יש לי ב"ה 2 ילדים צפופים-
אחד בן שנה וחצי ואחת בת 7 חודשים,
אין מעוןןןןןןןן!!!!!
ואני עובדת כלללל השבוע (בלי יום חופשי- גם לא בשישי….)
יוצאת בבוקר וחוזרת באחת וחצי בצהריים—-
ובנוסף במסגרת משרתי צריכה לעבוד גם בשעות הצהריים עם הילדים ו/או בערב.
מרגישה שחוקה, עייפה, מסכנה, עצבנית, מיואשת ועוד כהנה…..
אבל מה שהכי קשה לי זה הבצורת בכיס——-
אין שקל מיותר ומה שיש גם איתו מתחשבנים-
על כל חבילת טיטולים שצריך לקנות נצבט לי הלב,
כל מטרנה מורידים משהו מהקנייה,
אין מצב לחריגות,
וכמובן לא לפינוקים / בגדים / וכו'…..
אומרים לי לכי תשתחררי, תקני, תתפנקי-
אבל כסף מנלן????
איך אפשר לשרוד כשאת חייבת לעבוד את כל השעות בשביל להביא פרנסה מספקת?
כשאת צריכה לעבוד עם הילדים כי אין מעון?
כשעל כל כפית מטרנה את חושבת פעמיים?



קשה, מחזיקה לך אצבעות
הדבר היחיד שעוזר בכאלו מצבים – זה לדבר איתו…
לשפוך את הלב
ולהאמין שהשם לא שוכח אותנו לרגע ויש לו מאיתנו הרבה הרבה נחת!!
נכון, קודם כל – בכל נושא – שיח פתוח עם הבעל הוא יותר מחצי רפואה. צריך לזכור, בכל מצב ובכל נוזא – בשלום בית פתיחות זה שם המשחק!
נראה לי שהכוונה הייתה לדבר עם הקב"ה
גם אנחנו עברנו תקופה צפופה כזו
ישבתי עם בעלי וחשבנו איך מגדילים הכנסה
פתאום אחזנו שיש לנו מחסן קטן שאפשר להשכיר בכמה מאות לחודש
או שיש חפצים בבית שאפשר למכור כמו מחשב ישן שאנחנו כבר לא משתמשים או גיטרה שהוא ניגן עליה בתור בחור וכו'
התחלנו להשכיר את הדירה לשבתות אפילו שאני ממש לא אוהבת
חוץ מהקטע הכספי נשמע שאת באמת חייבת אוורור תצאי להליכות תפגשי עם חברות זה מאוורור ולא עולה שקל
הכי חשוב לזכור ולהאמין שבע"ה התקופה הזו תעבור ולהתפלל ע"כ
בהצלחה
את במצב טוב להשכיר מחסן….
היום אנשים גרים במחסן
המצב שאת מתארת קשה מאוד,
גם אני הייתי שם,
עובדת קשה ואין אגורה לנשימה, ילדים צפופים ובלי יכולת לצאת בכלל
דבר ראשון תאמיני שזה זמני ב"ה יעבור!
דבר שני זה לקחת אחריות על המצב ולחשוב מה את יכולה לשנות, לחפש עבודה אחרת שיותר מכניסה / פחות דורשת?
ליצר הכנסה מהצד (מכירה ביתית למשל)
תאמיני שקיימת אופציה אחרת ותחפשי אותה
בהצלחה!!
נשמע קשה מאד!
שווה לעצור רגע ולחשוב, כדאי מול דף ועט או קובץ וורד במחשב,
האם אני מרוצה מהמצב?
האם בעלי מרוצה מהמצב הנוכחי שלנו?
האם זה רצון ד' שנחייה כך?
מה הדבר שהכי חשוב לי בחיים ועליו לא אוותר?
מה 3 הדברים הבאים שחשובים לי?
האם בצורה הנוכחית אני מוותר על אחד מהדברים שחשובים לי שכתבתי מקודם?
יש משהו שאני אוהבת לעשות?
האם הוא יכול לשמש לי כאפיק פרנסה בהווה או בעתיד?
מה אני עושה בשביל להצליח להכניס מזה כסף?
אולי יש לנו אפשרות להגדיל הכנסות בצורה כלשהי?
ותוסיפי שאלות ודיאלוג לפי מה שהכתיבה סוחפת אותך.
מקווה שיעזור לך ויוביל אותך למקומות טובים יותר בעז"ה.
תזכרי שד' רוצה שנהיה שמחים בחיי תורה ולא סוחבים את החיים….
בהצלחה גדולה!
אני גם חושבת- בהרבה סמינרים מכניסים לראש שחשוב רק שהבעל ילמד, אני ממש לא מזלזלת בזה! לימוד תורה הוא חשוב מאוד!!!
אבל אם תשאלו רב אני חושבת שהוא יגיד אחרת, שהנפש שלך גם חשובה.
את נשמעת גמורה- ויכול להיות שאת צריכה את העזרה של בעלך בפרנסה… זה ממש לא רע!
אני מציעה שתשבו ותחשבו את כל הקשיים שנובעים מהעבודה שלך וזה שאין כסף ותעשו חושבים- מה ה' רוצה ממנו עכשיו?
לפעמים הניסיון הוא לשחרר ולתת לבעל לעבוד (יש עבודות חלקיות שניתן לעשות במקביל ללימוד קצר יותר) אני חושבת שאם הקושי הזה פוגע בך ובילדים הוא צריך לצאת לעבוד.
אם אתם לא יודעים בשביל זה יש רבנים!
מגיבה ל"אני"-
אני מסכימה איתך בגדול אבל-
מי אמר שבעלה אברך? היא לא כתבה את זה
סביר להניח לפי התיאור אבל לא מחייב
אם כבר לפני זה,
אולי שהבעל ישמור בצהריים? ילמד בערב בבית ויאפשר לה לצאת?
את מעלה בי דמעות.
פתחתי מקודם נושא כזה ומחקתי אותו מרב תסכול ויאוש.
