שלום לכולן!
אני עקרת בית טרייה, מרצון בחרתי לעזוב את העבודה מכל מיני סיבות.
היה פורים, פסח והרבה תעסוקה, אבל עכשיו לפני שבעלי מתחיל את הכולל, מתחיל להלחיץ אותי להישאר בבית עם התינוק הלא כל כך קטן, כשכולן ממהרות לעבודה, ואני גם פוחדת להשמין…
אני חוששת שאשתעמם, וכן מודה שיש לי גם קטע שקצת מביך אותי לענות לשאלה "מה את עושה?" ולהגיד שאני בבית…
אשמח לדעת אם יש עוד כאלו או שאני היחידה, כי אני לא מכירה עוד כמוני…
תודה רבה!
מילכה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
48 Responses
מקנאה בך!!
את לא צריכה להתבייש!!
אני חושבת שבאמת לא כ"כ טוב להיות בלי תעסוקה וסיפוק. ילד אחד קטן לא מספיק בשביל למלא יום שלם וכן חברתית הוא לא מספק את הצורך.
לא שצריך להתחייב למסגרת עבודה קשוחה בשביל זה, אבל כן חשוב שיהיה מסגרת תעסוקתית לפחות פעמיים שלוש בשבוע, אפילו שעתיים ביום, אבל משהו שיתן סיפוק והנאה. (זורקת סתם רעיונות… עזר ליולדת, עזר מציון, לשהות עם נשים מבוגרות, לשמור על ילדים חולים, לבשל ארוחות למשפחות וכדו')
וכמובן אם יש לך אפשרות כלכלית אז למלא את היום בהתפתחות אישית כמו לימודים שמעניינים אותך או תחביבים שיש לך.
בטוחה שהיא חשבה על הנושא הזה לפני כן ולא עזבה סתם כך בלי חשיבה……
חושבת כמוך
בטוחה שהרבה יגידו לך "את עושה את הדבר הנכון"
"תהיי גאה בזה"
"ככה כל השנים היה"
"איזה כיף לילדים שלך"
ובכל זאת אני אומרת לך משהו אחר.
אישה צריכה להיות עסוקה,
עוד לפני הקטע של ההשמנה יש מצב נפשי פחות מבסוט כשלא עובדים
ולהפך טוב ומבסוט כשלאשה יש סיפוק מעבודה.
ולכן אמליץ לך לקחת עבודה אפילו של פעם בשבוע אפשר גם מהבית משהו ממש בקטנה
העיקר לצאת מהמצב של רק בית ולהכניס את העבודה
אם זה מחוץ לבית את מרויחה את הקטע של הנראות- שמאד משפיע על כל אישה, את מתלבשת מתארגנת ולא רק בחלוק.
אם זה מהבית את מדברת ע אנשים ויוצאת כביכול מהבית ואחכ חוזרת לבית ביותר אהבה.
תצליחי בכל אשר תפני!
דיייי
אני מקנאה בך!!!
אני גם חושבת שאסור להיות כבדה ולהשתעמם
אני ממליצה לך למלא את היום בעוד תעסוקה בבית, שתיתן לך סיפוק והנאה,
אפילו סתם תחביב, תנצלי את זה שאת יכולה…
אני כ"כ הייתי רוצה
איך אפשר???
תלמדי אותי…
את אומרת שהיה לך סיבה להפסיק לעבוד,
אבל נשמע שאת לא כ"כ בטוחה בצעד שעשית
אולי תבדקי אותו שוב, האם זה נכון לך להיות בבית עם הקטן כל היום בלי עבודה???
יש בזה מעלות
אך כמו שציינו המון חסרונות.
תבדקי עם עצמך, אם תגיעי למסקנה שזה מה שנכון לך, אז אין לך מה להתרגש מאחרים, תחזקי את עצמך וטעני אני עובדת אצל עצמי בלבד, לא אצל החברה…
את יכולה למצוא מקום יציאה כך שלא תשתעממי ולא תשמיני, כמו לבקר אצל ההורים, אצל קרובים מבוגרים, לצאת להליכות או קניות (גם בשביל אחרים)
להתנדב וכו..
באמת לא בריא לשבת כל היום בבית.
אולי את יכולה לנסות לפתח עזק קטן בנושא שחביב עליך, שתקדישי לו מעט שעות מתי שמתאים לך.
כמו"כ חשוב לקום בבוקר, להתלבש, לשים גרביים ונעליים, ואפילו פאה \ איפור. להרגיש "לבושה" עוזר לא להמרח.
וכן לבנות סדר יום ולו"ז עם משימות (גם משימות בית)
היא לא ביקשה עצות מה לעשות עם הזמן הפנוי שלה. שימו לב היא כותבת שהיא מתביישת לענות שהיא עקרת בית. אני ממש מקנאה בך. עקרת בית זה מלשון "עיקר הבית" את העיקר שלהבית והעיקר שלך זה הבית. המקום הכי חשוב והכי טבעי שלנו.
איך הערכים שלנו השתנו והתבלבלו שהגענו למצב הזה שזה בושה להגיד שאנחנו בבית.
אני כל כך מסכימה איתך!
המקום הטבעי והנכון לאישה הוא בבית עם הילדים.
