חשבתי לפתוח פה אשכול קצת מוזר…
אני טיפוס מאד לחוץ חברתית, שממש מפחד מבושות בחברה, "פדיחות" בלע"ז.
למעשה נראה לי שאין אחת שלא חוששת מזה…
לכן, חשבתי לפתוח פה אשכול, שבו כל אחת תשתף על מקרה משעשע ומפדח שקרה לה, כדי לזכור שכולנו בני אדם, וכולנו יכולים לטעות, להתבלבל או אפילו בלי לטעות – לפעמים יכולה לקרות לנו פדיחה או משהו לא נעים בסיטואציה חברתית.
מוכנות לאתגר?
מי הראשונה שמתחילה?
חח אהבתי את הרעיון!
אני אתחיל!
היינו בשבע ברכות בבית, ומפאת חוסר המקום (סלון ביתי קצת יותר גדול מהממוצע)
חלק מהמושבים סביב השולחנות היו על ספסלים.
אמממ אני ישבתי על ספסל מתקפל, ותוך כדי סעודה משובחת ושירה משמחת, הספסל מתקפל תחתי ואני מוצאת את עצמי עם פה מלא בשעועית ירוקה (סתם, לא זוכרת באמת מה אכלתי…) על הרצפה!!
אני לא זוכרת שעוד מישהי נפלה איתי, כנראה ישבתי באותו רגע לבד, אולי בגלל זה היה חוסר שיווי משקל.
טוב, העסק היה מביך לחלוטין, במיוחד שעיני כל האנשים בסלון עלי…
ואני קמה אדומה כולי…
חח
הלכתי למטבח כדי להירגע קצת, חצי צוחקת על עצמי, אבל האמת, עם דמעות ביניים מרוב בושות… ולגודל הבושה ניגש אלי מי שסידר את הספסלים להתנצל שאולי הוא לא פתח את הספסל עד הסוף, מה שהיה עוד יותר מביך…
בקיצר, פדיחה לא נעימה בכלל, אבל צלחתי את זה, והנה אני פה כדי לספר 😁😂
הכי מצחיק הההוא שבא לבקש ממך סליחה חחח
חמוד מצידו
מקווה שהתאוששת:)
לפני כמה שנים עזבתי מקום עבודה בגלל צוות מורכב (התעמרות בעבודה בלע"ז), כמה חודשים אחר כך פגשתי את אחת העובדות סתם במרכז קניות באמצע איזה חנות גדולה "איזו יופי לראותך! את כל כך חסרה לנו". בלב שלי: 'תפסיקי להציג הצגות' ככה אני אומרת לה. אבל בפה "כן, נהדר לפגוש אותך, היה נפלא לעבוד אתכן"…. אחר כך יצאתי מהחנות כולי צוחקת על עצמי שאני שחקנית מעולה, בגלל שההרגשה שלי היתה "אני יודעת שאתן נהנות בלעדי, וגם את כל הדברים שלי כולל השעות חילקתן ביניכן…." אבל לא אמרתי כלום. אלא הצגתי. זה היה חוויה מוזרה. מביכה, ובעיקר כזו שלא הכרתי את עצמי בכלל….
לא יודעת זה היה ממש מפדח לפגוש אותה. איזה כייף שאפשר לכתוב את זה.
אשכול מהמם!
בדיוק קרה לי,
הלכתי להעביר את הרכב טסט,
בררררר- מלאכה של גברים!
סיטואציה מלחיצה ברמות, בשבילי על כל פנים.
הטסטר אומר לי – תסובבי ימינה, אני מסובבת שמאלה, הוא משתגע, תסובבי ימינה אמרתי לך- מסובבת חזק יותר שמאלה.
רק בפעם השלישית וצעקות רמות קלטתי שהתבלבלתי בכיוונים מרוב לחץ.. אוי זה היה בושות!!
