"תרוקנו את כל הבאגז', רק את הבקבוק הריק של הספרינג לא לזרוק!!" נזכרתי פתאום בילדותי, כשניקינו לאבא את הרכב לכבוד פסח. הבקבוק הריק הזה סקרן אותי ממש. "למה לשמור בקבוק ריק ומעוך?" "אה, זה בגלל הפיה הרחבה שלו, אפשר למלא אותו בדלק בתחנה, ולחזור ולתדלק את הרכב שנעצר אי שם כשאני שוכח לתדלק אותו".
"באמת? זה כבר קרה לך פעם?"
"כן, זה קרה אפילו פעמיים ועם כל הרצון הטוב, אני יודע שזה עלול לקרות שוב, לפעמים אני כל כך טרוד שאני שוכח להסתכל על המד, וכידוע, מכונית בלי דלק אינה נוסעת. אז לפחות, יהיה לי איך לתקן."
המשפט הזה הבהב לי עם ערב פסח, שבו אנחנו כל כך טרודים ולמרות שאנו יודעים שזה עלול לעלות לנו ביוקר, אנחנו שוכחים לתדלק, את עצמינו, את הילדים, וכשהמכונית נעצרת, עלינו לשאול את עצמינו מיידית: האם מד הדלק הראה על היותו בקצה? מתי תדלקתי לאחרונה? והאם יש לי כלי נגיש לתקן את המעוות?
כשהבת המתבגרת שלי מפגינה עם ספר קריאה בתוך כל המהומה של ערב פסח? מחליטה לצאת לפגוש חברות ולהסיר אחריות? או סתם לבזבז את הזמן היקר בוויכוחי סרק? אני מיד שואלת את עצמי: נגמר הדלק? מתי לאחרונה שוחחתי איתה בתשומת לב אישית? מתי נתתי לה את התחושה שהיא אהובה / נחוצה / יכולה? מתי לאחרונה התפעלתי והודיתי לה על המסירות והעמל?
אמא היא גם מנהלת צוות, חבריו הם כמספר בני המשפחה, לצוות הזה שלה יש צרכים, דרישות, נטיות כישרונות ואופי, ערב פסח בבית, הוא השיא של עבודת הצוות, שבו נדרש גיוס מקסימלי של שיתופי פעולה. הנה, כמה מילים על מנהלים מצטיינים, טיפים מעולם התעסוקה להווי הצוות המשפחתי:
- מנהל חכם לומד להכיר את האופי של כל עובד, הוא משתדל להקל עליו בתחומים שאינם אהודים עליו ולאפשר לו לבטא את החוזקות שלו בתפקידים שיקבל. אל תתני הוראות ולו"ז לבת שאוהבת עצמאות והיא בעלת אופי של מנהלת בעצמה. אבל הכיני רשימת פעילות לזו שהולכת לאיבוד כי מחכה שיגידו לה מה לעשות.
מי אוהב עבודות במים? מי מעדיף שליחויות, קניות וסידורי חוץ? מי טוב בקרצוף? מי יצירתי בארגון וסדר? את יודעת טוב מכולם, וכדאי שגם הם ידעו על החוזקות שלהם. ממה את מרוצה? למה? במה הם מצטיינים? כשיבינו שהם עושים את זה הכי טוב, יאהבו ויבחרו את זה בעצמם. ואכן, עדיף לסכם תפקידים ותחומי אחריות עם הפרטנרים שלך. לא כ'הנחתה מלמעלה', אלא כבחירה וכהחלטה משותפת.
