תגידו, איזה יום היום?

פשוט אתמול ניהלתי ויכוח בן חמש דקות עם המתבגרת שלי ויצאתי כשידי על התחתונה):, ואיך הבנתי שהיא צודקת? כי זכרתי שדחו איזשהו אירוע משני לשלישי וזה היה אמור להיות אתמול וזה יהיה בסוף היום אז סימן שאתמול היה שני והיום שלישי. ככה המוח הפוך.

יש לי הרגשה שעד השנה מעולם לא מימשתי את שואלין ודורשין בהלכות החג כמו השנה. קרב יום שהוא לא יום ולא לילה. ויהי בחצי הלילה. שלוש מי יודע? חד גדיא חד גדיא.

אז במקום לנסות לחשב כמה זמן נשאר לי לפסח, ולנסות לפלס את הערפל בראש ואת הדרך לשיש בתוך ים המשחקים, הספרים והאוכל, כי יש כאן אמא שממילא לא לחוצה משבת כי היא לא יודעת מתי היא באה, התיישבתי לכתוב.

היו לי השבוע יותר מדי שיחות עם כאב בלתי נתפס של נשים לא אלמנות, לא גרושות, לא יתומות ולא אמהות לילדים מיוחדים או מורכבים. סתם נשים כאלה, רגילות. אבל עם כאב שמפחיד ובלתי ניתן לתיאור. היה משהו שנשזר לאורך כל השיחות כחוט השני שגרם לי להבין שאני חייבת לדבר על זה או לפחות לכתוב. כי זה כל כך פשוט וכל כך מורכב ועדיין כל כך פשוט שזה שורף.

שמעתי שיחה מדהימה עם ד"ר גיל יוסף שחר מנהל המרכז לרפואת הרמב"ם. סתם כי יש לי קטע מזוכיסטי שאני אוהבת לשמוע את כל המילים כמו עולש ומרווה מרושתת (נראה לי שכתבתי את זה נכון, ואני לא מסתכנת ללכת לבדוק כי אני אאבד את זה) ולהבין כמה אני אוכלת גרוע. וגם כשהתלהבתי שבתוך ים הכימיקלים והשומנים הרדיקליים (שוב. לא בודקת) אכלתי פיסת מזון בריאה ואז לשמוע הרצאה על ה'מיתוס שמאחורי האומגה 3' ולהבין שאני ומזון בריא לא נועדנו להסתדר. ממש כמו טראמפ והאיומים שלו על האיראניים. אין קשר בין המצולמים לכתבה.

אוף. בסוף איבדתי את זה (;

בכולופן, הוא אמר משהו מרתק הדוקטור: רוב מוחלט של החוליים ומחלות הגוף (מעל 90% אבל אל תתפסו אותי על האחוזים כשאני מתבלבלת בימים), מקורם בתיאום ציפיות זוגי לקוי.

כלומר, כשזוג מגיע לחיי הנישואין הוא מצפה לדינמיקה מסוימת שתתפתח, ואז כשהיא שונה ממה שציפה ותכנן, הוא תופס את זה כבעיה.

אם ניקח את ה-ADHD כדוגמא, וזה יכול להיות כל דבר! ביישנות יתר, בלגנסטיות, קוצר רוח או כל דבר שלא נתפס בראשנו כמשהו טוב, אז זו בעצם בעיה שהוא לא התכוון להתמודד איתה בחיי הנישואין שלו והציפיות והתכנונים החלומיים לזוגיות מאושרת ו"תקינה" הפכו למגדל קורס באוויר.

ניתן גם לסכם את זה במשפט "הפער בין הרצוי למצוי". רציתי א', מצאתי ל'.

וכאן נכנס הדבר הנורא הזה שהוא כמו מחלה ממארת לגוף ולזוגיות: אשמה והאשמה.

אני שומעת אינספור משפטים נוסח: 'יכולתי למנוע את זה מראש', 'היו לכך סימנים אבל התעלמתי מהם', 'הייתי לא בסדר שהתעלמתי מזה', 'אם רק היה לי שכל להתנהג אחרת' וכו' וכו'.