אני מרגישה שהחינוך שקיבלתי גורם לי לראות את הכל בשחור לבן. אני כועסת על בעלי שלא לומד עד כלות הכוחות כמו שאני עובדת ב2 משמרות כדי לאפשר לו את זה. אני לא מבקשת עזרה, מלאת נקיפות מצפון כשאני מקבלת אותה, ואף פעם לא מרגישה שאני עושה טוב מספיק. רק מלאה בתסבוכים. חייבת לצאת כדי להתאורר, אבל מי ישמור על הפצפונים? וחלילה לי מלרצות לצאת איתו בערב על חשבון הכולל (ובסוף הוא לא הולך כי לא התשק לו היום וזה בסדר גמור, אבל אני נשארת מתוסכלת וקירחת מכל הכיוונים).
קשה לי עם זה ממש בזמן האחרון, וזה הולך ונהיה קשה. מה הדרך הנכונה בנושא הזה??? תוכלו להאיר את עיניי??
נושא כאוב מאוד
קיבלנו כולנו חינוך עם אידיאלים, אבל הם לא תמיד עומדים במבחן המציאות, וכנשים טוטאליות אנחנו עלולות להגיע למצבי קצה שאין בהם שום דבר טוב.
אני חושבת שאת יכולה לפתוח את זה מול בעלך, די סביר שהוא מרגיש שאת חנוקה, אי אפשר להסתיר את זה, אבל עד עכשיו את לא היית מעוניינת בעזרה ממנו. תתיעצי איתו, הוא דעת התורה בבית שלך, ואם דעתו תהיה שהוא ישאר בערב עם הילדים ואת תצאי – זוהי דעת התורה שלך וזה מה שאת צריכה לעשות.
צריך שיח פתוח. דחוף, אבל בלי האשמות. שווה להתיעץ קודם עם מישהי חכמה כדי לא לטעות. אילו נושאים נפיצים.
מגיבה לעצובה –
אם את צריכה עזרה עם הקטנים – תבקשי אותה! תקבלי אותה!
מכירה המון אנשים גדולים, גדולים ממש (חלקם תלמידי חכמים מפורסמים היום) שכשהיו להם ילדים קטנים עזרו המון לנשים שלהן. עוד יבואו שנים שהבית יצטרך פחות עזרה – יהיו ילדים גדולים וכו', ואז הם יכלו לחזור וללמוד שעות ארוכות ברצף, כותבת את זה גם מהניסיון האישי שלי בבית. בעלי היה עוזר ממש הרבה, והיום ב"ה כשיש פה גדולים אני שולחת אותו לימים שלמים (וגם היום חשוב לו להיות בחלק מהערב, לראות את הילדים – במיוחד את המתבגרים פה, ללמוד עם מי שצריך וכו')
די עם נקיפות המצפון! את לא הרבנית אלישיב (וגם היא לפי הסיפורים קיבלה מאבא שלה – ר' אריה לוין, הרבה תמיכה…) וגם בעלך ככל הנראה לא הרב אלישיב. בלי לזלזל חלילה…
ייתכן מאד שגם הוא צריך לוותר בחלק מהימים על לימוד בערב – והכל בסדר! נבראנו בני אדם ב"ה, וכל אחד צריך לעשות מה שהוא מסוגל, ובזמן ובצורה שהוא מסוגל. "כל הדוחק את השעה – השעה דוחקתו".
אגב, ממליצה מאד! לקרוא את הספר החדש של הרב בוצ'קובסקי – חכמת הלב, בו הוא מתייחס להמון סוגיות של נשים בימינו – בין היתר בית של תורה וכו'.
ספר חדש שמיועד לנשים. מומלץ בחום!
יש רבנים כאלה?
אפשר שמות?
שואלת בכנות, לא בציניות..
יעודד אותי מאד לדעת שבעלי יכול לגדול להיות ת"ח, למרות שלצערי אני צריכה כ"כ הרבה את העזרה שלו.
מסופר על ר' חיים קנייבסקי שהיה מרדים את הילדים, וכן מעסיק אותם בכל מיני משחקים של חידות על ספרי קודש
אחרי שרב גרשון נפטר ספרו עליו שהוא לקח ילדים לרופא למשל כי אשתו היתה מורה
מכין את הכריכים בבוקר
ועוד דברים
לי את האמת הסיפורים האלה נותנים יותר כוח מאשר על סיפורי התמדה
קראתי על הרב מרדכי אליהו שאשתו הייתה בהריונות בשמירה, והוא היה עם הילדים! (בסיפור ספיציפי היא הייתה בבי"ח והוא בבית עם הילדים)
גם על הרב עובדיה מסופר שהיה מאכיל את הילדים שלו בכפית תוך כדי לימוד
יהודי שאני מכירה מקרוב וסיפר מכלי ררשון שהיה בילדותו חבר ובן בית של אחד מבניו של ר חיים קניבסקי זצוק"ל ולעיתים בשעות אחה"צ הוא היה עוזר לאשתו לשמור על הילדים
הוא היה יושב ולומד במרכז החדר והם רצים מסביבו והוא תופס אותם תוך כדי…
ממליצה מאוד גם
על הרב בוצ'קובסקי
הייתי בסדרת הרצאות שלו בזום והוא פתח לי את הראש במובן הכי חיובי לא קיצוני לשום צד
מלמד את הדרך האמיתית בחיים עם הרבה חיבור וקרבה לה'
מסביר מאוד טוב וזה ממש משנה חיים
מאזן את כל מה ששמענו עד כה בסמינרים ולי אישית מההתחלה הרגיש לא הגיוני מה שמלמדים
אבל מבולבלת נשארתי עד ששמעתי אותו,
נפלא נפלא נפלא!
מי שרוצה לקבל מאמרים
שלו במייל או לקנות ספרים זה המייל [email protected]
אני מסכימה איתך בעיקרון, אבל לדעתי נדרשת זהירות בעניין הזה. שהיד לא תהיה "קלה על ההדק"-
תמיד אני חושבת לעצמי, אם בעלי היה מרוויח 2000 שקל על כל שעה שהוא בחוץ ואני צריכה להסתדר לבד- גם הייתי מבקשת ממנו להישאר?
אם התשובה היא כן, סימן שאני באמת צריכה את עזרתו. אם לא- כנראה שאני בכל זאת יכולה להסתדר לבד.
