חייבת לשתף ולפרוק,
לשמוע את דעתכן.
לאחרונה הצעתי למישהי מבוגרת [35] להיכנס למאגר.
גילוי נאות: שאני שדכנית בו, ואוכל להציע לה משם.
היא הגיבה בחריפות, תקפה אותי ממש,
וציינה: עכשיו את מבינה למה אני לא אוהבת שדכניות…
כנראה ששידלתי אותה יותר מדי,
ולא כיבדתי מייד את הבחירה שלה – לא להירשם למאגרים. מכה על חטא.
אבל התגובה שלה היתה פוגענית בלי פרופורציה.
אני התנצלתי, והיא קיבלה את זה.
אבל לא עלה בדעתה שגם אני נפגעתי, וגם היא צריכה להתנצל.
למה? וכי רק ברווקות צריך להתחשב ולהיזהר לא לפגוע?
ואם אני שדכנית,
שרוצה לעזור.
זה ממש לא ריווחי כלכלית. שליחות נטו.
אז דמי הפקר?
אני גאה להיות חלק מקבוצה של נשים אכפתיות.
למה אוטומטית אני ‘נדחפת’?
מי שסובל מזה אלו רווקות מקסימות שאין לי חשק לעסוק בשידוכיהן..
מה דעתכן? להגיד לה שנפגעתי?
[אני יודעת שגם דודה שלה הציעה לה והיא ‘נכנסה’ בה…]
וודאי להגיד לה
בלי לפחד
יכול להיות שהיא לא תשמע את זה מאף אחד ואת תהיי הראשונה שתגידי לה דברים חכמים אלה
כמובן ברגישות ובעדינות
ואגב,
ואני יודעת שיהיו כאלה שהתעצבנו עלי מאד, ובכל זאת,
אחד מגדו"י אמר שצרת הרווקות (ולא בחורה בת 23, כן? אלה בנות 30) זה צרה שאנשים מביאים על עצמם
כאחת שמתעסקת בשידוכים, אני יכולה להגיד שזה שקוף, מי שמוריד על כל דבר ונפגע מכל הצעה שלא היתה השפיץ של השפיץ, לא מציעים להם שידוכים!!!!
הציעו לך שידוך? תעריכי! תודי! מישהו חשב עליך וטרח והתקשר ושלח ובירר
זה כ"כ חשוב
וכ"כ הרבה בחורים ובחורות מתעכבים בגלל ההורים שלהם שחושבי שמגיע להם מי יודע מי…
מקווה שישמע קולות שמחה בקרוב אצל כולם!
התחתנתי בת 19
ועדיין חושבת שזה פוגע ולא מכבד לכתוב ככה
ולהאשים את הרווקות בצרתן
גם אם זה היה נכון…
(אגב האשמה זו גם לא דרך טובה להניע אנשים לפעולה, היא רק יוצרת אנטיגוניזם)
פחות לכתוב דברים בנחרצות, פחות…
אני מוחה!!!
שום גדול בישראל לא אמר שצרת הרווקות זה שאנשים מביאים על עצמם!
גדולי ישראל רק מחזקים אותנו הרווקות והרווקים לעמוד בפרץ מול אותם אנשים מעליבים!(ממש כמו גזרת שמד…)
מציעה לך רק להיזהר במילים שאת כותבת. משפט כמו: אחד מגדו"י אמר שצרת הרווקות (ולא בחורה בת 23, כן? אלה בנות 30) זה צרה שאנשים מביאים על עצמם
זה משפט חריף מאד!! ולא נכון להביא אותו בלי מקור מוסמך! הוא יכול כ"כ לקלקל!
אני בחורה בת 28 וחצי, עברתי שמונה וחצי שנים בשידוכים, שמונה וחצי שנים של קושי, התמודדות וגם הרבה מתנות שהקב"ה שלח לי בדרך.
ב"ה בחסדי ד' גדולים, התארסתי לאחרונה, החתן שלי שמע שידוכים במשך חודשיים בלבד!
הוא קטן ממני בכמה שנים ומאחר והיה אח מעליו התחיל לשמוע שידוכים רק חודשיים לפני שהתארסנו.
אפשר להגיד שאני הבאתי על עצמי את הצרה הזו???
יותר מזה, אצלי זה הסתיים מתוק וורוד, ב"ה אלף פעמים. אבל הרגע שנקבע לי משמים להתארס הוא אותו הרגע בדיוק, גם אם החתן שלי היה בן גילי ו'יכולנו' להתארס לפני שמונה שנים!
