תנשמי.
עמוק. לאט.
קחי לך עוד נשימה. עמוקה וטובה.
מתי בפעם האחרונה פינית לעצמך זמן פשוט לנשום?
אנחנו לא שמות לב אולי, אבל הנשימה היא הדבר הכי בסיסי בחיים שלנו שאנחנו נותנות לו הכי פחות תשומת לב, ולנשימה שלנו יש שלל תפקידים מלבד זה שהיא מחזיקה את נשמתנו באפינו.
נשימה היא האינטראקציה הכי בסיסית שלנו עם העולם – אנחנו לוקחות אוויר מהעולם ומחזירות אותו בחזרה נטול חמצן. והאינטראקציה הזאת קורית כל כמה שניות. מלבד זאת – העובדה שאני לוקחת אוויר מהעולם מעידה על כך שאני קיימת. שאני חיה על הכדור הזה ומשתמשת בו.
בכיוון אחר, נהוג לומר לנשים עסוקות ורבות פעלים כמונו 'תנשמי! לאן את רצה?!' ומתכוונים להגיד בתרגום חופשי – 'תפני זמן לעצמך ותעשי לעצמך מקום קטן שהוא בשבילך בעולם'.
הנשימה שלנו קשורה במגוון נושאים ובעצם היא ממש מראה למצב הרגשי והנפשי שלנו. והצליל שהיא מפיקה, גם בלי מילים, משקף את מצבי הרוח שלנו.
לפעמים, בלי שנרגיש, אנחנו מגבילים את הנשימה שלנו. וזה יכול לנבוע מכל מיני סיבות:
מנגנון הגנה רגשי
נשימה שטחית או מוגבלת משמשת לעיתים קרובות כמנגנון הגנה מפני חוויות קשות, טראומטיות או אגרסיביות. זו דרך להתנתק מרגשות מכאיבים או להיות "בלתי נראה". לדוגמה, מי שחווה אלימות בילדותו עלול לנשום באופן כל כך מצומצם, כמעט בלי תנועה בבטן, כדי למנוע מ"האוויר" לעורר סערות או קשיים רגשיים.
פחד וחוסר ביטחון
אנשים שלא נושמים במלוא הנפח, אלה מרגישים "נבוכים לקחת את מה שיש לעולם להציע", לעיתים חוששים להתקדם ולהשפיע. הם עלולים לדאוג שאם ייקחו לעצמם, זה יבוא על חשבון אחרים, כאילו אין מספיק "אוויר" או אהבה לכולם. שאיפה חזקה, למשל, יכולה להעיד על חוסר ביטחון וחוסר אמון בסביבה, כמו אדם "רעב" שחושש שיילקח ממנו.
חרדה ומתח
אם אתם מוצאים את עצמכם נושמים מהר, אתם לא לבד. נשימה מהירה היא סימן אופייני לנטייה ללחץ ולחרדה, ויוצרת מעגל שמחריף אותן. היא משאירה את שרירי הגוף, כולל מיתרי הקול, במתח גבוה. חרדה מתבטאת לא פעם בקוצר נשימה ובקצב לא סדיר.
כעס ותסכול
יש אנשים שנושפים חזק, הרבה פעמים זה מעיד על כך שהם נושאים בתוכם הרבה כעס ויודעים לבטא כוח.
דיכאון ואדישות
מי שחווה דיכאון, לא רק מאבד את הרצון לדברים בסיסיים כמו לאכול, אלא גם את הרצון לנשום באופן מלא. דפוס הנשימה שלו יהיה שטוח, וזו דרך להתנתק מהרגשות המכאיבים.
הנשימה שלנו היא למעשה כמו תזמורת שלמה, עם כמה מרכיבים שמשפיעים על הקול ועל ההרגשה שלנו:
• ההתרחבות הפיזית: איך הגוף שלנו מתרחב ומתכווץ. האם אנחנו מרחיבים את החזה לצדדים, את הבטן למטה בעזרת הסרעפת, או את השרירים העליונים למעלה? רובנו התרגלנו לנשום באופן חלקי ביותר, בעוד היכולת לנוע על כל הרצף של התרחבות והצטמצמות מעידה על בריאות נפשית.
