שמחה בצנצנת – לו רק היה אפשרי…

תדמייני רגע. צנצנת קטנה, פשוטה, עומדת על המדף במטבח שלך, ליד התבלינים, עליה כתוב בכתב יד עדין: "שמחה – לשימוש יומיומי. כפית בבוקר מספיקה."
את קמה בבוקר אחרי לילה עם אינספור השכמות, גוררת את עצמך למטבח להכין קפה, ואז את נזכרת – הצנצנת!
פותחת אותה, לוקחת כפית קטנה, ובום – הקסם קורה.
העייפות מתפוגגת, הקולות הצורמים נרגעים, הלחץ מתחלף בתחושת זרימה טובה.

ילדים רבים? זה אפילו קצת משעשע אותך. הבוקר הופך ממבצע צבאי לתחושת שליחות.
הבלגן בבית לא גורם לך להרגיש כמו עובדת ניקיון מותשת, אלא פשוט כעדות חיה לכך שחיים פה אנשים קטנים ואהובים.

אבל אין צנצנת כזו, וזה מה שהופך את כל העניין לכל כך קשה.

כי השמחה לא תמיד מחכה לנו בבוקר ליד הקפה. היא לא נוחתת עלינו באופן אוטומטי ברגע שהיום מתחיל. להפך – לפעמים היא נראית כמו עוד משימה ברשימה האינסופית, כמו משהו שדורש מאמץ שאין לנו כוח אליו.

לפעמים זה מרגיש כאילו אני מחפשת את הכפתור הפנימי ההוא, זה שכתוב עליו "שמחה", אבל או שהוא נתקע, או שהוא בכלל לא קיים.

אולי זה בדיוק העניין.

אין צנצנת קסמים ואין כפתור נסתר. ולמען האמת, גם אם היה – שמחה אמתית לא מגיעה מבחוץ.  היא צריכה לבוא מבפנים.

היא לא צנצנת על המדף, היא משהו שצריך לגלות כל פעם מחדש 💛.

אמא – יצירת מופת שלא תמיד יודעת את ערכה

את קמה לפני כולם.
לפני שהשמש מתייצבת, לפני שהבית מתעורר, את כבר בעשייה.

מכינה כריכים, מוצאת גרביים אבודות, מנגבת דמעות של ילד שהתעורר מחלום רע, שולחת יד חמה ללטף תלתלים סבוכים.

יש לך שתי ידיים בלבד, אבל את מצליחה לחבק, להרגיע, לבשל, ​​לקפל ולהחזיק בית שלם— כאילו יש לך עוד כמה נסתרות מאחורי הגב.

את חושבת, מתכננת, מארגנת, מחליטה החלטות חשובות בין ערבוב המרק להקפצת הילדים למסגרות. את קשוחה כמו לוחמת, אבל יודעת להיות רכה כמו ענן.

את נושאת על עצמך כל כך הרבה מטלות, אחריות, אהבה, דאגה – ולפעמים, כשהכול מציף, את מרגישה את הלב כבד.

את אישה עם כוח מדהים, את מנהלת בעיות ונושאת נטל כבד.
את שרה כשאת רוצה לבכות, בוכה כשאת שמחה וצוחקת כשאת פוחדת, את נלחמת על מה שאת מאמינה בו, הלב שלך נשבר לפעמים אבל את אוספת את השברים וממשיכה קדימה.

לכאורה יצור מושלם!

אבל יש לך חיסרון אחד – לעיתים קרובות, את שוכחת מה את שווה.

אז מי את באמת?

אם הייתי שואלת אותך עכשיו 'מי את?' – כפי שאני שואלת במהלך הסדנאות שלי, מה היית עונה?
'אני אמא של…'; 'אני מורה'; 'אני עובדת ב…'; 'אני גננת' –

אבל כל אלה הן תוויות שמסמנות את מה שאת עושה, לא מי שאת.

את לא רק אמא, לא רק מורה, לא רק העובדת שמבשלת ומנהלת את הבית. את הרבה יותר מזה…

תחשבי לרגע – האם יש בך מקום שבו את פשוט קיימת, בלי קשר למה שעשית או למה שאת עושה? מי את באמת? האם את יודעת את זה?

את יהלום, גם אם לפעמים את שוכחת את זה.

אם רק היינו יכולות לראות בעיניים מי אנחנו באמת, היינו קמות כל בוקר בשמחה שאין לה גבול.

אם רק היינו מאמינות בלב שלם מה זה להיות אמא יהודייה – היינו חיות אחרת. אבל עמלק שבתוכנו לוחש לנו ספקות. הוא גורם לנו לשכוח את הגדלות שלנו, את הערך האמתי שלנו, את המקום הגבוה שבו אנחנו עומדות.
במקום לראות את עצמנו ככלות של ה', כבנות מלך, כיוצרות חיים ומחוללות ניסים ביומיום – אנחנו מסתובבות עם תחושת "אני לא מספיק".
"איזו מן אמא אני?", "איך אני יכולה להיות ראויה לתפקיד הזה?"
אם הייתי באמת שווה, הייתי מצליחה יותר, עושה יותר, מרגישה אחרת…

אבל זו טעות!
את לא שווה בגלל מה שאת עושה, את שווה בגלל מי שאת! את לא צריכה להוכיח שום דבר כדי להיות יקרה. הערך שלך בלתי מותנה. הוא לא תלוי בהצלחות או בכישלונות.
לא במה שעשית או במה שיכולת לעשות. את דבר אלוקי ענק. קדושה. נצחית. בלתי ניתנת לערעור. השווי שלך לא פתוח לדיון.

משנכנס אדר, א'(אלוקים)-דָר

הוא לא אי שם, רחוק, למעלה – הוא דר בתוכך.
"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" – לא רק במקדש, אלא בתוך כל אחת מאתנו.
את נושאת בתוכך חלק אלוקי נצחי, מושלם, אין-סופי. ערכו לא ניתן למדידה, כי הוא אינסופי ממש.
כמו בסיפור של רבי נחמן – האוצר חבוי אצלך כל הזמן, אבל לפעמים צריך לצאת למסע כדי להבין זאת.

גם אנחנו לפעמים מחפשות רחוק: מחפשות אושר, משמעות, הצלחה – כאילו הן קיימות אי-שם, מחוץ לנו.
אבל האמת? האוצר כבר כאן.

אנחנו לא צריכות לחפש את היהלום – אנחנו היהלום!
זה לא משהו חיצוני שצריך לרכוש או להשיג, זו המהות שלנו, הדי-אן-איי שלנו.
האוצר כבר כאן, בתוכנו. כל מה שצריך הוא לפתוח את העיניים, להאמין בכוחות שלנו, ביופי שלנו, בערך שלנו— ולגלות אותו מחדש.

ויין ישמח לבב אנוש – את מקור השמחה

השמחה היא לא משהו חיצוני שצריך לרדוף אחריו, היא נובעת מבפנים, ממש כמו היין שיוצא מן הגפן. "ויין ישמח לבב אנוש – "היין מביא שמחה, והוא תוצר של הגפן, שנמשלת לאישה, כמו שנאמר: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך".

אישה שמחה היא מקור של אור והשפעה. כשהיא מחוברת לעצמה, לערך שלה, למהות הפנימית שלה – האור שבתוכה מתפשט ומאיר את כל הבית.

כי שמחה אמיתית לא נובעת מהישגים חיצוניים, אלא מהכרה פשוטה: אני טובה בדיוק כמו שאני.

וזה בדיוק כמו פרי שמבשיל – כשהוא מבשיל, כולם רואים. כך גם את – כשאת שמחה ושלמה עם עצמך, זה זורח ממך, וכולם מרגישים את זה.

הערך שלך יציב ואמיתי, בלי תנאים

גם אם היום לא הצלחת להתפלל כמו שרצית, גם אם התרגזת, גם אם הרגשת שלא עשית מספיק – את עדיין יהלום.

וכל מה שצריך זה להיזכר. להתחיל להאמין באמת שאת טובה, שאת שייכת, שאת מחוברת – גם כשלא רואים את זה מבחוץ.
כשאת מסתכלת על עצמך בעיניים טובות, כשאת נותנת אמון בעצמך, את חושפת את היהלום שכבר קיים בך.

וזה משנה הכל –
כי אישה שמכירה בערך שלה זוקפת קומה, הולכת אחרת, רואה אחרת, מרגישה אחרת. היא לא תלויה בשום הצלחה חיצונית, כי המהות שלה – יציבה, חזקה, בלתי ניתנת לערעור.

