אנטישמיות אירופאית נוסח תשפ"ו

נסענו להונגריה. זו לא הייתה נסיעת בילוי או הנאה כלשהי. יומיים שבהם נדחסנו כמה אנשים ברכב קטן וגמענו מרחקים עצומים בנסיעה של שעות. המטרה הייתה שאמא שלי, שחלמה כל חייה לזכות להתפלל אצל רבי שעיהלה בקרעסטיר שבהונגריה ואצל רבי אלימלך בליז'נסק תזכה לעשות את זה בצורה הכי נוחה ומתאימה לאשת גבורות שכמוה. ביקשנו להגשים לה חלום שבעזרת השם ישפיע טוב על כל המשפחה, כי מי כמוה מתפללת וקרובה לקב"ה. אחד מילדי לקח את הארגון על עצמו וגם את הנהיגה, השני לקח על עצמו את כל מה שהצריך ארגון בשפה זרה, וגם פעילות טכנית, להזמין ולדבר ולהסתדר עם הדרכים ולנווט אותנו בשדה התעופה, שם הספקתי להיאבד, ואני חושבת שאני הראשונה שנאבדה בשדה התעופה הקטן של קראקוב מאז ומעולם…

זו הייתה נסיעה מיום שני עד יום רביעי שלא היו בה קניות, אפילו לא בקבוק קולה. למרות שנחתנו בבודפסט והמראנו מקראקוב ובשתיהן יש מה לקנות. לא. באנו עם תיק גב וחזרנו איתו, לא היינו צריכים אפילו לשקול שום מטען. בגד להחלפה, ארנק, דרכון סידור.

ולמרות הנסיעה הקצרה ולמרות שלא היו בה הרפתקאות מהסוג המקובל בטיולים, לא צעדנו על שום שפת אגם, ואפילו לא ביקרנו בבית בטוקאי שבו נולד חמי שקרוב עשרים דקות אל ציונו של רעב שעיהלה, שהיה רבה המובהק של משפחתו של בעלי. נסיעת תפילה של סבתא קראנו לנסיעה הזו וכך היא הייתה בדיוק.

קצת חששתי לנסוע, בכל זאת האנטישמיות פורחת ומתגברת היום בעולם ויהודים לא מתקבלים בברכה. קצת קשה לחשוב מה נעשה אם מישהו יתנכל לנו, לאחת מבוגרת, אחת קשישה, ושני אברכים שלא הרימו יד על מישהו מימיהם… אבל כאמור היתה מטרה למשימה, ולא ידענו מתי עוד יזדמן לנו לעשות את המסע החשוב הזה.

אז יצאנו בתקווה שלא ניתקל בשום אנטישמיות.

נחתנו בבודאפסט. יצאנו ביחד אל הטרמינל, שלוש טיסות שנחתו בו זמנית והגיעו אל ביקורת הדרכונים. עברנו אותה די מהר ובקלות, והמשכנו אל עבר היציאה מהטרמינל, כי לא היה לנו שום דבר לאסוף ממסוע המזוודות. ממש סמוך לדלת היציאה עמדו כעשרה שוטרים ונעצו עיניים בנהר האנשים, מאות יצאו ביחד ואנחנו בינהם.

תארו לעצמכם את מי מכל הנהר השוטף של האנשים עצרו השוטרים? את שני בני. הם היו בולטים מאד בתלבושת החסידית שלהם, ובחולצות הלבנות שבימי הטישרט הנוכחיים רק יהודים שומרי דת לובשים.

כן, מכל קבוצת מאות האנשים היו רק שני יהודים חסידיים. הם בלטו ומיד הוצאו מהשורה… למזלינו זה נגמר בשלום. אצל האחד פישפשו בתיקו למצוא משהו ולא מצאו כלום, ואת השני חקרו על מה ולמה בא וכמה כסף הביא איתו. זו הייתה ברכת אירופה האנטישמית ליהודים שבאו לשהות על אדמתה.

אז אם מישה מצליח לשקר לעצמו ולהגיד שהעולם בעדנו, שינסה לצאת החוצה בלבוש שמסגיר את היותו יהודי ויווכח בעצמו.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]