עצובה,
אני איתך,
נורא להרגיש ככה,
הייתי ממליצה לך לקרוא את הספר האישה המאושרת האמת,
מדברת על הנושא הזה בוללל
אהובה שלי
דמעות!! איזה מסירות ואיזה גדלות.
זה הכי לא פשוט בעולם שאת מעצמיך נותנת את האלף אחוז ומולך מרגיש שזה מובן מאליו או שלא נותנים את התגמול כביכול.
אבל חשוב שתדעי שהתורה היא מעל הכל!! אבל הכי חשוב זה השמחה והשחרור שלך!
כשאת שמחה- בעלך והילדים שמחים.
אני מציעה וזו באמת דעתי הקטנה- שתשבי עם בעלך ותספרי לי כמה את מרגישה שאת מקריבה למען התורה והרוחניות בבית.
ואולי תחשבו על פיתרון אחר.
אולי פתאום הוא יגיד לך שהוא ישמח לעזור אפילו יותר מללמוד.. והוא עושה את זה רק בשבילך שזה הכי עצוב בעיני.
בקיצור, בעיני לחשב מסלול מחדש
עזרה של הבעל בבית הוא לא רק חסד שלו עם האישה,
אישה שנותנת לבעלה לעזור בבית עושה איתו חסד היא נותנת לו מקום וחלק בבית!!
צריך להבין שקודם כל צריך שיהיה בית ואח"כ בית של תורה,
כמובן שכמה שיותר נותנים עבור התורה זה זכות, אבל זה לא יכול להיות במקום שיהיה בית מתפקד ושמח.
ואו. מזדהה ממש
אני נקרעת עם הילדים והבית והקניות והעבודה והמצפון
מורידה מעליו הכל ולפעמים מרגישה שלחינם … כי היום הוא הרגיש צורך להתאורר..
בהתחלה זה היה חורה לי……….אבל לאט לאט הפנמתי שהקב"ה בודק דרך לא תוצאה ואם אני עשיתי הכל כדי שהוא יוכל ללמוד לא יגרע שכרי ולא תגרע זכותי. ובודאי שעתיד ילדי…..
תגובה לעצובה
אני חושבת שאישה חייבת להיות מודעת לעצמה ולכחותיה
והקב"ה לא מצפה ממנה שתמסור נפש ואז תתמוטט
ואז בעלה יצטרך לעזור הרבה יותר ואולי לא ללכת לכולל בכלל.
גם אני עם 3 קטנטנים
הציעו לבעלי משרה של "משיב" בישיבה
דבר שמאד יכול לעזור לו לגדול.
ולאחר מחשבה ענינו תשובה שלילית
כי אני לא מסוגלת במצבי הנוכחי שהוא יחזור רק בתשע וחצי בערב
ואני כל ערב אצטרך להשכיב לבד את הילדים
לפני שנתיים- כן עשיתי את זה (הייתי אז עם שתיים),בעלי היה יוצא בבוקר וחוזר בערב אחרי סדר ג'
וכעת זה גדול עלי.
וברור לנו שזה לא מה שהקב"ה רוצה
ובעל לא יכול לגדול- דרך זה שאשתו סמרטוט שמסר את נפשו
חזקי ואמצי!
מקסימה שאת. איזה זכויות יש לך.
ואולי לא כדאי להוריד ממנו הכל. נישואים הם שותפות וזה בסדר. לא תמיד צריך להקרע, לפעמים כדאי לוותר על המאמץ, והוא יעזור לך.
אשה יקרה
התורה מלמדת אותנו איך צריך לנהוג
והגמרא אומרת ”ביטולה זהו קיומה ”
צריך לבטל קצת תורה בשביל שיהיה לך כח להמשיך לתת לו ללמוד עוד הרבה תורה
אז כשקשה לך ואת רוצה להתאוורר אז הביטול תורה שלו בשביל שתתאווררי זהו בשביל המשך הקיום של התורה שלו !
אם לא תעשי את זה מדי פעם אז ח”ו את תקרסי ואז הוא יצטרך לבטל הרבה יותר מסדר אחד של לימוד
אוף, ממש עצוב לי לקרוא את זה. בטוחה שיש הרבה שמזדהות.
זה משהו בפנים שהוא לא מספיק ברור. זה לעמוד מול סיטואציה ולא
לדעת מה באמת אני צריכה לעשות עכשיו. מה מתבקש ממני.
אולי כדאי לך לדבר עם מישהי, לעשות קצת סדר בדברים, בתוכך.
נכון שהתחנכנו בצורה מסוימת אבל לפעמים מגיעים זמנים שצריך ללמוד את הדברים מחדש, ממקום בוגר יותר.
מבינה אותך, גם לי יש הרבה פעמים את הקונפליקט הזה
חושבת שבאמת חשוב לשתף את הבעל ולחשוב על רב מתאים שאפשר לשתף ולהתייעץ ולקבל אחת ולתמיד הדרכה נכונה איך נכון לנהוג ומה רצון ה' במצבים האלו, בטוח זה לא רצונו שתהיי מתוסכלת וחנוקה ומאוכזבת מבעלך…
צריך לחפש רבנים שיש להם את היכולת להקשיב ולברר מה מתאים ונכון לנו
מציעה לך להתחבר לגיטי שוורץ ללמוד להיות אישה בקבלה לדאוג לעצמך להתמלא להבין שאת מקור השפע בבית שלך ועוד ועוד https://registrationform.ravpage.co.il/free?ref=mail
וואי, המשפט הזה תפס אותי-
תזכרי שד' רוצה שנהיה שמחים בחיי תורה ולא סוחבים את החיים….