אצלי הקב"ה 'פינק' אותי וגם נתן סיבה ברורה מאד לעיכוב שלי, סיבה ש'הרגיעה' את כל הסביבה הלחוצה, נתנה תירוץ לעיכוב ואפשרה לסביבה שלי להוריד מהכתפיים של ההורים ושלי את 'מתנת' האשמה הכבדה בכל השנים שעברו. "אה, זה לא אשמתך. פשוט היית צריכה לחכות לו.."
ואם זה לא היה מסתיים ככה? ואם הייתי מתארסת עם בחור בן 30 שפשוט הגיע הרגע שלנו להתארס? הרגע שנקבע 40 יום לפני שנולדנו שנינו כנשמה אחת??
אז נכון, חובה על כל בחור ובחורה לעשות השתדלות ראויה, לא מסכימה עם הבחורה שככה הגיבה, בשום שלב לא נכון לפגוע ולדבר בצורה לא ראויה, כן מרגישה את הלב שלה וחושבת שאולי באותו רגע היא הרגישה שמשהו פוקע בה והיא לא שולטת על התגובות שלה – שוב, יכולה להבין, אבל לא מסכימה. ואגב, נכון בעיני שתגידי לה בכמה מילים שנפגעת. זה נכון וזה בסדר.
ושוב, אסור להסכים עם המצב הזה שיש כ"כ בחורים ובחורות מבוגרים, צריך להשתדל לפקוח את העיניים ולבדוק שעושים את ההשתדלות הנכונה בכל שלב, אבל אסור גם להאשים בחורים ובחורות שכל חטאם הוא שעדיין לא הגיע הרגע המיוחל שלהם.
בשורות טובות!
את מעודדת אותי עם הנס שלך,
הלוואי שגם אצלנו יקרה הנס בקרוב ואולי גם זה יהיה סיבת העיכוב..
תודה
תמחקי מה שכתבת
מאחלת לך מכל הלב שלא תתנסי ברווקות!!!
מסכימה לגמרי שזו אמירה חריפה מאוד מאוד שחייבת להיאמר בשם אומרה ולהגיד צרת הרווקות (ועוד להחליט באיזה גיל זה עדיין לא נקרא שהיא הביאה את זה על עצמה ובאיזה גיל זה כבר לא), זה בעיני מאוד מכליל ונשמע לי לא הגיוני,
כאילו עד גיל 23 ה' מנהל לך את השידוכים ואם לא התחתנת זה כי את בידיים שלו, אבל מעבר לזה – זו כבר אשמה שלך, הקב"ה כביכול יוצא מהתמונה ואין לו איך לעזור לך חלילה וחס.
אין דבר כזה!
וגם אם אמר את זה אחד מגדו"י צריך להבים באיזה הקשר הוא אמר את זה ואם כל גדו"י אכן מסכימים איתו ועוד ועוד.
ואני אגיד עוד משהו בזהירות,
גם אם זה נכון שמי שרווקה זה הרבה פעמים כי יש משהו שחוסם אותה – היא לא אשמה בו!!
שתהיי בטוחה שהיא עושה הכל כדי לעזור לעצמה להסיר את החסמים שיש לה (כן, גם אם היא לא מספרת כבל עם ועדה מה היא עושה בשביל זה, כי זה שהיא רווקה לא אומר שדמה הפקר וכולם צריכים לדעת בדיוק האם היא מטפלת בעצמה וכו' ואנשים לצערי מרשים לעצמם להיכנס לתוך נבכי הנפש של הרווקים ולומר להם שילכו לטפל בעצמם וכו' וזו הרגשה לפעמים שהפרטיות שלהם הופכת לנחלת הכלל)
בקיצור – אל תגידי בכזו קלות אמירות מכלילות על התמודדות קשה כל כך של אנשים!!
ממש כך
אני עד היום כאובה מאד שכשדיברתי עם אח שלי מלב אל לב וביקשתי שיעזור לי הוא אמר שאם אני רוצה שהוא יעזור לי בשידוכים אני חייבת להישמע להוראותיו וללכת לטיפול
לא רק שהוא לא רוצה לעזור לי, לא רק שעצם העזרה היא קצת התערבות שנדרשת כורח המציאות העגומה הזו של הרווקות אלא הוא גם מחייב אותי ללכת לטיפול ויותר מכך- גם לעדכן אותו בכך
אם הייתי מסכימה אולי הוא גם היה דורש דוח חודשי מהמטפלת
כמעט פרסמתי מודעה בעיתון שאני מחפשת אנשים טובים ולא שיפוטיים שיעזרו לי בברורים…
פשוט נורא!!