"אני הכי אוהבת שאת מדיחה כלים, הם נוצצים ממש, ואני יודעת שאני יכולה להיות רגועה להשתמש בהם ולהגיש אותם לאורחים, האם אפשר למנות אותך אחראית על התחום הזה?" "לדעתי, אתה טוב בשליחויות, אתה יודע להסביר את עצמך, יש לך אומץ לבקש מה שצריך, לא מתעייף להחליף קניות שלא התאימו… אני מרגישה בנוח לבקש ממך הכל, תמיד אתה מסכים בשמחה, לא מתחמק, לא מתבייש, מה דעתך להיות אחראי על כל הסידורים הללו? זה מחייב אותך להיות זמין ומוכן לכל קריאה ובקשה". - מחקרים מוכיחים ששימור עובדים במקום עבודתם מושפע ראשית כל מיחסי העובדים עם המנהל הישיר! אחר כך מהאווירה ומהיחסים בין חברי הצוות, ורק במקום השלישי היה השכר! את רוצה לשמר מוטיבציה ושיתוף פעולה בצוות שלך? שמרי על יחסים מיטביים עם המועסקים שלך, העריכי את מה שהם כן עשו, התבונני, ופרטי את שלל הפעולות שנעשו עד כה. במקום לומר (באכזבה): ניקית רק את הארון שלך לפסח! אמרי: מיינת את כל הבגדים, ניקית את כל המדפים הדלתות והרצפה שבתחתית הארון, ניערת כיסים, סידרת, קיפלת, תלית, השלכת… הוסיפי כמה שיותר פעלים שניתן לצרף, כדי שזה יראה גדול, מוערך, ושווה – כדי שתהיה לה חדוות יצירה וסיפוק, הם אלה שיתניעו את המשך העבודה.
כשיום עבודה שלם מסתכם במשפט אחד, זה נשמע מייאש! עלוב, ולא מתגמל! - אוירה בצוות, הווי ויחסים טובים בבית – זה אומנם לא על רגל אחת ולא קשור רק לערב פסח, אבל כן אפשר למזער מריבות למינימום האפשרי. ראשית, יש לזכור שאמא שמחה וחיובית משרה סביבה אוירה טובה ונעימה. והתזכורת השנייה היא שלמעלה מתשעים אחוז מריבות בין אחים הן על הלב של אמא! (קראי על כך בהרחבה בטורים הקודמים שלי) ולכן ילד שחש את המקום שלו בלב של אמא, ילד שאכל את מנת תשומת הלב האישית שלו, אינו מסתובב רעב, ואינו מנסה לקחת בכוח ובדרכים פסולות את אותו צורך, שווה לך להפסיק מדי פעם את עיסוקייך ולערוך סבב חיזוקים ואהבה בין הילדים, כמה משפטי הערכה אישיים, חיבוק, התעניינות, תודה, וכו' ממש כפי שהיה ברור לך שעושים הפסקה לארוחת צהריים.
כי אכן, מכונית בלי דלק מפסיקה לתפקד ושולחת אותי למלא דלק בדרכים חלופיות וקשות יותר. ולמה קשות יותר?
כי אם ויתרת על מנת תשומת הלב הנדרשת והילד כבר נכנס למצב "ברוגז" התנגדות או הימנעות, את עומדת בקונפליקט, מחד, אינך רוצה לעודד הפגנות או התחמקות, ואם תזכרי עכשיו לתת זמן איכות ותשומת לב בסמיכות להתנהגות לא נאותה, את לכאורה אומרת שאת מסכימה עם צורת ההזמנה הזו. ויוצרת התניה בין התחמקות לנתינת תשומת לב.
אז כמו שאמרנו, ודאי שמלכתחילה, צריך לתחזק את הצוות, לתדלק ולא לחכות למשבר או לעימות שיעכיר את האוירה, אבל בדיעבד, אם קרה שפספסת, שכחת, לא ידעת, ואת עומדת באמצע העלייה כשהרכב דומם. שמרי לך אלטרנטיבות חילוץ, רדי מהר מהעץ אם טיפסת על אחד כזה. ערב פסח אינו זמן לריב, גם אם הלחץ גדול, אפשר בהחלט לומר: "אני רואה שאת צריכה קצת מנוחה או התאווררות, אני סומכת עלייך שתשובי במרץ לאחר מכן". המתיני בסבלנות עד שתשוב לסייע וזכרי לבוא ולחזק, "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך", "אני רואה שעד כה התקדמת יפה", פרטי כל מה שראית, התפעלי והודי לה'… זכרי שזה יעיל ואפקטיבי באופן מחלט יותר מתלונות וביקורת, אמיתית ככל שתהיה!
להארות, הערות ושאלות –
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
יעל סלע – [email protected]
אהבתי
תודה!