צריך לזכור כמה הוא נכון
אני רק רוצה לספר ולשתף היו לי 4 קטנטנים
לא היה לי שקל מיותר
בעלי אברך ומאידיאל יצאתי לעבוד לבד
אבללללללללל והאבל הוא גדול
לא ויתרתי על יום חופשי
יום לעצמי לא מחייב לקניות ליכול להיות ללכת לאמא לארוחת בוקר מפנקת……
וחולמת על היום שיהיה לי גם מקרר מלא בכל טוב
שלא ארחם על הפיתה שהופשרה בטעות ולא יהיה לה שימוש
{לא מצד בל תשחית אלא מצד כאב לב עליה}.לקח זמן
הרבה
אבל השפע מגיע
ובגדול
את צריכה להאמין
ולזכור שעם כל ילד מגיע הברכה שלו
פיתו בסלו
וכן
עבדתי קשה מאאאאאאאאאאאאאאוד
חלמתי להגיע לדירה בבני ברק ו
אני לא עובדת בהייטק
כולה סייעת בגן ילדים
ההורים נתנו משהו סימלי
{100 אלף}
והשם פתח
וריחם
ונתן לנו הרבה
שפע ממקומות שאני לא מבינה אפילו
וקנינו דירה
ומשלמים משכנתא מטורפת כל חודש
ואני מאמינה בו שיתן
כי אני הייתי במקום הזה שחשבתי אם לקנות מטרנה או חלב
אם לקנות ירקות יקרים או מלפפון חמוץ
אם לקנות עוף שלם או עוף טחון.
השם עוזר תמיד
אנחנו רק צריכים להאמין בו מתוך שמחה
ואת לדעתי
צריכה לעשות חושבים עם עצמך
למה את קמה 6 ימים בשבוע?
אולי את צריכה בוקר שלם פנוי לעצמך
לנקות בנחת
לישון טוב לקרא
אפילו ספר ולהתפנק במיטה!!
רק סיפור קטן שקרה לי לאחרונה
לא היה לנו כסף כל כך…..
ערב ראש השנה
אחרי החופש
הוצאות של קיץ פלוס תחילת שנה פלוס חגים פלוס חוב גדול שהחזרנו
סבתא שלי מתקשרת אלי {בת 90 כן?}
"את קנית דירה ואין לך כסף אני אתן לך 1000 שקל תלכי תיקני לך בגדים לחורף לא לילדים תלכי תתפנקי לעצמך…"
מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד ר"ה!!!
מי שמאמין רואה ישועות
מה שהכי מחזק אותי זה העלון של השגחה פרטיתתת הוא מדהים
מחזקת את ידייך ומאחלת שתצאי מתוך הדחק ובע"ה בקרוב תעבדי אותו יתברך מתוך רווחה גשמית ורוחנית
כתבת מהמם
רק חייבת להגיב על הסכום הסמלי שכתבת שהורים שלך נתנו לך
לא יודעת מה הפרופורציות והנורמות המקובלות בציבור שלכם, אבל חייב להבין שמאה אלף זה לא סמלי משום כיוון!!
זה סמלי ביחס למחיר של דירה, ועוד בבני ברק.
זה נחשב בהחלט סימלי, 100 אלף מכל צד זה בקושי בסיס להון עצמי בפריפריה
50 אלף קיבלנו מכל צד וזה לא הרבה לעומת חברות שלי {ליטאיות }שקיבלו דירה שלמה
אגב אנחנו ספרדים חסידי ברסלב
וכן חסכנו שנה ראשונה כל שקל עד שבאו הילדים ולא ממש
היה ממה לחסוךאבל בזכות האמונה באמת שהצלחנו להגיעלאן שהגענו
אבל חייבת לציין שלעצור ולעשות חושבים זה חלק ההחלטה
אולי לקחת מחלה שבוע
ולחשוב מה אפשר לעשות
ובעיני קודם כל יום חופשי לפני הכל
זה איזון לסטרס הבילתי נגמר של 6 ימים בעבודה
האמת שאולי זה לא ראוי, אבל בלב צחקתי- "חלמתי על דירה בבני ברק" "קיבלתי סכום סמלי של.."- האמת שאני חלמתי על דירה- בשכירות, להצליח לשלם שכירות בפריפריה, ווהסתובבתי עם שתי התינוקות שלי- שנה וחודשיים ובת חודשיים בתחילת החורף בחנות זולה בפריפריה (לידר בזמנו..) ממששת את הבגדים ומדמיינת שהייתי יכולה לקנות אותם, כי לא קיבלתי שקל לחתונה, וכי קורונה ואין עבודה, וכי טיטולים נשארו 2 בבית ומה אעשה מחר בבוקר? וכי אכלנו משבת לשבת אוכל מבושל כשהתארחנו אצל ההורים.. ובאמצע שבוע- אכלנו מחלוקות. ולא, אפאחד לא חשב שאנחנו אביונים. אז כל מי שיש לה שקל יותר- תרקוד!
מאתגר ואפילו שובר. אין מה לומר.
אני באופן אישי יכולה לעודד אותך-
היום- 5 שנים אחרי- אני עובדת בעבודה ממשלתית, בעלי עדיין בכולל ברוך ה'! אבל- יומיים בשבוע רק בוקר- ומשלב עבודה כשרה לגמרי בעות אחר הצהריים, והיום אני מעבירה בכרטיס- 100 שקלים לפינוק- בלי לחשב, וכשצריך- קונה מה שצריך- תודה לה'- בלי צער. והדובדבן שבקצפת- לאחרונה קנינו דירה במרכז..
אז ה' כל יכול! תשתדלי לחלום בגדול, להאמין ולדעת לבקש עזרה….ואני מדברת מניסיון של מצבים הזויים- לא יכולה לפרט- שכן, נעזרתי (קיבלתי צדקה- בעברית צחה..) היום אני יכולה לתת ומשתדלת לפקוח עין במיוחד כלפי אחיותי וגיסותי ולדעת לתת באהבה ובזמן… לפני שהמצוקה מייאשת..
100 אלף או 50 אלף זה המון, וזה לא סימלי בכלל. אנחנו וגם כל חברותיי לא קיבלנו כלום, אצלינו בחסידות ב"ה זה לא הרף, אז תעריכו!
סליחה קצת על הכפירה
אבל למה שווה לחסוך עד כדי כך???
להתלבט אם ירקות או מלפפון חמוץ? חלב או מטרנה??
למה לא לגור בפריפריה להרוויח את אותה משכורת-אם את עובדת בגנים ולחיות ברווחה כלכלית??
אני מתכוונת שהייתי בתקופה כלכלית קשה מאוד בה לא חסכתי כלל
רק כאשר
באה הרווחה
התחלתי לחסוך
מעולם לא חסכתי אוכל אם היה לי היו תקופות שלא היה לי.