למה הוא רצה שתלכי לטיפול?
הוא זיהה אצלך דפוס שנראה לו בעייתי?
נניח, דחייה חוזרת ונשנית עקב סיבות שוליות,
או שתמיד מורידים אותך/את מורידה אחרי פגישה ראשונה,
או העלאת רף הדרישות כדי לפסול הצעה שלכאורה כן מתאימה,
או כל דפוס אחר שעלול לפגוע בסיכויים שלך להתחתן,
אם הוא רוצה לעזור לך בשידוכים וחושב שיש איזה דפוס שרק איש מקצוע יכול לפתור, אז הוא בוודאי כן רוצה לעזור לך.
וזה מחייב אותך לרדת איתו בענייניות לעומק הסיבה ולהיות מוכנה לבחון את זה באובייקטיביות בינך לבין עצמך.
אבל אם הוא לא מעורב בשידוכים שלך וסתם קיבל רושם שאת בררנית או בעייתית בלי לבדוק לעומק- אז ממש חבל. כי במקרה הזה, הדרישה ללכת לטיפול היא פשוט חסרת בסיס ופוגעת…
בכל מקרה אין שום זכות לאדם לומר לאדם אחר לללכת לטיפול. זאת אמירה מקטינה ומזלזלת. ללכת לטיפול אתה יכול לומר לילדה שלך בת החמש, לא לאחותך הבוגרת והחכמה שאתה לא אבא שלה ולא הרב שלה. היא אדם בוגר ומחליטה עבור עצמה. מקסימום אתה יכול לייעץ בעדינות מתוך אהבה ואכפתיות, לא להשתלט באופן כל כך כוחני. זה מקומם ברמות אחרות, היחס הזה, גם כשהוא מגיע מכוונות טובות.
לא מסכימה איתך.
במקרה כמו שדיני תיארה כאן, כמובן בלי שאת ואני מכירות את כל מה שמסביב- נשמע לי מאוד סביר שאם היא מבקשת מאחיה שיעזור לה, הוא מתנה את זה בטיפול.
היא מצפה ממנו שיקדיש זמן, כוחות ותשומת לב,
לפעמים זה על חשבון אשתו, לפעמים על חשבון הילדים, לפעמים על חשבון הלימוד,
טבעי שהוא ירצה לוודא שהוא לא מכלה את זמנו וכוחותיו לריק
ואם לדעתו יש משהו שטיפול יכול לפתור, ובלי טיפול לא יעזרו כל המאמצים שלו,
אז נשמע לי מאוד סביר התנאי הזה…
לכל אלה שקפצו והתנגדו
אני קראתי לפני כמה שנים בביטאון "קול ברמה" בשם הרב זילברשטיין שקשר בין צרת הרווקות המאוחרת לבין התופעה שאנשים בונים בלי התחשבות בשכנים
אני לא זוכרת את הדברים בדיוק ולכן לא כותבת יותר מפורט אבל זכור לי שהיה ציטוט כזה.
ולגבי שזו צרה שאנשים מביאים על עצמם- זה נכון אבל זה לא מדוייק,
זו צרה ציבורית, וכל אדם פרטי יכול לצאת ממנה, אבל זה קשה מאוד
ולמה אני מתכוונת
נישואין זו עבודת חיים, נישואין זה מפעל חיים, אנחנו מתחתנים כדי לבנות בית, ובניית בית זה פרויקט רציני, שדורש המון המון המון גם מהגבר וגם מהאשה,
נדמה שהמשודכים היום קצת שכחו את זה, ומחפשים "מישהו שיביא לי אושר" "חברה לחיים" וכו',
וברור שאם התפיסה היא שמתחתנים בשביל אושר ביד ומייד, אז יהיה קשה, כי נדיר למצוא התאמה מוחלטת בין בני זוג שכל אחד מצפה שהשני רק יעמוד הכן לשירותו,
אבל אם התפיסה היא שמתחתנים כדי לעבוד בצוותא, מתוך תפיסה של אחריות, שכל אחד לוקח אחריות על החלק שלו בפרויקט, ובונים ביחד מפעל חיים, אז האושר בוא יבוא אבל כתוצאה של העמל ולא כמטרה הראשית,
ואם באים עם התפיסה הזאת אז רוב הבחורים יכולים למצוא אושר עם רוב הבחורות וכן להיפך,
ברור שצריך נשיאת חן בסיסית, אבל לא ברמה שאנשים מחפשים היום ו(ברור ש)לא מוצאים,
ולגבי השידוכים,
צרת הדור היא שבחורים ובחורות גדלים היום עם עמדה אגוצנטרית, כל אחד מרגיש שהוא במרכז העולם, הערתי פעם לתלמידה (בכיתות הגבוהות ביותר) על נושא שהיה באחריותה והיא השתמטה ממנו באופן עקבי והציונים שלה נפגעו, ומה היא ענתה לי- "המורה, זה לא נעים לי שהמורה מעירה לי",
בטח שזה לא נעים, גם לצאת מאיזור הנוחות זה לא נעים, אבל ככה גדלים ומתפתחים ונהיים אנשים גדולים,
ואם בחורה שהתרגלה לדבר ככה (ולחשוב את כל המחשבות והעמדות שגורמות לה לדבר ככה), היא תגיע לשידוכים, ואם הבחור יעז לומר הפוך מדעתה היא תכריז שזה לא נעים לה ותוריד את השידוך, ואם בתור זו"צ הוא יעז להגיד לה איזה אוכל הוא אוהב אז היא תגיד לו שזה לא נעים לה לשנות את הרגלי הבישול שלה?