חחח, מוכר מקרוב
באחד השיעורי נהיגה שלי המורה אומר לי: בכיכר ימינה, ואני בשיא הטבעיות מאותתת שמאלה ופונה שמאלה, הוא מסתכל עלי בפליאה כזה ושואל: לא שיש לי בעיה, אבל למה שמאלה? ומרוב בושות חטפתי ברקס 😱
יש סוג לקות של ימין ושמאל, היתה לי חברה כזאת, היתה לה איזה צלקת על אצבע שמאל ולפי זה היא ידעה איפה זה שמאל, זה לא היה תחושה ברורה כמו למעלה ולמטה שיש לרב האנשים.
כשלמדתי נהיגה שאלתי על זה את המורה והיא אמרה שטסטרים צריכים להחוות גם עם היד את הכיוון
מרוב לחץ גם שאלתי את המורה, הוא אמר לי שאי אפשר לפסול טסט בגלל זה, נרגעתי
אבל חטפת ברקס גם..
הברקס היה מרוב בושות, פספסתי הולך רגל במעבר חציה 🙁
נכון זה נקרא דיסלקצית כיוונים, ואני לוקה בה:)
אפשר לחפש בויקיפדיה מידע עליה..
חייבת לציין שפחדתי ללמוד נהיגה בגלל זה כי אני לא יודעת ימין ומשאל, אבל בנהיגה זה ממש אחרת, קולטים את הצדדים וזה זורם, נדיר שאני טועה היום..
אבל חוץ מהנהיגה אין לי מושג ימין ושמאל, כששואלים אותי, אני צריכה לחשוב כמה שניות לפני…
וואי גם אני ככה! אף פעם לא ידעתי שיש לזה שם 🙂
מאוד מעודד לשמוע שאי אפשר לפסול טסט בגלל זה.
באמת תמיד צריכה לחשוב כמה שניות מה ימין ומה שמאל…
חשבתי שזה בגלל שאני חצי שמאלית אבל אולי לא קשור.
איזה כיף לשמוע שאני לא היחידה! כי לפעמים זה ממש מפדח כמו שסיפרו פה
ואני חשבתי שזה קשור לנשים וגברים, קבוע כשאני אומרת לבעלי לפנות שמאלה הוא יודע שכנראה אני מתכוונת ימינה וכנל הפוך..
זה פשוט נקרא אישה על ההגה….
חחחח…
חחח, בדיוק אני! עשיתי את אותה טעות בטסט, אבל המורה שלי מראש אמרה לי שא"א לפסול על זה, כי זה לא נקרא טעות הנהיגה. המורה כבר הייתה מיואשת ממני… כבר הכירה את הבעיה.
הכי מצחיק שאנשים לא מאמינים לי שיש דבר כזה באמת! והקטע שהרגלתי את עצמי תמיד לחשוב שניה לפני שאני מציינת כיוון ולמרות זאת אני אומרת תמיד בשניה הראשונה הפוך ואז מתקנת את עצמי 🫣
עצה ממני
אני תמיד הולכת להעביר את הרכב טסט
חוסכת לבעלי זמן יקר של לימוד
פשוט מאוד מבקשת ממי שעובד שם שיעלה על הרכב בעצמו כי פוחדת לעלות על כל הדברים האלו
הוא עושה את זה במהירות טיל!! מריץ ברקסים לחיצות וכו תוך כדי שמסתכל על המחשב של התוצאות
תוך שתי דקות אני בחוץ
אחלה אשכול אהבתי !
מה שעולה לי כרגע .. זה היה בתקופה שעוד תיקפו את הרב קו ליד הנהג , הייתי מאד עייפה באותו בוקר ,אני עולה לאוטובוס ויש לי חופשי חודשי ולא עובר הרב קו , מנסה שוב -לא עובר ,ככה כמה פעמים שואלת את הנהג אומר לי שבגלל שזה כרטיס קופת חולים זה לא עובר חחחח
אני פעם ניסיתי לשלם בסופר עם כרטיס קופת חולים (או רב קו, לא זוכרת)
אהבתי!
