רק להאמין….

למה לפעמים באים לי ימים שהכול הולך לי הפוך?!

וכל מה שכיונתי, רציתי, כלום לא קרה בדיוק,

וקול שהיה בי גם הוא נעלם,

נמאס כבר להיות חזקה מול כולם.

ואיך אפשר, תאמר לי??

שהכול שחור לראות ת'לבן,

שהלב סחוט-להאמין שאפשר,

שכל מה שבא זה לישון עד מחר,

ו-ש-ק-ט לא לראות עולם.

רק לא עכשיו.

אז שומעת, או לפחות מנסה,

בכל מפולת לראות את ידך,

בכל ירידה-לזכור, יש פסגה,

ולהיזכר בכל הרגעים-

שהוצאת אותי משאול תחתיה.

וגם להבין ש….

בגלות שלי, הקטנה,

דווקא בתוכה מסתתרת גאולה.