נוצר מצב שרובינו מוכרחות לצאת לעבודה עבור פרנסה והחזקת הבית.
אבל הלוואי שיכולנו להיות עקרות בית כמו שמגיע לנו להיות…..
תהיי גאה במה שאת עושה ותעני בביטחון לכל מי ששואל: "כן, אני עקרת בית"!
וואו!!!!!!!!!!!!! מסכימה עם כל מילה!!!!!!!!
חיזקי ואימצי!!!!!!!!!!!!
נשים יהודיות בכל הדורות עשו את מה שאת עושה בהרבה מאוד אהבה וסיפוק.
ו- חידוש: לטפל בבית זו יותר ממשרה מלאה.
רוב הנשים באר"הב שאני מכירה הן עקרות בית עסוקות מאוד,
אף על פי שיש להן עוזרת בית צמודה ועוד כל מיני פינוקים שאנחנו לא מכירות……
הן פשוט מגדלות את הילדים.
והדאגות שלך הן לא בגלל שהבחירה מוטעית כמו שכמה כתבו לך (תזקפי קומה!!!!)
אלא בגלל שכל בחירה בחיים שלנו מלווה בקשיים (כמו שקשה לעבוד בשביל לפרנס קשה גם להישאר בבית, כמובן מבחינות אחרות).
לא מזמן עברה לעבור לידי אישה מקסימה, אם ל10 ילדים, שהייתה גרה בשכונה שלי בתור זוג צעיר,
עד שהם החליטו שהיא תהיה עקרת בית עד שיסיימו לגדל את הילדים,
ואז הם עברו לגור בשכונת רוממה בירושלים, איפה שיש לא מעט נשים חוצניקיות עקרות בית
כי היא רצתה להרגיש "נעים" עם התפקיד שלה.
עכשיו היא יצאה לעבוד (הקטן גדל) והם עברו לבית גדול ומרווח יותר חזרה באזור שלי.
היא אמרה ששנות גידול הילדים בשכונת רוממה היו השנים היפות השלוות והמרגשות בחייה.
חפשי לך חברה מתאימה, זו ההמלצה שלי.
ולעולם תחפשי לעצמך מקום ליד נשים שגורמות לך להרגיש טוב.
ציטוט : אני חוששת שאשתעמם, וכן מודה שיש לי גם קטע שקצת מביך אותי לענות לשאלה "מה את עושה?" היא שואל גם על השעמום וגם על הבושה
את מאוד מתגוננת.
היא אמרה שקיבלה החלטה אבל לא שלימה איתה.
היא חוששת שתשמין או תשתעמם. ולכן נתנו לה עצות איך זה לא יקרה. אם לא רצתה עיצה אז בשביל מה בכלל פתחה את השרשור הזה? רק כי שכולן יריעו לה ויגידו כמה היא מדהימה?
היא מתביישת לומר שהיא ’עקרת בית’. הגיוני. וזה חלק מההחלטה שהיא צריכה לחיות איתה. לדעת שלא כולם יקבלו את זה בהבנה. לומר ’ככה אימותינו חיו לפני 200 שנה’ זה עדיין לא הוכחה שככה טוב יותר. לידיעה, אז גם לא היה אנטיביוטיקה. וגם לא חשמל וציוויליזיציה. ככה אימותינו חיו, וזה ממש לא טוב יותר.
במאמר מוסגר, אישה היא עיקר הבית גם אם היא עובדת 5 ימים בשבוע 7 שעות ביום. הכמות היא לא הקובעת, אלא האיכות.
הייתי מציעה לך ללמוד משהו כמו צילום
שיהיה לך כיף ואולי תוכלי לפתוח עסק קטן
ככה גם יהיה לך מה לענות
את פשוט לומדת עכשיו
מבינה אותך לגמרי….
בתור מישהי בשידוכים, שאלתי את עצמי פעמים רבות, האם אני יכולה לומר שאני רוצה להיות עקרת בית? משום מה התפקיד שלנו הטבעי בבית לא מתקבל כל כך יפה. אבל תכלס באיזה שלב לומדים שזה בכלל לא משנה מה אנשים חושבים, ממילא הם לא עושים בשבילך כלום 🙂
רואים בפירוש השפעה של העולם המערבי המודרני שהאישה צריכה להיות גם וגם וגם וגם….
"ואיך את עושה את זה?"……. 🙂
מצטרפת לחני
מילכה לא התייעצה אתנו האם להמשיך לעבוד או להשאר בבית,
וגם לא מה לעשות בזמן הפנוי שלה
השאלה הספציפית מדברת על מה לענות ואיך להיות בטוחה בהחלטה
יקרה,
חושבת שאחרי שתהיי יותר בטוחה ורגועה עם ההחלטה שלך
יהיה לך גם יותר קל ופשוט להעביר אותה לאחרות..
בטוחה שעשית את שיקול הדעת שלך בכובד ראש ובאחריות
אחרי הרבה החלטות גדולות עולים היסוסים לפעמים, אחרי שהכרענו לצד אחד צף המחיר שנשלם מהצד השני…
עם הזמן והעיכול לסטטוס החדש מקווה ומאמינה שיהיה לך יותר קל ובטוח
ואז גם תוכלי לשדר את זה בביטחון החוצה…
הרבה הצלחה!!
