היא ציירה בית מקסים, אבל גלגל ההצלה אמר הכל…

מלי היא אישה מתוקה ממש. היא זורמת, חברותית, נותנת הרגשה טובה. כיף לשוחח איתה – היא חכמה ואפילו הקול שלה נעים.

כשלקחתי את הכתב שלה ראיתי עליו את הזרימה הזו, את הנעימות, הקלילות, אפילו סוג של חוויה.

בהתחלה לא הבנתי למה כל כך קוצני מול בעלה. איפה הסיפור פה. מה קורה.

הבית המצויר נראה מזמין, הכל מבחוץ מסיכה חביבה של: "הכל טוב". אפילו בריכה יש לידו, רק לקפוץ אליה ולהתענג מהמים הקרירים.

לא באמת, כן? מי זה משתכשך בבריכה ליד הבית כשכל השכנים יכולים לראות? משהו פה לא מריח אמת. וגלגל ההצלה שעומד שם, שימו לב אלי, ותצילו אותי…

השביל – קצת ארוכה הדרך אל הבית, אבנים המאפיינים קשיים בצידי השביל.

סורגים קצת חוסמים, אך דמויות בחלון שנראה שממש רוצות לצאת…

קווים מעט שבריריים (לא ניתן לראות בצילום, רק במקור), שמראים לי שהבית לא כזה אי-אי-אי כמו שהיא מציירת.

ארובה מעשנת שמתריעה כי יש משהו חם חם בבית הזה.

הי! אל תקחי כל סימן בנפרד ותתחילי לגרפלג את הסובבים אותך! אנו בונות "סינדרום"- מכלול סימנים מציור ומהכתב גם יחד וכך בונות את האבחון.

ובכל מקרה, פה היה נראה שהבית הזה, שממבט מלמעלה נראה הכי חמוד בעולם, מספר סיפור שלם.

בציור המשפחה, שלא אביא פה על מנת לא לחשוף ציורים רבים מידי – הדמות שלה מתחת לכל דמויות הילדים. מתחת לדמות בעלה.

"עזבי אותי," היא אמרה מיד כשהתחלנו לדבר. "הגעתי רק – רק בשביל הבן שלי."

הבן שלה ידו בכל ויד כל בו, אין צהרים שאפשר לנשום, כל יום סיפור מחדש.

סיפרתי לה על הבן שלה – עדיין לא בן 6, כמה הוא מוכשר, חריף לגילו, גאון אפילו. הוא מבין עניין בשנייה, הוא חזק.

היא הסכימה איתי מאד, אך בעיניה שכנה לה מעין עננה של עצב. מה זה משנה לי. לא שמים לב לזה יחד עם שלל ההתנהגויות שלו.

אבל בנוסף, הציורים מספרים על ילד שמגן עצמו. הוא מרביץ כדי להתגונן. ציור של גדר מקיפה את כולו, אני שומר חזק. אני אפילו מפחד.

הדמות שהוא בחר לצייר שם היא דמות אבא, אמנם הדמות הזו זה הוא – כי הדמות שבחרנו היא אנחנו, אך בכל אופן זה אבא.

גם בציור המשפחה ששלח לי – האבא שחור מאד. יש לי שם מתח.

ציורים חופשיים עם כפות ידיים ע-נ-קיות. מישהי ראתה פעם כאלה?

הוא מספר לי את הסיפור שלו דרך הציורים. אמנם הרבה פרטים לא מזוהים, מה שאומר שהוא שומר סודות מפני, אך עדיין יש פה סיפור.

"אפשר לדבר איתך על אביו של הילד?" שאלתי אותה.

היא לא מבינה מה זה קשור, ואין צורך.

קיבלה ממני הדרכה על הילד שקשה לו עם הריכוז, ילד שיש לו מאפיינים של ויסות חושי שכדאי לטפל בכך, ופה הסתיימה פגישתנו.

אחרי כמה ימים היא מתקשרת אם נוכל להיפגש שוב.

"כבר שילמתי כסף, לפחות החלטתי שאהיה כנה איתך. המצב אצלי בבית ממש לא טוב". היא מספרת.

