כלומר זה לא רק משחק ילדים, זה לא רק בילוי וכיף, או תעסוקה, זה בעיקר "עבודה" התפתחותית קריטית, דרך השפה הטבעית שלהם, הוא משמש כלי מרכזי לעיבוד רגשות, ללמידת חוקים חברתיים ולפיתוח יכולות קוגניטיביות.
לא לחינם נעזרים התרפיסטים במשחקים ככלים טיפוליים, זהו ערוץ ישיר אל תוך ליבו ומוחו של הילד שלך, תוכלי לשוטט שם באופן חופשי ולגלות אוצרות אמתיים על תובנות ופרשנויות שלא הכרת ולא שיערת ש'יושבים' שם.
ככלל, המשחק הוא מעבדת העיבוד הרגשית של הילד. השיח שלנו המבוגרים, בעקבות אירועים, השיתוף והדיבור אודות מה שארע, מסייע לנו לעכל להבין, להתרגל, לגבש עמדה ולהתחבר. לילד, יש אוצר מילים מזערי לעומתנו, והיכולת הקוגניטיבית שלו עדיין אינה מפותחת דיה להסביר חוויה מורכבת שחווה, ולכן, הוא מדבר את החוויה שלו דרך משחק. שימי לב שאת מרוויחה כמה יעדים נסתרים נוספים בזמן משחק, יעדים שהם משמעותיים הרבה יותר מתעסוקה ושקט שמאפשרים לך לתפקד:
ילד חווה פסיביות באירועים רבים בהם מחליטים עבורו, ומחייבים אותו לתפקד, ללכת לישון, לקבל זריקה, לעבור דירה, לא להתערב וכו'. במשחק הוא יכול לחוות את המעבר מפסיבי וחסר אונים לדמות אקטיבית מחליטה ושולטת. הוא מחליט מי צודק, הוא מזריק לבובה זריקה, והוא מסיע את המשאית…
ילדים משחזרים אירועים שוב ושוב לפי סדר כרונולוגי, נזכרים בפרטים שונים, מצרפים אותם מוצאים את ההיגיון שבאירוע, עד שהם מבינים אותו, מתרגלים אליו ואז רמת החרדה יורדת. החזרתיות הזו מרפאה ממש!
המשחק מאפשר לילד לעסוק בנושאים כואבים מבלי לחוות אותם ישירות, ניתן לבטא רגשות "אסורים" מבחינה תרבותית, כמו כעס, קנאה ותוקפנות, בתוך סביבה מוגנת ובטוחה, גם חוויות מפחידות או שליליות מובעות בפלטפורמה הזו, כך יוצרים מרחק בטוח להפחתת חרדה, השימוש בסמלים להבעת רגשות מקל את העיסוק בהם: הדובי פוחד מהחושך, הילדים מתחצפים למורה, הילדה נעלבת, האח כועס ומרביץ… במשחק הכול אפשרי, ושם נסדר את העניינים המעסיקים לנו את הלב, ניישב את הסכסוכים ואפילו "נעניש את אמא" (עדיף לך שזה יקרה במשחק, נכון?)
דרך המשחק הילדים יכולים לתרגל את החולשות שלהם, משחק התפקידים המשתנה מאפשר לילד ביישן להיות דמות מוחצנת ובעל ביטחון ושליטה, הילד הבכור יכול להתנסות במשחק של הילד הצעיר והמפונק, ואולי חסר אונים וחסר אחריות.
עצם החלפת התפקידים מפתחת בהם גמישות מחשבתית שהינה מיומנות חברתית יסודית, פעם הוא תינוק ופעם אמא, פעם מורה ופעם שכנה, כך נאלץ הילד להתנתק מחשיבתו האגוצנטרית להיכנס לדמות אחרת ולהתבונן על העולם מההיבט שלה! מזווית ראיה שונה! פעמים נוכל לגלות את עצמנו במשחק שלהם, נשמע איך הם מחקים אותנו ומצטטים אותנו, לפעמים נהיה גאים ונטפח לעצמינו על השכם, ולעיתים, נסמיק בבושה ונציין לעצמינו יעד לשינוי.
