"העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן. כך אמור להסתיים סיפורם של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים"

המאמר הבא פורסם על ידי אליסטר הית', עורך ועיתונאי ב‑The Daily Telegraph (דיילי טלגרף), אפילו גוי אנגלי מבין שהקיום של עם ישראל לא הגיוני. לא מציאותי.

—

יש משהו בישראל שגורם לאנשים לחוש לא בנוח, וזה לא מה שהם אומרים שהוא.

הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות. אבל אם תגרדו מתחת לזעם, תגלו משהו עמוק יותר. אי נוחות לא ממה שישראל עושה, אלא ממה שישראל היא. אומה כל כך קטנה לא צריכה להיות כל כך חזקה. נקודה. לישראל אין נפט. אין משאבי טבע מיוחדים. אוכלוסייה בקושי בגודל של עיר אמריקאית בינונית. הם מוקפים באויבים. שנואים באו"ם. מטרות טרור. מגונים על ידי ידוענים. מוחרמים, מושמצים ומותקפים.

ועדיין, הם משגשגים כאילו אין מחר. בצבא. ברפואה. בביטחון. בטכנולוגיה. בחקלאות. במודיעין. במוסר. ברצון טהור ובלתי שביר. הם הופכים מדבר לאדמה חקלאית. הם מייצרים מים מהאוויר. הם מיירטים רקטות באוויר.
הם מחלצים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים הגרועים ביותר בעולם. הם שורדים מלחמות שהיו אמורות למחוק אותם, ולנצח.

העולם צופה בזה ולא מצליח להבין את זה. אז הם עושים מה שאנשים עושים כשהם עדים לכוח שהם לא יכולים להבין. הם מניחים שזו בטח רמאות. זה בטח סיוע אמריקאי. זה בטח שתדלנות זרה. זה בטח דיכוי. זה בטח גניבה. זה בטח איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח מסוג זה. זו בטח סחיטה. כי חס וחלילה זה משהו אחר. חס וחלילה שזה אמיתי. חס וחלילה שזה נרכש. או גרוע מכך, נגזר עליו.

העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן. כך אמור להסתיים סיפורם של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים. אבל היהודים לא נעלמו. הם באמת חזרו הביתה, בנו מחדש את אדמתם, החיו את שפתם והחזירו את מתיהם לחיים – בזיכרון, בזהות ובכוח.

זה לא נורמלי. זה לא פוליטי. זה תנ"כי. אין קוד רמאות שמסביר איך קבוצת אנשים חוזרת למולדתם אחרי 2,000 שנה. אין דרך רציונלית מתאי גזים להשפעה עולמית.
ואין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה, ועדיין להופיע לעבודה ביום שני בתל אביב. ישראל לא הגיונית. אלא אם כן אתה מאמין במשהו מעבר למתמטיקה.

זה מה שמשגע את העולם. כי אם ישראל אמיתית, אם האומה הבלתי סבירה, העתיקה והשנואה הזו איכשהו עדיין נבחרת, מוגנת ומשגשגת, אז אולי אלוקים הוא לא מיתוס אחרי הכל. אולי הוא עדיין בסיפור. אולי ההיסטוריה אינה אקראית. אולי הרוע לא מקבל את המילה האחרונה. אולי היהודים הם לא רק עם… אלא עדות. זה מה שהם לא יכולים לסבול.

כי ברגע שאתה מודה שהישרדותה של ישראל אינה רק מרשימה, אלא אלוקית, הכל משתנה. המצפן המוסרי שלך צריך להתאפס. ההנחות שלך לגבי היסטוריה, כוח וצדק קורסות. אתה מבין שאתה לא צופה בסוף של אימפריה. אתה עד לתחילתו של משהו נצחי.

אז הם מכחישים זאת. הם מכפישים זאת. וזועמים נגדו. כי קל יותר לקרוא לנס "רמאות" מאשר להתמודד עם האפשרות שאלוקים מקיים את הבטחותיו. והוא שומר עליהן דוממות.