בחוץ חורף עדיין. יש גופת חטוף אחד בעזה. עם שלם מלקק פצעים של שנתיים מלחמה (שלא נגמרה ולא תיגמר).
יש איום איראני על הראש. אנחנו מוקפים במאות מיליוני ערבים שרוצים להשמיד אותנו, ובעוד כמה מיליארדים בעולם ששונאים אותנו בשקט.
רוב המרחב הציבורי בארץ לא נראה כמו שאמורה להיות ארץ היהודים.
בארץ ישראל יושבים בחורים יהודים בכלא בעוון לימוד תורה (!)
קשיי הגלות ניכרים בכל מקום… בגופים, בלבבות, בנשמות המייחלות.
אבל ראש חודש שבט כבר פה. בתוך האדמה מתרקם משהו. אוטוטו נראה אותו בחוץ.
"החלק העיקרי של תקופת החורף עדיין לפנינו. אפילו מבט שטחי מגלה שהטבע עדיין מציג את בגדי החורף הקודרים שלו. חודשי החורף הארוכים עדיין לפנינו.
חמישה עשר בשבט כבר מעביר ברוחות ובלבבות היהודים את הבשורה הראשונה של האביב המגיע. על אף שאנו עדיין באמצע החיבוק האפל של החורף, כבר נשמעים קולות עדינים של האביב המתעורר ומתחיל את עבודתו הנסתרת: "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה" (ראש השנה, יד) בגזע וברשת עורקי העצים, בשקט וברוך, מוסתר מראייה שטחית, זורם השרף החדש המבשר על בוא האביב…" (רש"ר הירש)
האביב שבחוץ, האביב שבפנים.
עוד רגע… "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".
חודש טוב!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
