נפשי בשאלתי

 

ב"ה.

 

נפשי בשאלתי.

 

את השורות הבאות תקראי בבקשה,

רק אם את אישה,

 רגישה,

שלפעמים קשה לך, ואת לא מתסדרת.

ואפילו מידי פעם נשברת.

טובעת במשימות החיים,

ראשך מכוסה במים,

ואת מתפללת לאביך שבשמיים ,

שיושיע.

 

אם את אשה קשוחה,

 אממ לא התכוונתי..סליחה

כלומר  כזו שהכל מסתדר לה בהצלחה,

לא מבינה למה כולן מתלוננות,

תמיד מרגיעה, יודעת ומובילה בין השכנות,

כביסותייך מקופלים בארונות,

ילדייך מתקלחים כל ערב ומפוגמים במיטות.

סירי האוכל שלך מריחים בכל הרחוב

ובבנק אין לך כמעט חוב

ביתך נקי ומבריק, השירותים בכלור מריחים

את לא סובלת ממריבות אחים.

שלום אהבה אחוה ורעות מנת חלקך

באמת אני מבקשת ממך

שאל תמשיכי לקרוא.

גם אם את זוגה צעירה,

או בעלת תינוק אחד מתוק

כנראה שלא תביני

על מה הרעש, למה סתם לצעוק

בבקשה אל תמשיכי לקרוא.

 

 

את מירוץ החיים אי אפשר להפסיק! (?),

את הדרישות אי אפשר לקצר! (?).

את הנפש אפשר לשבור? (!).

וכשהיא נשברת חזק קשה לתקן.

לפעמים צריך לעצור רגע לפני,

לחשב מסלול מחדש

והחכמה היא להשכיל , להתעקש על השינוי

כשאת עדיין בתוך המגרש.

 

אמא לילדים קטנים, 5/6/7/8 במספר ומעלה

צפופים, מתוקים, חכמים ושובבים,

 זה לא 100% משרה.

זה קרוב ל1000% אולי יותר.

משימת חיים בלתי פוסקת, לעולם לא נגמרת,

 מטורללת.

 

 כביסות,

הרי כביסות ,שבמקרה הטוב מסודרים בהר אחד

 ובמקרה הפחות טוב מופיעים 

כשביל המכסה את רצפות הבית.

הרי הכביסות בכל המצבים שלהם, 

מלוכלכים, נקיים או משהו באמצע

 הם מטרד ,

כל עוד לא הגיעו מקופלים לארון הבגדים.

 

אוכל , 

אויש אוכל,

 סנדוויצים לצד פירות חתוכים בקופסאות לצאן היוצא למוסדותיו.

החוזרים ארוזים בקופסאות כלעומת שיצאו

 ארוחה חמה מבושלת  לצאן החוזר ובערב הצאן מורעב שוב וכמה לאכול

משהו טעים, הוא מבקש.

 

נקיון, 

לא ברור ההקשר לבית עם ילדים קטנים.

משימה לא הגיונית בעליל, משימה שדורשת ריכוז במשך 24/7 ,

אם מצמצת לכמה רגעים , שכחת להתריע על החלב שנשפך

ולא רצת לנגב את את השלולית בשנייה שהיא נוצרה, את אבודה.

חלילה וחס את אבודה, הניקיון אבוד.

הלך הסדר. הלכו החלומות. 

באמת מיותר לנקות.

 

מקלחות

מקלחות היא משימת בונוס הניתנת לדילוג, 

בהחלט לא יומיומית,

עד שהריח בלתי נסבל ויש חשש שהגננת תקלוט

שילדך מתקלח רק אחת לשבוע,

 או אז רוצי וקלחי אותו.

 

תשומת לב

 ילדים דורשים הקשבה, פניות , וריכוז גבוה.

לא תוכלי להתעלם. 

תוכלי אבל תשלמי בדבר הבא.

 

מריבות

דרך נוספת להשגת תשומת הלב שלך,

 אם לא עשית זאת מספיק עד כה.

