שני שיתופים כואבים עלו השבוע לאתר, שניהם נוגעים באותה בעיה – בעיית הקבלה למוסדות.
הרגשתי שאני חייבת לשתף בכאב…
"היא ילדה. בת 14 בסך הכל.
עם חיוך עדין, שביל באמצע וקוקו אסוף הדוק, חצאית קפלים רודפים, כמו כולן.
כמעט. רק כמעט.
למכירה השכונתית הפסיקה ללכת, למכולת – היא מתביישת, החברות חלקן כבר לא מדברות איתה, למרות שהיא כמו כולן. כמעט.
בבוקר כשאחיותיה יוצאות לסמינר וחברותיה נפגשות נרגשות, היא טומנת פניה בכר ובשמיכה, ישנה עמוק… (באמת?!)
ולא, אל תגידו בגת. אל תדברו בחוצות. היא באמת כמו כולן.
גם לה לב שפועם בהתרגשות מול החצאית החדשה, גם היא תכננה וציפתה. אבל לא, לא התקבלה.
אין סיבה. רק “אי התאמה”.
והמורות נרעשות כי זה לא יתכן, אם היא לא התקבלה, אז מי כן?!
ולי, האם, זה לא עוזר, כי בסוף זו בתי האצילית והמעולה שנמצאת בבית כבר מתחילת השנה.
כאב עצום, חוסר אונים ודמעותי זורמות כנחל גועש.
ובחסדי ה' “אנשי אמונה לא אבדו”, והיא נכנסה עכשיו לסמינר מצוין.
אחד מגדו"י אף ביקש להבהיר לה פנים מול פנים, וכך אמר לה: “את טובה ומצוינת. זה לא בעיה בך או במשפחתך, זה ”העוילם" שיש בו עוד מה לתקן".
עכשיו באה מנוחה לנפשי. ואני פונה אליכן לפתוח דלת ולב.
המצב הזה הוא כמו חרם, חרם קהילתי, חרם שאין לך כפרט איך להתגונן מפניו.
תנו לבת שלכם להמשיך ולהיות חברה של…
ותודה לאימהות שעשו זאת!
תנו מילה טובה ותרימו טלפון לאמא, לילדה, לא בחיטוט בפרטים אלא לשאול אם אפשר לעזור.
כל אלו שעשו כך החיו את נפשי, כפשוטו.
ותודה לה' שהבעיה נפתרה, כי זה כאב נוראי."
אני בסחרחרה
כבר שנה וחצי
חוטפת מיגרנות בצהריים
ודיכאון בלילה
רצה לכותל
ולקבר רחל
מתחזקת בצניעות
ובשמירת הלשון
בעלי מוסיף סדרים
ולומד ‘רצופות’
בשקט בשקט
מגייסים סכום
לשימון הגלגלים
וזה בגלל
סבא רבא שלי
שנולד במרקש
ולא בוילנה
ואנחנו אוכלים חריימה
ולא גפילטע."
אין לי מה להוסיף…
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
להיות אמא של ילדה שלא התקבלה זהו ניסיון כואב מאד. כל התמיכה והאהבה שבעולם, הלוואי שבקרוב תיוושעו… את השורות הבאות שאכתוב אשמח שמי שהעניין נוגע לה אישית שתדלג… אין לי עניין להכאיב לאף אחד. הן מיועדות לשאר הציבור שלא מכיר אישית מקרים כאלה, וכל התיאורים על האומללות היושבות בבית (אומללות! באמת!) גורמים להשחרת שמם של מנהלי הסמינרים, לעתים בלי סיבה מוצדקת.
איכשהו, תמיד מתארים את הבנות שלא מתקבלות כבנות חלקות ונפלאות שאין שום סיבה לדחייה שלהן. מן הסתם, קיימים גם מקרים כאלה. עם זאת חשוב להדגיש שקיימים גם הרבה מאד מקרים שבהם מדובר בבנות שהן מקסימות אך לא מתאימות למוסד הלימודי אליו הן רוצות להיכנס.
חמותי קב"סית בעיר חרדית, אני שומעת את הסיפורים שלה, כמובן ללא פרטים מזהים וללא שם. היא אגב נשמה טהורה, שכואבת את כאב הדור ולא מבינה את מנהלות בתי הספר/ הסמינרים שלא מקבלות. ואני שומעת מבין השיטין את הסיפורים- קושי התנהגותי, קושי לימודי, קושי משפחתי, רקע מורכב, משפחה שלא מבינה קודים ולא מקובלויות אבל בטוחה שהבת שלהם תתאים מאד לסמינר הכי מיינסטרים שיש.
