חבל שהחצאית כלכךךךך קצרה!

חברה טובה פעם אמרה לי שכנראה אני גלגול של איזושהי זקנה אוקראינית שאוהבת פרחים, דברים צבעוניים, רקמות וחתולים.
לא מופרך.
אבל מאז שהתחלתי להכיר את הבמה הבנתי שיש לי חברות חדשות:
שמלות
שחורות.

אולי הממדים, אולי אור הזרקורים, אולי ההכרח להתאים לנגניות שסביבי – מפה לשם הארון שלי משחיר והולך:
חולצות שחורות,
חצאיות שחורות,
שמלות שחורות,
מעילים שחורים,
רק למטפחות עוד מותר להתפרע קצת.

בתחילת החורף מצאתי לי שמלת סריג שחורה יקרת המציאות. באורך הנכון, מהבד הנכון, לא חמה מדי, מסתירה מה שצריך, איכותית ולא יקרה.

בידיים רועדות ולב הולם ניגשתי איתה לקופה, שילמתי, וחזרתי הביתה מחזיקה את השקית בחרדת קודש.
מאז היא ראתה כל במה אפשרית, כובסה בטמפרטורה נמוכה ויובשה במסירות על קולב וחלילה לא במייבש –

עד הסיפור שאספר לכן עכשיו.

כמו תמיד, זה מתחיל במייל או טלפון:
שלום שירי, סמינר X מעיר הקודש Y, נשמח שתבואי להופיע אצלנו במסיבת פורים!

אין כמו סמינרים. אין דבר שישווה לבנות נעורים המחפשות לאן לתעל את כמויות האנרגיה שלהן, ואין כמו המורות שלהן שרוצות את הכי טוב עבורן, אך גם עומדות על המשמר של השירים המותרים, גובה הקפיצות או ווליום התופים.

מתברר שאני אדם שאוהב מסגרות ומאמין ביכולת שלהן לשמור על הערכים בהם אנחנו מאמינים,
זו הסיבה שכל הזמנה לסמינר כזה או אחר מרחיבה את ליבי,
וכך גם קמתי בבוקר מסיבת הפורים של סמינר X מעיר הקודש Y.

שוב נותנת את הדעת לאורך העגילים, לפתח הצוואר, לאורך השמלה,
(לעולם לא אבין למה אסור מגפונים, אבל נו, בכל תקנון טוב יש דברים בטלים)
לובשת את השמלה השחורה אהובת ליבי שכובסה אשתקד- – –
ולחרדתי הרבה מגלה שמישהו (הי בעלי היקר) כנראה לא שם לב, הכניס אותה למייבש וגרם לה להתכווץ במידה שלמה לפחות.

אחרי התקף פאניקה ראשוני, חיטוט מהיר בארון והבנה שאנחנו אחרי תקופת חודש אדר סוערת, ואין לי שום בגד מכובס מתאים אחר, הרגעתי את עצמי –
שטויות שירי, זו שמלת סריג, דקה שתיים והיא חוזרת לאורך הנכון.
לבשתי מעליה בלייזר (שחור כמובן), ובמשך שעה וחצי של נסיעה מחיפה לעיר הקודש Y  מתחתי את קצוות השמלה במסירות, בטוחה בלב שלם שזה יעשה את העבודה.

הגענו.
שורות-שורות סדורות של נערות חמד,
מאזינות ברוב קשב להרצאה על כוחו של חג הפורים.
המורות מסתובבות חרש, מהנהנות לי לשלום,
נגמרה ההרצאה.
רחש בחש נרגש באוויר.
מסדרים סאונד.
שירה הקלידנית מוכנה.
יהודית אריה מיטיבה את הפאה המתולתלת האייקונית.
אנחנו עולות לשיר ראשון.
הבנות שרות יפה כל כך, האווירה מתחממת מהר,
רק מה –
בזווית העין אני רואה הכל.
רואה את המורות מתרוצצות בהיסטריה מפה לשם,
מתלחששות בחוסר אונים,
מצקצקות,
מתייעצות, מתלוננות, מתלבטות מה לעשות…

איכשהו ממשיכים את המופע, אני מושכת נואשת את קצוות השמלה, מנסה לא להרים ידיים (תרתי משמע.. כן?),
אף מילה לא נאמרת לי.
נגמר המופע, הבנות מיוזעות ומאושרות באות להגיד תודה.
המורות מודות בנימוס.
הולכים הביתה.

בדרך, אני מקבלת את הטלפון הכי רגיש שקיבלתי מימיי.
"שלום שירי, היית אצלנו עכשיו בסמינר X,
כל כך נהנינו איתך!
הבנות אוהבות אותך! את מדהימה!
רק חבל….
שהחצאית היתה כלכךךךךךךך קצרה.
כל כ- – – ך קצרה!
כמה שזה פגם!
כמה שזה כאב!
לא רצינו להגיד לך, כי לא היתה תועלת באותו רגע,
אבל עכשיו ממש חשוב לי להגיד לך, כי הבנות לוקחות ממך דוגמא, וזה כל כךךךךך קצר!

הסמקתי לתוך ההגה.
כאבתי כל כך.

גמגמתי לה התנצלות נואשת על הסריג והכביסה, ידעתי שזה נשמע תירוץ עלוב, אמרתי תודה על הרגישות, וניתקתי בראש מורכן.

כל הנסיעה חזור הביתה מעיר הקודש Y סערו בי מחשבות.

1. על האחריות האדירה שלי כשאני עומדת על במה מול נערות, כמה חשוב לזכור אותה, כמה משמעותית יכולה להיות כל מילה שנאמרת על במה, כל לבוש, תנועת יד.

ואז הבנתי שזה בעצם הרבה מעבר – 

כולנו בתפקיד ראשי על הבמה של חיינו, פוגשות אנשים בכל מיני צמתים, ונרצה או לא – משפיעות הלאה את מי ומה שאנחנו. כמה אחריות יש לנו להשפיע טוב, לקרב ולא להרחיק.

2. על הדרך למדתי לתת ביקורת. קיבלתי שיעור שלעולם לא אשכח בבן אדם לחברו:

גם כשהביקורת מוצדקת, גם כשהיא יושבת על רכיב כל כך מרכזי ומשמעותי – המורות המדהימות ההן העדיפו שאמשיך את המופע, עם החצאית הכל כךךךךך קצרה שהכאיבה להן והייתה ההיפך מכל מה שהן מחנכות – כדי לא לבייש אותי מול כולן.

בטלפון, בשקט, אחרי הכל, בליווי אינסוף מילים טובות – זו ביקורת בונה שהולכת איתי לנצח. 

נפרדתי כמובן מהשמלה השחורה אהובת ליבי עוד באותו יום.

ולמה אני מספרת לכן את כל זה?

כי –
תלמידות סמינר מאיר ממודיעין עילית,
אם אתן קוראות את זה,
תדעו:
לא לקחת ממני דוגמא.
לא ללבוש חצאיות קצרות.
ולעולם לא לייבש שמלת סריג במייבש!

מה נשמע?

הדיבור הכי יפה בעולם (הנועם אלימלך מליז'ענסק)

קיבל לחן חדש ומרגש (משה פלד)

שמוליק סוכות – באותה השעה | Shmulik Sukkot – Beota Hashaa

*בואי נהיה חברות!*

אם את עדיין לא ברשימת התפוצה שלי – מזמינה אותך להצטרף,

ולקבל למייל תוכן מעניין ועדכונים על הופעות,

מבטיחה לא לחפור ; )

לחצי כאן כדי להצטרף

או כתבי כותרת 'הצטרפות' ל- [email protected]