בעקבות איזה שיחה עם חברה –
את מרגישה שבעלך מתייחס לכסף קצת בזילות בגלל שהוא לא עובד עליו בעצמו וזה בא לו בקלות?
(הרקע הוא שאחרי חיפושים ארוכים ומתישים של ילקוט לבתי, בעלי היה באיזה מקום וקנה לה ילקוט, יצא יותר יקר ממה שחשבתי, אבל לא היה לו אכפת – העיקר לגמור עם זה. וכשסיפרתי את זה לחברה היא אמרה “בטח שלא יהיה לו אכפת, הוא לא עבד על הכסף הזה”.)
ולא הצלחתי להסביר לה למה אני לא מרגישה ככה, אז מעניין אותי מה באמת הדינמיקה של זוגות בנושא הזה.
תודה מראש לעונות.
אני מרגישה שבעלי מתיחס לכסף בפחות אכפתיות אבל לא בגלל שהוא לא עבד עליו ו-אלא חינוך מהבית, חמי שיש לו כסף הוא נעלם ברגע-אני באתי מבית יותר מחושב
לא מדברים כך על בעל באוזני אשתו…….
ולעצם העניין, קשה למצוא זוג ששניהם באותו ראש מבחינת פזרנות.
תמיד יהיה את בן הזוג שנוטה לפזרנות ואת בן הזוג שנוטה לחסכנות.
הסיטואציה שאת מתארת נשמעה לי מאוד טבעית, ולא נראה לי שהיה שם חוסר אכפתיות לכסף אלא רק שאיפה גברית טבעית לחתוך עניינים.
אני חושבת שאברכים שלא אכפת להם מהכסף- זה לאו דווקא כי הם לא עובדים עליו, אלא כי הם לא מודעים למשמעות שלו. אחרי שנה-שנתיים מהחתונה רוב האברכים הצעירים כבר מונחים היטב בעול הכלכלי. ואלה שלא- זה לא כי הם לא עובדים על הכסף אלא מסיבות אחרות.
(אם היית מתארת מצב שהאשה מכתתת רגליים כמה שעות כדי לחסוך כמה שקלים, ואז הבעל הולך וקונה משהו בעשרת אלפים ש"ח, אז היה אפשר להבין שיש בעיה… אבל הסיפור שמתואר בשאלה הוא סיטואציה שקורית המון פעמים בכל בית)
ובנוסף- זה לא קשור דווקא לאברכים. אני חושבת שזה יותר עניין של גיל. יש גם צעירים עובדים ומפרנסים שמבזבזים את הכסף על שטויות. אברכים הם נזר הבריאה ונשות אברכים- היהלום שבכתר אז בבקשה!
כל יהודי הוא נזר הבריאה, מעצם זה שהקב‘ה בחר בו להיות בנו אהובו!
נכון מאוד, ויהודי שלומד תורה- על אחת כמה וכמה.
אני מכירה אנשים שעובדים קשה על הכסף שלהם ומתנהלים ככה.
לפעמים זה אפילו עם הסבר שהזמן שלהם יותר יקר (זה אצל בעלי עסק/עצמאים)
יש מחיר לשיטוטים וחיפושים והתפשרויות וגם אם הזמן והמאמץ הזה לא מומרים לכסף מוחשי כי לא נעבוד בזמן הזה שיתפנה, עדיין לפעמים שווה לשלם כסף כדי להרוויח אותם.
שטויות,
אצלינו אני עובדת על הכסף, אבל הרבה יותר פזרנית מבעלי…
ממש לא נכון! נקודה! אם הדינמיקה נכונה בבית ולמרות שאת מפרנסת הוא אחראי על הפרנסה , על ההכנסות וההוצאות אז אכפת לו מאוד על כסף מיותר, רק שהוא הבין בחכמתו שגם זמן שווה כסף, ואם הבת מרוצה ושמחה שווה להוסיף עוד 100 שקלים ולגמור מזה.
והחברה שלך , לקחה את הבעיה האישית שלהם והפכה את זה כאילו זה הסטנדרט.
הייתה ממורמרת על בעלה ושמחה למצוא פרטנר.
יש תופעה בהתחלה ממש שהבחור הצעיר מתלהב מהמשכורות אבל מאוד מהר הוא לוקח אחריות ..
הפוך לגמרי, הוא לא מעיז לשחרר מידי- כי הרי לא הוא עבד על זה….
את חושבת?
זה גם לא נשמע לי הכי בריא, שאמנם הבעל אברך והתורה שווה הכי אבל הוא לא מעיז לשחרר מידי בנושא הרכש כי הוא לא עובד על הכסף בפועל
בואי לא נהיה קיצוניות! ברור שהוא משחרר, אבל הכל ביותר מחשבה, קונה- אבל לא בלי גבול
קודם כול, התגובה של החברה נשמעת לי מאוד מזלזלת ופוגעת. כאילו בעל אברך יושב לו על זרי הדפנה, בזמן שאשתו נקרעת להנאתה בעבודה והוא, כמובן, לא מסוגל להבין מה זה כסף כי הוא מעולם לא עבד עליו. אני יכולה לגמרי לשים את עצמי בסיטואציה כזו ומתחשק לי לומר לך לעשות שיפט-דליט.