מה שבעצם קורה הוא, שזוגות רבים מתחתנים מתוך אשליה שהם "בחרו" את בן הזוג שלהם, והם "רצו" אותו, לכן, הם קיבלו אותו. והאמת היא שאלוקים סנוור אותם והסתיר להם את האתגרים והמקומות שפחות מתחבר להם כדי שיתחתנו לתוך הזוגיות הזו דווקא.

אבל בגלל האשליה הזו, שיש לנו איזושהי שליטה ובחירה במציאות הזוגית שלנו, כשמשהו מתחיל לחרוק ולהתפתח אחרת ממה שרצינו, מתחיל לגדול לנו שד קטן מבפנים שיוצר כעס פנימי, האשמה, חרטה ובלבול. כי בעצם הדברים הטובים לא נעלמו רק שעכשיו השלילי מאפיל עליהם.

ומסתובבות לנו בעולם הרבה נשים שרע להם. ואני כותבת את זה עם דמעות. נשים שבטוחות שאם הם רק היו עושות אחרת היה להן טוב יותר. או גרוע מזה: נשים שמרגישות שהן נולדו על צד שמאל של המפה וקורה להן כל הדברים הלא טובים בעולם, והן גם יודעות לומר ולהלקות את עצמן כמה זה מגיע להן. כי הן לא בסדר והן לא  טובות ולא צדיקות ומגיע להן שיהיה להן רע.

אז זהו, שלא.

חיי נישואין זו מציאות בה אנחנו מאתגרים זה את כדי לגדול ולהתפתח. או כמו שהגדיר את זה ד"ר גיל יוסף שחר: זוגיות היא חדר כושר לנשמה.

לא קיבלנו את החצי השני שלנו כדי לחיות איתו ולגדל איתו ילדים. אנחנו נשואים לבן אדם שיגרום לנשמה שלנו לנו להתפתח ולגדול הכי הרבה. למכשיר הכי מאתגר בחדר הכושר.

כך שאם ניקח את ה-ADHD שוב כדוגמא, אז כשאישה מאשימה את עצמה שהיא היתה צריכה לראות את זה מראש, לשים גבולות לפני שזה התדרדר ואולי אפילו להימנע מזה, היא מפספסת את כל הרעיון של הנישואים.

היא כאילו אומרת לעצמה 'זו אשמתי. הייתי לא בסדר' במקום לומר 'הנה המקום הזה שבו אני אמורה להתפתח', 'הנה, לכאן הקב"ה ברחמיו הרבים הוביל את נשמתי כי כאן התפקיד והשליחות שלי'.

שמעתי בשם הרב בויאר שליט"א שהקב"ה יפגיש כל אדם עם המקום הזה שאותו הוא נועד לתקן ולפתח שוב ושוב, עד שהוא יתקן וישלים את החלק הזה בנפשו.

כך שכשאישה מגלה בזוגיות שלה משהו שהיא פחות מסתדרת איתו והיא בוחרת להתעלם או להתנגד או אפילו להילחם עם זה, היא תמשיך לפגוש את זה שוב ושוב ושוב. כי זה המקום שבו הקב"ה רוצה שתפתחי שריר. שתתפתחי, שתראי אותו, לא אותך כאחת שאשמה בבעיה הזו אלא הוא, בורא העולם בכבודו ובעצמו יצר לך את הפינה החשוכה והכאובה הזו כדי שייצרי בה אור. זו הפינה שלך. זה התפקיד שלך.

כאן. בחושך הזה, בבעיה הזו, נמצא האור הכי גדול שלך.

בימים מבולבלים כל כך שמאתגרים את כולנו אבל במיוחד את אנשי הקשב אני רואה את התסכול הכי גדול במציאות הזו של: "מה אני עושה עכשיו? מה התפקיד? מה המשמעות של הימים ההזויים האלה?"