 

אלימות פיזית 

מכות/ שריטות/ נשיכות

דרך להקים אותך מהכסא,

לצאת משיווי משקלך

לגרום לך לצרוח כמו ילדה קטנה,

לתת כמה סטירות למי שמגיע או להכניס לחדר לעונש.

 הבחירה בידך, לפי שיקול דעתך, או לפי החוסר שלו.

תלוי באיזו רמת צלילות את נמצאת באותם רגעים.

 

אחרי כל הדרישות הנ"ל הבלתי פוסקות,

את נדרשת לצאת מהבית מידי יום ולעמול לפרנסת משפחתך,

על מנת יהיה אוכל על שולחנך בשלושת הארוחות הנ"ל.

 

עבודה מחוץ לבית, 

כשאת במצבך הנוכחי מועדת להצלחה מסחררת,

למחמאות מהמנהלת ולחיוכים מהתלמידות.

גם אם לא תפוטרי בפועל מהעבודה,

תזכי לנזיפות או למבטים 

בכל פעם שתודיעי שעליך להיעדר.

 

קמת בבוקר, אחרי לילה שתינוקך העלה חום גבוה,

בעיה שלך!

אין לך מחליפה בבית הספר. כך דברי המנהלת.

תדאגי להוריד לתינוקך  את החום ,

לשלוח אותו למעון, את הנורופן תתני בכניסה, שיספיק לכמה שיותר שעות,

 רוצי לבית הספר (אם את מורה), וחכי לטלפון מהמעון.

זכרי, להישמע מופתעת כשמודיעים לך שהוא העלה חום.

 

כך תשרדי או לא את יומך בבית הספר.

 לא כל כך משנה מה עשית בכיתה , 

אם לימדת או שבהית בתקרה,

 העיקר שהביביסיטר הגיעה.

עוד משוכה עברה בהצלחה.

 

אחר הצהריים רוצי לרופא, השיגי מרשם לאנטיביוטיקה ,

תני לתינוקך 2 מנות כפולות

 כדי שעד הבוקר הבא בטוח תצא הדלקת מהאוזניים.

בבוקר הבא תספרי למטפלת במעון. שילדך בריא.

החום במעון היה חד פעמי. 

הרופא פסק הילד ירגיש טוב אחרי 24 שעות.

נתת מנה כפולה , הצלחת לקצר ל12 שעות.

כן יש גם ניסים במירוץ המטורלל הזה,

ילדים לא מספיקים להיות חולים הרבה זמן.

הילדים מחלימים.

 

אבל מה קורה איתך אמא יקרה?

מה קורה לנפש שלך, כשאת בכזו טרללת.

טרללת הריצוי.

בטרללת הזו , 

המח מגיב בלי לחשוב, הכוונה בלי לחשב מסלול מחדש.

בלי לחשוב שקיימת עוד אופציה.

המח עובד אוטומטית,

אני חייבת לעבוד בבית,

אני חייבת לעבוד בחוץ.

חייבת להתאים את עצמי לכל הדרישות.

חייבת! מי אמר?

 

יכולה? ודאי שלא.

 

יכול להיות שלטווח הקצר את יכולה,

קצר יכול להיות גם כמה שנים.

אבל אם את מסוג הנשים הרגישות,

שיכולות ומורשות לקרוא את מה שכתוב כאן,

תדעי שאת לא באמת יכולה.

 

אולי פיזית את יכולה,

אבל הנפש שלך לא.

ותזכרי כשלא נותנים לנפש את מה שהיא צריכה,

היא מתחילה לאותת דרך הגוף,

וכשלא מקשיבים אז,

היא פשוט מפסיקה לאותת,

היא נשברת.

 

שמעת על נפשות שנשברו,

מקווה שלא שמעת.כי זה עצוב וכואב מאוד.

נפשות טובות מאוד מאוד ורגישות, ואוהבות.

שפשוט הבטריה שלהם נגמרה.

