פותחת את השאלה הזאת אחרי הדיון שנפתח מהשאלה “האם רק אני מרגישה ככה?”
https://shvirega.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9b%d7%9b%d7%94/#comments
באותו דיון התפתח תת-דיון על הלקאה עצמית שמאפיינת בעלי הפרעות קשב, ומכאן אני חושבת שכדאי יותר לפתוח את זה בנפרד, ולו בגלל שכבעלת קשב אני לא מצליחה למצוא את ידי שם בין ההודעות הקשורו ושאינן…
לפעמים אני מרגישה שיותר משמקשה עלי ההפרעה, הקושי בתיפקודים ניהוליים ובעמידה ביעדים, ובטח בלוחות זמנים – אני חושבת שמקשה עלי יותר התחושת אכזבה מעצמי, תחושת כישלון
זה מין פסקול שמלווה את החיים שלי באופן קבוע מאז שאני זוכרת את עצמי, שמפמפם לי כל הזמן משהו בסגנון של-
"דפוקה, למה שוב הבאת מאוחר את הילדים לגן, למה אתמול הבטחת לעצמך לקום בזמן ולא הצלחת, למה בגללך הילדה מפסידה את שעת המשחק לפני התפילה, משוגעת, למה שוב שכחת לקנות חלב, מה חשבת לעצמך, ומתי כבר תכבסי את המעיל שמחכה באמבטיה? למה את דוחה את זה? וגם תנקי כבר את האמבטיה, הרווחה עוד תיקח לך את הילדים בקצב הזה, מה עם למצוא עבודה, את לא נורמלית שעזבת שוב עבודה, מי עוד עוברת עבודות בקצב שלך, כמה סיכוי יש לך למצוא עבודה חדשה? ואל תנסי להיות עצמאית, אין לך סיכוי לנהל את הזמן באופן רווחי, את סתם תתבטלי, איך זה שגם היום אין ארוחה מבושלת בבית, זה לא טוב לילדים, ותקפלי כבר את הכביסה הזאת, כבר שבוע שאת מבטיחה כל יום שזה יהיה היום, את לא נורמלית, למה את כזאת חסרת יעילות? איך זה שאחרות עם פי שלוש וארבע ילדים משלך מצליחות לעמוד בתפעול בית ועבודה במשרה מלאה, ואין להם כאלו ערמות כביסה וגיהוץ? למה את נכשלת כל היום? מה כבר יצא מהילדים שלך אם את ככה?"
כן, ככה, לפעמים אני חושבת שאם מישהו היה מקליט את המוח שלי זה היה נשמע שאני עוברת מערכת יחסים מתעללת, הבעיה הקשה היא שאני עוברת אותה ביני לבין עצמי, אני מתעללת בעצמי ונעלבת מעצמי, אולי אני בעצם סכיזופרנית 🙂
אולי כאן אני יצליח למצוא איזה פיתרון, משהו שיעזור לי קצת יותר לאהוב את עצמי, לא לשפוט את עצמי בחומרה, אולי עוד יש לי סיכוי להיות לא רק אמא טובה, אלא גם אמא שמחה ומסופקת מעצמה?
אה, ואל תחשבו שאני אישה מרירה, אני לא, מבחוץ אני סופר עליזה, אבל העליזות הזאת היא כיסוי להרבה הרבה מצפון גדוש…
זה בדיוק מה שרציתי, להרגיש נורמלית!
אבל ברצינות, חוץ מכל הדברים האלו שתוארו כאן, וגרועים מהם (איך זה שעלית לאוטובוס הלא נכון?), יש את התחושה הרעה הזאת אחרי כל כישלון, אני פשוט מרגישה נורא ואיום, חתיכת כישלון גדול שמעיק על הסביבה.
ובגלל שאני גם בת של הורה עם הפרעת קשב, אני תמיד נורא פוחדת שהילדים שלי סובלים גם כן מההפרעה שלי.
אולי הם מתבישים להזמין חברים לבית ההפוך, אולי הם נבוכים לאחר, אולי היום רוצים להיות יותר מסודרים אבל לא הצלחתי ללמד אותם איך (כי אני לא יודעת בעצמי כמובן)
והרגשות האלו קשים, זה תיסכול עמוק והמון מצפון שאולי מפותח יותר מדי, זו נחיתיות ותפיסת שחור-לבן.