"הייתי כבר ממש לפני גירושין, ואז איכשהו הלכתי לאיזה טיפול קצר. בעלי לא הסכים ללכת, וגם הטיפול שלי נקטע באמצע כי חבל לו על הכסף ומבחינתו הוא הבין והוא עושה שינוי. אני – לא יכולה יותר, אבל על עצמי כבר וויתרתי. עכשיו אני משקיעה בילד".

סיפרתי לה שאכן ראיתי את הכול, שאלתי אותה למה היא מחכה שם בחלון ולא יוצאת קצת מהבית ללמוד או למצות כישורים, היא סיפרה שבעלה מתנגד לזה בכל תוקף, אישה מקומה בבית.

לא מביעה כאן את דעתי, ובהחלט יש מקום לכך שאישה מקומה בבית, אך כאן הדבר ישב על חבית אבק שריפה.

"ומול הבן שלך קשה גם". אני אומרת לה.

"את רואה את זה?"

"בוודאי," השבתי לה. "מה קורה לבן עם האבא? האבא… מרביץ?"

היא נשמה עמוקות וסיפרה כי זהו לופ שלא נגמר. הוא מציק – אז הוא מרביץ, אבל לא איזה סטירה של 'חושך שבטו', אלא משהו קצת יותר – ואז השתוללויות זעם משני הצדדים וחוזר חלילה. גיהינום!

"אבל זה לא אכפת לבן שלי". היא מספרת. "הוא עושה מה שהוא רוצה".

"אכפת לו מאד". עניתי לה. "הוא מתאמץ להגן על עצמו. הוא מתכווץ מול כל גילוי של אלימות. הוא לחוץ מאד מאד. הוא מחכה להכלה".

סימנים רבים ונוספים – שלא כאן המקום לפרטם – מראים איך הוא מחכה דווקא לאמא. לאמא שתגן עליו מפני כל זה. הוא כועס למה היא לא באה לעזרתו.

"איך אני יכולה?" היא שאלה בכאב. "אני לא יכולה להגן על עצמי, איך אוכל להגן עליו?"

זה המפתח.

"כשדברים יסתדרו בינך לבינו – ממילא יהיה משהו נינוח יותר בבית, שלא ישפיע כל כך חזק על הילדים, ועליו במיוחד."

"את חושבת?" היא אמרה לי. "זה כל כך משפיע גם עליהם? חשבתי שאנחנו הסובלים וזהו. אני כל כך מתאמצת לתת לילדים שלי הכול!!"

"נכון", אמרתי והחמאתי לה על כל מה שהיא, "אבל ילדים צריכים בית בריא עם כבוד בין אבא ואמא, והם סופגים לתוכם הכול. ואם אין את זה – אז לרוב צריך לטפל בפרצה ולא רק לבנות בית חולים מתחת לגשר. אין מושג כזה 'על עצמי כבר וויתרתי'. זה היינו הך".

"לא ייאמן שבאתי לייעוץ על ילד, וחזרתי שוב אלינו…"

שבוע אחרי זה היא הרימה טלפון שלישי וסיפרה שלא וויתרה לבעלה, ולא הותירה שום ברירה. קבעה בהתייעצות עם רב טיפול זוגי, בתקווה רבה שיתן את המענה להם, ובסייעתא דשמיא – גם לילדים.

ברוך ה'! מתפללת למענם.

———————————-

מילה של גרפולוגית:

בציורי דמויות, המורכבים מצורות גיאומטריות, מרובעים ממש, עיגולים ומשולשים – לעיתים הדבר יצביע על חוש טכני אצל המצייר.

מחזור שלישי ללימוד גרפולוגיה נפתח כעת בבני ברק ובשעות הבוקר!

משלב העמקה פסיכולוגית ומקיפה על האישיות, אך מן הצד השני מתמקד בפרקטיקה של הכתב והציור – עד לרמה של ידע ברור, מדעי, שאינו מסתמך רק על אינטואיציה. עם קבוצות קטנות וליווי יד ביד.

החומר מקצועי, מסוכם באופן בהיר על מנת שיבוא לידי שימוש שוב ושוב, עם פרקטיקה אמיתית מהשטח. מדע מרתק שפותח את הראש והלב עוד הרבה לפני הפרנסה שאחר כך… 

אם את אחת מאלו שמחפשות להרוויח שליחות ורווחיות – בואי! 

מותנה בבדיקת התאמה גרפולוגית.

לפרטים נוספים לחצי כאן >>>

יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.