יכול להיות שיש המון מקרים של בנות שלא מתקבלות סתם בלי סיבה, והן שמורות ונהדרות, חלקות ומוכשרות- יכול להיות. אני רוצה לדבר על הצד השני של התמונה…
מכירה באופן אישי ילדה מתוקה ונהדרת בוגרת ח', חברה של גיסתי ביסודי ורוצה להמשיך אתה לסמינר… מותק של ילדה עם לב טהור באמת. הורים בעלי תשובה מקסימים, אחות קצת נושרת. הילדה המותק, יש דברים שהיא פשוט לא מבינה. סגנון נעליים. שרשרת. תסרוקת. איך הולכים לים ואיך בלילה במחנה?
היא נהדרת וטובה. נכון, יכול להיות שמישהו יכוון אותה בעדינות והיא תצא נפלאה ומתאימה לסגנון הסמינר. אבל יכול להיות שכל שנות לימודיה היא תתקע בקירות שהיא לא ראתה, קירות של 'מקובל' 'ספאסנישט'… תחטוף הערות על ימין ועל שמאל על כל מה שלא כתוב במפורש בתקנון אבל כל ילדה אחרת מבינה שזה מוזר. תפתח שנאה לסמינר הזה, למורות האלה, לחרדים האלה. למה צריך לשלוח ילדה למקום שהיא לא מתאימה אליו ולקוות שיהיה בסדר? למה לא לחפש מקום משוחרר, מאפשר, נעים, למה?
למה ילדה עם קושי לימודי ניכר חייבת ללכת למקום שבו היא תהיה אפס בין גאוניות?
למה ילדה עם רקע אישי מורכב תיכנס למפעל ייצור לתלמידות שבו לאף אחד לא יהיה יחס אישי בשבילה?
למה ילדה עם קשיים התנהגותיים צריכה להיכנס למקום שבו היא תקבל אפס הכלה ואפס תמיכה ובנייה אישית, פשוט כי מדובר בסגנון סמינר שלא מותאם לבנות כאלה?
פשוט כואב הלב.
יש ילדות שמתאים להן משהו אחר….
כותבת השיתוף:
לצערי ולמרבה הבושה גם אני חשבתי כמוך
שכנראה יש משהו, קטן או גדול, שבגללו הן לא מתקבלות.
עד-
עד שזה פגש אותי.
ציינתי שהיא מביטה על אחיותיה הצועדות לסמינר-כלומר אחיותיה התקבלו לסמינר ולומדות ומרוצים מהן מאוד ב"ה.
אז הסיבה היא לא המשפחה.
אולי הילדה? אז בהתחלה ממש נחרדתי שאולי יש בה משהו שאני לא יודעת, אולי היא לא מוצלחת כמו שחשבתי…
התברר כלא נכון. גם לדברי המורות וגם לדברי הרבנים וגדולי הדור שהתערבו.
מסיבות מובנות אחסוך את רוב הפרטים, רק אציין בקצרה שבשימוע להנהלת הסמינר הטענה שלהם היתה מגוחכת והופרכה באותו רגע…לא דיברו אמת, בלשון המעטה.
באתי לעורר שמדובר בכאב נוראי, בחרם עוצמתי, על הילדה שלך, כשההורים חסרי אונים.
אז רק בקשה קטנה לפתוח את הלב
לראות מעבר לצבע העור,
ולנסות להקל,
לעזור אם אפשר,
לומר מילה איפה שצריך אם יש אפשרות,
לתת לבת שלכם להפגש עם הילדה.
זו הצלת נפשות.
רק מעדכנת שצבע העור כבר מזמן לא תירוץ
יעידו עשרות הבהירות שנמצאות באותו סיפור. (אפילו יותר)
זה נכון, בירושלים צבוע העור לא קשור בכלל, הנושא כאוב וקרוב לליבי, בדקתי אותה רבות.
יש מחסור חמור בסמינרים (בטח בירושלים) מה שיוצר שוק של היצע וביקוש ומחיר לכל בת, קשה לחשוב שיש מחיר לעתיד ולנפש של הבת אבל ככה זה בשוק חופשי, אין מספיק כיתות לימוד ולכן גם בנות מאוד מתאימות וטובות לא מתקבלות, אין מקום, ככה פשוט וככה נורא!
