אפשר את דעתך רגע? (אמיתי, לא טריק שיווקי)

ממחקר אישי ארוך שאני עורכת על תכתובות במיילים
אני מגלה,
שהתגובה הראשונה היא מראה לעצמנו.
היא סוג של פריקה,
ורק אחר כך מגיעה תגובה מושכלת יותר.
באופן אישי, כשאני נסערת, אני כותבת את המייל לעצמי,
או משאירה כטיוטה
ורק אחר כך מגיהה ושולחת.
אם יש אופציה ליצור במערכת שהתגובה קודם חוזרת לשולחת להגהה חוזרת ולא רק לביקורת שלכן,
זה יכול להיות מערך יעיל..

וכן, אם כתבתן לא קל לקריאה,
יש ערך רב בהצפה של דברים כואבים לפעמים.
הייתי שבוע שעבר בימי עיון למנהלות ועוד (אני לא מנהלת)
היו בהחלט נגיעות כאב ממקום של אנושיות.

שלום,
החיים מורכבים כבר נאמר…
מצד אחד "שבי רגע" זה פלטפורמה מאוד נכונה לקבל בה עידוד, תמיכה, חיבוק, הכלה וחוסר שיפוטיות,
זה יכול לתת לכל אחת כוח להתמודד
זה במה מאוד חשובה לציבור החרדי.

מצד שני- באמת כואב וקשה לשמוע צרות, אסונות ומחלות…
היו תקופות שאמרתי "מספיק מה שאני כבר שומעת ויודעת ממה ומימי שסביבי, אין לי עניין לדעת מעבר…"
אבל- מצד שני אני חושבת שכן יש מקום לשמוע גם כדי להתפלל, וגם כי עימו אנוכי בצרה- ואנחנו צריכים לתת כל אחד תמיכה לשני בדרך שבה אנחנו יכולים- פיזית/ ריגשית/ מנטלית וכד'.

נראה לי שבסוף זה תלוי כל אחת בחוסן הנפשי שלה וכמה היא מצליחה לא להישאב ולדאוג,
ומי שכל סיפור כזה מפיל אותה- אסור לה לשמוע ולקרוא- היא לא מועילה בזה כלום לאף אחת.
ותאמת שיכולה להזיק- גם לה וגם למתמודדים.
בתור אמא ששיכלה תינוקת מתוקה ממוות עריסה כשהייתי אמא טריה וצעירה- החברות שלי לא היו שם כדי לתמוך- הן היו מידי צעירות ו"לא ידעו" לעשות זאת, ואילו החברות של אמא שלי- הן אלה שליוו אותי ותמכו ונתנו כוח וחוסן…

אז לסיכום- אני חושבת שזו כן אמורה להיות במה לשיתופים
רצוי עם "אזהרת קריאה" (אולי לשונית נפרדת לנושאים כואבים)
וכל אחת תכיר את עצמה אם מתאים לה לקרוא או להימנע.

בתפילה לבשורות טובות תמיד לנו ולכל עם ישראל!!
תמשיכו להיות פה לנשות ישראל.

קודם כל תודה
אני נהנית מהאתר עד בלי די
חושבת שכן, צריך וכדאי להעלות גם תכנים כאלה
כמובן במינון הנכון…
וכדאי לציין "קשה לקריאה" וכדו'..
כך שמי שפותחת את האתר ביום שבו אין לה כוחות נפש או מצברוח לכאלה דברים תוכל לדעת להימנע מזה…
תודה!

יש פה 2 נושאים:
1. האם להגביל שיתוף אישי.
2. האם להגביל תגובות.
אז קודם כל תוד לשבי שנראה שמנסה לבנות מערכת חוקים לאתר, כיאה לכל אתר ואפילו רשת חברתית (אפילו טיקטוק ואינסטגרם מסירים תכנים ותגובות שלא עומדים בחוקים שלהם).
1. שבי רגע הוא בעיני בעיקר במה לשיתופים. אם תבטלי את האפשרות לשתף בדברים אישיים את יכולה לסגור את האתר……………..
לא נראה לי שיש דרך ליצור גבול ברור ומדיד לנושא "כאב" או "קושי". כך שטכנית אי אפשר ליצור כלל כזה לאתר ולהגביל רק שיותפם "כואבים מידי".
מי שרוצה לקרוא תקרא ומי שלא לא.
2. תגובות יכולות להיות פוגעניות ותוקפניות ממש, לפגוע באנשים, בקבוצות ובעיקר בכותבת שפרסה את ליבה בפני הקוראות וקיבלה תגובות כואבות מאוד ולדעתי לא מותאמות בכלל.
תגובות כגון אלה יגרמו לכך שכמות הכתיבה של טורים תפחת באופן ודאי ותפגע ישירות באתר.
אני חושבת שאפשר לבנות מערכת חוקים שתכלול מה הן תגובות פוגעניות ומה לא,
ולכן לדעתי חשוב וכדאי להגביל תגובות כאלה, כמובן כפוף למערכת חוקים כל שהיא.
נתקלתי בעבר בטורים נוספים שהיו בהם תגובות תוקפניות ממש (כמו בחלק מהטורים של הניה)

אז אני מהמפחדות. כן. אין לי כח לשמוע את הדברים האלה, כמות הרגשות בעניין יכולה להקריס גם פיל חירש. נכון, זה מעלה את הרגישות. נכון, זה מעלה את המודעות. הכל נכון. אבל אנחנו שומעים ורואים גם בלי שנרצה ונבחר כל כך הרבה, שכשאני לוקחת כמה דקות לקרוא משהו מעניין, אני רוצה שמחה, צחוק, הפי אנד. והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. אין, אין לי כח לדברים האלה. תנו לי לשבת רגע במנוחה….
אולי אני פחדנית מדי? רגישה? לא רוצה להימנע מלקרוא דברים רק בגלל שהם מפחידים אותי. מרגיש לי לטמון את הראש בחול. אבל מה האלטרנטיבה? לקפוץ בלילה כל רגע לבדוק אם הילדים נושמים? להתחיל לפחד מכל סימן-לאולי-מחלה-שיש-לי-לבעלי-למישהו… ככל שזה כתוב חזק, זה תופס אותי חזק. אז לפתוח את האתר עם יד על העיניים ורק לחפש את מדורי המתכונים והאדריכלות בין האצבעות? אדרבא, תנו לי עצה.