התגובה של אחת על בואו נכיר מחדש: או מי אני באמת…
אאוצ'
לכתוב כ"כ אמיתי בלי לחתן ילדים באמת????
כשרון על…
"בישלת" לנו יופי של סיפור, עקבתי כמו הרבה בשקיקה, דמעתי הרגשתי אותך עמוק, וכמובן קבילתי תובנות בפרט בנושא השידוכים גם בלי קשר לאוטיזם וההתמודדות מסביב…
את אלופה!!!
תמשיכי בס"ד להצליח בכל התחומים שאת עוסקת
התגובה של מזמור לתודה על "היא ילדה. בת 14 בסך הכל…"
יש לי כמה דברים לומר ממבטי האישי, כאחת שלא התקבלה לסמינר.
(היום אני ב"ה אמא למשפחה ברוכה עם מקצוע רציני מאוד ועם ילדה שתכף עולה לסמינר)
א. עקרונית את צודקת, אבל זה תלוי במשפחה.
ישבתי חצי שנה בבית. כן.
ולא- קרה- לי – כלום-!!
למי קרה? להורים שלי.
הם היו מוטרפים מהמצב
אבל מולי- נתנו לי גיבוי, כח, תעסוקה וכל מה שהורה תומך יכול לתת.
ב. לא התקבלתי כי הייתי בכורה וממשפחה לא מוכרת.
הייתי ילדה טובה ירושלים, עם מידות טובות וכשרונות ברוכים.
ככה סיבב לנו ה'.
ג. אין לי מילה אחת טובה על מנהלי הסמינרים.
נכון יש מקרים של בנות עם סיבה אמיתית. אבל אני מכירה יותר מידי הרבה מקרים של סיבות אטומות וטיפשיות.
ד. לאיזה סמינר נשלח את הבנות?
תגידו לי אתן, מורות כבודות, ואנשים שלא התנסו בניסיון הזה!!
לאן?
מי שמבין בסמינרים של ירושלים יודע שאין לאן לשלוח ילדה טובה ושמורה. גם אם היא פחות טובה נניח בלימודים, מה תעשי? תשלחי אותה לחינוך בינוני??
מה שייך רמת לימודים לחינוך??
מי שחלשה בלימודים אין לה מקום במוסדות לימוד?
לאן הגענו?
ה. ההיצע בירושלים זועק לשמים.
או סמינר ענק שבולע את הבנות בכיתות ענק.
או סמינר קטן ובנוני.
וכשאני אומרת בנוני אני מדברת על רמה חינוכית. על איכות המשפחות והבנות.
אם מישהי יודעת על סמינר קטן או בינוני בגודלו עם חמה חינוכית מעולה- יותר מאשמח לקבל מידע כזה!
ו. לכותבת השיתוף- כ"כ אמיתי ונכון.
החברות של הילדה צריכות להמשיך להיות איתה בקשר.
לספר לה חוויות מהסמינר, להיפגש בשבת, להישאר איתה במעגל חברתי חם.
זה אכן הצלת נפשות.
בהצלחה לכולנו
ותזכרו, מי שמכתיב לאן ומי זה רק ריבונו של עולם.
אנחנו כאן במסלול מדוייק.
גם ההורים וגם הילדות.
התגובה של אמא אוהבת על אלרגיה ומודעות
הילד שלי אלרגי לאגוזים ומישהי בגינה נתנה לו עוגיה עם שוקולד אוגזי לוז
משם אפיפן ולמיון
פליייזזז אל תתנו לילד משהו לאכול בלי לשאול את אמא שלו קודם
ולזו שכתבה מעלי, נכון שהילד שלי אלרגי והוא באחריותי אבל אי אפשר לגדל ילד רק בבית
התגובה של אמא עם פינה כואבת בלב על שאלה קצת מוזרה, אבל התשובות שלכן יעזרו לי מאוד!
השאלה שלך מציפה בי את כל הכאב שחוויתי.
הלוואי שאמא שלי הייתה שמה לב למה שעבר עליי בסמינר ועוזרת לי.