לפני כמה שנים הגשתי מועמדות למשרת ניהול בכירה מאד, שהיתה כמה רמות מעל מה שעשיתי (ומה שאני עושה היום).
להפתעתי עברתי בהצלחה את שלבי המיון הראשונים, וזומנתי ליום ראיון.
הגעתי ליום שיכורה מניצחון על שעברתי את השלבים הראשונים ועל עצם הזימון לראיון, ואיכשהו הייתי בטוחה שהמשרה בידי וכבר דמיינתי את העתיד המבטיח שלי…. לא חשבתי בכלל שאני צריכה להתכונן ליום כזה ואת המטלה המקדימה בצעתי כלאחר יד…
את הסוף אתן יכולות לנחש:) החלק הראשון של היום כלל כמה משימות שאת כולן ביצעתי בצורה גרועה, על השאלות עניתי בטיפשות מוחלטת, ולתיבול הוספתי שטויות במיץ עגבניות… כשהייתי צריכה להציג את המטלה היה ברור לכולן שהיא לא מתקרבת לרמה המתבקשת, ועם כל זה בשיחה המסכמת עדיין הייתי באופוריה ודיברתי איתם כאילו המשרה כבר שלי.
רק אחרי שנחחתי למציאות הבנתי את הטעויות שלי.
והפדיחה הגדולה: בראיון היו כל הנשים הגדולות בתחום שעיני נשואות אליהן, ושאם אני מתישהו בעתיד ארצה להתקדם אני כנראה אהיה חייבת לפגוש אותן…
חחח
וואו. אלופה שאת ככה משתפת:)
לא יודעת אם נקרא סיטואציה חברתית אבל
פעם פעם עשיתי בייביסיטר אצל איזו משפחה והילדים ישנו ובמרפסת היתה להם נדנדה תלויה כזאת מהתקרה והתנדנדתי להנאתי ואז נפל צד אחד ופתאום אני שומעת בכי מאחורי ואני רואה ילדה בת 5 מפוג'מת עומדת שם ואומרת לי "אבא שלנו לא מרשה אפילו לנו להתנדנד"
כמובן אח"כ הייתי צריכה להתנצל להורים וכו'
הזכרת לי פדיחה רצינית…
פעם עשיתי בייבסיטר למשפחה שהייתי ידידה של האמא. והייתי גמורה מעייפות, אז שכבתי על הספה, ואיכשהו נרדמתי לה על הספה, עכשיו אני טיפוס שבחיים לא נרדם אחרי צהריים כמעט…
אני ישנתי חזקקק עד שהאמא הגיעה והעירה אותי.
עד שקלטתי מה קורה איתי….:(
ואז שאלתי אותה איך נכנסת? כי נעלתי את הבית, והיא אומרת לי שהבת שלה התעוררה ופחדה להעיר אותי ואז בדיוק היא הגיעה, אז היא פתחה לה.
אחרי זה תחקרתי מצוין את הילדה ואז היא ספרה לי שגם האחים שלה התעוררו ובכו ואז גם היא התעוררה.
בקיצור לאישה הזאת הייתה עבודה שלמה.
והיא מותק, אומרת לי הכל בסדר. אין לי בעיה שאת ישנה בעיקרון, אני גם הייתי נרדמת בביסיטר….
בקיצור, היה פדיחות רציניות.
אחרי זה היא כבר פחות קראה לי לבייביסיטר (או שככה לפחות הרגשתי אז..:(
ותודה לפותחת הדיון, ממש כיף לקרוא את הפדיחות ולהתעודד… או אפילו לכתוב על כזה פדיחה רצינית, ממש עזר לי. שכחתי כבר מהסיפור הזה, אבל כנראה כן זכרתי…
פעם באתי לחייד לאחותי אסתי, ובטעות חייגתי לאסתי אחרת… הייתי בחנות והייתי צריכה שתבדוק לי משהו בזריזות ואותה אסתי לא מבינה מה אני רוצה ממנה, ואני הייתי בטוחה שאחותי סתם צוחקת עלי ומשנה את הקול…
אמרתי לה אסתי די תהיי רצינית שניה…
אויש כמה מביך זה היה לגלות את הטעות
מעניין לעניין באותו עניין- בעלי תמיד אומר- לא נעים קבור ליד פדיחה…
אצל גברים זה פחות תופס מקום או שרק בעלי חי את חייו בלי לחשבן בכלל?