שמעת על ספרדים שחוסכים באוכל?.
התגובה שלך גזענית ולא מכבדת.
וסליחה על התשובה הלא נעימה אבל חברות שלי בפריפריה מקבלות פחות מחצי משכורת בגנים במרכז
נכון מאוד!!!!!!!
ומשלמות מחירים יקרים מאוד מבחינה חברתית ומשפחתית
ולא חושבות רק על מטרנה אלא גם ששבת בבית יותר זולה מנסיעה להורים
ברמצווה של אחין יוצא כמה מאות שקלים(שעות בייבי סיטר + נסיעות מטורפות)
אתן צודקות… אין מה לומר.
השכר כאן על עבודה נמוך יותר,
ההוצאות על רכב ודלק גבוהות מאוד,
ההוצאות על קניות בתחילת עונה (כי את לא גרה במקום שאת יכולה "לקפוץ" לקניות באיזה ערב או אחה"צ. ואם את מגיעה למרכז- את קונה, ולא משנה באיזה מחיר.)
הייתי רוצה לעזוב, אבל קשה לי לעזוב את ההורים…
אויש זה כל כך לא נכון אתם רציניות שאתם חושבות בפריפריה אין חנויות?
וגם מי שיותר רחוקה מחנויות
יכולה במקם "לקפוץ" בתחילת עונה לעשות את כל הקניות בסופעונה וכשמגיע פתאום החורף-כמו עכשיו להוציא מהארון בחיוך את כל הדברים שהיא קנתה בסופעונה
וזה לא משנה אם זה במרכז או לא…
דיי לצימצום לחשוב שהעולם נגמר מחוץ למרכז…
וזה מבלי להזכיר את שיין ואלי שהרבה יותר זולים גם…
מסכימה לגמרי!!
די לצמצום!!
אני גרה בפריפריה
וזה נכון שאין פה הרבה חנויות ובזכות זה למדתי לקנות בנקסט ובשיין קבוע בזווולללל
במקום שמכנסיים יעלו לי בפלייס 100 ומשהו הם עולות לי 40 בנקסט…
ובגדים חתיכים….
העולם לא שחור לבן ואין אין מצב שמתוך כל הארץ יש רק ערים בודדות שאפשר לחיות בהם טוב
וכמובן
כל אחת מה שטוב לה!
פריפרית לשעבר
גם אני כנ"ל פריפרית מחיפה !! לשעבר
וזה כל כך לא נכון להגיד ששם החיים תותים
ההפך הוא הנכון שחזרנו למרכז התחלנו לחיות יותר טוב מכל בחינות גם כלכלית !!!!
איך ממאה אלף הגעת לדירה בבי ברק? אני קיבלתי 250 אלף ואין מצב בקושי בפריפריה וגם זה עם משכנתא גדולה
סיעתא דשמיא גדולה…
לא זכיתי בלוטו
אבל כן השקעתי שעות נוספות צהרונים
קיטנות
עד שהגענו לסכום של כ400 אלף פלוס הלוואות
של 150אלף ממשפחה ללא לחץ להחזיר
והלוואת משכנתא של 1.400
כהשגענו ליעד השם שלח מכל כיוון זה היה מפחיד אפילו לראות
איך יצאנו לנופש
אפילו שלא היה לנו מאיפה
כי פתאום נכנס סכום מענק מהעיריה
כשמאמינים יש
כל הכבוד לך מעריכה נשים אמיצות ולא מפונקות
תודה רבה!!!
האמת שהיתה לי מטרה מול העיניים..
מחזקת מאוד יישר כוח !!!
תבדקי את הסיפור של מגורים
כמה אתם משלמים על זה כל חודש?
מה אתם מרוויחים מהמיקום הנוכחי?
מה תפסידו ומה תרוויחו אם תעברו למקום זול יותר?
גם מעבר דירה עולה לא מעט
מתקזז עם עלות מצטברת של שכ"ד משכנתא גדולה באיזור יקר לעומת שכונה מרוחקת/ מתחרדת/ עיר פחות מרכזית
מכירה כמה רווקות לחסכו לעוש מעל 500,000 שח
היית רוצה להחליף איתן?? כי הן היו ממש רוצות
למה התגובה הזו?
אם למשהי קשה בתחום מסויים- לא צריך כל פעם לתת קונטרה של קושי אחר.
לא קונטרה לקושי אחר, רק לשים את האמת מול העיינים
לא המעטתי ח"ו בקושי שלה, שאלתי אם רוצה להחליף…
הלווי על כולן שזה יהיה הקושי שלהן
האמת היא שמצוקה כלכלית היא מאוד מאוד קשה וגם אם יש מישהו שמכל סיבה שהיא מדמיין שהיה רוצה להתחלף איתה בקושי, לא בטוח שכשהיה מגיע למקום הזה עדיין היה מרגיש כך.
חגית- ה' ישלח לך ישועות, שפע ושמחה.
אבל לעת עתה אין לך בעלות על הסבל.
זה לא באמת לוקח ממך משהו כשמישהו אחר סובל….
ואם היא תגיד לך שכן, היא רוצה להחליף?
צריך להודות על מה שיש, זה ברור
וחס ושלום על אף אחד משיראל כזה ניסיון
זה ממש ממש ממש לא סתם קושי
ואני לא רוצה לפרט
חגית
מסכימה לי להגיד לך כמה מילים?
זו לא התגובה הראשונה שלך כאן, את כאובה מאוד, את בודדה, ואת מרגישה שאנשים לא מבינים מה עובר עליך.
אני חושבת שאת לא יכולה לסחוב את כל זה לבד. זה לא עושה לך טוב המירמור הזה. תנסי למצוא מישהו שיעזור לך לפרוק את הכאב הזה ולראות את הטוב בחייך.
בטוח שיש טוב, אין רע ללא טוב.
נכון, כרגע את עוד בספסל המתנה. אבל זו לא סיבה לחידלון.
אם אין לך חברה שאת סומכת עליה מספיק שתבין אותך – אז גם טיפול רגשי זו לא בושה. זה יכול לעזור לך מאוד.
אני באמת רוצה שתגיעי למקום טוב ושמח בחיים, וזו כוונתי היחידה.