שואלת אותי,
לא חושבת שזה בושה,
אני גם כרגע עושה את זה, (לזמן מוגבל), ונהנית מכל רגע,
אל תתיחסי מה אומרים ומה נראלך שחושבים, העיקר את יודעת מה טוב לך, הרי לא עשית את זה בלי לחשוב..
ב"ה אני גם התחלתי מהילד הראשון ומאז אני בבית. עם כל הילדים ב"ה. לא יודעת מה הסיבה שלך שאת מתביישת. אך יכולה לספר לך שאני מאוד גאה בבחירה שעשינו אני ובעלי שאשאר בבית. וגם אם היו חברות מהעבר (חילוניות בעיקר) שהרימו גבה ש"ויתרתי" על קריירה וכו אני מרגישה שזה התפקיד של חיי. מאוד חיזק אותי לקרוא על זה שמעבודות הבית אנחנו יכולות מאוד מאוד להתחבר להקדוש ברוך הוא. קראתי על זה לראשונה בספר בהלכה ובאגדה להיות את. וככל שעוברות השנים אני חשה את זה יותר ויותר על בשרי. בקשר להשמנה. ב"ה זה קורה לי לא מעט ובמיוחד אחרי לידות. אין פתרון קסם לפחות לא בשבילי, מה שכן עזר לי להשתדל לדחות את האכילה למתי שבאמת מרגישה רעבה ולא על כל פיפס לדחוף משהו לפה. יש זמנים שמצליח לי ויש זמנים שלא יש תקופות לחוצות יותר ופחות. ואם מצליחה גם לעשות קצת התעמלות בבית זה תמיד טוב. אמא אחת שגם בביתה נתנה לי עצה לעשות משהו שאני לא חייבת. למצוא משהו שמהנה בשבילי ואני לא חייבת לעשות. מצאתי את הנחת בגינת ירק קטנה. זה התחיל מעציצים על עדן החלון. יש כאלה שמתעסקות בסריגה, אפיה ועוד ועוד. ובכללי להנות מהחופש לקבוע לנו את הלוז. בע"ה יתברך גאולה ברחמים ושנזכה להנות מהדרך גם שהיא קשה לנו לפעמים.
מכל מה שעולה כאן
בואו נשים לב וניתן כח לבעלות הכתר הזה
וכמו בכל דבר :לא נשווה את הזמן הפנוי/הכח/הכסף וכד'
בהצלחה לכל עקרות הבית ואלו שהן גם עקרות בית וגם עובדות בחוץ….
הזוי איך שהתרבות המערבית שוטפת את התודעה…
מי שעובדת- יש לה סיפוק והנאה.
מי שלא עובדת-תשתעמם ותשמין.
וכאן אני פונה למי שרואה את זה, אולי זה קיבעון?!
אולי אנחנו פשוט לא נותנות לסיפוק להישאר בבית?
כאחת שבבית כואב לי לראות את השעמום של חברותי כשהן עם הילדים,
חבל לי לראות איך הן מפילות את עבודות הבית על הבעלים.
אלו דברים שנפש של אשה אמורה להתחבר אליהם עם קצת רצון וסבלנות.
ואם תהי בטוחה בעצמך ובתפקיד לא תרגישי שום מבוכה אלא תתמלאי בהערכה עצמית וזה ישודר הלאה.
איזה כיף לך!!!!!!
הלוואי עלי. לשלוח את הילדים, לקבל אותם. להגיש ארוחת צהרים.
חלום חיי. אני חוזרת הביתה ב-4 ומבכה על האמהות העשוקה שלי.
אבל לא ביקשת תמיכה בצעד. אלא רק באמירה.
מה דעתך לשנות מעט את הניסוח של "עקרת בית" ולומר במקום את "אני בבית" או "אני עם הילדים"?
אני חלמתי תמיד להיות בבית עקרת בית
וגיליתי שלא לכל אחד זה בריא
ולפעמים זה יכול להיות בריחה מהתמודדות
ותכלס לבית שלי זה כנראה לא מתאים
אני עובדת רק כי לבעלי זה חשוב
וכמובן שזה שנכנס לי כמה שקלים זה נותן המון
כל אחד צריך לעשות את שיקוליו וברגע שזה מה שטוב
אז צריך להכניס בעצמינו את שזה הדבר הכי טוב בעולם
כששואלים אותי מה העיסוק שלך. אני אומרת אמא!
אני גם לא עובדת מחוץ לבית. העבודה שלי בבית!!
ואני כל הזמן מחזקת את עצמי ושומעת הרצאות. תוך כדי בישול וניקיונות,
הילדים שלי חוזרים לבית נקי ואוכל חם. והכי חשוב אמא רגועה וקשובה.
אני גם נשארת תמיד אם תינוק בבית. עד גיל גן ובערב אני דואגת לעצמי לפינוק, משהו שאני
אוהבת הליכה או יציאה נחמדה עם בעלי.