ואיך, איך למען ה' אני יכולה להתחיל לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי, הרי יש לי חברות, יש לי אנשים שאוהבים אותי, מסתבר שיש לזה סיבות ויש מה לאהוב בי, אז למה רק אני לא רואה את זה לעיתים מדי קרובות? איך אוכל להיות חברה של עצמי?
נראה לי. אנחנו מדבררות אחת את השנייה.
ואני יודעת מעולה למה את מתכוונת!
וזה בדיוק הדברים שאני אומרת לעצמי השכם והערב,
לא שווה כלום כל הכישרונות שיש לי,
אם אני לא מצליחה לעמוד במינימום הדרישות,
סתומה, טיפשה, מפגרת, .
מה יהיה בסוף??
ועוד כל מני זמירות…
וזה לאאא עוזר שהעצה של ,
תאמרי לעצמך,
זה לא את, זה ההפרעה.
כי זה כןןן מרגישה שזה אני
או תראי את הדברים הטובים שבך וכד‘
כי כשמגיע המכה(פשלה) אז היא כואבת ברמה שאין כוח להסתכל על הדברים הטובים.
למדתי אימון קשב..
על רגל אחת,
זה יותר משהו כמו
כשקורה הפשלה התורן,
איזה רגשות זה מעלה בך??
דפוקה…
כמה ההית מדרגת את רגש הדפיקות?
לדג‘ 8
אוקי,
היו סיטואציות בחייך שלא ההית בהם דפוקה?
כמו איזה?
ואיזה ערכים וחוזקות השתמשת באותו מקרה?
אז עכשיו מאחד עד עשר ,
כמה את מרגישה דפוקה?
עלה ל7 או אפילו 6??
בראבו!
זה חלק מהעבודה על וויסות רגשי.
ויש גם חיבור לערכים ומשאבים
אם בא לך,
אני צריכה להגיש שעות של סטאז‘
בחינם, בטלפון,
עם הדרכה מקצועית.
הי
אני מאובחנת קשב
הצלחתי בגדול לעבוד על ההלקאה העצמית, לבד ולא בטיפול רגשי
אסביר איך.
רק קודם לגבי ריטלין, אני לא אהבתי לקחת, אני מרגישה, כאלו לקחו לי את הכנפיים שלי:)
אין יצירתיות, מעוף, אני לא לוקחת ובהחלט מפסידה מכך! ברבדים אחרים של החיים,
לגבי דימוי עצמי,
1.הבנתי שהכל מהראש לי
והחלטתי לשנות את האמירות לעצמי, אבל זה לא הולך אם זה מדי קיצוני, יש התנגדות פנימית
לכן במקום להגיד לי- "איזה דפוקה שוב שכחתי" אני אגיד "לא נורא שוב שכחתי, אני אנושית"
בהמשך שהתרגלתי למחשבות כאלו, עברתי למחשבות אפילו מחמיאות "אני מדהימה גם כשאני שוכחת" אבל זו מחשבה שיצרה אצלי התנגדות בהתחלה
משהי אמרה לי שהראש הוא כמו מצלמה והתרגלנו לחשוב דרך עדשה מסוימת
אם רק נוריד את העדשה[נחליט להפסיק לחשוב על עצמינו דברים רעים] המצלמה לא תעבוד
חייבים לתת לה עדשה אחרת לראות דרכה את העולם[משפט חיובי אך שלא יוצר התנגדות פנימית]
2.עוד שיטה
הרי אנחנו אמפטיות ורגישות לזולת
אז בואו נשתמש בזה
אני מספרת לעצמי מה קרה כאלו אני חברה או אחות שלי,
ואז תמיד אני ישר מנחמת את ה"חברה" שוודאי הייתה בסדר
זה ממש עוזר, אתם יכולות להוסיף פרטים מסביב, אני בהריון ו… , יש לי תינוק צרחן ו…
להגברת אמפתיה
בהצלחה, אל תוותרו לעצמכן, לא מגיע לאף אחת לחיות רע עם עצמה!
קצת עמוק,קצת טיפולי,וצריך שזה ממש יפריע למי שרוצה לשנות,והיא תהיה 'רצינית' ומוכנה להתאמץ לשם כך:
*האם זאת האמת?[שאני טיפשה\גרועה\כישלון..]
*האם זאת בודאות האמת?[יכול להיות שלא?]
*מי אני אהיה בלי המחשבה שאני טיפשה\גרועה\כישלון.. לדמיין לפרטים איך אני ארגיש אז,מה תהיינה התגובות שלי..לחוות כמה שיותר את השיחרור,ההנאה,השינוי,האוטופיה..
*איך אני מרגישה ומתנהגת כשאני מאמינה שאני טיפשה\גרועה\כישלון..
ולסיום:מצאי 3 הזדמנויות שבהן הוכחת לעצמך או לאחרים שאת חכמה\טובה\מוצלחת..
וכשנצליח להרגיש את השקר שבמחשבה נרצה להתפטר ממנה בהקדם..
הי מיכל גם אני עבדתי עם הספר של ביירון קייטי לפני מספר חודשים וזה ממש נפלא
המיקוד הזה של ה4 שאלות והתושבות שצפות מבפנים. מדהים וחשוב לשים לב לקולות שעולים בנו בזמן התשובות ולתת להם זמן שהיה להרגיש אותם.
היי אני בוכה שאני קוראת מה שכתוב פה לי זה כבר פגע בנפש והתחילתי לסבול סבל שאני לא מאחלת לאף אחת הרגשות הקשים האלו ודווקה בבית קל לי לתקתק אהל אולי יש פה מישהו שגם מרגישה את הויסות הרגשי את ההצפות של הרגש יש לכם טיפים איך להתמודד עם זה ואני מטופלת
אני ממליצה לכל אחת תטפלו בזה בזמן שלא תצטרכו להגיע לאן שאני הגעתי ותודה על החיזוק וסליחה על הבלבול קשרית אמרנו לא
הידעת שיש קשר חזק בין הפרעת קשב חרדה ודיכאון? 😳
מחקר חדש ורחב היקף בדק את הקשר בין הפרעת קשב לבין דיכאון וחרדה אצל ילדי הקשב.
התוצאות חד-משמעיות: ילדי הקשב בסיכון גבוה פי 2-5 לפתח דיכאון, חרדה, פוביה חברתית ואגורפוביה, לעומת בני גילם ללא ההפרעה.
המחקר מצא שטיפול תרופתי שמותאם להפרעת קשב לא רק שאינו מגביר את הסיכון לדיכאון, אלא אף עשוי להפחית אותו ב 20%.
מחקרים אחרים בקרב מבוגרים מצאו שהפרעת קשב שאינה מאובחנת או מטופלת מעלה את הסיכון לדיכאון ל 50%…
מסקנת החוקרים: אם יש לך או לילד/ה הפרעת קשב חשוב לטפל בה כדי להקטין סיכונים להתפתחות של חרדה או דיכאון. בנוסף, להיות ערניים לסימנים להפרעות נוספות שיכולות להתפתח לצד הפרעת הקשב ולהתייחס אליהן. והכי חשוב לפנות לאבחון וטיפול מקצועי במידת הצורך. טיפול מוקדם עושה הבדל גדול!
שמעתי על זה, ואם קוראים את הדיון כאן זה הגיוני להפליא…
אז מה עושים??
וואי איך אני מזדהה
לפעמים אני מרגישה ממש יאוש כללי כזה
כאילו – מקובל להגיד היום כמה חשוב להרגיש ספוק בעבודה ולעזוב אם זה לא מתאים לנפש וכו וכו
ולא נעים להגיד -אבל אני מרגישה יום יום בעבודה שפשוט לא מתאימה לי.. ואין אפשרות להתפטר..כי זו לא העבודה בחוץ.. ככ לא קל לנהל בית עם בעית קשב (אבחון עצמי..) אז איך עושים את זה יום ועוד יום ועוד יום.. זה ככ משעמם אותי.. ולא עוזרים הטיפים הבנאליים אולי לפעם פעמיים..
כל יום אני חושבת על אותו יום ומשתדלת לצלוח אותו בטוב ב"ה אבל אם אני מסתכלת קדימה ומדמינת איך העבודה רק הולכת ונעשית יותר תובענית ויהיו גם גדולים שכבר ישפטו אותי – זה מיאששש ממשששש
לפעמים אני פשוט מפנטזת שאני עוברת לחול עם כמה גויות צמודות ולא צריכה לעשות כלוםםם בבית חוץ מלחייך לילדים – לא נעים אבל זה מה שהייתי רוצה.. (ואל תציעו לי עוזרת ניסיתי זה טיפה מן הים לעומת כמה שבית פה דורש.. לא פותר את הבעיה רק פלסטר קטן)
ואל תתנו לי בכיוון של טיפים לנהול בית.. לכו על עבודה שהכי לא מענינת אתכן בעולם ואז עוד תחפשו לה טיפים..
