בתקופה האחרונה אני מרגשה שחוקה.
אין לי כוח כל יום לסדר את הבית מחדש.
אין לי כוח להכין אוכל ולהשקיע ולגוון.
אין לי כוח לטפל בילדים ולשמוע אותם ולפשר ביניהם ולקום אליהם בלילה ולתת להם ולשמור עליהם ולהחליף טיטולים ולקלח אותם ולהרגיע אותם ועוד ועוד…
גם אין לי כוח לצאת עם הבעל לסיבוב בערב.
אין לי כוח לקנות משהו טעים ולשבת ליהנות ביחד.
אין לי כוח לקנות להם בגדים או צעצועים.
כלום לא בא לי.
כלום לא עוזר לי
מה עושים? איך לעשות דברים שיתנו כוח?
איך ללמוד לחיות ולשמוח, וליהנות מהם כי הם באמת חמודים. ולנצל את הזמן הזה ולתת להם את הצרכים שלהם באהבה וברצון ולא מתוך אילוץ?
מקווה שזה לא היה מעצבן לקרוא אבל אני ממש אשמח לרעיונות ולעידוד…
ואו
את מתארת תחושה קשה ומאד נפוצה.
באמת עם כל המטלות שעלייך השחיקה מובנת…
(אני מסתייגת כאן שניה: אם המצב נמשך לאורך זמן רב וכולל תסמינים נוספים אז כנראה שזה קצת מעבר לשחיקה המתבקשת וכדאי לפנות לעזרה מקצועית)
כל הכבוד לך על הערנות ,הרצון לפתרון והבקשה לעזרה.
אני חושבת שכדי שיהיה לנו כח ותחושת אהבה ורצון ליקרים שלנו אנחנו צריכות קודם כל להטעין את עצמנו.
מה עושה לך טוב? לכל אחת משהו אחר עושה טוב…
לי הייתה תקופה שביום החופשי שלי הייתי מבקשת מבעלי להוציא את הילדים וקמה מאוחר ממש (לא נגלה מתי:))
ואו כמה זה עשה לי טוב…
וההטענה העצמית הזו חשובה יותר מסידור הבית או מארוחה מבושלת פעם נוספת.
לא רק לך אלא גם לילדים שתהיה להם בעז"ה אמא שמחה ומסופקת..
ממליצה לך לעשות רשימה של דברים שעושים לך טוב אחרי שעשית אותם (נותנים לך סיפוק) ורשימה של דברים שעושים לך טוב תוך כדי שאת עושה אותם (נותנים לך כיף פשוט) וכל יום להשתדל לעשות לפחות 3 דברים…
ויכול להיות שהגעת למצב שמה שיטעין אותך זה ניתוק קצת יותר רציני מחיי היומיום, כמו איזה טיול עם חברה וכדומה..
המון הצלחה!!
נראלי כדאי לך לישון 12 שעות קודם כל:)
יכולה להגיד לך שכשהייתי במצב שלך, תכננתי לצאת ללילה למלון או צימר לבד, עם עצמי.
מסיבות שונות לא יצא, ולכן לקחתי יום חופש לעצמי. התפללתי שחרית בכותל, קניתי שייק ברובע וישבתי שם באיזו פינה.
אח"כ הלכתי לסטודיו לקרמיקה וצבעתי כלי (אני אוהבת אומנות ולא מגיעה לזה).
מסכימה, אני עשיתי שבת לבד בצימר, קראתי וישנתי כל השבת, חזרתי באורות
(הייתי על הקצה בשביל לעשות דבר כזה)
הייתי שמחה לעשות את זה… אבל אל נעים מבעלי ומהסביבה … מה את רוצה לצאת לבד?
לחלוטין
כתבת – אין לי כח לצאת עם בעלי…
תצאי לבד, תכריחי את עצמך, מינימום לכמה שעות!
אנחנו לא פוגשת את עצמנו לעיתים קרובות, וזה לא טוב, אישה צריכה להיות חברה של עצמה, לשמח את עצמה, לפנק את עצמה…
זה טוב וזה בריא, וזה ממש לא מחליף זוגיות כמו שוודאי יהיו כאלו שיכתבו…
אני מרגישה ככה בעיקר כשאני מאד עייפה, ברזל נמוך וכדו, אחרי שינה ממש טובה, אני קמה חדשה ולא מאמינה שזאת אני שהיית אתמול כל כך שחוקה וחסרת אנרגיה.