הפתרון של השנה האחרונה שהכניסו 55 בנות בכיתה זה גם לא פתרון,אני שומעת משכנות שהן מורות שזה לא שהצילו את ה-10 בנות שהכניסו בסוף אלא פגעו גם ב-45 שכבר התקבלו כי אין שום דרך לנהל כיתה בצורה חינוכית אמיתית עם כזאת כמות של בנות, קל לכעוס על מנהלי הסמינרים זה לא אומר שהם באמת אשמים.
למה לא פתוחים עוד כיתות ועוד סמינרים? אמרו לי שאין מספיק נוכנות מצד העיריות להתאמץ ולתגמל על פתיחת עוד כיתות, לגבי סמנירים אנשים טוענים שקשה מאוד לפתוח סמינר איכותי ושמור גם בגלל שיחייבו אותם מיד בהתחלה לקבל בנות פחות מתאימות ואנשים רוצים לפתוח סמינר איכותי וטוב ולא עוד סמינר שדוחפים אליו את מי שלא התקבלה מסיבות מוצדקות.
הפתרון הוא עידוד סמינרים קיימים לפתוח עוד כיתות בצרוה שתתגמל אותם ותשתלם להם. וכן להבטיח לאנשים שיפתחו סמינרים גם עזרה בתקציבים וגם 7 שנים שלא מתערבים להם ברישום.
מורה יקרה זה נושא עצוב מאד
ומורכב.
אבל אני לא מסתכלת על מצבי קיצון
של בת להורים.. וזה גם לא משנה
אני מכירה מקרוב בנות להורים חזבתי"ם ובית מהמם!!
קחי בנות שלא קבלו
למה!?
כי הן הבכורות
הדודות שלהן למדו בכל מסמינרים הטובים
ועכשיו שהאחיינית הגדולה מגיעה להתקבל
'עושים לה בעיות' כי היא בכורה
לא כי הבית
לא כי ההורים
לא בעיות התנהגות
והתעודה שלה מעולה!!
על מצבים כאלו למה לא מקבלים??????
ס-ת-ם
אם היה משהו לא מתאים זה עוד מובן
אבל אם אין משהו מיוחד אז באמת למה???
שאלת השאלות שלי
למה זה סתם?
יש סדר עדיפויות נקבע ע"י גדו"י שאומר אחיות קודמות
מה לעשות שעל כל מקום רבות 10?
אני זוכרת שנשמתי לסמינר (לפני כמה שנים טובות) הייתי מספר 926
לסמינר שיש מקום ל-300-400 בנות במחזור
ולא הייתי אחרונה
איך אתן הייתן מתמודדות?
ויש גם הרבה אשכנזיות שלא מתקבלות, אבל עליהן אף אחד לא נלחם
ויש גם הרבה אשכנזיות שלא מתקבלות, אבל עליהן אף אחד לא נלחם- זה בגלל שהאשכנזיות שלא מתקבלות מורידות את הראש והולכות לסמינר אחר, "פחות טוב", והספרדיות מתעקשות על הסמינר שהן בחרו בהתחלה וזהו – ראש בקיר ונלחמות ויושבות בבית עד שיקבלו אותן
אני מזועזעת ממך! מאוד קל לכתוב על הספרדיות שראש בקיר בדקת באמת את הנתונים שיש להן? את חושבת שאין ספרדיות שהיו מעדיפות ללכת למקום שרוצים אותן מלכתחילה? אשכנזיות שלא מתקבלות זה בד"כ באמת מסיבה מוצדקת שהן לא מתאימות אז הולכות למוסד אחר שיותר מתאים להן לספרדיות במקרים רבים אין מוסד אחר! ובת שמגיע מבית אברכי ממשפחה חרדית לגמרי לא מתחילה להתאים למוסד ספרדי שכולם באות מסגנון חו"זבתי ופרנק!
כמה הכללות בהודעה אחת….
