אחיות מעוכבות שידוך

וודאי שלא להיות נשואה בכל מחיר
אבל הסיפור שלך לא מלמד על הכלל
רוב הזוגות חיים באושר (גם אם לא בהרגשה תמידית של שלמות, עדיין רובם לא רוצים / מעדיפים / מסכימים להתגרש) אז נכון שזו עבודת חיים, אבל באנו לעבוד, והתמודדות כנשואה להיטיב את חיי הנישואין טובה מעין כמוה בוודאי ביחס להתמודדות כרווקה…
כך שלומר שהחיים אחרי החתונה דורשים עבודת המידות לא אמור להרחיק מי שחכמה ומבינה שבאנו כדי לעמול והעמל מביא אותנו לאושר.

חבלמאד שככה את חווה את הדבר הכי מדהים בעולם, הזוגיות!!

באמת???
אז תדעי שממש לא לפעמים המשפחה מסביב הורסת את החיים, גם כששני בני הזוג הם בעלי מידות טובות, ואולי אז יש להם יותר יכולות לפגוע ולהרוס.
תשמחי שאת לא מכירה ולא יודעת,
אבל לא חסר אנשים עם מידות טובות שסובלים מאוד

את צודקת מאוד. רק המון מהרווקות פשוט מפםחדות להתחתן(כל אחת מסיבות אחרות), אז משפטים כאלה רק מגבירים להם את הפחד.

לא אמרתי שזוגיות לא דורשת עבודה קשה, אני חושבת שכל מערכת יחסים דורשת עבודה אבל יש עוד סיבות שבחור יכול לא להתאים לך…
אני אישית נפגשתי עם לא מעט בחורים ויכולה להגיד שעם תשעים אחוז מהם הייתי יכולה לשרוד את החיים אבל היה לי טוב עם בחורים שילדותיים ממני בפער שאני לא מצליחה לנהל איתם שיחה רצינית? שאני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליהם בשום פרמטר כמעט? ותתפלאי לשמוע שהיו לא מעט כאלו, הרבה יותר מ-10%, היו כאלו גם שלא, ואז זה יותר מתאים אבל אז הוא יכול להוריד אותך לדוגמא, מה שקרה לי הרבה מאד פעמים 🙁
מבחוץ זה נשמע שרווקות בוררות ומורידות בלי להניד עפעף והמציאות היא לא בדיוק כזו, יש כאלו שכן וגם הן צריכות עזרה וטיפול ולא שיפוטיות ויש כאלו שלא, ולבוא ולהגיד שיהיה לי טוב להתחתן עם 90% מהבחורים שנפגשתי איתם זה לא נכון.
כי אני אישית מוכנה להפגש עם כל העדות, הרקעים, ואפילו עם אלמנים/גרושים (ואני כמה שנים מתחת לגיל 30, לא מאד מבוגרת:) אבל שאומרים לי ואומרים לי המון:
לא נורא שהמראה לא הכי יפה בעיניך, ושאת יותר חכמה ממנו בפער ושאת מרגישה שאת לא יכולה לסמוך עליו, יש לו מידות טובות, הכל אח"כ מסתדר וכולם צריכים לעבוד על הזוגיות אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתחתן ככה.
וסליחה על הנאום הארוך, אני פשוט מדברת מנסיון מאד כואב.

אני רוצה לומר משהו על המשפט שאמרת שלא לשכנע אותה להתפשר על נתונים חיצוניים כאלו ואחרים כי לרגש של דחיה אין הסבר, אני חושבת שהמשפט הזה יכול להיות נכון רק אחרי שנפגשים ולא לפני.
כי לומר לפני שבטוח תהיה לי דחיה אם הוא נמוך, שמן, כהה, עדה אחרת וכדו', זה יכול לסגור הזדמנויות.
כמובן שבגיל צעיר אפשר לבחור הצעות "קורצות" יותר, אבל בגיל מבוגר צריך לתת צ'אנס.

יש הבדל בין לשרוד את החיים, ללרצות חיים ברמה גבוהה (אישיות, רוחנית, כלכלית וכו')
גם רווקות מגיל מסוים (ומשתנה מאחת לאחת) זה סוג של לשרוד את החיים..
אז בואי נשאל את עצמינו. האם הבחורים שנפגשת איתם, זה פשוט רמה אחת פחות ממה שהיית רוצה, או שזה באמת לשרוד…?
האם אולי אפשר להתחבר אליו ברמה טיפה מהעומק שרצית ויהיה לך טוב וכיף ונחמד או שאת עדיין רוצה את הרמה הכי גבוהה? ומגיע לך, בהחלט, אבל לפעמים ה' רצה משהו אחר… ולדעת לכופף את הראש זה חלק מהחיים פה, בין אם זה לפני נישואים ובין אם זה אחרי, בין אם זה קשרים בעבודה, מול הילדים (נוער נושר)
ובין אם זה מול מנהל \שכן וכו'
זאת המציאות, והכי נכון פשוט לקבל אותה.
ואז אפשר לפתוח את העיניים לראות מה כן טוב במציאות הזאת, ופתאום מגלים המון אור!

מנסיון של שידוכים שהתפוצצו ונמשכו סתם אחרי שדחפו אותי להתחתן למרות אי התאמה רק על סמך מידות טובות, זה גרר המון עוגמת נפש וכאב, רצון להפסיק להפגש,פחד גדול מלהתחתן ועוד דברים כואבים.
לא דיברתי על נסיון במערכת נישואים, כי את זה אין לי.

ברור שאם את רואה בעיה מהותית – לא להתחתן,
אבל אם משהו קטן מפריע, לדוגמא הוא מבולגן ואת מסודרת או להיפך, הוא רחפן ואת ביצועיסטית.
זה ממש לא מפריע בחיים. א"א למצוא שלימות, לומדים לחיות עם זה ומאושריםםם
מנסיון עם בעל רחפן קצת. אבל החיים אור גדול! וכן, ראיתי את זה בפגישות והלכתי על זה, כי היה כ"כ הרבה מעלות אחרות, ויודעת שהרבה היו יכולות להוריד וחבל.
לא מדברת על להתפשר על התאמה, חייבים להרגיש נוח ונעים לידו, ולדעת שההשקפה שלו מתאימה.
אבל לרצות שהכל יהיה מושלם? זה לא יקרה, וגם אם חושבים את זה, אחרי החתונה מגלים תקרים והתנגשויות. אז עדיף לדעת את זה מראש 🙂