים שאני מקבלת מגיסות ודודה
ומזה אני מכינה סטים לילדים להרגשה הטובה שלי או ליציאות מיוחדות
כמובן בוחרת את הבגדים שנראים חדשים ליום יום וכשאין ברירה…
אני תמיד מודה שאצלי זה כסף או חולשה … ולא התמודדויות קשות של מחלות והתמכרויות
הרי כל אחד ירד עם החבילה שלו שה' הכין רק לו עם הכוחות שהם רק שלו
שנזכה שה' יגלה לנו את הכוחות האדירים שנתן לנו שאיתם נצלח את האתגרים
ונמשיך להוקיר וליקר את התורה אם של האברכים ואם של אנשי החינוך
ושיבא משיח מהר כי הכסף זה הקושי הקטן …..
רואה שהנושא הזה כבר ישן ואפילו קצת מוצה
אבל יש לי תגובה שטרם נכתבה פה וחשוב לי להביא גם את האמירה הזאת:
כן, יש לשכנה שלך כסף!
יש משפחות בציבור שלנו שיש להן יותר.
אולי משכורת גבוהה, אולי קיבלו דירה שלמה, ירושה, עזרה מההורים, קיצבאות גבוהות כלשהן, השקעה ישנה שהניבה בענק,
ובכלל יש גם כאלו שאינם אברכים- ועדיין משפחות שלומדות עם כולנו במוסדות הכי הכי ומתגוררות איתנו בבנין ובשכונה
ויש להם כסף!
אי אפשר להכליל ולומר שכל השכנות שקונות ומוציאות הן בהכרח חיות על מינוס…
יתכן שיש להן יותר אפשרויות.
מכאן נשאר לנו עבודה כמובן, לחיות לפי האפשרויות שלנו ולשמוח בזה.
רק פשוט צרם לי ההתעסקות באחרים והקביעה הנחרצת לאורך כל התגובות, שאין הסבר לאיך אחרים חיים כך או אחרת.
לא יודעת וזה לגמרי לא עסק שלי
בואו נחזיר את העיניים מהדשאים האולי יותר ירוקים בחוץ, ונתמקד אך ורק בשלנו.
הלוואי שנצליח תמיד.
לא קראתי את כל התגובות הקודמות,
אבל יש כאלו שגם אם הן משפחות אברך ה' עוזר להן מכל מיני כיוונים כי לא זאת ההתמודדות והנסיון שנבחר להן.
והנסיון שלהן הוא לא דווקא כסף, יכול להיות משהו בריאותי- רפואי, חינוך ילדים או אחר
ואז את רואה אותה עם מותגים או כל דבר אחר שנחשב בעייניך כמותרות למרות שהן משפחות אברך
כי בעצם הנסיון שלהן הוא אחר ולא כלכלי
מה שאני באה לומר פה שכל אחד מתמודד גם אם הוא אברך ולא מחייב שכולם בפן הכלכלי
מקווה שהסברתי ברור
יש פה משהו שלא נאמר,
אנו הציבור אם הכח קניה הכי גדול בעולם
האם לא היגיע הזמן שנעשה סטופ לדבר ההזוי הזה?
דברו פה שבפריפריה זה קצת מיחץ לכל הטררם הזה אולי נכניס את זה גם למרכז?