והכי הכי חשוב לפני שאני נכנסת לישון אני אומרת לעצמי מה עשיתי היום וואווו את תראי שעוד לפני שתגעי לסוף
הרשימה תירדמי עם המון שמחה וסיפוק כי כל מה שעשית היה חסד!!!! והכי מהודר שיש, בלי תלוש משכורת בסוף חודש ובלי מחיאות כפים מאף אחד, רק את ובורא עולם כשתדעי להעריך את עצמך ולראות את כל הדברים הטובים שאת עושה בלי סוף, כי ברוך ה" זה תמידי ולא נגמר וגם חשוב לעשות לעצמך חופש, ולצאת קצת עם בעלך או חברה לנופש, זה נותן המון כוח. תצליחי!
אני גם בבית ונהנית מכל רגע.
לדעתי האישית,
כל הנשים שכותבות שחייבים לצאת וכד' ואסור להשתעמם ןכד' וכד'
הם לא חוו את זה על עצמם שלהיות המצב של עקרת בית.
ולכן הן מסתכלות על זה מבחוץ כמשהו ש-"אמלה, איך עושים את זה? לא משעמם כל היום? בלי חברה ובלי תעסוקה?
אז- לא,
תמיד יש מה לעשות .
את חיה בסדר יום שנוח לך,
בזמנים שנכון לך לצאת לקניות את יוצאת, נפגשת עם חברות(ביום חופשי שלהם :)))
יש אפשרות להמשיך ולישון אחרי ארגון והוצאת הילדים למוסדות,
לצאת ללמוד יום אחד.
יש בזה כל כך הרבה מעלות.
אין את הלחץ של לצאת לשמחה בלילה ולחזור מאוחר.
אין לחץ מתי לקבוע תורים או מפגשים וכד' וכד'…
ותאמנה שאני מוקפת בחברה.
ואל תתביישי לומר שאת בבית.
אני נהנית ממש
וכששואלים אותי, אני עונה בכל כך הרבה אנרגיה חיובית שתמיד התשובה היא: יאווהו איזה כיף לך
ואני אומרת נכון- באמת כיף לי.
אז הרבה הצלה
ותהני מהמצב ותודי לה' שנתן לך את האפשרות הזאת.
זה שאין מה להתבייש זה ברור!!
בתור בת לאמא שהיתה ועודנה עקרת בית גאה (ואבא מפרנס) זה חלום שלי לספק לילדיי את הכיף של 'אמא בבית', ארוחות חמות מבושלות כל יום, אמא פנויה הרבה יותר… אם זה מתאפשר לך, למה לא?
חשוב מאוד מאוד לספק לעצמך חברה וסדר יום, יציאות מוגדרות – התעמלות / קניות / אוורור / הליכות ועוד ולהיות עם יד על הדופק שטוב לך
ואם משהי חשדה שעלול להיות משעמם אז ממש ממש ממש לא 🙂
אני בבית כרגע ומעולם לא פזלתי לכיוון של טיפוח תחביבים ישנים, השוטף והילדים והחגים וכל המסתעף ב"ה מעסיקים יופי 🙂 אני אוהבת לתפוס שעת מנוחה לפני שהילדים חוזרים ולהשקיע בזמן איתם שיהיה איכותי ושמח ונעים
כל אחת והמסלול שלה, אין מה לקנא… אם זה האופציה כרגע – תהני מכל שניה! תתפנקי לך ואל תעזי להתבייש 🙂
מלא כח!
באמת כשעונים על השאלה:'במה את עוסקת?' והתשובה היא :עקרת בית-בדור שלנו זה מכווץ אותנו כי מולנו תעמוד משהי שהיא תעסוק במקצוע מכובד ושירגיש לנו קטנות…
אבל בתכלס מה זה המקצוע הזה "עקרת בית"?
זה מעבר לנקות,לסדר,לכבס,לבשל,לקלח,לטפל וכו'
זה האימהות שאת מעניקה ליהלומים שהשם נותן לנו,התחושת הביתית וחמה כשבעלך נכנס הביתה(ותדעי לך שזה נותן להם המון),האוכל החם שאת מכינה ולא צריכה לאלתר(וח"ו לא מזלזת באימהות שעובדות-גם אני כזו..)את לא ממהרת לעבודה או עייפה אחרי עבודה-זה התפקיד והשליחות שכל אישה צריכה להתגאות בו.
אולי אם תעשי לעצמך סדר בראש או תכני את זה בשם אחר(אני לא חושבת שזה שקר אם משהי תגיד שהיא מנהלת משק בית או נניח לדוגמא למי שיש 4 ילדים תאמר שהיא מנהלת מלון של 4 כוכבים😉)
באופן כללי מי שמחפשת חיזוקים על התפקיד שלנו ודברים דומים יש אחת בשם שרה אייכלר שהיא שולחת מיילים מעצימים(אחת לתקופה)שיש בהם הומור דק עם מסר.
אפשר כאן לבקש להצטרף לרשימת התפוצה שלה https://zaav.ravpage.co.il/3
אני כל כך מבינה אותך, אני עקרת בית (צעירה) ונמצאת כל היום עם התינוקת שלי. אני גם מצאתי את עצמי מתביישת לספר שאני 'עקרת בית', 'אמא במשרה מלאה' וכדו'. במיוחד כשלפעמים אנשים נותנים לך הרגשה שאת פחות טובה או מוצלחת.