מתנצלת אם לא הייתי עדינה מספיק.
לא הבנתי מה את באה לומר כאן… ואיך זה קשור
בסה"כ נתתי עיצה מכל הלב לאישה /אמא העמוסה הזאת
שקצת תפתח את העיינים לראות מה שיש לה
אולי לך היה קשה לקרא שיש בחורות שמגיעות לחתונה עם חצי מיליון שקל, להתחיל את החיים
חגית, התורה אמרה את המושג: "צער גידול בנים" משמע שכלול בזה צער וקושי.
זה שצריך לראות את כל הטוב שבזה – בוודאי! אין ספק. אבל יש בזה גם קשיים.
ברגע זה פותחת השאלה התכוונה לשאול על איך להתמודד עם הקושי שכלול בזה.
מאחלת לך המון המון אושר ומתנות מכל הסוגים!
זה בדיוק הענין
לא באת לתת עצה מכל הלב לאישה הזאת, באת לקנטר ולהתמרמר, ואני מבינה שזה מגיע מתוך קושי שלך. מילים כאלו מגיעות מכאב, לא מרצון טוב לעשות טוב.
שוב, תקראי את מה שכתבתי לך, אני באמת חושבת שכדאי לך.
ח"ו לא באתי להתמרמר
באתי לשים לה מראה מול העיניים
לפעמים שמשהו מגיע לנו בטבעיות אנחנו לא תמיד מכירים בו
פעם הסתכלת על העבודה שאת הולכת/שומעת/חושבת/רואה???
נכון, לפעמים מרב הליכה כואב הרגלים, אבל מעולם לא התלוננתי ע"כ – מודה לה' בכל יום, שום דבר לא מובן מאליו
חגית, את צודקת במאה אחוז שאדם שמתרגל לראות מה יש לו הרבה יותר קל לו להתמודד עם קשיים.
אבל תקראי שוב את הפוסט ותביני שאישה שקוראת לעצמה מיואשת לא זה מה שהיא צריכה לשמוע. היא צריכה עזרה ראשונה.
אחרי שתעזרי לה לצאת מהמצב הלא פשוט שבו היא נמצאת, תדריכי אותה גם איך להכיר טובה על כל מה שיש לה.
את לא יכולה לעזור לה? אז אל תטיפי.
חשוב שתדעי
כתוב בגמרא: "3 דברים מעבירין את האדם על דעתו.. ודקדוקי עניות"
ועוד- 3 אינם רואים גיהנום ומדקדוקי עניות גם בשלושה..
דקדוקי עניות קשים מאאאד לא יכולה להסביר לך כמה
לא סתם חז"ל כתבו על זה כך. (ולא על משהו אחר)
וכשאין אוויר לנשימה א"א לראות מעבר…
לגבי הכותבת- אין לי כ"כ איך ליעץ לך, יכולה לומר לך שאני יום אחד לאחר תקופה קשה, הלכתי לקרוב שלי ויידעתי אותו, הוא הביא לי 5000 שח
זה לא הציל אותי אבל כן נתן לי לנשום כמה חודשים
ובנוסף, נתן לי מרווח נשימה שאפשר לי לצאת מהבור,
תנסי לחשוב אולי גם לך יש מישהו כזה,
לא שזה כיף "ולא לידי.." אבל כשאין אז אין ברירה..
מי ביקש שישימו לו מראה??
היא ביקשה תמיכה לא חינוך
לא יודעת אם ביקשה
אבל מי שניכנסה לחר האוצרות בקלות ובטבעיות ומתלוננת ע"כ זה כפיות טובה כלפי הקב"ה
חגית
ולמה זה מציק לך?
את עובדת אצלו?
שוב, כוונתי היא אחת, תשבי ותביני מה גורם לך לכתוב את מה שכתבת כאן, ושאלה נוספת שנידונה כאן באתר.
מרגיש לי שזה הרבה מעבר לרצון לפקוח לאנשים עינים, יש דרך לפקוח עינים וזו לא זו, ולא נראה ממילותיך שאת לא יודעת זאת.
זה בסדר להרגיש דברים, אבל פשוט תהיי מודעת לרגשות שלך, ועדיף שתפרקי אותם ולא תצברי.
ואני לא מבינה למה התגובה מאוד הכעיסה אותך
אני בטוחה שהקב"ה הכי אוהב אותי בעולם והמקום שהוא שם אותי היום, הוא המקום הכי טוב הכי נעים והכי נכון – בשבילי-
ממליצה גם לך לאמץ את האמונה הזאת, כי שחיים אותה כל רגע הוא מושלם
בתור מי שהתמודדה בעבר עם קושי כלכלי משמעותי אי אפשר להגיד שאף פעם לא עברה לי מחשבה שאולי היה עדיף להתחתן כמה שנים יותר מאוחר ולחסוך כמה שקלים בינתיים.
אף אחת לא היתה מתגרשת ומוסרת את הילדים לאימוץ בשביל זה, אבל מי שלא חוותה את החנק הזה, אין לה זכות דיבור בנושא. נקודה. גם אם היא הכי מסכנה בעולם.
לגמרי. כל מילה.
גם למי שלא הרגישה את הרווקות אין זכות דיבור אולי?
נראה לי שכל צורת שיח החלטית, חד משמעית וכזאת פומבית כשמדובר על כאבים אמיתיים של אנשים קצת פחות נכונה…
ואני כותבת את זה בתור אחת שהתחתנה קרוב לגיל 30 ומתמודדת כיום עם חובות של כמעט חצי מליון בלי דירה או דמיון לדירה ועם חנק משמעותי בכל חודש בדירונת שיותר דומה למחסן ו… – ועדיין כותבת בפה מלא – להיות רווקה היה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קשה! הקב"ה נתן לכל אחד ואחת את הנסיון המדויק לו בכל דקה ורגע. החכמה היא בכל שלב לראות את הטוב ולהודות! אני לא מזלזלת בשוב כאב. ובכל כותרת יש כל כך הרבה מאחוריה ונסיון פרנסה אצל אחד שונה לגמרי מנסיון פרנסה אצל אחר כמו שנסיון הרווקות שונה אצל כל אחד וכך כל הנסיונות… רק חושבת שכל מי שהגיבה לחגית פשוט מעולם לא היתה בעולם הרווקות וב"ה שכך. אבל אם לא היית – את לא חייבת להגיב… מותר להמשיך הלאה ואם ממש אכפת לך – תתפללי!
