טור 3 בסדרה – לגדל ילדים מרגישים: להסתכל על העצמי מבחוץ ועל האחר מבפנים

אנחנו מטפסות בשלבי ההתפתחות, אז אל תקראי לפני שקראת את הטורים הקודמים בסדרה.

בגילאי 5-7 מתפתחת משמעותית יכולתו של הילד להבין כי רגשותיו אינם מושפעים רק ממה שקרה אלא גם ממה שהוא חשב שקרה. הפרשנויות, הדמיונות וההשערות שמתקיימות רק בתוך הראש – הם מקור עשיר לרגשות סוערים. כשהילד לומד להתבונן פנימה ולהכיר – 'נעלבתי כי הדלת היתה סגורה וחשבתי שהם לא רוצים שאכנס' – הוא מצליח לזהות כיצד הפרשנות שלו הוסיפה ממד פוגע למציאות. דלת סגורה לבדה אינה פוגעת ברגשותינו (אם כי, היא בהחלט יכולה לפגוע בבהונות שלנו). דלת סגורה + פרשנות שזה מעשה מכוון + פרשנות שזה מעשה מכוון נגדי = עלבון. פוגע בהחלט.

היכולת של ילדים לחשוב על המחשבות שלהם (מטא-קוגניציה) מתפתחת בהדרגה עם הגיל ובאמצעות סביבה מטפחת. כאשר אנחנו מדברים עם ילדים על המחשבות שלהם, שואלים אותם אודותיהן ובודקים מה אותן מחשבות מעוררות מבחינה רגשית והתנהגותית – אנחנו עושים מקום של כבוד לקיומן ומאמנים את הילד כיצד להפנות את הקשב שלו אל עולמו הפנימי ולחקור את המתרחש בו.

כיצד אדע לשאול נכון?

השאלות שלנו מבטאות את התפיסות האישיות שלנו. כשאנחנו שואלים ילדים רק על ההתנהגות החיצונית –  אנחנו מעבירים מסר ששם נמצא המוקד. כשאנחנו שואלים על מחשבות, רגשות ותחושות – אנחנו מלמדים שהעולם הפנימי הוא זירת התרחשות חשובה ורבת משמעות.

אז, שאלו על המחשבות. נצלו הזדמנויות בהן ניכר כי ילדכן נפגע בלי שהתכוונתם לפגוע בכדי לשקף את הפער – 'מתי שאמרתי לך לא לגעת, מה חשבת? שאני לא סומכת עליך?'

'אויש, זה נראה שנעלבת כי צעקתי! פשוט נבהלתי כי זה היה מסוכן. חשבת שאני כועסת עליך?'

המטרה אינה להוכיח כי 'לא צריך להיעלב' אלא להראות כיצד המחשבות שלנו משפיעות עלינו.

מן הצד השני של המטבע, בגיל זה ישנה התקדמות משמעותית גם ביכולתו של הילד להבין את רגשותיו של האחר. כפי שהוא לומד להכיר את עצמו מבחוץ, כך הוא לומד להכיר את השני מבפנים – ולייחס סיבה פנימית להתנהגות חיצונית! ככל שהילד גדל בסביבה המיטיבה להסתכל על עולמו הפנימי, כך הוא מיטיב להסתכל אל עולמם הפנימי של אחרים, מסתקרן, חושב ואמפתי כלפי רגשות של אחרים.

ומה עוד ההורים יכולים לעשות? נסו לשחק במשחקי ניחושים. התבוננו בחלון יחד ונסו לשאול 'למה הילד הזה רץ?' 'למה הילדה הזו בוכה?' – אין תשובה נכונה. ההיפך! נסו להרחיב את המבט יחד, שאלו – 'איך אתה יודע שהיא קיבלה מכה? אה… אתה מנחש. יפה, ניחוש יפה. אולי היא בוכה כי קיבלה מכה. ומה עוד יכול להיות?'

ילדים מסוימים שיציעו רעיונות ספציפיים במיוחד, שמגיעים מעולמם האישי בלבד. עזרו להם לצאת מתוך עצמם ואמרו – 'ככה זה בחיים של נתן, נכון? כמו שקרה לך כך וכך? עכשיו בא  ננסה לבקר בראש של מישהו אחר, לא בראש של נתן. מה קורה בראש של הילד הזה עם החולצה הירוקה?' הציעו רעיונות מגוונים והשאירו טעם של סקרנות בפה. אל תחתרו למסקנות או לוודאות.

היכולת שלנו להישאר סקרנים, היא זו שמותירה אותנו מתעניינים 🙂

יכולת המטא-קוגניציה משפיעה על הויסות הרגשי כיוון שהיא מאפשרת גם להבחין במתרחש וגם לבחור מה לעשות איתו. ועל כך בפעם הבאה.

ועד אז – בידקו את השאלות שלכן!

אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית

לתגובות: [email protected]

להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות >