אמא שחוקה בלי אגורה

אני חושבת שהמון נשים חוות את הקושי הזה, יכולה להגיד לך מה עזר לי במצב הזה עם שלוש קטנטנים עובדת קשה ובלי אגורה-הבנתי שהכל בחירה שלי-אני בחרתי שבעלי ילמד, בחרתי להביא ילדים צפופים, בחרתי לעבוד במה שאני עובדת ולא להתקדם כדי להשאר יותר אמא , בחרתי לגור איפה שאני גרה -וזה המחיר -חיים מצומצמים יותר, ברגע שההבנה שהכל בחירה שלי ולא מחויב המציאות כבר נהיה לי קל יותר , ואז ניסיתי לחשוב על איזו בחירות אני מותרת-ויתרתי על מקום מגורים וטיפה רווח לנו ועדיין לא קל כי בחרתי בחירות נוספות שיש להם מחיר-אבל היום שקשה לי אני אומרת לעצמי בחרת את זה ואת רוצה את זה שבעלי ילמד, משפחה ברוכה, עבודה פחות נוצצת אבל יותר אמא וזה המחיר וקל יותר לשלם מחיר שבחרתנו לשלם

וואו קראתי ציטוט במייל משבי ואז באתי לקרוא פה
באמת פוסט מטלטל. מעריכה אותך ממש!

רוצה להעלות נקודה שמישהי כתבה פה באגב –
לפנות לרווחה של העירייה. אני אישית אף אחד לא אמר לי שהוא עשה את זה
אבל הבנתי שזה דבר קיים, בפרט שיש הרבה ילדים.
זה נותן הנחות במעונות ואולי עוד כמה דברים.
וכמובן זה לא רווחה במובן של עוסי"ת ונבדוק התנהלות תקינה בבית וכו', מקווה שלא תכעסי עלי על ההצעה הזאת.
זה רווחה במובן שיהיה לך רווחה:)
כמו כן – מקווה שאת יודעת את זה – תבדקי אפשרות לקבלת מס הכנסה שלילי, עכשיו סוף שנה זה הזמן.
ועזרה בשכר דירה זה גם אופציה מאד טובה אם רלוונטי לך.

ודבר אחרון – מישהי אמרה שבקושי כלכלי מרגישים לבד כי אנשים לא מספרים, זה נכון מאד מאד.
ויש עוד דבר שאנשים לא מספרים – שהם פנו לקופת הצדקה העירונית / השכונתית לקבלת תמיכה חודשית. (אולי זה רק כשיש חובות? אבל אני חושבת שזה גם לעזרה בשוטף לאנשים שבאמת לא מסתדרים, יש מצב שזה תלוי במספר ילדים / או בהתניה לליווי כלכלי)
בעלי מגיע ממשפחה דתית מהפריפריה בלי כסף ועוד כמה דברים…
והיה צריך טיפולים רגשיים לפני החתונה וקיבל מימון כמעט מלא אצל מטפל רגשי מאד נחשב מקופת הצדקה העירונית. (אצלו זה היה ככה כי זה נקרא שההורים לא עוזרים / לא מוכנים לשלם אז זה כמו "יתום")

כתבתי מתוך מקום של להועיל, אם מישהי זה מפריע לה אז אני מתנצלת.

אם יורשה לי על גבי במה מכובדת זו לבקש –
קצת רגישות לסביבה.
את אף פעם לא יודעת מה עוברת האישה שיושבת לצידך על הספסל בגינה / בעבודה ואפילו לא במפגש משפחתי.
אין צורך לתאר את כל מה שקנית לאחרונה / עוגות שהכנת מחומרים משובחים.
תחשבי רגע לפני שאת פותחת שוקולד או רבע לשבע מול חברות – את לא מוציאה עיניים רעבות?!
כשאת מתארת לי ששמת בצד כסף למותרות ולכן קנית את —, לא חשבת מה אני מרגישה?
כן, יש הרבה אנשים בסביבה שמתמודדים.
ד' ישלח שפע לכולנו.