אה ואני אוהבת נוראאא את המפשפחה שלא תחשבו.. לא את כל הטכני האינסופי שכרוך בזה..
וגם אל תעודדו אותי שהילדים יתחתנו ויהיה יותר קל כי אני גם לא בקטע להכין שבתות המוניות ותמיד לארח (על בית מאורגן..) ולשלוח ארוחות ועוגות וכו לא יודעת איך אני יעשה את זה
מה עושים?
(ואל דאגה אני טפוס שמח ואפילו פעיל..ואפילו אפילו מסתדרת לא רע ביום יום זה משהו פנימי שמכרסם..)
ועוד שאלה אם כבר: כולן מסביבי נראות מבסוטיות.. באמת לכולן כיף וזורם לקום עוד יום להלבשות החתלות כביסות גיהוצים כלים ארוחות אמבטיות נקיון וכו וכו וחוזר חלילה? ..
טוב פרקתי.. מקוה שלא תזהו!
קודם כל אני אתחיל מהסוף – נראה לי שגם את נראית לכולן מבסוטית 🙂
וכן, את צודקת, לתפעל בית עם הפרעת קשב זה לעבוד במשהו שלא היית בוחרת בו מלכתחילה (באנשים שבבית כן, אל תדאגו) ובלי צפי לסיום העסקה…
טיפים אין לי, לכאורה זו עבודה שתמשיך ללוות אותי ולתסכל אותי בהמשך חיי, לפחות החתלות לא יהיו לי בעז"ה בעתיד, פחות אחד יותר נחמד
אם כי, לכאורה יהיו דברים אחרים כתחליף, לא יודעת איזה סבתא אני אהיה…
הדבר היחיד המנחם הוא, שבתור נשים אנחנו נקבל שכר על גידול הילדים שזה כולל גם כביסות וכלים, ושכר הרי מקבלים לפום אגרה, אז מענין מה אני יקבל שם על עשרים החולצות שגיהצתי כאן היום 🙂
זה עבודה סיזיפית וקשה,
ואחד התסכולים היותר גדולים,
כי אישה עם הפרעת קשב עובדת קשה מאוד בניהול הבית,
אבל כמעט לא רואה תוצאות…
אני מרגישה את זה על עצמי,
כי הולכים להכניס כביסה ותוך כדי עונים לשיחה,
ובשיחה ההיא ביקשה מתכון,
אז את מוציאה את כל הספרי מתכונים
ואם כבר הוצאתי אז החלטתי לסדר את המדף של המתכונים,
אבל יש שם בלגן שלם,
אז מוציאים את כל הבלגן לשייש או לשולחן,
ומסדרים טיפ טופ את המתכונים,
אבל כבר אין כוח לגמור את כל הערימה,
חוזרים להכניס עוד מכונה,
ומגלה שהכנסת רק חצי ולא הפעלת ,
וההית בטוחה שלפחות מכונה אחת עשית..
עוברים לחדר ילדים ומטאטים את הרצפה אבל אז רואה שהבת שלך שכחה משהו חשוב,
רצה לבית ספר להביא לה,
עוברת במכולת בשביל מצרכים לארוחת צהריים,
מתחילה להכין,
רואה שאין סיר שטוף מתחילה לשטוף כלים,
ו ___מגיעה הצהריים ואת מותשת,
עבדת קשה!
אבל מה יצא?
מכונה וחצי,
סידור מתכונים
אפילו ארוחת צהריים לא הספקתי,
וזה מתסכל וקשה…
אחד השרשורים
איזה מדהימות אתן!
כמו שאמרתן
יש אופנה לאבחן את עצמינו
ומהמקום הזה אהיה כנה שאמנם הזהיתי מאדדדד
אבל לא רוצה "לחלל" את האבחנה ולפגוע בערך שיש בה.
(מהבחינה הזאת שהאבחנה היא התחלה של גאולה.)
ולכן למרות שיש לי רגעים שבעלי מחפש פריט חשוב ואיננו
ושכיבסתי לו את כל המסמכים
ושעכשיו אני יושבת וכותבת במקום לתקתק את הבית
אבל אתן-מתמודדות יותר.