לא קשור
אדם שמספר על כאב
לא רוצה לשמוע את המילים " תגידי תודה"
הוא פשוט לא במצב הזה עכשיו..
חגית היקרה !
הרמח”ל כותב ”שכל ענייני העולם הזה הם ניסיון ”
מי שעשיר יש לו את ניסיון העושר
ומי שעני יש לו ניסיון העוני ,
מי שאין לו ילדים זה הניסיון שלו
ומי שיש לו ילדים זהו הניסיון שלו
ז”א שכל אחד עם השליחות שלו מקבל את המתנות שלו , ואת האתגרים שאותם הוא צריך לעבור בעולם וכן את הכלים והיכולות בכדי לעבור אותם
וכל ניסיון וכל אתגר הוא מיוחד לאותו אדם בכדי להשלים את התיקון שלו ובשביל לעשות את השליחות שלו בעולם.
אז אין כאן בכלל השוואות של מה קשה ומה קל
מה שנראה לך קל בשביל השניה מאוד קשה
ומה שלך קשה , בשביל אחרת לא נחשב ניסיון כלל
היא לא התלוננה על האוצרות שקיבלה, לא זה היה הנושא העיקרי.
הקושי שהיא מתארת הוא בעיקר הכלכלי שבו היא עדיין לא נכנסה לחדר האוצרות…
תשאלי בכנות את החברות שלך אם הן היו רוצות להיות עם 2 ילדים ולי להיות יכולות לקנות כלום, כי אין שקל אחדד?!
ולחץ מהבנק כי חרגת… ומשפחה שלווית מהם לשלם שכירות והם מבקשים חזרה? ולהוסיף עוד עבודה ולא להיות יכולה לקנות לחמניה?
מי שכנה עם עצמה, לא תרוץ לומר אני…
אבל גם היא לא התמרמרה היא רק בקשה עצות ועזרה
חגית יקרה,
נכון שלא תתלונני על כאבי רגליים בריאות.
אבל את גם לא תגידי לחברה שזכתה לרגליים וכעת ריסקה את רגליה בתאונה קשה! כואב לה תופת!! נכון הרופאים אומרים שהיא תצא מזה בע"ה וגם יגיע הרגע שהיא תודה לד' שיש לה רגליים בכלל, ועל המקרה הזה בכלל, כמה היא התעצמה ממנו וכו'
אבל—
עכשיו זה לא הזמן לומר לה תודי על הרגליים שיש לך ועל הידיים שיש לך ויש אנשים שקיפחו את חייהם וכו'….
עכשיו זה הזמן והמקום להכיל את הכאב, להשתתף, להרגיש אותה, לתת כח, ואם יש אפשר גם עיצה מועילה.
ואגב, לעצמת הקושי יש הרבה מדדים. אופי, נתוני חיים, כוחות נפש ועוד… כך שלעולם לא נדע מי סובל יותר…
הרבה כח בכל!
בעיניי מה שכתבת הוא עידוד לרווקות. אני בעצמי התחתנתי בגיל מאוחר, ולמרות הצער והכאב שאת בטח מרגישה, יש יתרון גדול מאד בלהתחתן כשאת כבר מבוססת כלכלית, הצלחת להשיג עבודה טובה ויציבה ואת פנויה ללימודים, התפתחות אישית ולהעמקה בידע תורני.
ואגב, גם כשמתחתנים תחושת הפספוס לא בהכרח עוברת – את יולדת ילדים בזמן שחברות שלך כבר מלוות לכיתה א / מברמצות.
כשאת מברמצת לחברה שלך כבר יש נכד.
אפילו בחתונה זה כבר לא להיות כלה יפה וצעירה, אלא כלה בוגרת יותר (ובדרך כלל עם תוספת שומן בהתאם לגיל)
זה ניסיון קשה, אבל חשוב למצוא מקורות שמחה אחרת זה מלווה אותך כל החיים
תגובה לא קשורה !!!
היא לא גורמת לשואלת להתחיל לקפוץ מאושר
את לא רואה שהיא נחנקת??
זה כ"כ לא הוגן לומר למישהו שנחנק מעומס שיש כאלו שמחכות לשידוך
חוץ מלגרום לתסכול שלא מבינים אותך לא הועלת בכלום!!!
בבקשה תיתנו תגובות שמכבדות את השואלת ולא מקטינות אותה וגורמות לה לחשוב שאין בעולם מישהו שהיא יכולה לפנות אליו בלי שיזלזל בו
ההבדל הוא בין ההתמודדות שאצל רווקה מבוגרת כולם מודעים למצב שלה ואילו האשה עם הילדים הקטנים והמצוקה הכלכלית לא תמיד מודעים למצב שלה ולפעמים היא יכולה לשמוע משפטים כמו תלכו לחנות הזאת יש שם סייל מטורף ב50 ש"ח שמלה ולאשה לא נעים לומר שאם יש לה 50 ש"ח זה למטרנה של התינוק
ומי מדבר בכלל על כאב של אמא שהגיעה לפת לחם והיא הולכת לישון בלילה עם דמעות כי היא לא יודעת מאיפה היא תשיג למחר אוכל לילדים?
או 50 ש"ח לטיול שנתי של הילד
אלו נושאים ממש רגישים ואני לא חושבת ששיפוטיות תעזור לשום כוון וגם לא להתווכח איזו התמודדות קשה יותר…
יכולה להגיב כרווקה לא צעירה בכלל (שמרוויחה מעל הממוצע), ולפעמים מקבלת תגובות מקנאות מחברות נשואות על הכסף שאני מספיקה לחסוך, שהלב שלי נשרף ואני יכולה לבכות את חיי על זה שהייתי מוכנה לתת את הכסף שאני חוסכת מליון פעם ולו בשביל שמישהו יתן לי תמורתם בעל וילדים.
וכן, עדין נצבט לי הלב שאני שומעת על נשים שנלחמות על כל שקל, זה נראה לי קשה עד בלתי אפשרי לחיות ככה.