(ואני כבר לא מדברת על משודכים שכבר לא אוחזים שם אלא פשוט בפחד הבסיסי מלהכניס שותף לחיים שאולי לא יהיה נעים איתו- כאילו "לא נעים" זה סוף העולם)
ולצאת מכזה אופן חשיבה, זה ממש קשה!!!!
אבל המציאות היא שאלה שמצליחים מוצאים אושר, ואלה שמסתכלים על הנישואין כעל פרויקט תובעני ומטים שכם לסבול מוצאים סיפוק בעמלם,
רווקה מבוגרת בת 35 כבר עברה המון והיא בוודאי מוצפת ויש לה בטן מלאה על שדכנים ושדכניות,
וממש חבל על בת ישראל שהגיעה לכזה מצב,
אבל התקומה יכולה לבוא רק מתוכה,
ואולי במובן הזה זו צרה שהיא גרמה לעצמה (או יותר נכון, את היציאה מהצרה היא לא גורמת לעצמה),
אבל אי אפשר לדון, יש משודכים שצריכים עזרה אמיתית כדי לצאת מהצרה ולא מסוגלים לקבל אותה ואסור לדון אותם על זה,
בתקווה לענבי הגפן בענבי הגפן לכל המצפים לזיווגם
מברכת אותך מכל הלב שלעולם לא תתנסי
אמן ואמן!!! תודה על הברכה.
אני נשואה באושר ב"ה, והילדים שלי עדיין צעירים נ"י, אבל רואה ומכירה רווקים ורווקות כולל מהמשפחה הקרובה,
וחושבת שהעצמאות והאגוצנטריות היתרה שיש לבחורים ולבחורות בימינו יש לה צדדים לכאן ולכאן,
אחד הצדדים זה היכולת העצומה לעמוד מול פיתויי היצר והטכנולוגיה והרחוב,
אחד הצדדים זה הקושי העצום להיכנס לשותפות חיים,
מה שכתבתי לעיל היה ממש בלי שיפוטיות ואני מקווה גם שנקרא והובן כך, ניסיתי פשוט לתאר מצב- מצב של דור וסביבה שבו הרווקים והרווקות נמצאים ואי אפשר לדון אותם על הקושי שלהם להיכנס לחיי נישואין,
אם כי יש הרבה מקום לעזור להם להיכנס לחיי נישואין בשמחה וברצון,
מקווה בשבילך שכל ילדייך יבנו בתים כשאיפתם וימצאו רק אושר וסיפוק!
ריקי יקרה !!!
את נשמעת איכותית ואמא טובה!
מברכת אותך שתפיסת החיים שלך תשתנה בקרוב ולא כשילדיך יהיו רווקים בוגרים .
למה שהתפיסה תשתנה בקרוב? מה לא נכון בה?
לא אמרתי שאגוצנטריות זה דבר רע. אמרתי שזה דבר שקיים, ויש בו צדדים לטובה וצדדים לרעה.
ואחד הצדדים לרעה זה הקושי של רווקים להיכנס למערכת של נישואין.
ממש לא באתי לשפוט אף אחד וגם לא להאשים אלא לתאר מצב ולהציג דעה. אם את חושבת שמשהו לא נכון- אדרבה, בואי נדון בזה…
האשמה באגוצנטריות היא האשמה פוגעת גם אם יש בה הרבה מעלות. אני מתפלאת שאת לא מודעת לכך….