הייתי ילדה חברותית מאד מאד, אבל בסמינר לא מצאתי את מקומי בכיתה. וזה היה סבל נוראי.
הייתי בודדה ממש, בכיתי המון, ולא הייתה לי אף נפש חיה לשתף אותה.
כן, גם אני בקושי יצאתי עם חברות, והפלאפון שלי לא צלצל כמעט אף פעם. אבל אף אחד לא שם לב, או שכן שם לב ולא ידע איך לעזור.. לא יודעת.
עברתי ככה שש שנות סמינר!
לשתף את אמא שלי פשוט לא בא בחשבון מבחינתי, אפילו לא ידעתי להסביר לעצמי למה.
מהניסיון הכואב שלי, העצה שלי היא :
- בדיוק כמו שכתבה "אימוש" – לאפשר לה חיי חברה מחוץ לסמינר – חוגים, התנדבויות וכדומה. יכולה לאמר לך שזה היה החלום שלי באותה תקופה אבל לא היה לי את האומץ והיוזמה הדרושים, אם רק זה היה מגיע מצד ההורים שלי זה היה יכול להציל אותי. נכון, זה לא פותר לגמרי את הבעיה, כי עדיין אם יש התמודדות בסמינר – היא לא נעלמת, ופוגשים אותה יום יום. אבל אם יש אפיק חברה אחר אז החברה בסמינר היא כבר לא כל העולם, וממילא ההתמודדות קלה יותר.
- אם קשה לה לשתף אותך – תנסי לחשוב על דמות אחרת שנראה לך אותה היא כן תרצה לשתף, ותנסי לגרום לדמות ההיא לשוחח איתה. אם אין דמות כזו אולי אפילו תשאלי אותה אם היא רוצה ללכת לדבר עם מישהי חכמה, או תתני לה מספר טלפון של יועצת שהיא יכולה להתקשר אליה אם רוצה.כמובן רק אם לא נראה לך שזה יפגע בה או משהו. אני אישית הייתי שמחה מאד אם היו נותנים לי לדבר עם יועצת. (היועצת של הסמינר אצלי לא הייתה אופציה, זה היה הדבר הכי מושפל בסמינר – לדבר עם היועצת)
כואבת מאד איתך ועם ביתך,
אבל שמחה בשבילה שאמא שלה שמה לב, וגם מנסה לעזור.
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!
התגובה של חני על אלרגיה ומודעות
רק מציינת שיש לי אחיין אלרגי לאגוזי לוז
ההורים שלו היו שומרים עליו מאוד! ועדיין היה להם בבית שוקולדים ומוצרים שרק הם היו משתמשים
יום אחד זה הגיע לילד בטעות גמורה והילד כמעט נפטר! הם ראו אותו במצב מזעזע ולראשונה נאלצו להשתמש בזריקה (עברו כבר כמה שנים והילד מטופל עם פסיכיאטר ועוד כל מיני טיפולים בעקבות הטראומה שיש לו מהמקרה הזה!)
ומאז אמא שלו הרבה יותר חרדתית! ואין לה כלום בבית עם אגוזי לוז או עלול להכיל..
למה היא יותר מקפידה? כי היא ראתה מה זה יכול לעשות לילד שלה..
שלא תדעו כמה אנרגיה אמא צריכה כדי להקפיד ב100%! זה עבודה של 24/7! אז עד שלא רואים מצב קשה של הילד לפעמים קצת רוצים אוויר ומקפידים אבל עם סטיות קלות..
התגובה של מהצד השני על "זה מדהים לראות את הקווים שאני שרטטתי מתנשאים לגובה של 5 ו-15 מטר…" יעל, אדריכלית
וואו, התייחסת להכל בצורה מדהימה!
כמנהלת מחלקת רישוי ברשות מקומית, נגעת לי בלב,
למדתי להבין מה עובר על ההנדסאית (בד"כ) כשאני דורשת ממנה אפי' רק להנמיך קיר,
כמובן אני לא יכולה לשנות את הדרישה, אבל לפחות אדע איך לדרוש, להבין שיש מישהו מאחורי הקווים.
