הילד מתווכח על כל דבר? כך תנהלו איתו משא ומתן נכון

היום נדבר על כלים חשובים במשא ומתן עם ילדים…

סליחה? מה פתאום מו"מ? הוא צריך לשמוע בקולי, לא? ואיפה כיבוד הורים?

אם גם את מתקוממת למקרא משפט הפתיחה, אני יכולה להבין אותך, המושגים שלנו כילדים עברו שינויים מרחיקי לכת בכל תחום כולל גובה העיניים של הילדים מול הוריהם, פעם ידענו על גיל המרי של "אוצה אבד! (רוצה לבד)", אח"כ שמענו קצת על המרמור ומצבי רוח של גיל ההתבגרות, וזהו. אבל היום התיחום הזה נגמר, וההתמודדות חוצה גילאים, מגדר ומגזר, תרצי או לא תרצי, לוויכוח או לשיח על סרבנות של ילד קוראים משא ומתן, ועדיף שתכני את זה בשם הזה, כי אז יש לנו כלים מקצועיים ובדוקים לעשות עם זה משהו! ולא, את הולכת לחדד קצוות, ולהיות יריבה של הנפש הכי יקרה לך… עזבי, עדיף לך להישאר בהגדרת מו"מ מאשר פשוט לריב ולכעוס.

הכלים של מו"מ הם אותם כלים בין אם מדובר בעסקאות כלכליות, חוזה העסקה, חוזה שלום, הפסקת אש או שחרור בני ערובה, בכל צומת שבו נפגשים אינטרסים שונים נוצר קונפליקט שעלול להתפתח לממדים הרסניים אם לא נלמד לעצור אותו בחוכמה. בחקר מדעי ההתנהגות נצפו אנשים מתנהגים באופן לא רציונאלי באופן עקבי כל כך, שהצריכה אותנו להבין, שבמשא ומתן אין ההיגיון הקר שולט ומנצח אלא הרגש הוא זה שמפעיל אותנו! ונכון שעל פי מודל אפר"ת המוכר הפרשנות, כלומר השכל יושב לפני הרגש, אבל אליו אנחנו לא מודעים, אותו צריכים לחפש ולהאיר מאי שם, ויש לתהליך הגילוי הזה תרשים זרימה פשוט וקל, שכמו כל הרגל חדש צריך להתאמן עליו:

משא ומתן מקצועי וחדשני מציב אותך בפוזיציה של שואלת שאלות, מראיינת, ומנסה ללמוד הכל על העניין המדובר מכל צדדיו ופינותיו, את שוכחת מה את רוצה, עוזבת בצד את המטרות שלך, ושמה לרגעי השיח את כל כולך ורעיונך במה שהילד שלך רוצה, שואלת שאלות פתוחות, מקשיבה, שותקת, מקשיבה לשקט, ולבסוף חוזרת על מה שנאמר במילים שלך… הקושי היחידי הוא לזכור לשמור על שלווה ונעימת דיבור רגועה, בזמן שהטורים שלך קופצים לגבהים, אבל זה ענין של אימון, ככל שתחושי בנחיצות הכלי וביעילותו, כך תשכילי להשתמש בו יותר ויותר.

כשתתחילי להתאמן על זה תגלי כמה שזה פשוט וכמה שזה עובד, כל העבודה מתרכזת בלהבין אותו, את הילד, ולהסתקרן לגביו, והוא מתהפך לבד ויוזם בעצמו את שיתוף הפעולה שלו אתך, לא תאמיני עד שתנסי, הטיפ הראשון הוא שימוש במשפטי "זה נראה ש… /זה נשמע ש…"

נתחיל באירוע שגרתי מצד הילד כמו מריחת זמן תוך תלונות ומרמור על שיעורי הבית, במקום לומר "די לקטר, תסיים כבר עם הדבר הזה," את אומרת: "זה נשמע שאתה מרגיש שהמשימה הזו קשה לך מדי כרגע." ושקט, חכי לתגובה שלו, וחזרי על המילים האחרונות שלו. אם הוא ממשיך לספר ולהתלונן תמשיכי להקשיב ולחזור על המילים האחרונות של דבריו. כאשר משתרר שוב שקט מצאי משפטים כמו: "נראה ש"/
"נשמע ש" נוספים כגון: "נראה שאתה כן חושב שתצליח לעשות אותם רק שאתה לא מרוכז כרגע?" או: "נשמע שאתה דואג מהציון שתקבל אם לא תעשה אותם?", "נראה שאתה יכול ורק בגלל שהרב'ה הרגיז אותך, אין לך חשק." במשפטים האלה אנחנו מכניסים רגשות ומחשבות אפשריים, ושומרים על הניסוח הזה דווקא, כדי שלא להחליט במקומו. אף אחד לא רוצה שיחליטו עבורו מה הוא מרגיש וחושב, זה עלול להרגיז, ולכן אנחנו רק מציעים אפשרויות ומאפשרים לו לדייק את ההתרשמות שלנו, לאשר או לשלול.

הכלל זהה בכל "אירוע" או קונפליקט. מול כעס או התפרצות בחזור הביתה, תאמרי: "זה נראה כאילו משהו ממש הכעיס אותך היום בבית הספר, ועכשיו הכול יוצא החוצה." כשביתך מסרבת ללכת למקום מסוים: "נראה שיש משהו שמדאיג אותך לגבי ההליכה לשם." לאחר סערה של מריבה: "זה נראה שאתה מרגיש שההתנהגות שלו לא הייתה הוגנת כלפיך", "נשמע שאת חושבת שלא שמים לב לעזרה שלך בבית".