הקדוש ברוך הוא מאמין בך, אולי הגיע הזמן שגם את תאמיני?

בכל בוקר, עם פקיחת העיניים, אנחנו אומרות "מודה אני".
מודות להשם שהחזיר לנו את הנשמה, מקבלות עוד יום של חיים, של שליחות, של עשייה.

ואיך מסתיימת התפילה הקצרה הזו?
"רבה אמונתך."
לא אנחנו אומרות שיש לנו אמונה בו – הוא זה שמאמין בנו.

מאמין בך.
מאמין שאת מסוגלת לעמוד בתפקיד שהוא נתן לך.
מאמין בכוחות שלך, ביכולות שלך, בך כאמא, כאישה, כבת מלך.
והנה אנחנו, עומדות באמצע היום, בין הרים של כביסה לילדים רעבים,
בין טפסים לסידורים, בין רגעי נחת לתחושות אשמה – ומרגישות כל כך לא בטוחות.

"איך אני אמורה לעשות את זה?" איך אני יכולה להיות אחראית לנשמות טהורות כשאני בעצמי מרגישה לפעמים כל כך אבודה?"

אבל רגע – מי הסמיך אותך לתפקיד הזה? מי החליט שאת האמא הכי מדויקת לילדים שלך?

התשובה כל כך פשוטה, אבל אנחנו לא תמיד עוצרות להפנים אותה: בורא עולם בעצמו.

תעודת ההסמכה שלך – חתומה על ידי בורא עולם

הרבנית שרמן תחי' שזכיתי להשתתף בשיעורים שלה, הייתה אומרת:

"דמייני שעל הקיר בבית שלך תלויה תעודה ממוסגרת, בכתב קליגרפי עדין:
'האמא [שמך כאן] מוסמכת להיות האמא של משפחת (שם משפחתך כאן)'
על החתום: בורא עולם."

מי צריך יותר מזה? אין  הכרה גדולה מזו!
אין מבחנים שצריך לעבור, אין ועדות שיפסקו אם הצלחת או לא.
בורא עולם בעצמו נתן לך את התפקיד, והוא מאמין בך ללא סייג.

אז אולי הגיע הזמן שגם את תאמיני?

אז בפעם הבאה שתהיי עייפה, או כשאת תהססי אם את עושה את זה נכון, תזכרי:
בורא עולם מאמין בך, הוא נתן לך את התפקיד הזה, וחתם עליו בכבוד.
הערך שלך קבוע, יציב, ונצחי.
תאמיני שאת טובה, שאת שלמה, שאת בדיוק במקום הנכון.
הכוחות שבך אמתיים, והלב שלך ענק.
וברגעים שבהם את מאפשרת לעצמך פשוט להיות,
כשאת מפסיקה לרדוף אחרי השמחה ומבינה שהיא כבר בתוכך – אז פתאום זה קורה.
את לא רק מרגישה שמחה, את מאירה את כל העולם.
אז בפעם הבאה שאת מחפשת את הכפתור ההוא של השמחה, תזכרי:
הוא תמיד היה שם.
הוא את. 💛✨

---

הארה עצמית –

מה אם נתחיל להתייחס לעצמנו כמלכה בכל רגע ביום?

דמייני שאת לובשת שמלה מלכותית, הכתר מונח על ראשך, וכל צעד שלך מקרין עוצמה ושלווה. השמלה המלכותית לא רק תשפיע על המראה שלך, אלא גם על התחושות שלך, ההתנהלות שלך, ואפילו על טון הדיבור שלך.
המלכות שבך היא לא אשליה חיצונית, היא עוצמה פנימית שמביאה עמה שפע.
והשמחה הפנימית היומיומית? היא שקטה, אבל חיה ונושמת בתוכך, והיא זו שמחזיקה אותך לאורך זמן.
פשוט תני לה לזרוח 👑

עכשיו, כשאת מרגישה את המלכות שבך, דמייני את אסתר המלכה מתארגנת לפורים. איך זה נראה ומרגיש בעינייך? איך נראית אישה שיודעת שהמלכות בתוכה?

אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?

אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:

♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.

♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042

'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות  –

השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.

 אמא, את על הקו? 02-3134108    

להרשמה ומעבר לתשלום לחצי כאן