ממש אי אפשר להכליל ולומר שכל הרווקים אגוצנטריים, כפי שאי אפשר להכליל את כל הנשואים ולומר שהם עדינים, מקסימים ובעלי מידות מופלאות. יש מספיק נשואים אגוצנטריים שפשוט מצאו את המיועד להם מוקדם, למזלם…..
המבט שלך הוא לאחר מעשה, כלומר אחרי שחלק התחתנו וחלק לא- את מחפשת את הסיבה אצל הרווקים, וכמובן מוצאת, כי מי שמחפש בהכרח ימצא, לא תמיד עם קשר הדוק מדי למציאות האובייקטיבית. אם היית מסתכלת מראש, בגילאים צעירים, כשכולם רווקים עדיין, לא בטוח שהיית יכולה לנחש מי יתחתן ומי לא, כי אין בהכרח הבדלים חדים כל כך ברמת האגוצנטריות בין הרווקים לבין הנשואים….
אנחנו הרווקים מוותרים הרבה! מארחים את האחים הנשואים כשנוח להם ולהורים, אף אחד לא שואל אותנו או מתחשב בנו האם זה נוח או מתאים עכשיו. אנחנו גרים עם הורים לא צעירים בכלל, שכבר בלשון עדינה אין להם סבלנות שאנחנו בבית שלהם, הצרכים שלנו הבסיסים נדחקים הצידה כל הזמן.
אנחנו מאוד לבד, ואף אחד לא רואה אותנו. לכן אנחנו אגואיסטים- כי אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו. אף אחד לא אומר לנו מילה טובה, או קונה לנו מתנה. אף פעם. אין לנו שום שמחות בחיים שלנו, אנחנו רק משתתפים בשמחות של אחרים.
מי שחושב שרווקים מאו רווקות לא מתחתנים כי יש להם מידת הגאווה או האגוצנטריות טועה ובגדול
והוא זה שצריך לפשפש במעשיו ולעשות תשובה!!!!
מאחלת לך שלא תתנסי לעולם ברווקות, רוב הרווקים והרווקות הלא צעירים שאני מכירה עושים הכל על מנת להתחתן- מתפשרים על דברים לא לרמתם, הולכים לטיפולים, ועדין לא מוצאים את זווגם, התוצאה היא לא בידים שלנו וגם לא מפתח הזווגים.
נסיון הרווקות הוא אחד הגזרות של הדור וגם את זה שמעתי בשם אחד הגדולים.
יכולה לספר לך שאנחנו היינו משפחה תקועה 7 שנים בשידוכים, קבלנו אין ספור ביקורות, הערות ומה לא.
אחרי 7 שנים, התארסה אחות אחת עם מישהו שיצא כמה חודשים לפני לשידוכים וצעיר ממנה, כמה חודשים אחרי, התארסה עוד אחת עם אותו סיפור בדיוק- בחור שצעיר ממנה בכמה שנים והיא היתה הבחורה הראשונה שלו- ושתיהן לא היו צעירות בכלל.
אחרי מעשה כל המבקרים והיועצים למינהם ידעו להגיד שבוודאי, עכשיו רואים למה הן חיכו כ"כ הרבה, אבל לא תמיד אנחנו רואים את זה בעינים שלנו כמו שקרה אצלנו במשפחה, לכל אדם יש את הרגע שלו, כמה פשוט אבל מאד מורכב להאמין.
וסתם נקודה למחשבה, גם אם את רואה רווק שבורר ודוחה שידוכים, אין לך לעולם שום דרך לדעת מה עומד מאחורי הדחיה, החיים מורכבים יותר ממה שזה נראה כלפי חוץ.
יכול להיות מאוד שאת צודקת, אבל את לא יכולה להכליל את כל הרווקים בבעיה הזאת שאת רואה דרך העיניים שלך.
יכול להיות מהסיבה הזאת, ויכול להיות מסיבות אחרות, ויכול להיות שהקב"ה החליט שעדיין לא הגיע הזמן להתארס, למרות שהבחורה הכי מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלה וכוו'
ומכירה כמה כאלו מקרוב….
"אני מכירה כאלו רווקים מקרוב או אפילו ממשפחתי הקרובה"
אנשים מתי תבינו שאתם לא יודעים כלוםםםםםםם
גורנישט
על האנשים סביבכם?????
תפסיקו להתערב!!!!!
ברחמיםםםםםםם
לגמרי!!!
כל מילה!!!!
מה זה נקרא אתם לא יודעים כלום?
