פותחת את השאלה הזאת אחרי הדיון שנפתח מהשאלה “האם רק אני מרגישה ככה?”
https://shvirega.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9b%d7%9b%d7%94/#comments
באותו דיון התפתח תת-דיון על הלקאה עצמית שמאפיינת בעלי הפרעות קשב, ומכאן אני חושבת שכדאי יותר לפתוח את זה בנפרד, ולו בגלל שכבעלת קשב אני לא מצליחה למצוא את ידי שם בין ההודעות הקשורו ושאינן…
לפעמים אני מרגישה שיותר משמקשה עלי ההפרעה, הקושי בתיפקודים ניהוליים ובעמידה ביעדים, ובטח בלוחות זמנים – אני חושבת שמקשה עלי יותר התחושת אכזבה מעצמי, תחושת כישלון
זה מין פסקול שמלווה את החיים שלי באופן קבוע מאז שאני זוכרת את עצמי, שמפמפם לי כל הזמן משהו בסגנון של-
"דפוקה, למה שוב הבאת מאוחר את הילדים לגן, למה אתמול הבטחת לעצמך לקום בזמן ולא הצלחת, למה בגללך הילדה מפסידה את שעת המשחק לפני התפילה, משוגעת, למה שוב שכחת לקנות חלב, מה חשבת לעצמך, ומתי כבר תכבסי את המעיל שמחכה באמבטיה? למה את דוחה את זה? וגם תנקי כבר את האמבטיה, הרווחה עוד תיקח לך את הילדים בקצב הזה, מה עם למצוא עבודה, את לא נורמלית שעזבת שוב עבודה, מי עוד עוברת עבודות בקצב שלך, כמה סיכוי יש לך למצוא עבודה חדשה? ואל תנסי להיות עצמאית, אין לך סיכוי לנהל את הזמן באופן רווחי, את סתם תתבטלי, איך זה שגם היום אין ארוחה מבושלת בבית, זה לא טוב לילדים, ותקפלי כבר את הכביסה הזאת, כבר שבוע שאת מבטיחה כל יום שזה יהיה היום, את לא נורמלית, למה את כזאת חסרת יעילות? איך זה שאחרות עם פי שלוש וארבע ילדים משלך מצליחות לעמוד בתפעול בית ועבודה במשרה מלאה, ואין להם כאלו ערמות כביסה וגיהוץ? למה את נכשלת כל היום? מה כבר יצא מהילדים שלך אם את ככה?"
כן, ככה, לפעמים אני חושבת שאם מישהו היה מקליט את המוח שלי זה היה נשמע שאני עוברת מערכת יחסים מתעללת, הבעיה הקשה היא שאני עוברת אותה ביני לבין עצמי, אני מתעללת בעצמי ונעלבת מעצמי, אולי אני בעצם סכיזופרנית 🙂
אולי כאן אני יצליח למצוא איזה פיתרון, משהו שיעזור לי קצת יותר לאהוב את עצמי, לא לשפוט את עצמי בחומרה, אולי עוד יש לי סיכוי להיות לא רק אמא טובה, אלא גם אמא שמחה ומסופקת מעצמה?
אה, ואל תחשבו שאני אישה מרירה, אני לא, מבחוץ אני סופר עליזה, אבל העליזות הזאת היא כיסוי להרבה הרבה מצפון גדוש…
ממליצה על ריטלין – רלוונטי בכל גיל
אבל לא בכל מצב.
יצא לי בחיי לקחת ריטלין. ואני חושבת שהקלילות שבה ממליצים על זה שגויה. זה לא אקמול ולא משקפיים.
אני לא נגד. כשצריך לוקחים.
אבל זו לא תרופת פלא.
יש עוד דרכים לעבוד על דימוי עצמי.
צודקת מאד
גם אני בעברי לקחתי, וחושבת שהיד מדי קלה על ההדק..
זה לא מעלה דימוי עצמי אלא מוריד..
רק נפגשתי עם אנשים חיובים והסתכלות חיובית והיום אני פרח ומצליחה ב"ה גם בריכוז אבל בעיקר בדימוי עצמי..
איך זה יכול להיות לשעבר?