אבל כנראה גם לא סתם המשפט שלה גרד לך איפשהו. אז לפני שעושים שיפט-דליט, אתייחס לשאלתך: האם אני חושבת שמי שלא עובד על הכסף מתייחס אליו בזילות כי הוא בא לו בקלות? לא בהכרח.
1. קודם כול, יש אנשים שפשוט יש להם תודעה כספית שונה. יש בעל שיכול להיות מאוד דקדקן בענייני כסף (זה יכול לנוע על הסקאלה שבין קמצן למחושב או סתם ריאלי;). הוא יחפש מבצעים, ישווה מחירים ויחשוב פעמיים על כל הוצאה, גם אם הוא אברך ואשתו היא זו שעובדת ומכניסה את הכסף. ויש אנשים שהם יותר בקטע משוחרר, תודעת שפע כזו. לא מתעכבים. צריך? אז קונים. יעלה כמה שיעלה. זה לא בהכרח קשור למי עובד על הכסף.
2. לאישה לדעתי יש גם חלק בדינמיקה הזו. אם לאורך השנים היא משדרת לבעלה, במישרין או בעקיפין (ולא נכנסת למקום השלילי, אלא עובדתית), "אני זו שמביאה את הכסף ואתה לא", קשה לי להאמין שהוא ירגיש חופשי להוציא אותו. לעומת זאת, כשאין בבית את התחושה של "שלי ושלך" אלא של כסף משפחתי, גם בעל שלא עובד יכול להרגיש שהכסף הוא בהחלט באחריותו ושמותר לו לקבל החלטות לגביו.
3. במקרה שתיארת, יכול להיות שזה בכלל לא היה עניין של יחס לכסף. אחרי חיפושים ארוכים ומתישים אחרי ילקוט, יכול להיות שהוא פשוט הגיע לשלב שהעדיף לקנות משהו שמצא וזהו. בלי דרמות. לפעמים אדם מוכן לשלם עוד מאה שקל רק כדי לחסוך עוד שעתיים של חיפושים (וזמן בסוף גם שווה כסף), וזה לא בהכרח אומר שהוא בזבזן או שכסף לא חשוב לו.
4. אני כן חושבת שיש משהו בעבודה עצמה שיכול לייצר הערכה אחרת לכסף. כסף הוא בסופו של דבר זמן, מאמץ, כוחות, ויתורים. ולכן באופן טבעי מי שעובד ירגיש את המחיר שלו יותר. מי שלא עובד, לא תמיד מרגיש את המשוואה הזו באותה עוצמה. מה לעשות. זה לא אומר שהוא מזלזל בכסף או פחות מעריך את המאמץ של אשתו, אבל דווקא כאן הייתי מצפה להתחשבות ולמודעות. נראה לי הגיוני.
אני אדייק את הדיון.
אני חיה מאד בשלום העם הצורה שבעלי מתיחס לכסף ומתנהל איתו, זו החברה שמרגישה שהיא עובדת נורא קשה ובעלה מבצע רכישות שכנראה לא נראות לה מוצדקות או שסתם היד שלו על הרכישות מידי קלה.
ולא הצלחתי להסביר לה למה מעולם לא עלתה לי המחשבה הזאת.
אולי באמת בעלי יותר חסכן מבעלה וזה הבדלי אופי פשוט
ואולי (לא נראה לי) בעלה באמת מרגיש שהוא קוטף את הכסף מהעצים ולא שם לב כמה היא עובדת קשה.
ואולי סתם נראה לה (נוטה להתמרמר)
ואולי…
בעלה לא מחושבן בכסף, וזה עניין של אופי
יש אנשים שמרוויחים 50,000 אל מוציאים בחודש 100,000
לפעמים זה יכול להיות שבעלה לא מספיק אומר לה כמה הוא מעריך את זה שהיא עובדת וממילא היא מרגישה שהוא לא מעריך את העבודה שלה
כמו שנאמר:
"שחררי, זה שלה"
בכל זוג יש את האחד היותר קונה והשני היותר מחושבן.
וברגע שהצד המחושבן הוא הצד המכניס את המשכורת העיקרית, זה כן יכול להציק לפעמים.
מבינה אישה שאומרת, אני עובדת קשה בשביל הכסף, וגם מתאמצת ביום יום לחסוך ולא להוציא הוצאות מיותרות, והוא בא ומוציא בלי חשבון. ומרגישה שלא אכפת לו.
וזה יכול לקרות כמובן גם בכיוון ההפוך.
משתנה מאוד מאדם לאדם.
אני עובדת, בעלי אברך, ואם היה קורה מקרה כזה אצלנו – בעלי היה מעדיף להסתובב עוד כדי למצוא בזול, ואני הייתי מעדיפה להוסיף מאה ש"ח ולסיים עם זה.
עניין של אופי…