ברור, אף אחד לא יודע כלום על הזולת, אין לנו אלא מה שעינינו רואות…
אבל יש לי שאלה אחרת
אני ממש לא באתי להתנגח ברווקים או להאשים או לשפוט
ואני לא מבינה איך זה הגיע למקום הזה
תקראי שוב את התגובה שלי שמתחילה במילים "לכל אלה שקפצו והתנגדו" (הריקי שהגיבה לפני כן זו לא אני)
הבעתי דעה מסויימת שלא מחייבת אף אחד
ואני גם לא חושבת שהדעה שהבעתי היא פוגעת או שיפוטית באיזו שהיא דרך
אדגיש שוב שאני ממש לא חושבת שהרווקות המאוחרת זה דבר שאדם עושה לעצמו
אני חושבת שהיא צרת רבים, וכל יחיד שרוצה יכול לצאת ממנה אם כי זה כרוך בקשיים
זה הכול ותו לא…
לטעמי זו דעה ממש עניינית וחשבתי שכאן מנהלים דיונים, לא חשבתי שכאן מתנגחים
ותחשבו מה שתרצו על העוילם עם הכוונות הרעות
אבל אני ממש ממש ממש לא שם…
אולי אני לא מאלה שמתמסרות יומם וליל להציע שידוכים לרווקות שסביבי, אבל אני בוודאי לא מאלה שמטיפות ושופטות ומנסות לשנות.
להרגיע, יש עדיין אנשים שלא רואים ברווקות טרף קל למסע תיקון העולם 😄
ריקי יקרה אני מסכימה עם כל מילה שלך
לא מבינה את אלה שישר הולכות ל'ברכות' שהילדים שלך לא יהיו רווקים-כאילו אם היא הביעה דיעה שונה משלך ישר היא צריכה לקבל כאלה איחולים
חבר'ה תגדלו קצת…
אני אדייק אותך קצת, רווקות מאוחרת זו צרת רבים וכל יחיד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת ממנה גם אם זה כרוך בקשיים- המילים "יכול" לצאת ממנה שמים את התוצאה הסופית בידים של הרווקים מה שכמובן לא נכון, הם צריכים לעשות את המקסימום, התוצאה לא בידים שלנו, אף פעם.
תראי, התוצאה אף פעם לא בידיים שלנו, לא רק בשידוכים אלא בכל דבר בחיים,
ולאמיתו של דבר את צודקת, והיינו אמורים למחוק את המילה "יכול" מהלקסיקון. כי אין אדם שהוא באמת יכול. הקב"ה הוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.
מה שאני התכוונתי היה- יש משל על התרנגול שהתלכלך, אז אם הכפרייה תנקה אותו היא תעבוד ימים ולילות עד שתעבור על כל הנוצות ותנקה כמו שצריך, אבל התרנגול אם הוא יתן ניעור אחד, טפיחה אחת רצינית בכנפיים רוב הלכלוך ייעלם,
כל אדם יכול לומר שהכול משמיים והתוצאה לא בידיים שלו,
אבל השאלה היא אם הוא מחכה ש"ינקו" אותו- שיאכילו אותו בכפית, שיפנקו אותו בדיוק בצורה המדוייקת שהוא רוצה,
או שהוא מחליט שהוא רוצה להתנער בעצמו!
ושוב, זה תקף לגבי כל דבר בחיים!
פיטרו אותך מהעבודה, תוכלי לבכות שנתיים, ותוכלי לקום ולחפש עבודה חדשה,
מישהו קרוב חלה או נפטר ל"ע, תוכלי לשקוע עמוק באבל ובדיכאון, ותוכלי לחפש דברים אחרים שנותנים טעם בחיים,
אותו דבר, הגעת לגיל X בתור רווקה, תוכלי לשקוע בבדידות ובמרירות, ותוכלי לעשות דברים אקטיביים כדי לצאת מהמצב הזה,
זה מה שהתכוונתי,
ברור שהתוצאה בידי שמיים!
זיווג הגון לכולן ולכולם בעזרת ה'.
אני דווקא נהנתי מאודדדד לקרוא את הדברים שלך, ריקי.
זה כ"כ נכון, ולא רק לתופעת הרווקות אלא גם לעובדה שיש היום יותר גירושין ופחות שלום בית.
לקחתי את המילים שלך הכי ללב ששייך.
טוב מדי פעם להיזכר – התחתנתי לא בשביל שיהיה לי מישהו שיספק לי את הצרכים. התחתנתי כדי לבנותתתתת בעמל וביזע בית ביחד איתו ועם השוני בינינו.
תודה לך, ובהצלחה גדולה לכולן.