זה הפרעה נוירוביולוגית
קשב וכישורים ניהוליים הם מיומנויות מתפתחות.
הפרשת נוירוטרנצמיטרים יכולה להשתנות,
גם נוירונים יכולים להתפתח.
כישורים ניהוליים ורמות נוירוטרנסמיטרים אכן משתנים עם הזמן,
אבל ADHD מוגדר כמאפיין נוירו־התפתחותי.
לכן אם למישהי 'נעלמה' הפרעת הקשב, מדובר כנראה בירידה בביטוי ובפגיעה התפקודית,
ולא בהיעלמות של הנטייה עצמה.
לא אפשרי בכל מצב
לדעתי אחד הדברים שהכי עוזרים זה להבין שאת נורמלית, ויש עוד המון שמרגישות כמוך בדיוק, אני חושבת שהיה יכול להיות מאוד יעיל לפתוח קבוצת תמיכה לכל הנשים כמוך (וכמוני 🙂 ), ולהביא מידי פעם הרצאות בנושא של דימוי עצמי וקבלה עצמית.
מזדהה כל כך!!
לא יכולתי להגדיר את זה טוב יותר
למה ריטלין אמור לעזור לזה?
ומשום מה לא עוזר לי לחשוב שיש עוד כאלו שעוברות את זה…
מרחמת עליהן:)
חושבת אולי כדאי לעשות איזושהי 'חברותא' בנושא הזה, מאמינה שלעבוד על זה ביחד יותר קל מאשר לבד…
מה שבאמת עושים זה אימון קשב משולב בטיפול רגשי.
מהכרות עם עשרות(!) בעלות הפרעות קשב וריכוז עם אותו סליל מחשבתי כמוך!
האימון קשב וההתייחסות לפן הרגשי – הצילה אותן.
זה לא חייב לעלות כל כך יקר,
זה לא טיפול פסיכולוגי או סוציאלי.
זה משנה את המבט לחיים ב180 מעלות ונותן כלים מותאמי מופרעי קשב.
עכשיו,
אם את 'באמת' צריכה תרופה לקשב ולא לוקחת – ליבי עליך. תכל'ס את סובלת…
אם זה ביכולתך אבל לא מתחשק לך כי זה לא טבעי, ממכר ועוד כהנה וכהנה –
תעשי חשבון מה חשוב לך יותר…
ותזכרי, שאת הולכת ללוות את עצמך עד 120 בנאמנות ובטוב, בס"ד. תדאגי שתהיה לך חברה נעימה, תשקיעי בעצמך, את שווה את זה!
תודה שפתחת שרשור חדש על הנושא!
יש,
אני ממש שמחה שזה עלה,
א‘
אני די מתביישת מההפרעה..
וכאן זה אנונימי…
ב‘
אני תהיתי לעצמי הרבה זמן,
יש הרבה שאומרות שיש להם הפרעת קשב,
ותכלס הם מתפקדות מעולה!
כל מה שכתבת בדיוק אבל בדיוק אני חווה,
ועוד כל מיני,
כמו
למה למען ה‘ אני נתקעת בלי שמפו
ואז כל פעם שאניי באה לקלח את הילדים אני אומרת אויש, איזה טיפשה אני,
שוב שכחתי לקנות שמפו,
ומריצה ילד להלוות מהשכנים האחרונים ברשימה שעוד לא לווינו מהם..
ולמחרת הולכת לסופר וקונה 20 שמפויים מרוב בושות כדי שאני לא אתקע עוד פעם…
או בשמונה בבוקר בשיא הלחץ להוציא ילדים,
הבת שלי אומרת שצריך להחזיר את הספרספריה,
כמובן שביום האחרון,
ואז אני רצה למדף ספרים ומחפשת את הספר,
ורואה ספרי קומיקס קרועים,
אז מריצה את הילדה להביא סלוטייפ,
ומתחילה לכרוך ספרים! בשמונה בבוקר!
או תסכול עמוק
שאיך זה הגיוני שאני מדשדשת הרחק מכל חברותי בכל עניין התפקוד,
ואני הרבה יותר מוכשרת מהם באלף דברים??
