אחיות מעוכבות שידוך

יש לי רעיון לבחורה החמודה שבטוחה שהיעד הוא לימוד תורה ולא הקמת משפחה.
(כן, נשמע שאת בחורה)
אולי פשוט תפסיקי לחפש בעל, ותתרמי ספר תורה?
אולי אפילו תחזיקי ותפרנסי תלמיד חכם שיושב ולומד…
זה הרי התכלית, זה יעד החיים, אז מה הענין בנישואין?
תישארי בחורה, תעבדי ותפרנסי, ותחזיקי תורה. נשמע שזה היעוד האופטימלי…
בשביל מה בעצם את מחפשת בעל?

כמה הערות:
שלא יצפו ליותר מדי מהחיים, שהעיקר שיספיקו להביא ילדים…
זכותו של בן אדם לצפות שיהיה בחיים שלו מה שהכי חשוב לו
אני לעולם לא הייתי מתחתנת רק בשביל להספיק להביא ילדים
עם בן אדם שלא בא לי להתחתן איתו…
אולי זה הסדר עדיפויות שלך, וזכותך, באמת
אבל לא לכפות על אחרים את סדר העדיפויות שלך

המשפט בשם הרב דיאמנט, שכמעט כל בחור יכול להתחתן עם כל בחורה…מזמן הגעתי למסקנה שהוא מתאים רק לסוג אנשים מסויים מאד.
יש אנשים אחרים, שהוא לא מתאים להם. שעם רוב האנשים בעולם הם לא יוכלו לחיות בטוב, הם יעדיפו לחיות לבד, מאשר עם מישהו שהם לא מרגישים שמתאים להם.

הייתי באותה התלבטות בשנים האחרונות
ב"ה שכבר לא רלוונטי
הגעתי למסקנה שלא נכון להרגיש אחריות עליהם, לפתוח להם את העיניים וכו'
וגם אי אפשר לגמרי להתעלם
זו דרך עדינה באמצע
בתור אחות את וודאי יכולה לפתוח את זה בעדינות אם זה מתאים לה
ולנסות להבין איפה זה יושב אצלה ואם יש לך איך לעזור לה, אם בללבן עניינים ביחד, ואם לעודד אותה לפנות לייעוץ תורני/רגשי
אבל-וזה אבל עצום-
זה צריך להתחיל מתוך מקום מדויק
שיודע שאלוקים מנהל את העניינים
ולא את
וגם אם לא תעשי כלום-הוא דואג וידאג לה
והיא בן אדם בוגר שעובר את המסלול שלו בעצמו ובוחר את החיים שלו
ולא בטוח שמה שנראה לך מהצד הוא הנכון
ואולי או בטוח יש דברים שרק היא מהמקום שלה יכולה לראות

כככה שגם אם יש לך מה לומר לה,
זה לא יבוא מתוך פטרונות/אחריות יתר/חרדה שלך/ וכו' אלא מתוך מקום מדויק עם עצמך
באמת, מבינה את המקום שלך כאחות ואת הצער והדאגה
אבל עדיין, לזכור שאלו החיים שלה, והיא בן אדם בוגר
ולא-לא ללכת לקיצוניות השניה של לשבת בחיבוק ידיים
תעשי מה שנראה לך נכון, אבל מתוך עדינות ורגישות
ועדיף אחרי שאת בעצמך תפתרי את המקום הזה מול עצמך-איך את מרגישה שם ומה זה גורם לך
המון הצלחה ורק בשורות משמחות!