מעריצה.
נכון שזה מבאס לכבס את המסמכים..לחפש…אבל 'זו האחריות 'של מי שרוצה למצוא פריטים-לשים אותם במקום,שלא להשאיר מסמכים בכיסים[וגם לא טישויים ולא כסף ולא ..]-אני מלמדת את הילדים לקחת אחריות לסגור רוכסנים לפני ששולחים לכביסה,לבדוק בכיסים,שלא נשאר בהם מכל מה שחשוב להם ,וגם מכל מה שחשוב לי שלא יכנס למכונה.
להתארגן עם מה שהם צריכים ממני למשל בערב ילד מבקש 'אמא אני צריכה חולצה לבנה למחר וצריכה שתכבסי לי'ואם לא ביקשת-זו לא אחריותי,אני רק בנ"א,לא מתכוונת להאשים את עצמי בזה שהתבלבלת\שנכשלת\ששכחת..
גם אני מזדהה ולא מאובחנת ממש,ואם אני אקח אחריות על כל מה שקורה אני אסבול הראשונה,והם לא פחות
השאלה היא מה קורה עם מישהו שוכח בכיסים כל יומים כי הוא עם קש"ר, וזה לא ממש עוזר להטיל עליו אחריות, וגם לא תמיד מצליחים ללמד אותו…
ומה קורה אם זה בעלך, ואז בכלל – קצת מורכב לחנך מישהו בגילו…
ומה קורה אם ילד הזכיר לך חולצה לבנה אבל את שכחת חמש דקות אחר כך? כי את בעצמך עם קש"ר?
בואי נאמר, שאני לא לוקחת אחריות כי אני חוששת שפשוט אי אפשר לסמוך עלי, אני לא סומכת על עצמי בעצמי…
ברור לי שיש הרבה אימהות שמזדהות עם כל מה שנאמר כאן, ברור שזה קורה גם אצל כאלו שלא מאובחנות ואין להם שום הפרעה, הן פשוט אימהות, אבל התדירות אצל מי שיש לה הפרעה היא הרבה יותר גבוהה, זה הכל, ובד"כ זה גם חוזר על עצמו שוב ושוב.
חחחחחח…..
מרגישה סוג של "מציצנות"…
לא נראה לי שאני קש"רית
אבל זה ממש משעשע לקרוא את השרשור הזה…
אולי תוציאו חוברת\ ספר? זה מכניס תבלין לחיים.
ו- תדעו שהרבה מהדברים שמסופרים כאן קורים לכולם….
לא יודעת למה אתן לא מודעות לכך
אבל מנסיון שלי
B פולן של פוראוור עם אומגה 3 של קופת חולים
מחולל פלאות!
נכון,לא בעוצמה של ריטלין
אבל כן ממקד ומגביר אנרגיה
מי שאין לה משווקת לידה,שתזמין ישירות מהאתר של פוראוור ,מגיע מהר)
עכשיו ככה : זה מתחיל להשפיע אחרי 3 שבועות בדרך כלל, צריך לקחת 6 כדורים ביום ( הם פיציים), וזה מספיק לחודש
וחובה להוציא מהתפריט עד שזה נספג בשבועות הראשונים-סוכר,קמח לבן, ותפוחי אדמה,אחר כך להתחיל לחזור לאט לאט ולרות אם יש משהו שמפריע לספיגה ( בדרך כלל הסוכר הלבן יפריע לספיגה, לא תמיד)
שווה לנסות! זה לא מחיר בשמיים ידוע במחולל פלאות גם אצל ילדים,
אני לא משווקת,המלצה נטו מנסיון,
ואין שום צורך בהלקאה עצמית סתם בשביל השעשוע והנאה והמסכנות
הלקאה עצמית מקורה ביצר הרע שלא רוצה שתשתני..
משהו השתבש,תשאלי את עצמך,מה עושים כדי שזה לא יקרה פעם הבאה
ואל תחפשי פתרונות אצל השוויגער המושלמת,לא קשור אליך,הפתרונות שלה לא יעזרו לך לעולם!
הנה כמה פתרונות שלי:
1.תעשי רשימה ארוכה של כל המצרכים בבית,עדיף באלמינציה כדי שתוכלי למרקר,בבוקר או בחזור בעבודה תעשי סיבוב בבית ותסמני את מה שחסר לך להיןם בלבד! ורק את זה תקני!