וכמו שכתבת,
שמבחוץ אני האישה הכי זורמת וכיפית ותמיד בכל המפגשים כולם סביבי,
אבל מבפנים.. תארת מעולה מה קורה…
לגבי ב'
כל אלו שאומרות שיש להן הפרעת קשב
באמת יש להן?
מאובחנות?
מתמודדות?
מטופלות?
כי אותי אחד הדברים שמתסכליםםםם זה כאלו ש'אומרות'.
כאלו שאבחנו את עצמם עם איזשהו שאלון רק כי הם פעילות/קשה להן לשבת
אני הייתי מאובחנת,
סבלתי רבות בשנות לימודי,
היום עובדת בעבודה שחייבת מלא ריכוז ומצליחה בה ב"ה.
כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו!!
איך?
היי, אני שאלתי את השאלה
מאמינה שיש כאלו שאובחנו, אבל אני מודה שלא עברתי אבחון מקצועי, פשוט אין צורך. זה ברור ומובן כשמש ביום קיצי.
כילדה – סיפור ארוך למה לא נלקחתי לאבחון, באופן כללי ניתן לומר שגדלתי בתקופה מאוד עמוסה להורים שלי, ובבית הספר בעיקר ריחפתי, בנערות התחלתי להבין בעצמי שהקושי שלי הוא לא סתם, אבל רק כנשואה ואמא ישבתי על זה במשך תקופה והבנתי שאין שום כותרת אחרת למכלול האדם שאני.
חשבתי לגשת לאבחון, אני עדין לא שוללת את זה, אבל אני פשוט לא רואה במה אבחון מקצועי אצל נוירולוג יעזור לי כרגע, הרי טיפול תרופתי בהרבה תקופות לא אוכל לקחת, ואימון קשב – שדווקא שמעתי עליו הרבה דברים טובים, אבל אין לי אליו כרגע לא זמן ולא כסף – לא באמת ידרשו ממני שם חתימת נוירולוג או פסיכיאטר…
בינתים מאז ההבנה הסופית הזו, עבר בערך שנתים, ואני לא רואה שזה עזר לי להוריד נקיפות מצפון. אני עדין כועסת על עצמי ומתוסכלת מחוסר התפקוד…
את חושבת שיש משמעות דווקא באבחון, שבכל זאת כדאי לי לעשות את זה? בשביל מה?
אה, יש לציין שכחלק מהפרעת קשב אני גם דחינית כרונית ועם פוביה מטופסולוגיה וביוקרטיה, לטיפת חלב אני תמיד מגיעה חצי שנה אחרי המועד, אז לקבוע לעצמי תור זה קריעת יום סוף…
שלא תביני לא נכון,
אין לי בעיה עם כאלו לא מאובחנות אבל שברור שהם עם הפרעת קשב.
אני עצמי אובחנתי רק לפני חצי שנה..
יש לי בעיה עם כאלו שמספרות שגם הן עם הפרעת קשב, וכשאני שואלת איך זה מתבטא ואיך הן מסתדרות ביומיום הן אומרות לי 'אני היפראקטיבית, קשה לי לשבת בעבודה, אבל אני עובדת על עצמי'-מפי יועצת מס
או 'שיעורים של שעה וחצי בסמינר גמרו עלי'
אז לא!
אתם לא עם הפרעת קשב אם זה מה שקשה לכן!!
ואל תגידו שאתן כן!!
למה נראה לכן שכל המפורעות קשב הן באותה רמה???
והאם כולן מחויבות שיהיה להן בעיה בוויסות רגשי? ודאי שלא.
בואולא כל אחת שאובחנה יכולה לאבחן אחרות.
לגמרי,
זה ממש מתסכל,
כי מי שאין לו באמת לא יבין עד כמה זה מתחכך עם כל מעגל החיים.
ממש ככה.
אחד הנושאים הפחות מדוברים בהפרעת קשב,
שלדעתי הוא נושא קריטי מאוד,
זה העובדה,
שאחד הקשיים המשמעותים זה הוויסות ריגשי,
הנדנד הזה,
שלפעמים כווווועסים מאוד ואז ..
כאילו ,מה הקשר היה ההתפרצות הזאת?