ויש גם כמובן פיתוח יצירתיות ודמיון, חפצים מאולתרים ומציאות לא מציאותית מפתחים את כושר פתרון הבעיות שהולך ומשתכלל באמצעות המשחק, ובהמשך הוא משרת אותם בחיי היומיום.
הם לומדים כל כך הרבה הקטנטנים האלה, התפתחות המוח שלהם היא המואצת ביותר מכל שנות החיים, עד גיל 5 המוח מסיים את 90% ההתפתחות שלו, וזה מה שמסביר מדוע השנים הללו קריטיות בעיצוב האישיות, הקשרים הבינאישיים והמנטליים, עובדה מעניינת נוספת היא הכיף שבה נעשים כל הלמידה והשינויים הללו. ילד צוחק 300 פעם ביום כאשר מבוגר מגיע בחסד ל-15 פעמים בלבד! (הירידה הדרסטית קורית לצערנו, בגיל ההתבגרות…☹ )
האם הנתון הזה רומז לנו משהו על הקשר שבין משחק ושמחה צחוק ולמידה? אכן כן, המשחק והצחוק מפעילים את מערכת הגמול במוח. הם משחררים דופמין (חיוני למוטיבציה ולבניית זיכרון לטווח ארוך!) וכן אנדורפינים המשפרים את מצב הרוח ומפחיתים את הורמון הלחץ. מחקרים מוכיחים כי צחוק במהלך למידה מבוססת משחק, משפר את הגמישות הקוגניטיבית ואת היכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית.
שימי לב! המיומנויות החברתיות הללו יכולות להירכש בעמל ביזע ומתוך שגיאות וטעויות, הטפות מוסר וענישה. ויכולות גם להילמד מעצמן, תוך כדי משחק איכותי צחוק וכיף. זו אינה שאלה במה אנו בוחרות. המשימה היא: ליזום, לעודד ולאפשר ככל הניתן זמן משחק של "בכאילו" בעיקר בגילאים הצעירים ובשיתוף אחים או חברים ככל האפשר.
רק מה?
- את המשחקים החשובים הללו שימי בהישג יד, נגישים וקלים לאיסוף, השקיעי בהם ושמרי על החלקים שלהם, בשל התועלת הרבה שלהם יחסי להם חשיבות רבה ועדיפות עליונה.
- היזהרי שמלאכת האיסוף שלהם לא תהיה מעיקה מדי על הילדים, יש כאלה שמרוב זיכרון על איסוף ואחסון מתישים מפעמים קודמות, לא ירצו להוציא שוב, אם יזכרו במלאכת האיסוף הקשה מדי עבורם. ואנחנו הרי רוצות וצריכות שישחקו בהם יותר ממה שהם רוצים בכך…
זהו אכן צורך בסיסי ולא חוויה בעלמא, תוכלי להשוות זאת למלאכות נוספות אותן את עושה פעמים רבות עבור הילדים מבלי להתלונן, וכי מה זה שונה מבגד נקי? שחשוב לך כאמא יותר מאשר הוא חשוב לילדים? אם נזכור כמה שהמשחק הכרחי וחיוני להתפתחות הרגשית החברתית והקוגניטיבית של הילד, נסכים להירתם בסוף היום למלאכה, ולהשתרע על הרצפה בחיפוש אחר חלקי פלסטיק שווי זהב. טיפ: דמייני לעצמך שאת במתיחות של חוג פילאטיס או שאת חוסכת עלויות יקרות של פסיכותרפיה, אולי זה יעזור לך לספוג תפקיד נוסף ברשימה האינסופית של תפקידי האמא שלך. את החשבון תגישי אחר כך לבורא עולם הוא משלם לך על כל תנועה כזו עם ריבית והצמדה.
להארות, הערות ושאלות –
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
יעל סלע – [email protected]