קורה לי מלא פעמים ששואלים אותי מה המספר נייד שלי ואני ממשיכה לומר שטרודל גימייל – כי המייל שלי כמו המס’.
יצאתי לרחוב עם זוג נעליים לא תואמות מישהי העירה לי.
נפלת על הקתדרה לעני כל התלמידות
צחקתי בקול
חחחח
תודה לך על זה
ואי אצלי קרה משהו שעד היום אני מתפדחת להיזכר בו
היינו אמורים לעבור דירה ששכרנו, ובחודש האחרון הגיעו אנשים לראות את הדירה לפני שאנחנו עוזבים, בקיצור נכנסת בחורה צעירה עם חמות כבודה ואני אז עבדתי מהבית. אני מראה להן את הדירה והחמות רק שואלת אותי שאלות ושואלת ושואלת, ולא סתם! במהירות ! את עובדת בתכנות? מה אתם עכשיו קונים דירה או שוכרים? ועוד ועוד ועוד ואז שאלה אותי מאיזה ישיבה בעלך ומרב מהירות השאלות שלה והבלבול או אולי קצת מהלחץ ממנה עניתי שאני לא יודעת…
וואי המבט שהיא נתנה לי אני לא אשכח
הפדיחה שלה
מה זה השאלות האלה ומה עניינה???
התארסתי ראשונה בבית
ההורים שלי ואני היינו חסרי ניסיון, כך שמרוב חששות על הברכה ששרויה בסמוי מן העין – הוורט נשמר בסוד מוחלט.
הגיע הערב: הבית מתוקתק, השולחנות ערוכים ומלאים בכל טוב. החתן והמחותנים נכנסים חגיגיים ומתרגשים, מתיישבים…
10 דקות. חצי שעה. דממה.
אנחנו והמחותנים יושבים מול שולחנות שנערכו לגדוד, ומישהו מהצד שלהם עוד שואל בתמימות: "מה, אין לכם קרובים? חברים?"
רציתי שהאדמה תבלע אותי. רצוי יחד עם השולחנות.
אוייש… טעויות של מתחילים
בכורה כנ"ל, למזלי חמי וחמותי מכירם את הקטע הזה ומראש סיכמו שאם יהיה וורט בשעת לילה מאוחרת לא נקרא לשכנות/חברות.
אבל הייתה לי פדיחה אחרת, בעלי נפגש לפני עם כמה בחורות ועם כולן העסק הסתיים אחרי אותו מספר פגישות חצי מצידו חצי מצידן, והשדכן החכם סיפר את זה לאבא שלי.
כשהגענו לפגישה במספר שאצל כל האחרות העסק נגמר, אבא שלי מאר לי טוב, זה ירד, לפחות אל תלבשי בגד מידי מפואר שלא תרגישו דפוק שהתלבשת כ"כ יפה כדי להוריד.
וככה גם יהיה יותר קל לשתיכם להוריד ולא יאמרו שאת הורדת או משו.
בלמעשה סגרנו בפגישה ההיא, שלבשתי בה בגד עלוב ומוזנח, כי בעלי התלהב מחוסר הרושם שהעזתי להופיע בו.
ואז הגענו להורים לשתות לחיים, והגיעה חמותי וראתה אותי פתאום בבגד הזה….
(היה איזה סיכום שאני יחזור ואתארגן ל'וורט', אבל צץ בלת"ם והמשכנו לטייל עד שיכולנו להגיע)