נפגעים מהר מדברים שהסביבה לא מבינה מה פוגע בזה,
אבל אחרי שנייה אפילו לא זוכרים מזה..
שזה הפלוס במוסחות הרגשית,
לא שומרים טינה.
אבל מתרגשים חזק, בוכים יותר…
לוקחים ללב חזק סבל של אנשים אחרים.
שוברים את הכלים מהר.
חיים מריגושים, נושמים ריגושים, מחפשים ריגושים…
ועוד דבר שהוא פחות ידוע וזה עזר לי ממש להבין את עצמי,
זה השעמום,
יש קשר הדוק בין הפרעת קשב לשעמום,
ולא שאין לנו מה לעשות,
יש הרררר של דברים לעשות,
זה סוג של שעמום פנימי כזה…
שעמום שעבודות הבית השגרתיות והמונוטיות היום יומיות לא מצליחות למלא…
בקיצור..
אאוץ'
הגדרת את מה שאני לא הצלחתי
כן, ויסות רגשי, נדנד כמו שאת מתארת, מן התפרצויות רגש לא פורפורציונאליות לאירוע.
איזה יופי שיש לזה שם. לא שזה יפתור את הענין אבל לפחות אני יכולה לדעת מה עובר עלי.
מה הכוונה התפרצויות? מוכנה לפרט? נראה לי אני גם סובלת מזה עד שלפעמים אני חושבת שאני לא נורמלית, זה קשור לקש"ר?
אצלי ספציפית זה רוב הפעמים פנימי, שאני מרגישה סערה רגשית באופן לא פורפורציונלי למה שגרם לה, נעלבת בעוצמות, מתרגשת נוראות…
אבל כן, לפעמי זה גם חיצוני, אני עלולה גם לכעוס על הילדים, או על הבעל, וכמעט לא להצליח לשלוט על עצמי ועל המילים.
זה לא תמיד קשור לקש"ר, אבל זה יחסית נפוץ אצל בעלי ההפרעה, הקושי בוויסות ובאיזון הרגשי, מאמינה שזה בהחלט יכול לעמוד בפני עצמו גם אצל כאלו שלא מאובחנים עם קש"ר
חושדת שיש לי בעיית קשב.
בעיה בדימוי עצמי בוודאי יש לי.
הלוואי והייתי יודעת איך לעבוד על זה
ולא דרך טיפול רגשי, אין לי כרגע לא את הכסף ולא הפניות
אשמח בכללי לשמוע עצות שיעזרו, גם בלי קשר לקשב
ממש נואשת לעצה
מוסיפה- במיוחד לכל הנשים הנחמדות שהמליצו על רטלין- זה אסור בהריון ובהנקה.. ומקווה להיות בעז"ה בשנים הקרובות סביב זה רציפות..
אני גם סובלת מההפרעה
לקח לי זמן לקבל את עצמי כמו שאני ואל תשכחו את המעלות שלנו
רגישים יצירתיים וכו'
היה לי סיפור לא נעים אם ילד שעזב את הקבוצה שלי בגלל ששכחתי לשים לו סינר ושכחתי להחזיר חפצים מסוימים
היא דברה בצורה כלכך מגעילה כאילו הילד עבר התעללות
הייתי פגועה
לא נתתי לה להאשים אותי אני לא אמורה להתנצל על תכונה שה' נתן לי
אם תלך ותצרח על ילד על הרצף יעזור לה?
בעלי לא מוכן לשמוע על ריטלין
ריטלין ניתן לילדים שלנו כדי יהיה להם דימוי עצמי ולא שיקבלו הערות על מה שהם באמת לא מסוגלים כדי שיצליחו ובגיל מוקדם כדי שזה לא יפגע בחיי החברה
ובעזרת ה' הם יגמלו את עצמם בישיבה גדולה
שאז יש פחות שיעורים ויותר לימוד חברותות ו"ועדים"
לבעלי יש גם אך את הסוג השני – מנוע טורבו ואין מה לעשות מנוע טורבו יש לו מעלות וחסרונות חבר של בעלי שהו סופר טורבו הגיע לישיבה גדולה וסים את השס עשרות פעמים
הוא לומד בהליכה ובקפיצה ובנענועים באחד הפעמים אחרי הסיום נתפס לו חצי פנים הרב שלנו שנגד כל ההוצאת עין הרע שלח אותו להוציא עין הרע בעופרת והיו שם הרבה עיניים
מאז הוא עושה את הסיומים שלו בשושו
אז שחכנו מרכך נמרח קרם גוף ונוריד חזק
שכחנו שמפו נמצא סבון אחר (הרי למרכך יש ריח טוב )
אני עם ילדים קטנים ואין איך לשלוח
אני משתמשת באלתור
ואי אפשר לחכות שהבעל יביא
ואי אפשר לא לקלח כשחייבים הרגע לקלח
אין לחם ?נשאר אולי משהוא מארוחת צהרים !
