אשמח לשמוע את דעתכן…
הבת שלי, בסמינר, עולה לכיתה י', לא משקיעה בלימודים.
היא מבלה עם חברות, קוראת, עובדת על המחשב (עיצובים וכו', לא סרטים)
היא נערה מוכשרת, אבל משקיעה כמעט אפס מאמץ בלימודים – והתוצאות בהתאם.
היא מגיעה לציונים סבירים בגלל הכישרון, אבל מעבר לזה – נאדה.
העניין הוא, שאני מתלבטת כמה לדחוף אותה.
מצד אחד – מגיעים לסמינר (גם) בשביל ללמוד. נכון, המקום החברתי חשוב מאד, וכמובן הבניה האישית והרוחנית, אבל הלימודים זה גם חשוב.
יותר מאשר ההצלחה הספציפית במקצוע, חשוב לי הכלים שמגיעים עם הלמידה – היכולת לנהל את הזמן, לנהל משימות, להתאמץ, וגם – לחוות חווית הצלחה אחרי עמל.
בקיצור… תוהה כמה לדחוף ולהציב את זה כמשהו הכרחי, כי מצד שני – אני מכירה כל כך הרבה אנשים שהצליחו בחיים אפילו שהם לא למדו ברצינות בשנות התיכון, וגם זה גיל שכבר יש בו דעה אישית, השאלה היא כמה לשרוף אנרגיה ביחסים שלנו על התחום הזה.
תודה לכל העונות!



את מתארת את הבת שלי. מאוד מוכשרת ולא משקיעה (שנים לא הייתה צריכה להשקיע כדי להצליח אז לא למד ללמוד קשה). לי אין שום ספק שחשוב ללמוד ולהשקיע. זה הבסיס לכל כך הרבה מידות וכישרונות שתצטרך בתוך אמא, בלי קשר לפרנסה. השאלה איך דוחפים…
אני בכל שנות התיכון למדתי יותר מדי ולא שהייתי צריכה את זה זה פשוט סוג של אופי שהכריח אותי לשבת ולדגור, ועכשיו שלימודי המקצוע באמת דורשים את זה אני לפעמים מסתכלת אחורה על השנים של התיכון בהם למדתי סתם בלי צורך אמיתי מרגישה שקצת חבל לי שהשקעתי על זה כל כך הרבה זמן ואנרגיה מצד שני אני רואה את החברות שלי שלא היו רגילות להשקיע תמיד ופשוט קשה להם להתרגל למציאות הזו של לשבת ולדגור ולי זה בא בטבעי אז אני כן חושבת שבסוף הרווחתי מזה
כמו שזה היה לך בטבעי אז זה גם בטבעי לך עכשיו.
לא חושבת שזה קשור
נכון שכשהבת תצטרך את זה (אם וכאשר) אז יהיה לה קשה. אבל בסדר, גם עכשיו לא קל לה ללמוד את זה לא רואה הבדל.
אני ביסודי + תיכון + לימודי הוראה לא השקעתי, לא אהבתי בכלל את הלימודים, זה שעמם ועייף אותי
ב"ה הצלחתי במבחנים אבל תמיד זה היה כי קראתי באוטובוס ביום של המבחן את החומר ואיכשהו הסתדרתי, ההורים שלי ניסו לדחוף ולעודד אבל זה לא ממש עזר, הייתי מנסה שוב ושוב ואחרי גג שבוע המוטיבציה הייתה נעלמת
אבל – התחלתי לעבוד (בחנות עם נשים שמורות מאוד) בכיתה י"ב רק בשביל דמי כיס
ופה היה השינוי הגדול
העבודה עניינה אותי, אתגרה אותי והייתי חייבת להוכיח את עצמי
כל מה שכתבת בשאלה הגיע לי עם העבודה הראשונה (היכולת לנהל את הזמן, לנהל משימות, להתאמץ, וגם – לחוות חווית הצלחה אחרי עמל)
תוך שנה התקדמתי ממש הרבה למשרת ניהול
לא יודעת אם זה יעזור אבל שיתפתי מהנקודת מבט שלי, בהצלחה רבה רבה
אני מעולם בכל שנות לימודי לא למדתי למבחנים מעבר ל5 דקות לפני המבחן,
וב”ה הוצאתי ציונים טובים.
ובמקצועות שלא- לא היה אכפת לי.
היה לי כיף זכור לי בתור שנים מקסימות.
היום אני עובדת במקצוע שלמדתי (תכנות) ומצליחה ב”ה.
היום כשאני לומדת קורסים שמעניינים אותי אני משקיעה מעל ומעבר.
לדעתי לא תצליחי לגרום לבת להשקיע במה שלא מעניין אותה.
יתכן שהייתי אז פחות אחראית וזה די אופייני לגיל.
מה שאני רוצה לומר- הלימודים בסמינר הרבה פעמים לא מעניינים את הבנות, לא התוכן ולא צורת המסירה,
וזה לא באמת מראה על רמת הנכונות של הבת שלך להשקיע בלימודים שכן יעניינו אותה.
תני לה להנות יהיו לה עוד מספיק שנים עם עול.
ובקשר לאחריות אישית- אפשר לגרום לה לקחת אחריות בתחומים אחרים כמו עזרה בבית או לעבוד שתלמד מוסר עבודה
תודה על התשובה, רק שאלה –
אם לא השקעת ממש כלום, איך קיבלו אותך לתכנות? כלומר חייב להיות שהשקעת משהו יותר ממינימלי כדי להיות בהקבצה גבוהה ולהגיע לתכנות, לא?
תודה לכל העונות, כל תשובה מקדמת אותי.
גם אני הייתי ככה, מהסוג שירדתי מרצוני החופשי להקבצה ב'
כאישה ואימא, לא הכי מצטיינת בניהול זמן ולא תמיד מתקתקת
יש לי סט כישורים אחר
של זרימה, יצירתיות, אילתור, יכולת לכייף ולזרום
תוהה מאד האם להכריח ללמוד היה משנה את האופי הבסיסי שלי? לא בהכרח.
השאלה מה דעתנו משנה, כלומר נניח שתחליטי לדחוף אותה להשקיע, יש לך איך?
דעתי האישית היא שבשנים הללו זה תפקידה של בת. ללמוד ולעשות את המיטב.
השאלה אם את הבת שלך מאוד תעניין הדעה שלי.