הכול באותה מכונה, גם בנישואים שניים: בדרך למשפחה אחת

הפעם, יש לנו קבוצה קטנה ואינטימית, מה שמאפשר יותר פתיחות ושיתוף של סיפורי עומק, הסיפור הבא עלה והתאפשר במסגרת כזו וכמובן שהפרטים טושטשו.

אפרת עולה לבמה בסטייל. 

מטופחת ונאה, לא נופלת מהעקבים, שנות השלושים היפות והמבטיחות, מבחוץ נראית פלקט מושלם.

 ואז היא מספרת את הסיפור שלה ומתחילה לקלף שכבות. 

"אני נשואה. רוצה להגיד את זה שוב: אני נשואה ברוך השם. נישואים שניים. לא מובן מאליו ומודה להשם על כל החסד והטוב.

 מי שיודע ומכיר – בנישואים שניים כל אחד מביא איתו את החבילה שלו. לא מתחילים מאפס. אז בחבילה שלי יש שלושה ילדי חמד, שני בנים ובת, בחבילה שלו יש שלושה. שתי בנות ובן.

 כך יוצא שאני מגדלת שישה ילדים – ובכן כן, ילדי חמד. 

בבקשה אל תשפטו אותי על זה, ועל תשימו עלי את הסטיגמות של האמא החורגת מהסיפורים, אבל קשה לי, קשה לי מאוד עם הילדים ׳שלו׳.

כן אני יודעת, הם שלי עכשיו, אני מכירה בעל פה את כל ההדרכות הורים האלה: ׳הם שלך עכשיו׳, 'תחבקי את הכאב שלהם׳, אבל הם, נו, הם לא מתנהגים כמו הילדים שלי . 

במיוחד קשה לי עם הבן. 

הבן, נקרא לו איציק, ילד חמוד בן תשע, באמת, רק שיש לו ענין קטן: הוא מרטיב בלילה.

אני מוצאת את עצמי כל בוקר קמה לריח הנורא הזה, עומדת מול ילד שלא אני ילדתי ושגם ככה מאתגר אותי ביומיום, ו-נגעלת , כן, אמרתי את זה, נגעלת לגעת בסדינים היפים שלי.

 הסט התואם, שקניתי במיוחד כדי לייצר אוירה של משפחה אחת, ועכשיו צריך לקלף הכל, לכבס, לתלות, לנקות את המיטה להחזיר למזרן וגם לסתום. לסתום את הפה! כי אסור להגיד אף מילה. אני מקשיבה יפה להדרכות הורים. אני הרי לא האמא החורגת הזאת מהסיפורים”.

 היא משתתקת, דמעה קטנה הורסת את האיפור על לחי ימין. הקהל מרוכז ביראת כבוד.

"אני זוכרת את עצמי בוקר אחד, עומדת מול מכונת הכביסה, ביד אחת אני מכניסה חצאית שלי וביד השניה אני מחזיקה עם כפפה את הפיג'מה הרטובה של איציק, ולא מצליחה להכניס אותה למכונה. המחשבה המזעזעת  שהדבר הזה הולך להתערבב, להתגלגל ולהתחכך יחד עם החצאית שלי בתוך אותו התוף גרמה לי לדחייה.

 וככה עמדתי כמה דקות קפואה מול המכונה המגושמת והרגשתי כל כך מגושמת בעצמי. 

בתוך הראש שלי שמעתי קולות צולפים בי: ׳איזו מין אישה את! תראי מה מעסיק אותך, למה את לא מצליחה להיות האמא הזאת מהסיפורים היפים? זו שמחברת בין הילדים, שנותנת אהבה שווה ומרפאה להם את הפצעים בדיוק כמו שמלמדים בהדרכת הורים??׳ 

הרגשתי שמכונת הכביסה פשוט סוחטת אותי, שמה לי את כל הלכלוך הפנימי שלי ישר בפרצוף, ומוציאה אותי משם מכווצת, מקומטת וקטנה. 