אבל תדעי שאין בעיה להיות עקרת בית בדיוק כמו שאין בעיה לעבוד!
כל אחת עושה את מה שנכון לה וכמו שלאחת נכון לצאת לעבוד כך לאחרת נכון לא לעבוד!
תחזקי את עצמך שאת עושה מה שנכון וטוב לך ולמשפחה שלך. תאמיני שהתפקיד שלך עכשיו זה להיות עקרת בית ותהיי גאה שאת בוחרת בדבר הנכון.
זה לא תמיד קל להרגיש גאים בזה ולענות בביטחון שאת עקרת בית אבל עם הזמן יש יותר ביטחון ותמיד אפשר לקבל חיזוק מהבעל או אנשים קרובים.
תדעי שלהיות בבית זה מדהים!! וזה מעסיק!!! במיוחד אם יש תינוק (ולא כמו שאחרות חושבות שאם את בבית=את לאעושה כלום). הבית דורש, התינוק דורש ואם לפעמים משעמם לך אז תצאי לבד או אולי עם חברה שביום חופשי ותתרענני.
בהצלחה רבה!!!
תהני ותמצאי ספוק ורוגע בעיקר!
אני ממליצה לך מאדדדד לשלב שיעורי התעמלות לפחות פעמיים בשבוע בשעות הבוקר, תבררי על מכון טוב ומקצועי, תחפשי את השיעורים שאת יותר אוהבת ותקפידי על זה כאילו זה עבודה. כמובן תבדקי שיש שם בייביסיטר בשעות הבוקר( ברוב המקומות יש). זה הדבר הראשון שאני עושה בחופש הגדול ובחופשת לידה מיד כשאני יכולה! הרווח כולו שלך- סדר יום, שבוע מתוכנן ומאורגן, יציאה מהבית, המון אנרגיה וספוק אחר כך, וכמובן- בריאות והרזיה! בתקופות שאני הולכת אני מרגישה אנרגטית וחיונית הרבה יותר!
יכולה לספר על עצמי שגם אני עזבתי עבודה (סוחטת) הייתי אז עם 2 ילדים, לא היה לי קל ולא היה לי כיף להיות בבית כל היום, זה בהחלט משעמם וגם מתסכל, בינינו כמה כמה אפשר כל היום להתעסק רק במטלות של בית? רציתי לצאת בבוקר, קצת חברה.. דברים מובנים
אז אחרי 3 שנים של חיפושים מצאתי ב"ה עבודה מהבית, רק 4 שעות שאני מנהלת לי את הזמן וב"ה מרוצה עד הגג.
אז המלצתי היא אחת – תפילות! והרבה!! כי זה לא קל ולא פשוט, אבל בפירוש זה מה שנכון לעשות! הילדים צריכים אמא בבית, ובית צריך אמא מתפקדת ולא סחוטה – אין על זה ויכוח!!
ולגבי מה שכתבת שאת מפחדת להשמין – צודקת בהחלט – אפשר ללכת בערב להתעמלות, להליכה – העיקר לשמור על כושר גופני (חשוב מאוד להריונות הבאים בע"ה!)
מאוד מזדהה עם תחושת האי נעימות להגיד שאת לא עובדת במשהו מסוים
כאילו את 'לא שווה' ומה את בכלל ובעצם אם את לא עובדת
אני אמא לשמונה, מאחרי הילדה השביעית (לידה שישית, כלומר יש גם תאומות…) ולידות צפופות, משיקולים שהתאימו לנו, אחרי ייעוץ עם רב, לא עבדתי תקופה של שנה +,
ומאז חזרתי רק לעבודה חלקית מהבית.
ובהמשך, כיום מנסה גם להתקדם כעצמאית, בקטנה.
תכל'ס – א. אני מאודדד עסוקה ותמיד העומס הוא גדול.
לא כ"כ יודעת מה היתה הסיבה שלך ומהם נתוני החיים שלך, אבל ממש לא הזדהיתי עם הצורף הדחוף לא להשתעמם – מי משתעממת? אני כאמא לשמונה, עמוסה רק מזה מעל לראש!
כן מסכימה שכדאי וחשוב לעשות משהו כדי לתת לעצמך מענה ולהיות מחוברת למעגל החיים ועוד. אבל משועממת? לא בכיוון…
ב. לא מסוגלת לחשוב לחזור להיות שכירה. לא הגיוני מבחינתי בשלב זה של החיים…
אבל אחרי כל מה שאני מבינה מצוין את עצמי – אני תמיד מסתבכת בלענות במה אני עובדת. כי באמת רב הזמן אני עובדת בלנהל את משפחתי ולגדל את ילדי. (במיוחד שבעלי רב היום לא בבית, אז בכלל אני במשרה כמעט מלאה מהבחינה הזו)
וגם אני מרגישה ברגעים הללו קצת קטנה ודפוקה
נכון שאני יודעת שבאמת אני לא, אבל להרגיש? כן. אני מזדהה…
מקווה שתמצא הנוסחה לשינוי בקרוב גם לי וגם לך ;)…
אולי כאן הבמה לחזק את עצמינו העובדות והלא עובדות
בלזכור מהו הכתר האמיתי והנצחי שלנו כבעלות משפחה
איפה המקום שבו אין לנו ממלאת מקום
ואיפה מונח המקום השני וכל השאר
כל מילה נוספת מיותרת…
ואולי מהצד השני קצת נמנע מהשאלה מה את עובדת אול לחילופין נשדר יותר אמפתיה לעקרות הבית?
לגמרי!
היום מה את עושה? מה את עובדת? הפכו להיות שאלות כמו: "מה שלומך"
כאילו זה העיקר בחיים…
לגמרי
מסכימה עם זה
להפסיק לשאול במה את עובדת
וכל אחת תעשה מה שמתאים לה
ותהיה קשובה לצרכים שלה כאם.
ומי שהזדעזע שהגענו למצב הזה
זה בכלל לא מזעזע
הפוך
זה מצב נמיוחד שנשות ישראל לקחו את עול הפרנסה כדי שהבעלים יוכלו ללמוד
שאפו ענקקק לכל הנשים העובדות
לגמרי מסכימה איתך..להרבה נשים אין כח לעבוד לעבוד הם קמות אחרי לילה ער עם התינוקת וחוזרות הביתה להיות עקרות בית בלי שום מנוחה. רק כדי שהבעל יוכל לשבת וללמוד….שזה שאפו אדיר לדור שלנו…
זה כ"כ מתאים לאשה ואמא יהודיה וכ"כ החלום של כל הקרייריסטיות ; )
שתדעי שאמנם העשיה שלנו לעיתים יותר "מוחצנת" אבל יש הרבה קנאה בעקרות הבית.
אני עובדת בתפקיד ניהול בדרג גבוה, ותמיד מתיש כל המרוץ האינסופי. כבר 18 שנים שאני מרגישה במרוץ עכברים. יש מלא סיפוק על העשיה ופרנסה אבל ימי תמיד מלאים מצפון על הילדים. כי הם צריכים יותר אמא! ומקנאה הרבה בכל במשפחה סביבי שרובן לא עובדות, בטח לא משרה מלאה….
לדוגמא וכל יום שישי מחדש כואב לי לראות כמה הילדים מאושרים שאני זו ששולחת אותם בבוקר.
לגבייך-אני חושבת שהתמקדות בפרגון לעצמך ומה שעושה לך טוב!!! אם יש קטן-לשלוח אותו לעיתים לבייביסיטר ולצאת למשהו מעניין – כמו קצת לימודים, גם הרצאות סביב מעגל השנה, פגישות של חברות, חוגים, יציאה לספורט והתנדבויות יכולים לגוון את הבקרים לשמח ולהעצים מאד.
הם מתרגשים כי אין להם זה כל יום
נראה לנו שזה קל זה המון עבודת המידות כדי להכנים סיפוק פנימה
בימינו אין הרבה שמצליחות לעשות את זה בסיפוק פנימי
תפרגני לעצמך שאת ככה משקיעה לא בטוח הכמות אלא האיכות
מבינה אותך מאוד. גם לי יש חלום להיות עקרת בית!! עם כל מה שזה אומר. להיות שם בכבוד. באהבה וקבלה עצמית ככה. מאמינה שיום אחד זה יקרה.
בינתיים אני מקבלת השראה משכנה- גרה מולי שכנה בת 40+. אמא ל9 ילדים. אחד מילדיה לומד אצלי בכיתה. והיא עקרת בית. מעולם לא יצאה לעבוד. ועובדת מדהים בתוך העסק הביתי של לגדל 9 אוצרות. לפעמים היא מגיעה לכיתה של בנה, שלומד אצלי, ככה באמצע היום. באחת ההפסקות. כולה מלאת אהבה ואכפתיות לילד שלה המתוק. אני מסתכלת עליה- אישה שמחה, חיונית מאוד, מטופחת, לבושה בטוב טעם, מתוכשטת. רואים עליה מלאות פנימית. רואים שטוב לה. מרגישים. ואני בטוחה שזה ענין של עבודה פנימית ושינוי בתפיסות עולם ומוסכמות חברתיות.
מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שנכונה לך ותהני במקום הזה!!
אומר לך שאין הרבה כאילה מכירה עקרות בית מקרוב
מי שיודעת למלאות את עצמה מבפנים כל הזמן רק היא מתאימה לתפקיד הנעלה
השגרה הזו שוחקת כמו כל עבודה עם ילדים (מעון, גן ….)
סליחה שאני שואלת
אבל יש כאן כל כך הרבה עקרות בית
ממש בוער לי לשאול
איך באמת אתן עושות את זה
מאיפה הכסף??
הבעל עובד? ההורים ממנים?
זכיתם באמת להאמין שפרנסה משמים ואתם זוכים לראות ניסים וכל חודש הכסף מגיע?
שמעתי על זוג כזה שפשוט בחר להאמין והאשה עזבה את העבודה וגידלה את הלדים באהבה
וראו כל חודש ניסים גדולים מבחינה כלכלית הצליחו כל השנים לא להיכנס למינוסים ולחתן את הילדים
אישית לא נעים לומר
אני מאודדד רוצה לעזוב את העבודה
אבל חושבת שיהיה לי קשה מאוד מאוד להגיע לדרגה הזאת של פשוט להאמין שפרנסה משמיים ולהיות תלויה עד כדי כך
התלוש שמתקתק כל עשירי לחודש כובל אותייייי
אני חושבת שזו מציאות אפשרית רק עם הבעל עובד,
לא מכירה כמעט נשים שהן עקרות בית והבעל אברך לדוגמא
בסופו של דבר כל אחת צריכה לעשות את הבחירות הנכונות בנתוני החיים שלה.