כן. מכירה את המצב הזה כל כך טוב. וכמו שכתבו כאן כמה, על האין הזה לא מדברים. על הקושי הזה יש מין וטו שמביש מאוד לחשוף אותו.
זה כואב לי.
כואב לי לקרוא על ההתמודדות שלך בדיוק כשאני באותו מצב. באלי לשלוח לך כל מה שאת צריכה ועוד כל מיני פינוקים שווים לאמא שווה.
ב"ה אנחנו עם ילדים צפופים ומתוקים, ובמקביל חובות של כמה מאות אלפי שקלים.
באופן הגיוני אין לי שמץ איך אנחנו יכולים לצאת מהבור הזה. ברגעים שכאלו אני פשוט משליכה על ה'. אומרת לו בפשטות רבונו של עולם, אין לי מושג מה עושים בכזה מצב. אתה אבא של כל הכספים בעולם. תסדר אותנו. רק אתה יכול.
בוכה. מתפללת. לפעמים גם עצובה. קשה לי שאני לא יכולה לקנות מצרכים לבית בשפע, להכין מאכלים יותר בריאים בגלל שהם יותר יקרים. לברור בקניה, להשוות… לקחת מהמדף ובסוף להחזיר… ולראות איך להסתדר עם מה שיש. לחשוב כמה וכמה פעמים אם להכין עוגה ליולדת כי זה 5 ביצים…
זה קושי שמי שלא חווה אותו אין לה הבנה בענין. והקושי הזה המשליך על עוד תחומים בחיים, ולא פעם ממש גורם לי להיות קצרת רוח…
יש לי התמודדות מסוימת וכל מי ששומע מיעץ לי (למה??? אולי תקשיבי ותכילי?) ללכת לטיפול. כמובן שאני לא מסבירה ש250 שקל בשבילי זה הון… ואפילו שאני מאוד רוצה להשתחרר מזה אין לי פריויליגיה לעשות זאת כרגע.
לא באה לתת עצות והכוונות. אפילו שיש לי (המצב שלנו ככה יותר מ5 שנים, פיתחתי שרירים)
מה שהכי כואב לי זה שאף אחד לא יודע מה המצב שלנו באמת (את ההורים אנחנו לא רוצים לצער, ומכל השאר מתבישים מאוד), ולא רק אלא נדמה שאנחנו מסתדרים מצוין.
לא מסוגלת לצאת עם חברות למסעדה ולשלם על כמה גרמים של אוכל מעוצב מאה שקל ולחשוב מה יכולתי לקנות בכסף הזה לבית, או כל דבר שדומה לזה.
וכן, ב"היש לי תנוקת יונקת ואני מרגישה חייבת לאכול טוב כדי שתשבע, והלאכול טוב הזה עולה הרבה…
משתדלת לשמוח בהווה, ופחות לדאוג לחתונות הילדים. מי שהביאנו עד הלום יביאנו הלאה לחיים טובים באושר ועושר ובכבוד.
עד לא מזמן הספור הכלכלי הכושל שלנו היה משפיע עלי בכך שהייתי מרגישה לא טוב עם עצמי, כאלו עשיתי משו רע. ב"ה עם הזמן למדתי להכיל את המצב ולדעת שהשווי שלנו כבני אדם לא נמדד בסכום שיש לי בבנק ובארנק, אלא אני שווה מעצם היותי. ואני לא פחות טובה בגלל הנסיון הזה. למרות שהיום זה מאוד מבלבל ונותן אשליה שמי שיש לו כך וכך שווה ככה, ומי שגר ב… אז הוא…
טוב, פשוט פרקתי לכם את ליבי.
כי אין לי למי לספר על זה בכלל. רק לבעלי, ואני משתדלת אם זה לא לצורך לא לעורר יותר מדי.
וכל מה שכתבתי אינו סותר בכהוא זה את ההודיה לה' הטוב על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו בחיים.
תודה לך שהעלית את הנושא הזה. הוא מצריך רגישות של עדיני נפש.
מחבקת אותך. מתפללת עליך ועל כולנו שה' יפתח לנו, ויהיה לנו כל צרכנו וצרכי ילדנו ברווח ובבריאות. מאמינה בטוב שמחכה לנו. יש לו הכל.

תודה ששיתפת, תודה ששאלת.
המילים שלך ושל כל המגיבות היו חשובות לי, מסיבה אחרת.
אני לא ידעתי שיש אנשים שמתמודדים ככה!!!
אני אישה אינטלגנטית, לא חסרה לי הכרות על מורכבויות בחיים,
אבל באמת לא חשבתי שיש לי חברות, שכנות, אחיות מהקהילה\ שכונה\ ציבור החרדי שממש רעבות ללחם…..
אני מסתובבת נסערת מאתמול.
רוצה לשלוח ולהעביר כסף לחשבונות של כולן, (אני לא מליונרית….. אבל לא רעבה, ובהחלט מוציאה לא מעט על ביגוד).
המילים מהדהדות לי, הלב שלי נצבט……
ואז אני משחזרת את השיחה שלי עם השכנה…. זאת ששיתפה אותי ברגע של כנות שהם נחנקים כלכלית.
התלבטתי איתה אם כדאי לי להשקיע בדלתות חדשות לספרייה או להזמין ספריית נגר חדשה.
שכחתי שהספרייה שלהם נשברה לפני כמעט שנה והספרים שלהם יושבים בארגזים. באמת שכחתי. ועכשיו אני בוכה.
בוכה ששלחתי את הילדים שלה הביתה לארוחת ערב, בוכה שביקשתי ממנה עזרה בהזמנת בשר (למה היא הייתה צריכה לראות כמה הזמנתי?)

לא ידעתי איך לחץ כלכלי מרגיש.
תודה שאתן עוררתן אותי. הלואי וה' ישלח רווחה לכל עמ"י ובפרט ליראי ה'.
אני אתפלל ואעזור בלנ"ד למי שאוכל.