העולם מורכב מידי, והלוואי וכולנו נוושע בקרוב:)
חגית יקרה, מאחלת לך מכל לב שתזכי בקרוב להקים בית נאמן בישראל בשמחה וטוב לבב, ושיהיה בביתכם אושר ו*עושר* כל הימים.
הקב"ה ידו פתוחה לכל. הוא רוצה שהבנות שלו הנשואות ישמחו גם בזוגיות וגם ברווחה כלכלית.
והוא רוצה גם שהבנות שלו הרווקות ישמחו בקרוב בזוגיות ורווחה כלכלית.
לא צריך לבחור רק אחד מהדברים. הקב"ה אוהב ודואג לכולנו.
בשורות טובות!
חגית יקרה!! תודה!!
כן תודה!!!
כי מול הקושי שלי אני ידע גם להודות!!
תןדה ה'
שיש לי בעל וילדים
תודה ה' שהם עולים כסף
ותודה ה' שתעזור לי עם הכסף…
נכון, שלפעמים זו תגובה פחות נעימה לקבל, כי אנחנו רוצות תמיכה ואהבה
אבל לפעמים צריך להיזכר גם להודות
שה' ישמח אותך ויפנק אותך ויראה לך רק טוב
לך ולכולן
ואני מכירה כמה גרושות שהתחתנו פעם אחת צעירות ועכשיו מחכות לזיווגן השני
ויש להם ילדים, נכון. וילדים זה ברכה, גם נכון. ובכל זאת- היית רוצה להתחלף איתן?
כי הן היו ממש רוצות
בואו לא נערבב נסיונות.
לכל אחד הניסיון שלו
עוד לא שמעתי על מישהו שעזר לו לשמוע שלשני יש צרה גדולה יותר
כשקשה לנו קשה לנו
וכמו שלא מעודד אותך לדעת שאני גרושה ואפילו לחסוך אני לא יכולה כי יש לי ילד ומישהו צריך לפרנס אותו, כך גם לא מעודד את שואלת השאלה לדעת שיש רווקות שאולי חוסכות כסף אבל בודדות מאד
זה כמו שמישהי תגיד לך, אני מכירה אישה נשואה שאין לה 2 רגליים,
רוצה להחליף איתה?
אני מתארת לעצמי שזה לא יעשה לך הרגשה טובה, היית רוצה שיבינו אותך ואת הקושי שלך, ולא שיגידו לך- תעריכי! תראי איזה כיף לך, יש כאלה יותר מסכנות ממך אז תגידי תודה ואל תדברי על מה שקשה לך כי את צריכה להיות הכי מאושרת בעולם שיש לך רגליים.
כך גם שואלת השאלה, ב"ה היא נשואה ויש לה גם ילדים, אבל באותה מידה היא מתמודדת עם קושי בתחום אחר ואנחנו יכולות להכיל אותה ולנסות לתת לה קושי בניסיון שלה, בלי להכניס את הקושי האישי שלנו.
מי אמר לך שיש לי רגליים?
???
למה כל פעם זה מגיע למקום הזה, אני מבינה שקשה מאוד לרווקות לשמוע שמתלוננים על זה שיש ילדים, אבל בלי קשר זה מאוד מאוד קשה לגדל שתי ילדים צמודים.וגם לי אין ילדים עדיין ואני מחכה לילדים וביחד עם זה אני מבינה את הקושי של אלה שיש להם שתיים למרות שאני מתה לילדים
זו תגובה שמגיעה מרצון טוב 🙂
מאחלת גם לך המון אושר ומתנות מדהימות ש-כן, הן גם מביאות איתן קושי לפעמים, וזה לחלוטין בסדר.
מדהימה שאת
בקרוב תזכי לילדים אמן
זה נכון,
אבל גם צריך לזה כוחות נפש…
גם לי אין עדיין ילדים ולפעמים כשאני שומעת חברות מתלוננות אני ממש נשרפת…
אז הכל צריך לקחת בחשבון…
נכון, גם לי זה קשה מאד כי בא לי כבר מאאאאד ילדים.
אבל אני מבינה שגם להם קשה(למרות שאולי במבט שלי הייתי רוצה להתחלף)
אני חושבת שלכל קושי יש מקום.
וזה שקשששששה לי לא אומר שלכל מי שיש לה ילדים לא קשה ום לא לוקחות לי מהקושי(והלוואי שהיו יכולות לקחת:)
תקשיבו היה שווה להיכנס לפה ולו רק בגלל הפוסט הזה והתגובות שאחריו…
שכל כך נותנות כח ומזכירות לי שבסוף בהתחלה ובאמצע יהיה טוב!!!!!!!!
"אנחנו גם היינו ועדיין בתקופה מצומצמת.. ב"ה מסיבות משמחות, מבינה אותך מאוד, מה שלנו קצת מאפס את התקציב זה פשוט לחשב את כללללללל ההוצאות, לשבת עם דפי פירוט חשבון וכו', וכן את ההכנסות, ולנסות לאזן, להבין מה התקציב החודשי, מה הוצאות מחיה הקבועות – טיטולים, מגבונים, מטרנה, נסיעות וכו', ואז לפחות יש בהירות במחנק:)
מעבר לכך – יש לי אולי עוד הכוונה קטנה שיכולה לעזור בניהול תקציב, את יכולה לבקש משבי רגע את המייל שלי,
ובעניין עבודה עם ילדים. זה מאוד מאוד קשה ומתסכל, ומעצבן:) מניסיון, את לא יכולה להתרכז בעבודה, ואין לך סבלנות לילדים, ואז יש לך מצפון, תנסי להימנע מזה כמה שאפשר, גם אם זה אומר לקום בבוקר ולעבודה כמה שעות לפני שהם קמים, כשהם ישנים צהריים, לעבוד/לישון גם, ולנסות בערב לעבוד את השאר.
וכמובן שזה דורש סדר יום מאורגן כדי להספיק גם לנהל בית, אבל תנסי לפחות, ובטח שאם את יכולה הכניס יציאה, אפילו להליכה עם חברה/טלפון/נגן/לבד, אפילו של רבע שעה זה שווה… בהצלחה!!!