"אין לי ביטחון עצמי. זה מוצר שאני לא מחזיקה במלאי": התהליך של שיינדי

כששיינדי פנתה אליי לפני כמה שנים טובות, היא פתחה במילים שלא אשכח:
"חשוב לי שתדעי כמה דברים:
דבר ראשון – אין לי ביטחון עצמי. זה מוצר שאני לא מחזיקה במלאי.
דבר שני – אני מרצה סדרתית. המילה 'לא' פשוט לא קיימת אצלי.
וחוץ מזה – אני מקהילה מאוד שמורה, עבודה עם מחשב לא באה בחשבון.
זאת ההקדמה. לקח לי חודש להרים אלייך טלפון, ורק בזכות התמיכה של בעלי אנחנו מדברות עכשיו.
את באמת חושבת שתוכלי לעזור לי?"

עניתי לה כמו שאני תמיד עונה:
"אם ירצה ד', ואת רוצה ובעלת מוטיבציה – השמים הם הגבול. בואי נתחיל 😊"
וקבענו פגישת מיפוי ואבחון.

בפגישה היא הופתעה.
מול העיניים שלה התחילו להיחשף חוזקות שהיא לא ידעה שיש לה.
היא סיפרה על עשר שנים של ניהול גן פרטי בביתה,
ועל איך בעקבות מעבר דירה, נאלצה להתחיל מחדש – כסייעת בגנים.

"אני תקועה שם כבר 9 שנים. כל בוקר מחדש אני יודעת שאני לא הולכת למקום שנכון לי"

תוך כדי השיחה התחדדו הצרכים, הערכים, הרצונות והאתגרים שלה.
היא פתאום ראתה – גם במשפחה שלה יש צד יזמי חזק,
וגם אצלה – תמיד יזמה, הניעה, הובילה, רק שהיא אף פעם לא קראה לזה כך.
לאט לאט – דברים התחילו להתבהר.

התהליך לא היה פשוט.
שיינדי יצאה למסע של חקר תחום מקצועי,
והעזה להתקשר לנשות מקצוע שמעולם לא פגשה, כדי להבין איך נראה יום בחיי ולקבל החלטה מושכלת בבחירתה התעסוקתית.

"מי היה מאמין שאני מרימה טלפון למישהי שאין לה מושג מי אני?"
היא חזרה ואמרה שוב ושוב, מופתעת מעצמה.

היו הרבה תקוות, ואיתן גם לא מעט אכזבות.
היא הוצפה כששיתפה את הסביבה – חלק עודדו,
אבל כל הערה שלילית נחרתה לה בלב.
הרגלים של שנים לא נעלמים ביום.
אבל לאט לאט – משהו בה השתנה.

כבר החל להתבהר לו כיוון משמח, של הישארות במרחב המוכר והאהוב של הגיל הרך, בשילוב כלי אבחון מקצועיים שיקדמו אותם.

ולפתע – תפנית.
מנהלת אשכול הגנים הציעה לה לנהל גן לתקופה של שלושה חודשים, כממלאת מקום.
זה בלבל אותה מאד.  מצד אחד – הכרה, קידום, שכר.
מצד שני – היא כבר החליטה להתקדם לכיוון של ייעוץ לגיל הרך.
ניהול גן? לשלושה חודשים? ואז מה? לחזור להיות סייעת?

היא כבר ידעה שהשחיקה שלה לא נובעת מהעבודה – אלא מהמקום.
מהעובדה שהיא מקבלת הוראות ומבצעת.
וזה בניגוד גמור למה שהיא באמת.
היא צריכה אוטונומיה, השפעה, יצירה.
אז עכשיו, לעלות ולרדת בחזרה?
היא ממש הרגישה איך פורצת ממנה הקריאה החד משמעית יחד עם ההבנה הבהירה – "לא! פשוט לא."

חזרנו לאופציה שהתחלנו לבנות יחד –
גנון פרטי בביתה, עם סייעת קבועה.
התאים לה כמו כפפה ליד:
שכר טוב, חופש פעולה מלא, קשר עם הילדים, עבודת צוות,
וכסף שיאפשר לצאת כבר השנה להכשרה מקצועית.
היא התבשלה עם ההחלטה. בעלה, שבהתחלה הסתייג, נתן את ברכתו.

דווקא הלחץ מהמפקחת, שרצתה תשובה, גרם לה להרים טלפון אחד –
להגיד למישהי אחת שהיא פותחת גן.
זה הספיק: תוך 5 שעות (!) רישום מלא של 20 ילדים.
באותו ערב – גם סייעת מעולה, בסיעתא דשמיא גלויה.
היה ברור – משהו נפתח.

היום שיינדי קמה בבוקר למשהו אחר לגמרי.
היא יוצרת, יוזמת, בונה את היום שלה כמו שחלמה.
והכי חשוב – מסופקת.
לא בגלל תעודה או טייטל, אלא כי היא במקום שמדויק לה באמת.

משהו לקחת הביתה 💛

לפעמים שינוי אמיתי מתחיל רק כשאנחנו שואלות:  

האם אני עושה משהו משמעותי בעיני? האם אני מתפרנסת בכבוד? יש לי קשר טוב עם צוות בעבודה?

ככל והתשובות שענית לעצמך לא מספקות אותך,

זו הזדמנות לעצור ולהתחיל בס"ד להתקדם לכיוון שיפור תעסוקתי.

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]