לי לפעמים קניה של משו חדש לעצמי או לבית מרענן אותי ונותן לי אנרגיות טובות
או כל דבר אחר שובר שיגרה
האמת היא איך שאת מתארת הכי נשמע שאת קודם כל עייפההההה
ואם את קמה בלילות אז ברור מאוד למה…
אולי באמת תנסי לארגן לך יום כיף אפילו בבית שמישהו(אחות אמא בעל שכנה בתשלום)
תיקח את הילדים אליה לכל הצהריים ואת תוכלי לנוח,לישון לקרוא ספר עם גלידה…
ואם את לא מוצאת מי..אז בקשי מבעלך
זה התפקיד הכי חשוב לו לדאוג שאישתו לא תקרוס…
מסכימה איתך ממש
הייתי ממש בונה תוכנית כזו
ללכת לישון לפחות פעמיים בשבוע מוקדם
עוד פעם בשבוע בייביסיטר ובזמן הזה לעשות דברים שאת אוהבת
גם לישון או להתבטל זה בסדר
למלא קודם כל מאגרים פיזיים
לבדוק מה קורה עם הברזל והB12 מאד מאד משפיע על רמות אנרגיה
כנ"ל ויטמין D
אחרי כל הנ"ל למצוא תחביב שאת אוהבת ולמצוא לו זמן
אין לך מושג כמה כוחות חשק ושמחה זה יתן לך
חושבת שכדאי לך קודם כל לבדוק פיזית – מה רמת הברזל שלך ?
אולי חסר לך ויטמנים ?
אישית התחלתי לקחת B12 כל יום
ופתחתי עיניים ,
הרבה יותר מהתאווררות חד פעמית ….
זה לא נשמעת עייפות סתמית. זה נשמע משהו מעבר.
תחנה ראשונה אצל הרופא/ה להתחיל עם בדיקות דם, שינה ותזונה ואחרי ששוללים קושי בתחומים הנ"ל לעבור לייעוץ יותר מעמיק.
תודה על השיתוף
הרבה נשים חשות כך ולא משתפות.
אני גם חושבת שכדאי לעשות בדיקות דם
כן להשקיע בבילוי או הליכה בים עם הבעל כדי להשקיע בזוגיות
אני הרגשתי כך ועשיתי כמה טיפולים רפואה אלטרנטיבית במחיר מסובסד של קופח
חיזק את הגוף ואת הנפש 💖
הרבה פעמים זה תלוי מצב הורמ ונלי, או שינויים הרו מונ ליים, תבדקי..
לי אישית כשזה קורה אני מתנתקת קצת מהבית(אני כן אדאג לילדים אבל על אש נמוכה,ז"א לאו דווקא אוכל מפנק/יציאה לגינה וכו')
מתחפרת במיטה עם ספר טוב וגם חטיפים(שביום יום אני לא אוכל את הכמות הזו)
ונחה הרבה.
מה מצב הבית?על הפנים…
אבל לוקח כמה ימים ואני חוזרת לעצמי,
שומעת מוזיקה בקול וזה מכריח אותך לשמוח עם הילדים.
היה פעמים שרציתי "לברוח" לכותל/לים אבל לא יכולתי ולכן בקשתי מבעלי שישמור על הילדים והלכתי "לבזבז" כסף על עצמי(לא שבאמת הוצאתי סכום גדול אבל פרגנתי לעצמי ולא רק חשבתי על הילדים-מה שבדר"כ קורה…)
עוד משהו שיכול לעזור לך לחייך-לכתוב תודות על מה שיש לך-זה נותן קצת פרופורציה בחיים ל מול החוסר כוחות שיש(אני גם פותחת את המצלמה ורואה סירטונים משעשעים על הילדים,גם מחזיר אותי לפרופורציה)
את נורמלית,
בחברה נורמלית,
ומותר לך להרגיש חידלון!
רק לאסוף לעצמך כלים איך לעלות בחזרה 🙂