אלו היו דוגמאות של "נראה ש" / "נשמע ש" שמטרתם נטרול חששות והתנגדויות, יש משפטים מהסוג הזה שמטרתם בניית ערך והערכה: "נראה שהשקעת המון מאמץ בלימוד למבחן הזה." "נשמע שחשוב לך מאוד שהמורה תחשוב עלייך דברים טובים." "נראה שאת ממש יסודית, ומשקיעה זמן רב בתפקיד שלך."

ויש גם משפטים כאלה שמטרתם לזהות חוסר נוחות ולדבר עליו: "נראה שאתה מרגיש שמחייבים אותך לוותר." "נשמע שאתה חושב שלא הקשיבו לך עד הסוף." אם אנחנו עוזבים רגע את המטרה שלנו והיעד שלשמו פתחנו את המו"מ הזה, ושוכחים מה רצינו להשיג מהילד, אנחנו מצליחים להתכוונן למקום המדויק שבו עומד הילד שלנו כרגע, לשיים את הרגשות והמחשבות שלו, ובעיקר לתת לו את התחושה הברורה שאנחנו מקשיבים היטב ומבינים נכון. ובכך בעצם עברנו לצד שלו, וסיימנו את העימות כליל, כעת פתחנו את הדלת לשיתוף פעולה כיפי, ונא לזכור: זמן שתיקה שמאפשרת תגובה על כל משפט שלכם, וחזרה על מילים אחרונות או על הרעיון הכללי של הדברים. אם שמעתם מהילד את המילה "נכון" על משפטי השיקוף שלכם, זהו הרגע של פריצת הדרך, כשאדם מרגיש מובן הוא יותר מחובר ויותר מגויס.

כעת נשאר לכם רק  לשאול שאלות פתוחות שנקראות "שאלות המה ואיך". שאלות אלו ישאירו לילד את המרחב לחשוב על פתרונות שתופתעו לגלות כמה הם מסתנכרנים עם היעדים שלכם במשא ומתן הזה, שימו לב למנגינה בה נדרשות השאלות להישאל – רוגע, שלוה, נחת ואמון רב:

מה לדעתך אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את זה? מה הדבר שהכי קשה לך במשימה הזו? איך אפשר להסביר לו מה מפריע לך בלי לריב? אם ביקש משהו שלא ניתן לבצע כרגע: "איך נוכל לשלב את זה בלו"ז שלנו השבוע?"

גם אם משתררת שתיקה והיא ארוכה מדי, חכי בשקט, תני להם את הזמן שלהם לעבד את הרגש ולנסות לנסח את התשובה בעצמו.

ויש עוד טכניקה שאת ההיגיון שלה קצת קשה להסביר בשאריות הטור, תצטרכו לסמוך על מי שחקר את הפסיכולוגיה ההתנהגותית הזו והיא טוענת ש: אם במהלך השיחה אמרה לך ביתך "לא"! את צריכה לשמוח ולדעת שזה שלב בדרך לשיתוף פעולה, קבלי את ה"לא" הזה בשוויון נפש ובחיוך קטן בלב. למה? כי הדרך לשיתוף פעולה מרצון עוברת דרך נתינת מקום לרצון ולאגו, וכשאדם מקבל אפשרות לומר "לא" הוא מרגיש חזק ומסוגל, ואת התחושה הזו אנחנו רוצים לתת לו. נשמע מוזר נכון? אבל עובד! מעתה, לא רק שלא תיבהלי כשתשמעי את ה"לא" של ילדייך, זכרי שזהו עצם התהליך, ועברת חלק מהדרך.

דקה לפני שתתחילי לשאול את השאלות שלמדנו, קחי עצה טובה לשדרג את אמירת ה"לא": העצה של המומחים היא להוביל שאלות שהתשובה עליהן היא "לא", אבל המשמעות שלהן היא כן! כמו: "אז ויתרנו על המשחק של אחרי שיעורי הבית?" התשובה היא: לא, (כלומר: אני מכינה מהר ובאה). או: "האם זה זמן גרוע לדבר עכשיו על מה שהיה היום בבית הספר? אם הוא מעוניין לדבר הוא יגיד "לא", וכיון שאמר את המילה החשובה הזו, עלתה ובאה פתיחות חדשה עליה לא ידענו עד כה 😊 אבל כן ידענו וכבר כתבנו על זה בעבר, שכאשר נותנים למישהו להרגיש חזק ויכול מקדמים שת"פ, הנה אחת מהדרכים לעשות את זה. ולא, זה לא מקטין אותנו ההורים, אלא הופך, אותנו לגיבורים השולטים ביצרם.

ולמי שתתעורר שאלה כפרנית מסוג של :"ניסיתי ולא עבד," יש לי 2 תשובות מרגיעות:

1. יש לנו עוד מה ללמוד לדייק ולהתאמן… רק התחלנו.
2. עשית מודלינג מעולה לילדים, של איך מנסים לפתור קונפליקטים בשיח ולא בכוחנות, והתוצאה פחות קריטית כרגע. בשפה תורנית זה נקרא: "חלל עליו שבת אחת וישמור שבתות הרבה", בעברית זה נקרא "להפסיד בקרב ולנצח במלחמה".

להארות, הערות ושאלות –

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.

יעל סלע – [email protected]