אמרה לי אישה קצבית מתוקה שהיא הכי אוהבת את העשר דקות של אחרי האזעקה. יש לה עשר דקות שבהם היא יודעת מה היא צריכה לעשות…

גם פה, אני רוצה לומר לך: תכלית הידיעה שלא נדע.

זו המציאות בה הקב"ה רוצה שנהיה בה. הוא יצר את הבלבול והבלגן הזה שאנחנו נמצאים בו.

אז במקום לשמוע ולקרוא על חוסן, ועוגנים ורשת ביטחון במצב מלחמה, תזכרי ששוב, את מתנגדת ונלחמת במציאות שה' רוצה אותך בו.

הוא רוצה ממך עכשיו דבר אחד. שתזכרי שהוא כל יכול והוא יכול לסדר לך את הכל בשנייה, אבל הוא רוצה אותך כאן בדיוק: בבלבול, ברעש, במצוקה, בחוסר האונים הזה של "אנה אני באה".

כאן הוא אומר לך: אהובה שלי, תשחררי. תפסיקי לנסות להיות העוגן של כולם במקום לזכור שאני העוגן שלך. תפסיקי לחתור לסדר בעולם שאני בלגנתי. פשוט תרפי. כי אם את אוחזת חזק אז אני לא יכול לשחרר לך את הרוגע את השלווה ואת מנוחת נפש הבוטח.

ולסיום. אנחנו במציאות שבה קיבלנו סוף סוף תשובה לחז"ל בסנהדרין "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת, אבל איך מסיחין דעת מהמשיח?" בדיוק ככה.

אז איזה יום היום?

אם גם את מפחדת מללכת לאיבוד…

כתבתי עבורכן תוכנית ייחודית מותאמת לראש של הקשב, לא חופרת, לא יורדת ליותר מדי פרטים קטנים שיגרמו לכם לאבד את זה ובעיקר ממוקדת חוויה. כשמדובר בקצב, בלי החוויה והכיף, הדופמין לא יגיע ולא יביא את כל מה שצריך איתו. אז שמתי את כל המשקל על החוויה והזוגיות והשארתי טיפה מקום לכמה דברים קטנים ששמרתי שלא יברח לכם המצב רוח… 

האמונה שלי, שאם אתם ניגשים לזה ביחד, באופן זוגי, רגוע עם ציפיות ותיאום משותף ערב פסח יכול להפוך עבורכם לחוויה אמיתית, זוגית ומשפחתית.

יש לכן אפשרות לשמוע את הסדרה בקו או בקישור וכן לקרוא אותה למי שפחות מתחברת לרעיון שאי אפשר לדלג…

שמתי לכן גם קבצים להדפסה, ממליצה לטרוח על הצבעוני. זה משדרג ממש ומה לעשות? עם קצב וריקוד לא הולכים על שחור לבן….

אז אם את רוצה לצאת לריקוד משותף אני ממליצה לך בחום ללחוץ על הבאנר התזזיתי כאן למטה ולהתחיל לזוז!

לקבלת ערכת הקצב לפסח לערב פסח רגוע לחצי כאן>>>

מי אני?

נחמי פרנקל, נשואה לקצב וריקוד כבר 17 שנים תוססות.

אמא ל-7 מתוקים, שכמה מהם ממש דומים לאבא המדהים שלהם.
מהפן המקצועי – מרצה, מנחת סדנאות עם כלים מעולם הטיפול, יועצת נישואין

ובעלת תואר במדעי החברה והתמחות בהפרעת קשב.

מאמינה, מניסיון, שזוגיות עם קש"ר יכולה להיות מדהימה, מחוברת ומלאת סיפוק,

אבל היא דורשת גישה אחרת.

לפודקאסטים של זוג וקש"ר (יש חדש לערב פסח!)

הזוגי (תכיני טישו לדמעות צחוק), או המקצועי,

התקשרי לקו זוג וקש"ר 0733023619 (בקרוב גם באתר זוג וקש"ר)