​"אבל הסוף של משפט השדה הזה", היא חזרה להביט בקהל, עם רמז של ברק נצחון בעיניים  "היה בעצם התחלה קטנה של משהו חדש.

 בהחלטה של רגע, בעיניים עצומות ובאף סתום, דחסתי בדווקא – ממש בדווקא ובכוח! – את הכל ביחד לתוך אותה מכונה. החצאית שלי עם הפיג׳מה של איציק. 

טרקתי את הדלת, ולחצתי על כפתור ההפעלה”.

על הבמה: 

חני מתעטפת בשכבות של בדים, ומגלמת פיזית ערימת כביסה מלוכלכת ורטובה.

היא יושבת שפופה ומכווצת על הרצפה. 

מולה, נועה מגלמת את אפרת – מהדסת על עקבים אלגנטיים.

​השתיים מנסות להתקרב, לתת ידיים וליצור חיבור, אך בכל פעם שיש מגע, אפרת (נועה) נרתעת פיזית מדחייה וגועל, וחני (הכביסה) מתכנסת עוד יותר בתוך עצמה.

​הן מנהלות דיאלוג נוקשה עם "המכונה" הדמיונית שנמצאת ביניהן במרכז הבמה.

המכונה היא המחסום, היא הפחד מהמיזוג, והיא הניסיון הנואש להיכנס פנימה, להתאחד בלי לאבד את הזהות.

​בסוף התהליך, אפרת מורידה את העקבים, מוותרת על המחסומים, ובאקט של השלמה ואומץ היא נכנסת בעצמה אל תוך "המכונה" (מתיישבת על הרצפה ומחבקת את חני). השתיים מתערבבות, מסתובבות יחד בתנועה קצבית של כביסה – עד שהן "מתכבסות", מתנקות מהמשקעים ומהאשמה, ויוצאות משם מחוברות ומאוחדות, כמשפחה אחת.

הביתה:

חפץ מתחלף –

​מניחים במרכז המעגל חפץ סתמי ויומיומי לחלוטין.

לדוגמה: צלחת פלסטיק, כיסא עץ, עט פשוט, או מגב.

​כל משתתף בתורו ניגש למרכז, וצריך להדגים בפנטומימה או בשילוב מילים קצר שימוש יצירתי בחפץ – בתנאי שזה לא השימוש הרגיל והמקורי שלו!

​דוגמאות:

​עט: המשתתף  משתמש בו כאת חפירה קטנה וחופר איתו גומה עמוקה באדמה.

​צלחת: מחזיקים אותה כהגה של חללית מהירה או כרדאר שמחפש קליטה בשמיים.

​משחק יצירתי, משעשע ומשחרר, שמפתח חשיבה מחוץ לקופסה ומלמד אותנו שתמיד אפשר להמציא את החוקים מחדש.

משפט פלייבקיסטי:

​השתיקה היא גם דיאלוג.

התחברת? צחקת? רוצה לראות את זה קורה בלייב?

אם את רכזת תרבות – את מוזמנת לדבר איתי.

ואם את לא – פשוט תשלחי את הפוסט הזו לרכזת בקהילה שלך ותבואי למסור ד”ש במופע : )

​אוהבת לקרוא על הרגעים מהחיים וחושבת לעצמך "איך הופכים את זה לסצנה?"

​אם מסקרן אותך ללמוד איך לקחת סיפור פשוט ולהפוך אותו על הבמה לקסם חי, מרגש ומצחיק – הקורס הזה בשבילך!

​אני פותחת בעז”ה מחזור שביעי של קורס תיאטרון פלייבק לנשים, שבו נלמד את סודות האלתור, נפצח מיומנויות הקשבה, ונלמד לשחרר ולצחוק מהלב.

​ מתאים לכל מי שרוצה שעתיים בשבוע של שחרור וכיף, ורוצה להרחיב את סל המיומנויות שלה. 

התקשרי לתפוס את הכסא שלך, מספר המקומות מוגבל.

הקורס מתקיים אחרי החגים במודיעין עילית, לפרטים נוספים שלחי מייל: [email protected] או התקשרי – 0527639377