הייתה לי תלמידה לפיתוח קול – נערה מקסימה, בוגרת ורגישה מאוד – שכאשר עסקנו בנשימות נכונות ועמוקות בתחילת התהליך, גילינו שמורכב שם. לא תמיד הצלחנו לנשום נכון באופן מודע ומכוון וגם בהמשך השבוע נעשו נשימותיה של הנערה החמודה חנוקות, מהירות ולחוצות. זיהיתי שהעבודה על הנשימה לא עושה לה טוב ושהיא נוגעת במשהו עמוק יותר. עלו בי שאלות לגביה על חוויית בושה קיומית ורצון להיעלם מהעולם, או לכל הפחות לתפוס בו כמה שפחות נפח. לאחר שפתחנו את הנושא בעדינות רבה התברר שאכן, יש עניינים כאלה. ייעצתי לה לפנות לטיפול או לכל הפחות לתת את דעתה לעניין ואז פשוט דילגנו על שלב הנשימות והמשכנו ללמוד. כשהיא לא נתנה את דעתה לנשימות שלה, היא הצליחה לשכוח את משמעותן ולנשום ולשיר טוב יותר.
• לחץ הנשימה: העוצמה שבה אנחנו שואפים ונושפים. זה קשור לביטחון שלנו, לאמון שאנחנו רוחשים לסביבה, וגם ליכולת שלנו לבטא כעס או להישאר רגועים.
• תדירות הנשימה: כמה מהר אנחנו נושמים. זה קשור כאמור לחרדה ולמתח.
• נפח הנשימה: כמות האוויר שאנחנו לוקחים פנימה. זה משקף את יכולתנו לתפוס מקום בעולם ואת כמות ה"הזנה" והטיפול שאנחנו מרשים לעצמנו לקבל. נשימה עמוקה קשורה ליכולת לקבל את מה שיש לעולם להציע.
• צורת צינור הנשימה: המנח הפיזי של חלל הפה והלוע, שמשפיע על גובה הקול והתהודה שלו.
הבנת דפוסי הנשימה שלנו היא מפתח להבנה עמוקה יותר של המצב הרגשי שלנו. כבר מהיום הראשון לחיינו, תינוק חווה את תנועות הגוף של אמו ואת נשימתה, והקשר הראשוני הזה, באמצעות מערכת הנשימה, מעצב את היכולת שלו להרגיש נתמך, להתמלא ולהתרוקן.
היכולת שלנו "לצמוח ולהצטמצם" פיזית עם הנשימה היא אינדיקציה לבריאות הנפשית. לכן, כשמשנים את דפוסי הנשימה המגבילים שלנו, אנחנו יכולים לשפר באופן חיובי את ההרגשה שלנו ואת האופן שבו אנחנו נשמעים. זו הזדמנות לחיבור עמוק יותר לעצמנו, שיכולה לעזור לנו לווסת רגשות ואף להקל על מצבים כמו דיכאון, שכן הנשימה, בבסיסה, אינה רק פעולה פיזית אלא ביטוי חי ומתמשך לנוכחותנו ולקיומנו בעולם, המאפשר לנו לצמוח, להתמלא, ולחיות חיים מלאים ובריאים יותר.
——————————————————-
פוגש אותך : )
התרגיל הזה יעזור לך להרגיש יותר שקט פנימי וחיבור – בדרך קלילה ונעימה.
שבי או עמדי בנוחות, והניחי בעדינות יד אחת על הלב ויד שנייה, בחיבור פנימי, על הבטן.
כעת, בלי מאמץ מיוחד, פשוט שימי לב לתנועת נשימתך. לאחר רגע קצר, נסִי לנשום לאט ועמוק יותר, כך שהבטן שלך תעלה ותרד עם כל שאיפה. דמייני שאת מכניסה פנימה את כל הטוב והשפע הרוחני שיש לעולם להציע, ממש כמו שאת מזמנת ברכה פנימה. וביציאת האוויר (כשהבטן נכנסת), דמייני שאת משחררת החוצה כל מתח, עומס או דאגה מעיקים.
המיקוד העדין הזה בנשימה עמוקה אל הבטן לא רק מחבר אותך לעצמך ולנוכחותך בעולם, אלא גם יכול להביא תחושה של רוגע עמוק, איזון והשקטת הנפש. זהו כלי נפלא לחיבור פנימי ולרוגע, שיסייע לך למצוא שלווה ולהתמלא בכוחות מחודשים.
אז שתהיה לנו נשימה טובה : )
הודיה אלבאז היא מטפלת בפסיכודרמה, בקול ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: [email protected] | טלפון: 052-7609808
נשתמע!