לא כי היא לא הייתה מוטענת ,

 כי השתמשו בה יותר מידי.

 

אולי כי לקחו אמא עם תינוק שלא מרגיש טוב 

וסחבו אותה לבית הספר ,

אחרי לילה שהיא לא ישנה,

כי אין לה מחליפה.

כי האמא הזו לא יכלה ,

 כלומר הרגישה שהיא לא יכולה להגיד לא.

כי מה יחשבו ומה יגידו,

 והיא רוצה להוכיח את עצמה במקום העבודה,

 ולא רוצה להיות זו שמדברים עליה, כמה היא מחסרת וכמה אי אפשר לסמוך עליה.

ואולי כי משהו אחר,

 הרבה אופציות נרשמו בספרי הנשים השבורות.

 

עוד דבר חשוב מאוד מאוד

לעולם אל תשווי את עצמך לאחרות,

חברתך לצוות שמסתדרת נפלא, יש לה אמנם 6 ילדים כמוך,

אך היא ילדה אותם במשך 15 שנים.

 ואת הבאת שישה ילידם לעולם במהלך 7 שנים.

מקווה שאת מבינה שאתן לא באותה סירה!

מעבר לכמות הילדים, ההפרשים בינהם, וקצב הלידות שלך,

יש גם את האופי בו ניחנו ילידיך,

אם את אמא לבנים או לבנות, אמא לזן קופצני או ישנוני.

גם הנתונים של הבעל משתנים.

נתוני העזרה מהמשפחות שאת ובעלך גדלתם ועוד

ההשוואה למי שכן מסתדרת אף פעם אינה נכונה.

וגם את תמצאי מישהי בעולם שילדה את כמות הילדים,

בהפרשי הגילאים, עם בעל זהה לשלך ומוצא משפחתי תואם,

תזכרי שהיא זה לא את.

אולי יש לה נפש קשוחה, ולך יש נפש רגישה.

את אישה. רגישה. נחושה.

ויש לך הרבה כח

ויש לך בחירה

לחיות טוב , להרגיש ולחוש את טעם החיים

או לשרוד.

 

ואם את עכשיו, אחרי מה שקראת פה,

מרגישה הזדהות, מרגישה צורך לשינוי,

אבל אומרת לעצמך,

אין מה לעשות,

מה אפשר לשנות.

מה? לעזוב עבודה?

מה להפסיק להיות אמא?

אז תדמייני לעצמך שאת עכשיו מאושפזת בבית רפואה,

בשמירה,

הרופא מודיעה לך על אשפוז למשך חודשיים.

את לא יכולה לקום מהמיטה.

מה תעשי אז?

את חייבת ללכת לעבודה? נכון?

אז קומי ועזבי את האשפוז ורוצי לעבודה.

את גם חייבת לכבס ולבשל,

 אז רוצי לביתך כבסי והכיני מטעמים.

אבל את עושה עכשיו משהו יותר חשוב,

 את נמצאת במיטה כדי לשמור על חייך וחי  העובר שלך.

הכל יעצר, תמצא לך המחליפה בעבודה.

בבית אולי יהיה מאתגר , אבל יסתדרו.

יסתדרו בלי הנוכחות שלך, חד משמעית.

 

כשאת מבינה שזהו זה, את כן תדעי לעצור.

והחכמה היא לדעת לעצור רגע לפני.

רגע לפני שקורסים

פיזית או נפשית.

נפשית או פיזית

לא משנה הסדר.

הנפש והגוף חד הם

ואם לא נבין את המסר באחת מהדרכים,

השנייה תקום ותאותת.

 

נפשי בשאלתי.

אז אני שואלת

מה את מסוגלת נפשי היקרה?

ומה לא.

 

ועל כל אלה

ועוד הרבה

תודה לך השם!

תודה על כל הטוב והשפע

ההצלחות והקשיים

הנפילות והקימות

על החיים.

ובבקשה בבקשה

 תן לי כח ! הרבה כח

לגדל את ילדיך

ואני בתוכם.