בואי נדבר על פרנסה (יש כאן מישהי שהנושא של הפרנסה לא מעסיק אותה?).
בעצם בואי נדבר על בעלי חיים. ריחמת פעם על הנץ, שאין לו כנפיים צבעוניות יפות כמו של הטווס? אני לא מרחמת עליו, מהסיבה הפשוטה. הגוף הבלתי בולט שלו, המקור העגלגל, והכנפיים הרחבות והקצרות, מסייעים לו למצוא את הטרף שלו בקלות. אם היו לו כנפיים צבעוניות כמו של הטווס, הוא היה נשאר רעב.
ידעת שיש עוף שנקרא שלך? השלך הוא דורס בגודל בינוני שמתמחה במשימת חייו – שליית דגים חיים מהמים. יש לו נוצות קצרות וקשיחות שסופגות את חבטת הגוף במים, באצבעות שלו יש יבלות מחוספסות שמאפשרות לו לאחוז בדג החלקלק. גם האצבעות ברגליים שלו שונות מרוב דורסי היום (שתי אצבעות מול שתיים אחרות ולא שלש מול אחת, דורסי הלילה זה אחרת, אבל זה לא שיעור ביולוגיה) וכך הוא יכול לאחוז טוב יותר בדג. הוא בנוי בצורה הכי מדויקת בשבילו כדי לאפשר לו לאכול.
מה דעתך על עז? אולי היא תרצה שיני אריה חזקות ומפחידות? לא. היא אוכלת עשב, והיא זקוקה בדיוק למבנה שיניים המדויק לה (שיניים תחתונות בלבד), כדי שתוכל לרסק את העשב היטב מצד אחד, וכדי שהאדם יוכל להאכיל אותה בלי לחשוש.
יש עוד מלא דוגמאות, אבל סיור בגן חיות נשאיר לכתבה אחרת 🙂
הבנת את הרעיון. בעלי חיים בנויים בדיוק בצורה המתאימה להם כדי להשיג את האוכל שלו הם זקוקים.
ומה איתך? ומה איתי? ומה עם השכנה? אנחנו לא בנויות בדיוק בדרך שנכונה לנו להשיג את הפרנסה שלנו?
מסביר רבינו בחיי רעיון נפלא.
נכון האופי של כל אחת שונה מהשנייה? זה לא במקרה. השם סידר לך את האופי המדויק לך כדי שתגיעי להתפרנס בדיוק ממה שמתאים לך. כשאת בוחרת מקצוע או מחליפה עבודה, תחפשי בדיוק מה הדבר שמתאים לכישורים שלך ולנטיות הנפש שלך (שיווק קטן ליועצות תעסוקה 😀), ולמה?
כי יש הרבה דרכים להתפרנס. אני אניח כאן קודם את הדוגמאות שמובאות ברבינו בחיי:
יש דברים שמצריכים טרחה קטנה. כמו מסחר בחנות, חייטות, ריקמה, כתיבה, תיווך. יש כאלו שדורשים יגיעה וטירחה. למשל? עיבוד עורות, חציבת ברזל, טעינת משאות כבדות, עבודת אדמה. יש אדם שהגוף שלו חזק, אבל השכל שלו חלש. מתאימים לו אמצעי פרנסה שדורשים הפעלת כח. אבל מי שהגוף חלש והשכל חזק – אין טעם שיאמץ את עצמו. שיבחר לעצמו משהו כזה שהוא קל לגוף שלו, ומאמץ את המח.
גם היום. יש אדם שיושב שעות באבטחה. לאיש אחד זה טוב, והשני היה משתגע משעמום. יש אישה שיושבת שעות מול מחשב ומפצחת קודים, בשבילה זה אתגר נפלא ובשביל החברה שלה זה נורא כי היא חייבת אנשים. לאחת טוב להיות מטפלת בתינוקות ובכל תינוק היא רואה נשמה טהורה שראויה לאהבה והיא עושה עבודת קודש, ולחברה שלה – אוי ואבוי אם תעבוד בזה, מגעיל אותה ילדים של אחרים ויש להם נזלת והם נדבקים ומעצבנים. אני מכירה את זה באופן אישי – אני דולה ואני חוזרת מכל לידה באורות. חברה טובה אמרה לי פעם – "אם אני אלך ללוות לידה אני אצטרך אחר כך טיפול רגשי ארוך כדי להתאושש".
כשאת בוחרת מקצוע תבדקי לאן התשוקה שלך הולכת. מה את אוהבת. מה נעים לך לעשות. אם יש לך תשוקה למשהו מסויים – לכי עליו. שם השם נתן לך מקום.
אם מצאת את המקצוע שמתאים לך, שיש לך תשוקה אליו, שמתאים לך מבחינת הכוחות, שאת מסוגלת לסבול גם את החלקים הפחות נחמדים שלו, לכי עליו. תעסקי בו. ואז, גם אם את לא מצליחה בו כל כך, אל תעיפי אותו. אלא כאן מגיע מקום לביטחון שהשם ידאג לך לפרנסה.
את מצידך מתאמצת למצוא את הפרנסה במקצוע שבחרת ושהוא טוב ומתאים לך. את עושה הכל כדי להצליח במקצוע הזה. אבל את לא אומרת "חבל שבחרתי בזה, זה מקצוע דפוק וחסר פרנסה". אם חסרה לך פרנסה את מבינה שזה משמים, ואת בוטחת בהשם שיתן לך מה שאת צריכה תמיד. אל תחשבי שהפרנסה תגיע לך דווקא באמצעות מקצוע מסוים. כי כל הדרכים שוות אצל בורא עולם, ואין לו שום בעיה לפרנס אותך באיזה אמצעי שירצה, באיזה זמן שירצה ובאיזה אופן שירצה.
ואז, כשהגוף שלך והמחשבות שלך עסוקות בפרנסה. תזכרי ותחזיקי אצלך שלא המקצוע מפרנס אלא השם מפרנס, ותכווני לשם מצווה. כי השם הוא זה שצווה על האדם להתאמץ בשביל הצרכים שלו. כשאת עוסקת בפרנסה מתוך הבנה שאת עוסקת במצוות הבורא את גם מקבלת שכר טוב על מאמציך. התעסקות בפרנסה מתוך השקפה נכונה – לא רק שהיא לא עומדת בסתירה לביטחון בהשם, אלא היא נחשבת למצווה, והשם משלם עליה שכר.
בין אם הצלחת להביא פרנסה הביתה, ובין אם לא הצלחת, את השכר על המאמצים את מקבלת מבורא עולם.
ותזכרי תמיד, השם יכול להושיע אותך תמיד, ולתת לך פרנסה בשפע. לא משנה אם את עובדת בהייטק או בטלמרקטינג. הכל שווה לפניו. כמו שאמר הנביא זכריה: (ד' ו') "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".
מדהים!
תודה!
תודה רבה!!! מחכים!
נפלא איך שאת מורידה את דברי רבינו בחיי לחיי המעשה בצורה כל כך אמיתית ומחברת. תודה רבה.