הייתי שמחה מאוד להיות עקרת בית אבל לא על חשבון הלימוד של בעלי,
כן מפרגנת לעצמי להאריך את החופשות לידה בעוד כמה חודשים…
ואז אני מבינה כמה זה לא טבעי אנחנו עובדות ככ הרבה
אם יש לכן את האפשרות- תהנו ממנה עד הסוף
יש הרבה היו שמחות להיות במקומכן:)
וואו גם לי יש אחות כזאת
אשה בת מעל 40, אמא ל 10
מגדלת את הילדים כל כך בנחת
כל יום ארוחת צהריים מבושלת מושקעת
פלוס ארוחת ערב מושקעת
תמיד עוגות ועוגיות בפריזר
הילדים כמובן חוזרים ב 1:30 ולא בצהרונים
ותמיד עם חיוך וסיפוק ומרגישה טוב עם עצמה
בינינו עד שגומרים לשלוח את הילדים בבוקר
ורק מארגנים את היבת והחדרים ויוצאים לכמה סידורים ומבשלים צהריים
הילדים כבר פה בחזרה
אבל פחות רלוונטי בשאלה הזאת אם את אומרת שיש לך ילד אחד קטן עדיין
מביאה אותה כדוגמא כי מאמינה שאפשר לעשות את זה בצורה נכונה
ומאושרת ומלאת סיפוק
צריך רק למצוא איך להתמלא המון מבפנים
ולהצליח להרגיש את הסיפוק מכביסות מקופלות ובית נוצץ וארוחות מושקעות
ולא כמו שהתרגלנו להרגיש את הסיפוק וההגשמה דווקא מהעבודה והקריירה
לא שאני בדרגה הזאת אבל ברור שזה לא אידיאלי…
ולשאלה שלך על שעמום
אולי תחפשי דברים מעסיקים שכיף לעשות
לדוגמא תמונת יהלומים –
הדפסתי באלי אקספרס תמונת ענק מהחתונה שלנו
התחלתי פעם בחל"ד וכבר כמה שנים שזה קבור בארון למעלה, מחכה ליום שאני יגיע לזה
אפשר גם פאזלים של 3000 חלקים – גם כיף גדול, לפעמים בחל"ד אני מצליחה להגיע לזה
דברים בסגנון הזה שלוקחים זמן ומהנים
ממליצה מאוד מאוד על סדר יום ושגרה
קמים בבוקר, תפילה, להכין אוכל לבעל, ארוחת בוקר, מעמידים משהו לצהריים, סידורים וקניות אם יש,
ואחר כך נגיד לחזור לישון שעה, ארוחת צהריים ובצהריים תעסוקות נחמדות
איזה כיף לך שיש לך זמן לזה
ובשום אופן אל תתפתי להימרח כל בוקר במיטה עד 11-12
ואז הולכים לישון ב 2-3 בלילה
זה לא כיף בטווח הארוך בכלל בכלל
וממש מכניס לדיכאון
הרבה רשמו פה שזה ממש לא משעמם להיות עקרת בית!
חייבת לציין שגם אני כשהייתי עם 2 ילדים זה היה נראה לי נורא להישאר בבית!
היום כשאני עם 4 אני כבר כן במקום שמאוד הייתי רוצה להיות בבית ולא לעבוד (ולצערי כלכלית זה לא מתאפשר)
אבל באמת ככל שהבית מתמלא בילדים, אז רמת התעסוקה עולה (רק הכביסות ממלאות את כל היום! חח ומה עם כל הטיפולים שיש היום- ילד חולה, התפתחות הילד או טיפולי שיניים וכו'.. כל מיני השלמות שהילדים צריכים- לפעמים גם תוך כדי העונה לאחת נהרס הנעליים וצריך לקנות, השניה קרעה את כל הגרביונים וצריך לקנות לה, השלישי קרע מכנסיים וכו'..) ועם ילד קטן באמת יש הרבה פחות התעסקות וזה קצת יותר משעמם..
ולכן כמו שחלק הציעו, כן כדאי למצוא תחביבים לעשות או משהו ללמוד
לי אישית מאוד מוסיף חברה! ככה שאם את מוצאת חברה להיפגש איתה במהלך השבוע או לדבר בטלפון זה כן נחמד ומאוורר..
ואם את בקטע, את יכולה לשמור על עוד ילדים (משפחתון פרטי) שזה הכנסה נוספת ואת יכולה להגביל את זה בכמות הילדים שלא יהיה לך קשה מדיי.
