הילדה שלי נבהלת הרבה פעמים

ויסות רגשי וחושי קשורים זה בזה – לא מחייב שזה המקרה. חשוב לדעת אם קיים בנוסף קושי בשווי משקל, תנועה, ומערכות חוש אחרות, תוויות בגדים, מגבות, מרקמים, ריחות טעמים וכו'
אם לא, הקושי במוקד אחר כנראה.
יכול להיות שזה קושי ויסות קשבי – רמת העוררות שלה יורדת / עולה בצורה חדה
יכול להיות שכדאי לטפל בפן הנפשי… אם קיים קושי בתפקוד היומיומי: בחברה, בלימודים…

יכול להיות שמדובר ברגיושת שמיעתית שהמענה לה יכול להיות איזון שמיעתי במכון נוירומוטוריקה.
מצרפת קטע שנשלח אלי במייל מקבוצת נוירומוטוריקה. בהצלחה!!!!!
גישות לרעש היא לא גחמה – זו קריאה לעזרה
כשכל רעש קטן מרגיש כמו סכנה – זו לא סתם רגישות, זה סימן מהגוף
המלחמה אולי נגמרה – אבל הצלילים שלה עדיין מהדהדים אצל רבים מאיתנו.
גם אצלנו, המבוגרים, הגוף נשאר דרוך. כל סירנה, אופנוע או רעש פתאומי מקפיץ אותנו.
אבל עכשיו – נסו רגע לחשוב על ילד עם רגישות חושית, ובעיקר רגישות שמיעתית.
אצל ילדים כאלה, כל צליל עלול להרגיש כמו אזעקה. כל רעש – כמו סכנה.
וכשהגוף נשאר במצב "היכון" תמידי – קשה מאוד להירגע, לתפקד, ללמוד, או לישון.
רגישות שמיעתית היא לא תופעה מבודדת
היא חלק ממכלול רחב של קשיי ויסות חושי, שמקשים על עיבוד יעיל של מידע מהסביבה – לא רק בצלילים, אלא גם במגע, אור, תנועה וטעמים.
המערכת החושית אמורה "לסנן" את הקלט ולהגיב אליו בצורה מדויקת. אבל כשהסינון לא עובד – כל גירוי נחווה בעוצמה גבוהה מדי.
ילדים שמתמודדים עם זה עלולים להיראות כמי ש"נבהלים מכל דבר", מתקשים להתרכז, חווים התפרצויות רגשיות או נסגרים חברתית.
לא כי הם "בעייתיים" – אלא כי המוח שלהם מוצף מכל כיוון.
המקרה של דניאל (שם בדוי), בן 10, הוא דוגמה מרגשת
הוא הגיע למרכז נוירומוטוריקה כחודשיים לאחר 7.10, עם התקפי זעם, הדרדרות בלימודים וקשיים בשינה.
ההורים סיפרו על קשיי קשב ארוכי טווח, שטופלו תרופתית – אך ללא שיפור.
בבדיקה נמצאה רגישות שמיעתית חריפה.
אחרי טיפול מותאם של איזון שמיעתי והדרכת הורים – חל שיפור דרמטי: דניאל הצליח לעבור את המלחמה הבאה בצורה רגועה, יציבה, בלי הפחדים, בלי הקפיצות מכל רעש.
רם גלבוע, פסיכותרפיסט ומומחה לאיזון שמיעתי שמלווה מקרים כאלו כבר שנים, אומר: "ילד שנבהל מרעש – לא עושה דרמה. הוא מאותת לנו שהמערכת החושית שלו מתקשה. לפני שמאבחנים – תקשיבו."
️ כהורים – אנחנו רוצים להבין, לא רק להגיב
וההבנה הזו חשובה במיוחד עכשיו. כי אם גם אצלנו הגוף עדיין מתוח – מה עובר על ילד שרגישותו הטבעית גבוהה פי כמה?
לא מדובר בבעיה התנהגותית, אלא בקושי מוחשי שדורש התייחסות, הכלה וטיפול מותאם.
טיפול נכון יכול לשנות חיים. והוא מתחיל בהקשבה – לא רק לצלילים, אלא למה שהם מספרים לנו על הילד שלנו.