שתי טעויות נפוצות בדרך אל הכסף, וגם, מה קורה כשאין כסף?

1. הכסף יביא לי כבוד.

מתחשק לך להיות עשירה? פעם בדקתי את הנקודה הזו עם כמה ממכרותי. מסתבר שבסביבה שלי הרבה אנשים פוחדים להיות עשירים 🙂 אבל בעולם הכללי השאיפה לעושר היא שאיפה רווחת.

למה באמת? למה אנשים רוצים להיות עשירים? מעניין לבדוק זאת. בדרך כלל אנשים רוצים עושר לא כמטרה אלא כאמצעי לכבוד ושליטה, וזה טריקי, כי אף פעם אין לזה סוף. תמיד יהיה מישהו יותר עשיר באיזור שצריך להאפיל עליו ולעלות לראש הפירמידה.  גם מי שהגיע לשם ונמצא ממש מעל כולם צריך להחזיק חזק כדי להשאר שם. ולכן כמות הרכוש שיש לו אף פעם לא תספיק, כי הוא מרגיש שכמה שיהיה לו יותר, יכבדו אותם יותר.

יש כאן חוסר ידיעה. מה מביא כבוד אמיתי בעולם הזה ובעולם הבא.

ולמה זה מטעה? כי כולנו רואים שאנשים מכבדים עשירים… אבל האמת היא שהם לא מכבדים את העשיר, אלא פשוט רוצים את הכסף שלו. אין בכל החנופה ששולחים לעשיר שום כבוד לאיש מצד עצמו, אלא אך רק לכסף שלו. אם היה לכל המתחנפים מבט אמיתי הם היו מבינים שאין לעשיר יכולת לתת כלום, אלא רק למי שבורא עולם רצה שיתנו לו. העשיר נותן למי שבורא עולם גזר ולא יכול לתת למי שבורא עולם לא גזר. ואז המתחנפים האלו היו מפסיקים להתחנף לעשיר ובמקום זה פונים לבורא עולם, ותולים את התקווה שלהם רק בהשם.

אז הנה יש לנו כאן אדם שרודף כבוד, ומתאמץ עליו בדרכים שגויות. ולכן מביא אותו הבורא לטעות נוספת – שהוא משתמש בדרכים שגויות להגיע לעושר, והתוצאה: האיש הזה כל היום רודף אחרי עושר וכבוד, אין לו מנוחה, הוא לא מקיים את רצון השם ולא מודה להשם על הטוב שהוא משפיע עליו. אם הוא היה עושה את רצון השם הוא היה משיג הרבה יותר בקלות את העושר והכבוד. כמו שכתוב במשלי (ג' ט"ז) "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד".

2. רק העבודה הקשה תביא פרנסה.

שמואל הלך במדבר צמא ומצא בור של מים. המים היו מלוחים, אבל מה לעשות, שמואל צמא. הוא שתה ושתה אבל המים עשו אותו רק צמא יותר. הוא המשיך ללכת ומצא עוד בור, בור של מים מתוקים ואז הוא מבין שהוא הרווה את עצמו מהבור המלוח, למרות שאם הוא היה מאמין ומחכה עוד קצת – הוא היה מגיע לבור המתוק.

את מכירה את זה שיש אנשים שהכסף מגיע אליהם אחרי מאמצים גדולים ויש כאלו שהכסף מגיע אליהם בקלות?

אותם אנשים שצמאים לממון, מתאמצים ומשתמשים בדרך הראשונה שבאה אליהם כדי להגיע לכסף, והכסף מגיע אליהם אחרי המון מאמץ. אם הם לא היו משתמשים בדרך הקשה והלא טובה, הם היו יכולים לקבל את אותו כסף בפחות מאמץ, בדרך קלה ונוחה יותר, כי הכסף שצריך להגיע אליך יגיע אליך כך או כך. את צריכה להאמין שבורא העולם יביא לך את הכסף ולא העבודה שבה את עובדת. כמו שנאמר בשמואל (א' י"ד ו'): "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט."

ומה קורה אם אין כסף? 🙁

קורה שהפרנסה מתמהמהת. מה לעשות אז?

המחשבה הנכונה שתלווה אותך במקרה כזה היא כך:

השם הביא אותי לעולם הזה בתקופה מסוימת, ובשעה מסוימת, ולא הביא אותי לעולם לא לפני ולא אחרי זמן זה, הוא זה שמונע ממני כעת את הפרנסה, ובזמן המדויק עבורי, כי הוא יודע שכך טוב לי כרגע.

ומה אם יש פרנסה אבל מאד מצומצמת? לא יותר מהאוכל ממש של עכשיו? כדאי לך לחשוב:

כמו שהשם הכין לי את המזון שלי כשהייתי תינוקת – ונכון שהאוכל אז היה מעט ומצומצם, אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה – כך גם עכשיו, כשהפרנסה שהשם מכין לי מצומצמת, גם כעת אני מקבלת מה שמתאים לי בדיוק.

כשאת עומדת בניסיון הקשה זה וממשיכה לבטוח בהשם גם כשהפרנסה מתמהמהת מלבוא או שהיא באה בצמצום, תקבלי שכר עצום על זה. ממש כמו בני ישראל במדבר שאכלו את המן.

בגן לימדו אותנו שהמן היה אוכל-קסם מדהים, ואפשר היה לטעום איזה טעם שרוצים, וזה כמובן נכון. אבל בגיל שלך את כבר יכולה לדעת שהמן היה ניסיון לא פשוט. המן היה מגיע בכמות ממש מדויקת וכל יום מחדש. תחשבי שבכל ערב מחדש הבית ריק מאוכל, ומחר את שוב מצפה לישועת השם. זה כתוב במפורש בפסוקים (בפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה – שמות ט"ז ד'): "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", לכן הנביא ירמיהו משבח את עם ישראל שעמדו בניסיון המן (ירמיהו ב' ב'): "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

כאשר את עומדת בנסיון הפרנסה, את ממש כמו אוכלי המן ועל כך תקבלי שכר גדול.