אני עזבתי עבודה במשרד אחרי קרוב ל13 שנה. זה לקח הרבה אומץ לעשות את הצעד הזה. כרגע אני בבית ונהנית מכל רגע. אחרי כ"כ הרבה שנים של חיים במרוץ ולחץ אני יודעת להעריך את החיים בקצב רגוע יותר. כששואלים אותי מה אני עושה אני עונה "אני אמא במשרה מלאה" ובד"כ התשובה היא "את צודקת" או "איזה כיף לך". יש לי 5 ילדים וב"ה אני לא מרגישה שמשעמם לי בכלל. אני מספיקה דברים שתמיד הייתי מתוסכלת שאני לא מגיעה אליהם. אני מרגישה שאני חיה את החיים במקום לשרוד אותם!
לסיכום כל התגובות – תקופה של להישאר בבית בלי לחץ של בקרים וריצות היא אכן יתרון אך מניסיון שלי ושל הרבה כאן מאד חשוב למלא את הזמן וכם לצאת מהבית באופן של סדר יום קבוע כי הדרך להגיע לדכדוך כך היא מאד גדולה ..
אז כרגע עזבת את העבודה כי זה מה שמתאים ואולי בהמשך תמצאי אחרת ותחזרי לשגרה רגילה ועמוסה אבל עדיין יש גם חיסרון בלהיות בבית מנותקת במהלך היום מחברה ושגרה למרות שיש ילד אחד שקצת ממלא את הזמן
אז חשוב לבנות סדר יום בריא , להתלבש בבוקר אולי בתור התחלה גם לצאת לסיבוב יומי עם הילד לנשום אוויר , לאכול ארוחת בוקר בגינה או משהו בסגנון . מאד מאד חשובה השגרה ! בהצלחה ! 🙂
אתן קצת שוכחות שמדובר גם על נתוני אופי ולא רק על מצב כלכלי ומשפחתי, יש כאלה (כמוני…) שגם יום אחרי לידה חייבות לצאת מ4 קירות ולראות קצת שמיים, לפגוש חברות בתדירות של פעמיים שלוש לפחות בשבוע, ולעשות עוד משהו חוץ מעבודות הבית וטיפוח הילדים, גם כשברוך ד' הבית ממש מלא… ואילו גיסתי לדוגמא, גם עם ילד אחד לא ראתה צורך לצאת ולא שרדה מעולם עבודה מחוץ לבית, כך שאני גם אם מבחינה כלכלית אוכל לא לצאת לעבוד והכסף ירד כל חודש מהשמים אמשיך לצאת כל יום למכולת לגינה או כל יציאה אחרת ואעבוד במשהו קליל פעמיים שלוש בשבוע, ואילו גיסתי שלא בנויה ליציאות וגם כן ברוך ד' עובדת כדי שבעלה ישב וילמד, פתחה בבית פיצי גנון ואני פוגשת או מדברת איתה בערך פעמיים בשנה…. בקיצור להתבייש ודאי אין לך במה, אבל כדי להיות אישה שמחה, את חייבת להכיר באופי שלך ולדעת מה יתן לך, ולא לאף אחרת את היכולת להיות אישה ואמא שמחה – כדי להיות העקרת בית המושלמת!!! המון המון הצלחות ותהני בבית בשביל כולנו – הנשים העובדות….
בטווח של חיים, זה לא בריא לנפש להיות כל היום בבית.
אומרת את זה מניסיון של נשים מבוגרות,
וכן מראיה של נשים סביבי שהיו בבית תמיד "בשביל הילדים"
הילדים לא צריכים אותך צמוד כל הזמן, הם צריכים גם זמן לעצמם.
וגם לנפש שלך חשוב מאוד שיש מסגרת של בחוץ,
אפילו עבודה של פעמיים בשבוע. זה מאוד מאוד חשוב.
יש מחיר להיות בבית, וכן זה משעמם הרבה פעמים.
זה לא נותן סיפוק ומענה לכל היכולות שלנו.
וסליחה מכל הנשים שהן חושבות שזה מספק אותן…
וואו וואו איך אני מקנאה
בדיוק חזרתי מחופשת פסח ואמרתי למנהלת שלי שאני חולמת להיות עקרת בית…
יכולה לאמר לך מניסיון אישי בתור אחת שעובדת במשרה ״נוצצת״
שאחרי הכל הסיפוק האמיתי שלנו הוא בבית ומהבית
(בסוגריים, ראיתי שתמיד, כשהשקעתי יותר מידי בעבודה זה חזר אלי כבומרנג ולא הרווחתי כלום, וכשעשיתי סדרי עדיפויות נכונים לא העריכו אותי פחות, לפעמים אפילו יותר)
מדהים שיש לך את ההזדמנות להתחבר לעצמך ולהתחבר לבית ולמשפחה שלך.
אל תסתכלי על התגובות המחלישות
זו הזדמנות מעולה לפתח חוסן ולדעת שאת עושה את הדבר הנכון עבורך ועבור המשפחה שלך.
כשאת עקרת בית אין לך כל כך הרבה זמן להשתעמם, אם הילדים יוצאים בסביבות 8 וחוזרים בסביבות 1 יש לך רק 4-5 שעות של שקט ובעז״ה יהיה לך מספיק מה לעשות, בטח אם יש איתך ילד בבית
שיהיה המון הצלחה ותגשימי את כל החלומות שאני לא מספיקה (התעמלות, טיפוח הבית, בישולים, אפיה, תחביבים)