לא יודעת למה, אבל אחרי האלימות הקשה אתמול של המשטרה, השיר שעלה לי לראש הוא שריפה, אחים, שריפה.
השיר שנכתב במקור באידיש ע"י מרדכי גבירטיג, משורר יהודי מפולין, בשנת 1938, כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.
לראות יהודים מכים את האחים שלהם עד זוב דם ומפנים אותם בצורה משפילה ומזעזעת –
זה שריפה.
לחשוב על זה שיהודים עוצרים יהודים בעוון לימוד תורה ושמירה על חיים יהודיים – זה שריפה.
אכן, העיירה עולה באש.
כאילו לא הספיקה לנו האש הנוראית כאן בארץ בשנים האחרונות, אש מבחוץ ומבפנים.
גבירטיג עצמו כתב את השיר על אש מצד הגויים כלפי היהודים, ומה הוא היה אומר על זה שבארץ ישראל נפצעים (ונהרגים!) צעירים יהודיים על ידי יהודים אחרים?
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