2.הבית שלך הוא בית! לא חנות!-קונים רק את מה שצריך לעכשיו ולעונה הזאת,לא שומרים בגדים,לא קונים סוף עונה,לא מקבלים יד שניה,לא ממלאים את הבית בהררי משחקים-כמה שפחות יותר טוב
3.כביסות-מכבסים כל יום את כל הבגדים שנלבשו באותו יום בכביסה אחת,לא יקרה לזה כלום, הבגדים של היום לא כאלה איכותיים,לא צוברים ערמות כביסה,תתלי או תיבשי וישר לארון,לא צריך לקפל עדיף לזרוק למגרה קטנה או לסלסלה
4.אם יש לך אפשרות קחי ילדונת בת 10 שתעזור לך בשעת ההשכבה,תסדר לך את הבית,תרים דברים למקום וכו לפעמים שעה אחת היא בבחינת "אתחלתא דגאולה" ולא צריך לשלם לה בכסף חבילת שוקולד דובאי מספיקה..
מקווה שהועלתי!
ונא להזכיר לעצמכן כל הזמן את התכונות הטובות של הגמישות והיכולת להכיל כל אחד באשר הוא, זה מה שהילדים של היום צריכים לחינוך שלהם!
עצות מעולות ופרקטיות, אבל אי אפשר לומר שמתאימות לכולם
1 – את גרה ליד סופרמרקט? יכולה לעבור בו ממש כל יום?
2 – לקנות אך ורק בתחילת עונה את כל הקולקציה? אני בת של ביל גייטס?
3 – את מכבסת רק בגדים? אין לך מגבות, סמרטוטים, חולצות גבריות ושאר ירקות שאי אפשר לומר עליהם "תכבסי כל יום"? את בטוחה שכדאי לכבס הכל ביחד?
העצות הם באמת טובות.
זה מעניין,
כי כשקוראים את כל העיצות,
אז אני אומאת לעצמי,
וואלה היא צודקת…
וכמעט ברוב רובם גם מכירים ויודעים בעל פה את על הטיפים והרעיונות.
זה משהו אחר,
משהו שם נדפק בין המודעות לבין הביצוע…
לא ,אני לא גרה ליד סופרמרקט בכלל לא,
ההפך מרחק נסיעה… ואפילו אין לי מכולת ליד הבית,
אבל שווה לי לצאת כל יום כמה דקות לעשות קניות עם הילדים ( או ששולחת את הילדים אם זה לא דברים כבדים) אין לך מושג איזה סדר זה עושה בחיים! תתחילי,תנסי תראי שינוי דרסטי! עד שלא תנסי לא תדעי כמה זה שווה ואפשרי,
לגבי בגדים-קונה פשוט וזול ( אבל יפה) העיקר נקי ומכובד,
ברגע שגיליתי שיש לי שכנות שאין להן מה לאכול בבית ואת כל המשכורת שלהן מוציאות על בגדים יקרים,סימתי עם לעשות עליהן רושם…
ולגבי הבגדים לכבס הכל ביחד-כן! בפרוש!לא קורה להם כלום! ביחד עם מגבות והלבשה אישית..
ובואי לראות את הכביסל שלי -אין בו כלום…( 12 נפשות)
חולצות גבריות-זה כביסה נפרדת שהבנים הגדולים שלי מכבסים לעצמם..
וישום השיטות-זה ביחד עם כל המשפחה כולל הבעל!
קשריות חיבות עזרה וסיוע במטלות משעממות.. הן מתחילות באנרגיה מטורפת כי הדמיון על בית מהחלומות עושה את שלו אבל האנרגיה יורדת במהירות ברגע שיש צוות מסייע האנרגיה נשמרת למטלות הבאות!
זה לטובת הבעל והילדים,הם צריכים להבין את זה
ם יש לכן ילדים בגילאי 4-10 ,קנו חבילת ג'לים,סוכריות קטנטנות,ותנו להם אחד על כל מטלה שהם מבצעים
בעבר שלא היו לי גדולים בבית שמשאירים אותי משמרת שלישית כל ערב הבית שלי היה מוכן לשבת ביום רביעי בשיטה הזאת!
ותקנו להן מטאטא קטן,כף אשפה קטנה,עגלת קניות קטנה לאיסוף מוצרים לא חסר ,שווה..