האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

מצטערת, אני לא יכולה לעזור.

קיקי שפיגלמן

גלגל הצלה

"בשביל מה בחרתי במקצוע הזה?" אמרתי לעצמי בייאוש כשרוחמה יצאה מהקליניקה בסיום המפגש השישי שלנו.

המחשבה הזו לא אופיינית לי. בימים כתיקונם אני אוהבת את העבודה שלי מאד ונהנית מכל רגע,

אבל אותו יום לא היה יום רגיל, זה היה יום עם רוחמה. אבל רוחמה לא אשמה, היא לא עשתה לי כלום : )

היא בסך הכל ילדה מתוקה בת תשע. יש לה שני הורים שמתמודדים עם הפרעת קשב קשה, וגם עליה האתגר הזה לא פסח.

ההורים לא מטופלים תרופתית וכך הם רוצים שגם רוחמה תהיה. זכותם.

המורה של רוחמה התקשרה לספר לי איך התפקוד על הפנים, ושכך אי אפשר להמשיך.

היועצת של בית הספר דברה איתי שעה בטלפון בשבוע שעבר, והבהירה לי נחרצות שאם אני לא אשנה את המצב, הם לא ישאירו את רוחמה בבית הספר.

והיום במפגש אמא של רוחמה ישבה מולי ופשוט בכתה. "תגידי להם שזה ישתנה, שהיא תהיה ילדה אחרת, שיש לריפוי בעיסוק סיכוי טוב לעזור לה, תבטיחי להם שהיא תגיע בזמן, תכתוב, תקשיב, לא תשכח את התיק את המחברות ואת עצמה…"

והיא לא.

אני לא יכולה להבטיח, כי היא לא תשתנה.

היא לא תגיע לכיתה בזמן, כי אין מי שיאמן אותה לכך. גם ההורים עצמם לא מסוגלים להגיע בזמן.

היא לא תזכור להביא מחברות וספרים, והיא לא תצליח להתרכז בשיעור.

אני אוכל לתת לה בעזרת השם קצת כלים, ואני מקווה שהיא תצליח לתרגל אותם בבית, 

אבל הסיכוי נמוך כי אין מי שיעזור לה לעשות זאת.

המורה לא פנויה לעשות שינויים והתאמות, היא כבר מותשת,

ההורים לא פנויים לשמוע המלצות והצעות, הם שבורים וכועסים.

ובאמצע כל זה יש ילדה קטנה אבודה, ומרפאה בעיסוק שאמורה להבטיח שהיא יכולה לשנות סדרי עולם…

להגיד להם שהכל ייפתר ויהיה בסדר אחרי הטיפול? זה לא נכון.

להגיד שאני אצליח לתת לה כלים איך להתנהל עם הפרעת הקשב ביום יום, בלי שום סיוע מהמבוגרים סביבה?

לא. אין דבר כזה.

"אולי פשוט אני אגיד להם את האמת. שלא" חשבתי לעצמי כשקצת נרגעתי.

אני אסביר שאין לי יכולת לעזור לילדה בלי סביבה תומכת. אולי מותר לי לומר: 

משפחה יקרה, אין לי את הכלים לטפל בכם, עד שלא תטפלו בעצמכם.

תתחילו תהליך של ארגון סביבה ביתית נורמטיבית, ואחר כך אשמח לעזור.

כמה ענווה זה דורש, לבוא ולומר: את זה אני לא יכולה.

וכך עשיתי. הרמתי טלפונים לכל הנוגעים בדבר והסברתי.

הם לא אהבו לשמוע את זה, כצפוי. הם ציפו שאבטיח ואצליח להיות המושיעה של רוחמה החמודה… אבל אני נשארתי איתנה.

הפניתי אותם למאמנת ADHD מעולה שאני מכירה, איחלתי הצלחה, והתפללתי שהיא תצליח לעזור באמת לרוחמה ולכל המשפחה.

לתגובות, לשאלות ולקבלת תוכן מחכים על קידום ילדים במסגרת הביתית למייל שלך

כתבי לי: RIVKASHPIGELMANOT@GMAIL.COM

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

דגם של המח

ממומן

גוף בריא

לעזור לילד להשתנות – מהבסיס!

נחמי זלצברג

סלט חצילים

בישול לכל קונספט

מקפיאות לשבת חלק ראשון: סלטים

שולו גולדמן, קונספט

מיטה מוצעת עם שמיכות וכריות

נותנת מקום

פרק 3: שלא ידעו

שרי וולך

נר, מגבת, פרחים

על ריפוי ועל עיסוק

חיבוק, ריח ובר בצק – ככה תרגיעו אותם

קיקי שפיגלמן