המתנה הכי גדולה שנוכל לתת לילדים שלנו (לכולם!) לכבוד תחילת שנת הלימודים –

חיכינו לך,

ממש

שתבוא עם רוח קלילה ופייסנית.

           תפיג קצת את החום,

                   את הלחות,

                          את הדביקיות.

תרענן אותנו,

   תחזיר לנו את סדר היום,

                 תחדש את האווירה

                         עם ריח של ספרים חדשים.

תזכיר לנו שתמיד אפשר להתחיל מהתחלה

אפילו שאתה בסוף

      סוף שנה

          תחילת הזמן

               אלול.

אנחנו צריכים אותך

      שתעשה קצת סדר,

             שתחזיר לנו את השקט,

                   שתזכיר מה חשוב באמת.

שאחרי כל הדרכים שנסענו,

           כל השבילים שהלכנו,

                             כל המקומות,

                                  וכל האנשים שפגשנו,

                      חזרנו בסוף-

                                        הביתה.

אבא פה. 

     מחכה לנו 

            בשדה

               שנחזור

                  שנשוב

                     שנתקרב…..

שנבקש דף חדש 

         חלק

                נקי ויפה גם לנו

                       כזה עם ריח טוב של התחלה.

ואם אפשר אבא,

                     בבקשה……

 תעטוף לנו את הספר

            בעטיפה יפה

                     צבעונית

                           נעימה יותר.

כי העטיפה של שנה שעברה

           הכילה אסונות, צרות ומחלות

וגם אנחנו

      קישקשנו במחברות

              קימטנו את הדפים

                   מילאנו את הילקוט בשטויות

בסוף סחבנו אותו,

          כבד

             מלוכלך

                  מלא בזבל

                     קרעי דפים

                            שברי עפרונות

             אפילו המחק כבר היה שחור ומלוכלך….

אז כמה טוב שבאת – אלול!!!

תזכיר לנו שגדלנו,

       שעלינו כיתה,

           שלמדנו מכל הטעויות,

               שצברנו כ"כ הרבה ידע ותובנות

                       שאפשר להיפטר מכל מה שמיותר…

 ולבוא עם ילקוט נקי

      להתחיל למלא מחברות חדשות

            להבטיח להיות תלמידים מצטיינים

                  יש לנו הזדמנות…

את הפוסט הזה כתבתי לפני שנתיים נראה לי,

והבוקר כשליוותי את הבנים להסעה, סוחבים ערימות ספרים חדשים, בחולצות לבנות מגוהצות,

והיה בוקר נעים פתאום, אולי בגלל השעה המוקדמת,

נזכרתי בקטע הזה,

חשבתי על הרגעים האלו-

סוף שנה – תחילת הזמן – אלול

משולש מרגש…

ואיך זה בשביל הילדים שלנו?

כן,

והפעם אני מתכוונת לכולם – נוירוטיפיקלים, מאותגרי הקשב, התקשורת או כל אתגר אחר.

החכמים, הטיפשים, הביישנים, החברותיים, בעלי עודף הביטחון עצמי, ואלו שאין להם בכלל.

התחלה חדשה.

לפעמים היא דרמטית ממש כמו אלו שעולים לבית ספר, סמינר, ישיבה.

לפעמים קצת פחות,

וזה מציף כל כך, 

כן,

את כולם.

 כמובן שיש כאלו שמושפעים מזה יותר…

"אז אולי אפשר גם לתת כלים בפועל, אומנם לא לשנות מציאות, כי ככה זה,

אבל חוץ מהטרמה על כל דבר קטן שזז,

מה עוד?"

זה חלק ממייל שקיבלתי מאחת הקוראות, והיא צודקת.

כן, הגיע הזמן לדבר על מה שכן אפשר לעשות,

אבל לפני זה בואו לא נקל ראש ב "הטרמה לכל דבר שזז"

לא היום.

לא בשבועות הקרובים.

התחלה חדשה דורשת המון הסתגלות,

המון גמישות,

ואין, אין כמעט דרך אחרת לעזור להם חוץ מלדבר איתם,

המון.

יש ילדים שמתאים להם שיחה ארוכה ורגועה בזמן איכות,

 יש שצריכים המון שיחות קטנות של תיווך תוך כדי,

 אבל כולם צריכים הכרה והבנה בשינויים.

החל מילדת גן שבגן החדש יש שיר בוקר אחר, טון אחר של גננת, ופינת בובות / חצר אחרים, סדרים חדשים וכו', וכלה בבת שעולה לסמינר או ילד נער שנכנס ל "ישיבה קטנה", שצריכים להתמודד עם תקנון חדש, הסעות, חברה חדשה ו "חברותות".

כדאי להטרים מראש.

כן, פשוט לדבר על זה מראש, כל ילד בהתאם לרמה / גיל / קשיי הסתגלות שלו.

וגם ובעיקר לתת לזה מקום בימים הקרובים:

"אז מי הרב'ה השנה?"

(רק הילדים שלי אף פעם לא זוכרים את השם? כאילו זה לא קשור אליהם??)

איך הוא?

יש לו בקשות מיוחדות? (קרי: דרישות)

איפה אתה יושב? נוח לך במקום החדש?

 איך הכיתה? (כן , כן, הגודל, התאורה, המזגן) וכו'.

ואז , אז מגיע השלב השני, להראות להם כמה בסך הכל טוב ובסדר ונוח.

ומה שלא?

חייבים לדבר בעדינות על דרכי התמודדות, וקצת עזרה אם צריך.

כי אם הילד יושב במקום לא נוח וזה מוצדק, כמו ילד שיושב בסוף הכיתה, אפשר לשלוח פתק ולבקש להעביר מקום.

אבל אם מדובר למשל בכלל לימודי כזה או אחר למשל, "הרב'ה לא מרשה לשאול שאלות עד שהוא גומר להסביר בפעם הראשונה."

אז כן, יש ילדים שממש קשה להם עם זה, וצריך להסביר להם את ההגיון שעומד מאחורי הדרישה – לפעמים זה עוזר, או לחשוב על טכניקות של התמודדות, כמו: לכתוב את השאלות על דף / בסוף המחברת, כדי לא לשכוח אם זה מה שמטריד את הילד.

כמובן.

אלו רק דוגמאות,

אבל כמו שכבר כתבנו,

זו הזדמנות שאין שני לה –

סוף שנה – תחילת הזמן – אלול.

לתגובות, ולכל הפרטים על הסדנא שלי –

בתיה, או בעצם שולמית: [email protected]