אאוצ'
כמו שכתבה מישהי אחרת בירושלים המצב קשה מבחינת מקום!!! האוכלוסיה גדלה מאד, לדוג לסמינר הסניף נרשמו כ800 בנות- כולן מצוינות ומתאימות מאד לסניף ממשפחות מצוינות שמתאימות, ויש רק 8 כיתות כפול 55 בנות =440 (וגם זה יותר מדי, פעם היה 45 בכיתה), מתוכם אשכנזיות וספרדיות, אחיות ובכורות. אז קיבלו אחיות, על המקומות שנשארו קיבלו מקורבות/פרוטקציונריות שחייבים לקבל וזהו, נגמר המקום! וכבר בכיתה ז' הבנות המצוינות שאין להן מקום קיבלו הודעות דרך המורה שאין להן מקום ושינסו מקום אחר. אז חלקן נרשמו לסמינרים נוספים- מנוחה לוי, סמינר הישן, ועוד סמינרים יותר קטנים. ויש כאלו שלא נרשמו למקום אחר כי חברי העירייה אמרו שאם נרשמים לסמינר נוסף יכולים להיות משובצים בו- בועדות השיבוץ של העירייה. ולכן הן מתעקשות רק על הסניף ולא נרשמות למקום אחר ובסוף ח' כשאין להן סמינר ועדת השיבוץ מכריחה את הסמינר לקבל אותן- ומה לעשות בד"כ אלו ספרדיות. ואז יוצאת התקשורת בכותרות- משבר הבנות הספרדיות בירושלים שלא מתקבלות לסמינרים האשכנזים…
וואהו לגמרי גם אשכנזיות שלא מתקבלות מבינות או שלא מתאים או שאין להם מקום.
וספרדיות בטוחות שזה רק צבע העור
מצטרפת למורה
ומוסיפה נקודה חשובה
רוב מוחלט של הורי התלמידות שלא התקבלו
שמעו את זה מהמחנכת בחודש כסלו-טבת
ובחרו להמשיך את ההליכים כרגיל למרות הסיכון
ולא לרשום לגיבוי למקום נוסף
הורים! תרחמו על הבת שלכם! כאב הלב שלה לא שווה משחקי כבוד!
להשאיר ילדה בבית חצי שנה זה צעד מסוכן מאד מאד מאד מאד לנפש שלה, לרגש שלה ולרוחניות שלה. לדעתי הרבה יותר מסוכן מאשר לשלוח למוסד פחות יוקרתי.
בעיני זו ממש טראומה.
וגם אם אחרי זה היא איכשהו הצליחה להכנס למקום שההורים רצו זה כניסה צולעת על צד שמאל…. אחרי שהחברה מתחילה להתגבש והיא שוב בפיגור אחרי כולם.
לא שופטת את המקרה הספציפי (נשמע שהתיעצתם) רק שלא ישמע פה שזו אסטרטגיה נכונה באופן גורף….
יש לי כמה דברים לומר ממבטי האישי, כאחת שלא התקבלה לסמינר.
(היום אני ב"ה אמא למשפחה ברוכה עם מקצוע רציני מאוד ועם ילדה שתכף עולה לסמינר)
א. עקרונית את צודקת, אבל זה תלוי במשפחה.
ישבתי חצי שנה בבית. כן.
ולא- קרה- לי – כלום-!!
למי קרה? להורים שלי.
הם היו מוטרפים מהמצב
אבל מולי- נתנו לי גיבוי, כח, תעסוקה וכל מה שהורה תומך יכול לתת.
ב. לא התקבלתי כי הייתי בכורה וממשפחה לא מוכרת.
הייתי ילדה טובה ירושלים, עם מידות טובות וכשרונות ברוכים.
ככה סיבב לנו ה'.
ג. אין לי מילה אחת טובה על מנהלי הסמינרים.
נכון יש מקרים של בנות עם סיבה אמיתית. אבל אני מכירה יותר מידי הרבה מקרים של סיבות אטומות וטיפשיות.
ד. לאיזה סמינר נשלח את הבנות?
תגידו לי אתן, מורות כבודות, ואנשים שלא התנסו בניסיון הזה!!
לאן?
מי שמבין בסמינרים של ירושלים יודע שאין לאן לשלוח ילדה טובה ושמורה. גם אם היא פחות טובה נניח בלימודים, מה תעשי? תשלחי אותה לחינוך בינוני??
מה שייך רמת לימודים לחינוך??
מי שחלשה בלימודים אין לה מקום במוסדות לימוד?
לאן הגענו?
ה. ההיצע בירושלים זועק לשמים.
או סמינר ענק שבולע את הבנות בכיתות ענק.
או סמינר קטן ובנוני.
וכשאני אומרת בנוני אני מדברת על רמה חינוכית. על איכות המשפחות והבנות.
אם מישהי יודעת על סמינר קטן או בינוני בגודלו עם חמה חינוכית מעולה- יותר מאשמח לקבל מידע כזה!
ו. לכותבת השיתוף- כ"כ אמיתי ונכון.
החברות של הילדה צריכות להמשיך להיות איתה בקשר.