ההיפך מגירושין זה לא שלום בית. זה יכול להיות גם שני אנשים שחיים ביחד ללא אהבה, ונמנעים להתגרש מאלף ואחת סיבות, כמו למשל החברה.
כשם שאסור לדון רווקות, כך אסור גם לדון גרושות. גירושין זה מסע ארוך ונורא שאף אחד לא מייחל לעמוד בו ומגיעים אליו רוב הפעמים אחרי שאפסו כל הברירות.
מקרוב וגם על עצמי
וזה בדיוק מה שכתבתי, שאי אפשר להגיד בצורה כל כך חותכת מה הסיבה שלא התחתנתי או כל רווקה אחרת
אנחנו באמת לא יודעים כלום ובדיוק לכן אי אפשר לשפוט ככה…
גם אם את צודקת ברמת העיקרון
אסור אף פעם אף פעם להכליל.
וואו אמאלה אני בהלםםם
איך רואים שאת לאאא שם!!!!
תגובה חריפה ולא מכבדת…
מי משוגע מספיק כדי להביא על עצמו כל כך הרבה סבל??????
את קולטת מה אמרת????
אני מוחה מכל וכל!!!
אין לך מושג מה זה רווקות–
את אומרת להעריך את השדכנית אז באותה מטבע – להעריך את הממתינים והוריהם!!
להעריך!!!!
ולכבד!!
יש להם זכויות שאת לאא מדמיינת
מקווה שחזרת בך
סליחה על החריפות אבל זה הקפיץ אותי ממש
אוי איזה לא נעים
אני חושבת שזה נטו שלה
תנסי לא לקחת יותר מדי ללב
יש לה בעיה כלשהי בתקשורת שלה עם בני אדם וזה באמת לא קשור אלייך
גם אם כמו שכתבת טעית שלחצת עליה יותר מדי
זה לא הגיע לך בכלל
ומגיע לך כל הכבוד על הרצון הטוב
מקסימום למדת לכבד יותר ופחות לדחוף
אם את יכולה לומר לה את זה בלי מדי הרבה אמוציות
להסביר לה שאת באה עם הרבה רצון טוב
וחושבת עליה
ואכן טעית שמדי לחצת ולא כיבדת את הרצון שלה
ואת מצטערת על זה
אבל התגובה שלה לא היתה מכבדת
וחבל
ושתחשוב גם שה גורם לאנשים להתרחק ופחות להציע
יש פתגם שאומר שאיך שלא תשכיב את החולה, יכאב לו….
כנראה בעקבות מה שעברה היא נהייתה סופר סופר רגישה להערות.
כמובן שאת לא אמורה לסבול, רק מביאה לך זווית שאולי תעזור לך לדון אותה לכף זכות…
זעקת הרווקות
בנות יקרות!!
אולי נסתובב בבתי חולים ונצרח על החולים שהם אשמים,
ואולי אתן גרושות ועקרות יקרות אשמות במצב שלכן
ואולי אלו שמתמודדים עם הפרנסה וחינוך הילדים ועוד אשמים??????
כמו שכל הנ"ל לא אשמים כך גם אנחנו הרווקות לא אשמות כלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
100% אמת.
לא תמיד זה נכון
כ"כ נכון…
סליחה שאני מתערבת
אבל זה באמת באמת ל א קשור אליך
יש לה בעיה עם עצמה
ולא סתם היא היגיעה לגיל הזה {בלי לשפוט חלילה!!!}
ניסיתי בעצמי להציע שידוכים לגילאי30
הביזיונות החשדות וההשפלות שעברתי
וכמובן ירד בסוף על כלום….
[גובה1.65ולא1.68…]
אז אני החלטתי להתפלל לא מציעה יותר
ותסלחנה לי כל הרווקות והרווקים שסביבי…
"ולא סתם היא היגיעה לגיל הזה {בלי לשפוט חלילה!!!}'- צר לי אבל זו השיפוטיות במיטבה, לא מצדיקה את ההתנהגות של הרווקה אבל אין לך שום דרך לדעת על מה זה יושב.
שלום לך שדכנית,
אשמח אם תעזרי לי למצוא מישהו (אני יהיה באלול בעז"ה בת 40).
אם מישהו מגיב בתוקפנות- זה אומר עליו משהו, לא עליך.
אנחנו כן במצב מאוד מאוד פגיע, וגם נפגענו הרבה. לצערנו, בדרך.
באמת יש אנשים שמנסים להציע שידוכים ובאים אלינו מאוד מלמעלה,
ובטוחים שרק אם נשמע להם נתחתן.