אין ממרח יש ביצים אין ביצים יש טונה וכו'
אח, איך אהבתי את התיאור שלך על האילתורים בשעות הערב…
ובעל עם הפרעת קשב זה נושא אחר וכשזה ביחד זה פשוט… אין לתאר 🙂
כי אמרתי לו הרי אתמול לקנות שמפו, הוא שכח, אני אישה טובה שיודעת היטב שזה לא בכוונה, הרי גם אני שכחתי להזכיר לו, אז מאלתרים 🙂
וטוב שיש לנו הרבה סוגי שמפו בבית, של התינוק ושל הילדים ושל אמא ושל אבא, ככה כשנגמר אחד אפשר להשתמש באחר עד שנזכור לקנות, אני רק מקווה שהמטפלת לא מריחה על התינוק שהוא נחפף בשמפו לגברים נגד קשקשים 🙂
העיקר שהילד נקי ומטופח, את הכיור ואת הספה אף אחד לא רואה חוץ מאיתנו…
אה, והסיפור שלך על האימא ההיא נגע לליבי, התמודדות עם מעסיקים זה כלכך קשה, תמיד שכחתי משהו, ריחפתי, עיגלתי פינות בלי לשים לב או משהו כזה, והאיחורים בכלל…
ולקבל נזיפות, כשאני ביקורתית בעצמי כלפי עצמי, זה יוצר פשוט מקהלה שצורחת לי בראש את כישלונותי, זה לשנוא את עצמי באותו רגע, ופשוט לא להבין למה קמתי הבוקר, זה רגע נורא.
ומבחוץ הכל כל-כך עליז, שאחת המנהלות שלי אמרה לי פעם שזה נראה שאני לא מתיחסת בכלל להערות שלה, אהה, לו הייתה רואה כמה דיממתי מבפנים…
עד שהפסקתי לעבוד,
כי לא היה לי אמון בעצמי שאצליח…
למי שיש יכולת – ממליצה מאד על אימון קשב! תעבדי בצורה מקצועית על כל המחשבות שמחלישות אותך, תעצימי מאד מאד את החוזקות שלך ותקבלי כלים יעילים לניהול זמן והתארגנות.
למי שמחפשת תוכן חינמי – יש קו תוכן מקסים שנקרא הבית לADHD
יש שם המון המון מידע וכלים יעילים שיכולים ממש לעזור לך.
כמובן – לא כמו בעבודה פרטנית, אבל המעלה היא שהוא נותן הרגשה של קבוצת תמיכה ונרמול למצב שכל כך מצוי ב40% מהבתים בערך.
0733576419
איזה כיףףףףףף הדיון הזה.
מתחילה להרגיש נורמלית.
ההיתי בטוחה שאני מפגרת בתפקוד נמוך!
שרק אצלי חופרים בבוקר בהרים וגבעות של כביסה עד שמוצאים זוג גרביים,(לא נורא שזה לא אותו דבר, אף אחד לא רואה…)
שרק אני שכחתי לכבס את הבגדים למחר, אז שמה מהר מכונה בבוקר וכל המשפחה נאלצת לצעוד למוסדות עם בגדים רטובים,
שהמזמינה ממוצא פעם בחודש כרטיס אשראי חדש!
שאין חנות אחת בגאולה שלא שכחתי שם את הפלאפון,
ותמיד איכשהו בדיוק אז חמותי מתקשרת,
ועונה לה המוכר התורן.