שאלה קצת מוזרה, אבל התשובות שלכן יעזרו לי מאוד!

אני דווקא חושבת שממש חכם לשאול כך, ככה התשובה יכולה להיות יותר אוטנטית ולא מוטת.
בכל אופן אין לי התנסות אישית , אבל ממה שאני רואה מסביב הדבר הכי חשוב הוא החברה, כל הזמן בטלפון הרבה פעמים סתם שיחות חסרות תועלת או ממש טיפשות אבל בעיקר להיות בטלפון ולראות כמה זמן ערכה השיחה, הדעות מושפעות מהחברה, הרבה יציאות.
נראה לי בשלב הזה הקבוצה החברתית די מגובשת ופחות מטרידה.
ואגב, אולי הנורמות החברתיות משתנות לפי מקום לימודים או מגורים. אז ההכרות שלי היא בגבעת זאב והבנות לומדות בירושלים.
בהצלחה, ובעיקר אהבה וקבלה.

טוב, אז דבר ראשון תודה לכל העונות, עזרתן לי מאוד!
דבר שני, אני עונה למי שביקשה פרוט- לאחרונה אני מתחילה לחשוש שאולי לביתי יש בעיה חברתית. היא יוצאת עם חברות לעיתים רחוקות, הטלפון שלה כמעט לא מצלצל, היא לא ששה ללכת לסמינר ובכללי נראה שמשהו לא טוב קורה איתה. היא אף פעם לא הייתה הטיפוס שנמצא עם חברות כל היום, אבל בכיתות ט' וי' המצב היה יותר טוב…
כמובן ניסיתי לדבר איתה, להתעניין, אבל היא לא כ"כ בקטע של שיתוף. אני אובדת עצות! כואב לי לראות אותה נובלת ומדוכדכת וכל ניסיונות העזרה שלי עולים בתוהו!
יש לי עוד בנות שהיו בסמינר, אבל אצלן הפן החברתי היה הרבה יותר דומיננטי…
אם הבת שלי הייתה כמו מה שרונית מתארת הכל היה טוב ויפה, אבל הבת שלי ממש מצוברחת מהמצב…
מחכה לתגובותיכן….

בתור מישהי שעד לא מזמן הייתה בסמינר, אני רוצה להגיד לך שנס שלבת שלך יש אמא שככה דואגת לה וחושבת עליה….
אני עברתי משהו די דומה למה שאת כותבת, לא מצאתי את מקומי בכיתה(בשום כיתה בסמינר), הייתי מצוברחת מזה נוראות, בכיתי המוןןןן וזה לא הדליק לאף אחד בבית שלי נורה אדומה, זה בכלל לא תפס את תשומת הלב שלהם.
אז נס שלבת שלך יש אמא שערנית ואכפת לה.
מאחלת לך המון הצלחה!!!!!!!

לא קראתי את כל התגובות,
מניסיון – הדבר שהכי מרגיז בגיל כזה, שאמא מדברת מאחורי הגב עם המורה…
זוכרת שגיליתי שאמא שלי עשתה את זה- ולמרות שויתרו לי על עונש מסויים,
זה הכעיס אותי והרתיח אותי מאוד מאוד.
היא כבר לא ילדה בכיתה ג׳, תיאורטית יכולה אוטוטו להתחתן בעצמה.
יש שלב שאמא צריכה להבין שהמקום הנכון שלה כרגע הוא מהצד, ולא לפעול שום דבר בלי רצון הבחורה.

אז מה לעשות? להתעלם?
זה ממש לא!
אמא צריכה לתת את המקום הכי מוגן ושמח וטוב לבת שלה לפחות בבית,
לפנק אותה, לשחרר ולתת מרחב, להתייעץ איתה על דברים של מבוגרים, לשתף בכנות בדילמות אישיות, לעודד אותה ליצור חיים משמעותיים גם מחוץ למסגרת הסמינר – קורסים, פיתוח תחביבים בצורה מקצועית, למצוא לה פרוייקטים מעניינים שירימו אותה ויתנו לה תחושת סיפוק ומימוש ועוד.

במקרה שהבת נפתחת ומספרת קצת, או לפחות לא טורחת להסתיר בצורה משמעותית מדי את המצב שלה, לשאול ברגישות המירבית ובזהירות רבה, אם היא רוצה ללכת לדבר על זה עם יועצת או מטפלת.