בערב פסח קיבלתי טלפון מעניין:
איש משפחה גדולה שקרא טיפים שלי בנושא הנחיית קבוצות –
המומחיות שלי בניהול והובלת קבוצות וקהל,
והוא רצה להתייעץ וקודם לכן ביקש לתאר את פסח שלהם שנה שעברה…
ליל הסדר,
כמה אור, כמה הדר ויופי,
אבא כמו מלך, אמא מלכה, שתילי זיתים ואורחים...
כמה הכנה סיזיפית של כל הגורמים,
כמה הוצאות, מטורף.
הכל מוכן, קערה מהודרת, שולחן ערוך לתפארה,
מצות שהוכנו מבעוד מועד ונשקלו כהלכה…
וכמו בכל בית טוב, כוס היין הראשונה נמזגת,
וגם נשפכת...
ומריבות מתחילות סביב השולחן ובכלל, נזכר מי שנזכר שזה לא המקום שלו, והוא בכלל רצה לשבת במקום אחר.
וכך המשיך הפונה לתאר בעסיסיות את שולחן הסדר ועוד ארוחות משפחתיות שמתכוננים אליהן כל כך, מתארגנים בהתאם, ונראה שהכל בשליטה, עד שהאיזון מופר.
חייכתי לעצמי אל מול התיאור הססגוני והמוכר מידי… וניסיתי להבין מה הוא רוצה.
הוא ביקש להגיע לפגישת ייעוץ עם אשתו ולקבל כלים לניהול הקבוצה שלו – קרי המשפחה שלו – בצורה מיטבית.
זה היה מרענן.
אני מנחה בדרך כלל קבוצות מקצועיות, ומנחה מנחות קבוצות בהדרכה מול קבוצות מסוגים שונים, ואף טיפוליות, אך קבוצה משפחתית הטרוגנית כל כך – זה כבר חדש.
הם הגיעו לפגישה וביקשתי את רשותם לשתף מעל הבמה המכובדת הזו את תמצית ההדרכה המקצועית שהם קיבלו.
ליל הסדר כבר עבר, אמנם, אז קחי את זה לניהול שולחנות שבת ו/או ארוחות משותפות או כל שהות עם המשפחה בצוותא.
היות שהגישה שלי היא סופר פרקטית ולא תיאורטית, אז אני מאכילה אותך בכפית.
ההדרכה תהיה בשלושה שלבים מקצועיים כרגע, עם שלושה עקרונות, ונכתבת כהדרכה מול קבוצה של צוות, כאשר את, מנהיגת הבית, מתרגמת את המילה 'צוות' או 'קבוצה' למונח 'משפחה'. בסדר?
נתחיל?
נכנס את כל המשפחה למפגש קצר לפני החג, לדבר על החג/החופש המתקרב, או על היום יום.
שלב ראשון בניהול ישיבת צוות: תיאום ציפיות –
בתחילת המפגש – תיאור ברור של הגדרת המפגש: הגענו כדי לדבר על מהות האירוע / הפרויקט המתקרב בקצה ועל תיאום ציפיות לקראתו, ממש ברשימה קצרה.
אפשר לערוך את זה כמו סדנה ולתשאל את הצוות, מה האתגר שיכול להיות ומה הציפיה של כל אחד.
עקרון בהנחיית קבוצות: הסטינג
סטינג – מערכת מאורגנת של המפגש.
בשלב זה –
א. הקצבת זמן דיבור לכל משתתף.
ב. משוב בסיום השיח האישי.
שלב 2 בניהול: שקיפות
אנחנו נותנים הדרכה ברורה בקצרה – עם קשר עין ושימת לב לנוכחים – לגבי התוכן והמשימות.
עקרון בהנחיית קבוצות: הולדינג:
איסוף התוכן של הנאמר בקבוצה כולל ציפיות של ההנהלה (במקרה הזה, כמובן, ההורים),
עם התייחסות מלאה למה שנאמר בסטינג בשלב הראשון.
שלב 3 בניהול: ניהול קונפליקטים מתוך סמכות
דיברנו על היין שנשפך, המקום שלא רצוי, המשימה הלא נחשקת?
למעשה זהו מצב של טיפול בהתנגדויות, שבניהול ישיבת צוות מתומצתת או שולחן חג חגיגי ועמוס אנחנו לא פנויים לטיפול מעמיק כמו תשאול ועוד.
ולכן נשתמש בסמכות שבניהול קונפליקטים:
את המנהלת:
ניהול עקיף – קשר עין, חיוך/יד מונחת מרגיעה,
או ניהול ישיר עם אמירה ובקשה לטפל באופן נקודתי בעניין או הוראה מפורשת מכבדת.
עקרון בהנחיית קבוצות: שליטת הפרסונה (כלומר שליטה על הדמות שממול).
על ידי:
א. אינטונציה שלווה ורגועה.
ב. התייחסות עובדתית לקונפליקט שנוצר ללא אמוציות או טענות ובשום אופן ללא נימה אישית (כזאת שמדברת על דפוסים למשל כמו: תמיד אצלך המשימה הזו נתקעת/היין נשפך).
ג. בקשה להתייחס למנחה – (למנהל/לאבא/לאמא) ולא לקבוצה ולנוכחים בתוכה, במקרה של קונפליקט.
על השלבים הבאים והעקרונות המקצועיים של הנחיית קבוצות בניהול צוות (או משפחה), בכתבה הבאה.
בהצלחה רבה!
גיטי ויספלד היא יועצת ארגונית, מנחת קבוצות, ומנהלת 'מחלף' לפיתוח ארגוני לארגונים וחברות.
למידע על הקורס הייחודי להנחיית קבוצות כאן