לספר לה חוויות מהסמינר, להיפגש בשבת, להישאר איתה במעגל חברתי חם.
זה אכן הצלת נפשות.
בהצלחה לכולנו
ותזכרו, מי שמכתיב לאן ומי זה רק ריבונו של עולם.
אנחנו כאן במסלול מדוייק.
גם ההורים וגם הילדות.
עצוב
אבל ייאשת אותי לחלוטין!!!!
את אומרת שרמה חינוכית ורןחנית נמצאת בד"כ במקומות הגדולים??
ואם אין לי פרוטקציה [עד כמה שזכור לי]
ויום אחד יהיה לי בת בכורה שארצה לרשום
אני צריכה לוותר על הרוחניות שלה
כי בסמינרים הבינונים והקטנים אן רמה רוחנית??
איזה דיכאון!
אני לא מבכימה עם מה שהיא כתבה
כי בטוח יש מקומות עם שמות פחות מפוצצים
אין דבר כזה שאין
צריך לחפש ולהכיר מקרום
מי ישמע הסמינרים הגדולים בירושלים הם סמל ודוגמא לצניעות ויר"ש
בואו נגיד
שעיקר החינוך זה הבית…
עיקר החינוך מהבית החשש שלי הוא שהמוסד לא יקלקל, ולכן אני לא יכולה להתפשר על כל סמינר, ואולי יש לי הערות על הסמינרים הגדולים בירושלים אבל כירושלמית אני מסכימה איתה שיש כאן בעיה משמעותית.
אני מכירה סמינר מעולה ממש בירושלים רמה מאוד גבוהה מבחינה חינוכית!!משפחות שמורות וטובות מאודד!!
ומבחינה לימודית – בינוני.
סמינר קטן עם צוות חם ועוטף!
מסתכלים רק על רמה רוחנית ולא על רמה לימודית,
נראה לי שזה מה שאת מחפשת..
אין לך מילה אחת טובה על מנהלי הסמינרים אבל את עדיין טוענת שרק הגדולים הצליחו לייצר רמה חינוכית מספקת (לדעתך).
אני לא מירושלים, ממש מתפללת שיהיה לבנות שלי סמינר קטן ואיכותי, (בעיר שלי האופציות ממש מצומצמות) אין לי טיפת חשק לשלוח למקומות הגדולים וה״נחשבים״.
עדיין לא ראיתי את ההצלחה המטורפת בחינוך שיש שם…
היה כאן שרשור שנשים כתבו הכרת הטוב על דברים שקיבלו בסמינר שלהן, לא ראיתי שם דוקא את השמות המפורסמים.
מה עם סמינר ירושלים.?
אשמח להאיר נקו' דרך שיתוף אישי:
בכיתה ח' גרתי בקרית ספר , תיכון עדיין לא היה . הצוות הציע לכולנו ללכת ישירות לוולף,
ואנו – כחצי כיתה (היינו 18 תלמידות במחזור הראשון) לא התחברנו לסגנון הבני ברקי.
עברתי בעצמי (הורי היו עולים חדשים) סמינר אחר סמינר- למלא טפסים. ע"מ לקבל שוב ושוב ושוב תשובות שליליות.
א. אני מחוץ לעיר.
ב. ציונים ראליים נמוכים.
לבסוף התקבלתי לסמינר יהודית (שהתפצל אח"כ למעלות) שהיה חדש וקיבל את כולם.
נכון הוא לא התאים לי בסגנון, אבל זה מה שה' הכין לי.. ובדיעבד יצאו מזה גם דברים טובים..
למשל זה שלא נהנתי ועזבתי אחרי יב' לאופקים..
מנסיון אישי ממליצה להתגמש ולא להשאיר בת בבית..
הרבה נחת..
בעבר הקרוב לימדתי בסמינר שהיו בו 2 כיתות מקבילות. האחת של בנות הקהילה והשנייה של בנות מערים קרובות.
הורים רבים רצו לשלוח את בנותיהן לבמינר הנ"ל בגלל השם הטוב שהיה לו.
אבל…. ההורים לא באו ללמוד שם כמובן. והבנות הרגישו נטע זר… נלמדו שם השקפות והלכות של עדה אחרת, רבנים מוערצים של אותה עדה , מעולם לא הזכירו שם של רב שהיה מוכר להן מהבית. ולא נתנו עידוד להמשיך את מסורת אמותיהן…
הבנות ממש לא השתלבו.
כמובן שאם הרישום נעשה לשם הכבוד והשידוכים אז התוצאה הייתה טובה….