הודיה היקרה, הטור שלך בא לי בדיוק ברגע הנכון!
יש לי שאלה בנוגע לנשימה שלי שלא ממש ידעתי את מי לשאול.
אני חושבת שזה התחיל מאז שהתארסתי. המדריכה שלי המליצה לי על כמה תרגילי נשימה עמוקה כדי לשחרר את הלחץ,
ופתאום אחרי כמה ימים הרגשתי שאני לא מצליחה להכניס את האוויר עד הסוף.
זה הציק לי מאוד, הייתי נלחמת כדי למלא את הריאות.
זה ליווה אותי במשך כל תקופת האירוסין, ואחרי החתונה שכחתי מזה ב"ה.
מאז עברה שנה, ופתאום בחודשים האחרונים זה חזר. (אולי זה קשור שנכנסתי להריון ב"ה)
זה מציק לי ומשגע אותי. יכול לביות שזה קשור ללחץ, כי כשאני קמה בבוקר זה לא קיים.
אבל בעבודה ובבית ובמשך כל היום מדי פעם אני צריכה להילחם או לפהק כדי למלא את עצמי באוויר עד הסוף.
אולי יש לך עצה בשבילי?
מוכר מאד… זה קרה לי במשך תקופה ארוכה, אצלי זה התחיל אחרי לידה שהייתה מאד מורכבת.
יש לזה שם קוראים לזה "היפר ונטילציה" זה כששואפים מדי הרבה אוויר ונושפים מדי קצת.
יש לזה אולי קצת בסיס פיזי (וזה לא מסוכן בכלל!) אבל לדעתי, ממה שחקרתי והבנתי זה הרבה על בסיס נפשי.
כלומר – נכנס לחץ שאין מספיק אוויר, נושפים מדי הרבה, ואז נכנס מדי הרבה חמצן, וזה עוד יותר מלחיץ, בקיצור, גלגל –
שוב, זה לא מסוכן בכלל!
אבל זה בהחלט לא נעים מניסיון.
ממליצה על שני דברים – קודם כל להירגע ולנסות כמה שיותר להתעלם. לא "להילחם בזה" פשוט לקבל את זה שזה המצב שלי כרגע, ואין מה לעשות, ולעבור הלאה, זה פשוט עובר…
בלי קשר – ההריון אולי מעורר טריגרים מלחיצים (ואיך לא? 🙂)
כדאי לטפל אם יש משהו ספציפי שמרגיש לא רגוע.
אישית הלכתי גם למישהי שמטפלת בגישת "בוטייקו" לנשימה נכונה, מקבלת ברעננה… אבל לי זה הועיל. תחפשי בגוגל.
היא מסבירה כמה שחשוב בעיקר לנשוף, עיקר הבעיה בימינו זה שאנחנו לא נושפים מספיק! ואגב, להרבה אנשים – כמונו למשל – האמירה "תנשמי עמוק" פועלת ממש רע! היא רק מזרימה מדי הרבה חמצן ושוב, יוצרת את הגלגל שכתבתי עליו כאן.
ואכן, היום רוב ההנחיות זה בעיקר לנשוף באריכות – ממש באריכות, ועדיף בפה סגור תוך כדי אמירת האות "מם".
יש גם ספר מעניין שעזר לי בשם "נשימה" של ג'יימס נסטור. יש בו הרבה מלל אבל חלקו עזר לי מאד.
אם תרצי עוד פרטים הם במערכת ; )
בהצלחה רבה והרבה שלווה!
וואו… תודה רבה!!!
הרגעת אותי ועשית לי טוב…
אנסה ליישם את העצות בעז"ה.
תודה על האכפתיות, ריגשת אותי.
תבורכי!
מרים יקרה
את מתארת פה משהו שתלוי בהרבה פרטים
כדי לענות לך תשובה נכונה ומדויקת עד כמה שאפשר יש לי שאלות שמקומן באופן פרטי
תוכלי לכתוב לי בפרטי ונשוחח.
לגבי מה שכתבה המגיבה על הבעייתיות בהלגיד 'לנשום עמוק'- כשאני מלמדת נשימות אני באמת לא משתמשת במונח 'לנשום עמוק'- אלא במונח 'לנשום נמוך' וזה משנה את מערך החשיבה והנשימה
תרגישי טוב:)