לא תמיד היחס שאנחנו מקבלות הוא אפילו מינימלי. אנחנו מותשות מהמסע.
ויש כאלה שיוציאו את התסכולים והאכזבות שלהן על השדכניות. (לא אמרתי שזה בסדר, אמרתי שזה קורה).
אין לי מושג למה אותה בחורה הגיבה ככה. אבל אם נראה לך שהיא תשמע תגידי לה שזה היה פוגע, ושאמנם את מתנצלת ש"חפרת" לה להירשם למאגר.
את מקסימה! בשורות טובות בקרוב ממש!!
יכולה לכתוב בערך מה את מחפשת
לומד/עובד
ליטאי/ספרדי/חסיד
איזה סגנון …
אולי למישהי יהיה רעיון
אני לא שדכנית 🙂 , אבל תמיד מנסה לחשוב
תכתבי פרטים…אולי נצליח להוציא משהו באמת מועיל מכל הדיון פה, הלוואי!!
תודה על התגובות החמות,
אני לא רוצה כמובן להשאיר פרטים ככה בציבורי…
אולי יש אפשרות למשרד היקר של 'שבי רגע' לקשר ביננו?
היה בעבר במרווה לצמא סיפור(בגיליון המורחב של החג,נראה לי פסח/סוכות שעבר) על שידוכים שמתאר מציאות של הורים לילדים שהם בכלל לא צעירים-וכל הצעה של מתאימה להם הם קוטלים את השדכן וכמובן שלא קיים הערכה לשדכן כי הוא עושה את זה מורת כסף,לא?
אותי זה עורר למודעות בעיניין(למרות שאני עדיין לא מתקרבת לגיל של חתונת ילדים:))
אני חושבת באופן כללי,לאו דווקא לשדכנים,אלא כאנשים:
טעינו?
ביקשנו סליחה?
נפגענו גם במהלך השיחה?
האדם ממול צריך לדעת גם להתנצל!
אני לא חושבת שאין היתר לאף אדם לפגוע בזולתו על חשבון המצב הרגיש שהוא חווה כעת.
לפעמים א"א לעשות את זה באותה השיחה כי האדם ממול נסער רגשית וצריך להרגע,אבל לא לומר בכלל?!
לא חושבת כך.
כמובן ברגישות,בנעימות.
יכולה להגיד בתור רווקה…
חברה גם המליצה לי להיכנס למאגר. (לא יודעת אם שלך, או מה…)
נכנסתי. שכחתי מזה.
אחרי כשבועיים. (כנראה לקח זמן עד שהכניסו אותי בפועל…)
אני פותחת את המייל, והיה לי שם 60 הצעות!!!
בטווח של אולי שעתיים.
עברתי עליהם, ולא היה שום דבר קשור לאף אחד מההצעות!
ההרגשה הייתה-
את בחורה ליטאית, בשידוכים, בת 25. הוא בחור בן 23-30, למה לא?
מה שיצא לי מזה-מחקתי את כל המאגר. ועדיין מקבלת הצעות עם 0 קשר.
(חלקם אפילו מעליבות, למרות שאמרתי לעצמי שלא מכירים אותי, וזה לא מופנה אלי.
כמו בחורים ממשפחות הרוסות, או כאלה שהיו נשואים תקופה קצרה בלבד,
או עם בעיות רפואיות מכל הסוגים. ואני לא כזאת מבוגרת!!)
ניסיתי לבקש שיורידו אותי משם, אבל לא הייתה אופציה.
ניסיתי גם לפנות לכמה שדכנים שהציעו, ושאלתי מה הקשר ביני לבין ההצעה?
התשובה הייתה לא מכיר את הבחור, אבל הוא במאגר…
לא מצדיקה את הבחורה, רק מנסה להביא את הצד השני…
כן
פשוט משחק זיכרון, הם בטוחים שהרימו זוג
לכי תסבירי להם שזה רק הצד האחורי של הקלפים וזה זהה לכולם..
תדעי שבחורות נמצאות במקום מאד מאד קשה שמי שלא היה שם לא יוכל בחיים להבין או לשפוט, אני לא אומרת כדאי לכל אחד לפתח סובלנות ולהגיב יפה גם כשמישהו דורך על יבלת או מכאיב לו אבל מנסה קצת לשקף לך את המקום הזה שאת שואפת לעצמאות שיש לכל בנות גילך אבל המציאות זורקת אותך לסלעים כל יום כשאת בסוף חוזרת לבית של אבא ואמא וכשאת צריכה לתת דין וחשבון או לפנות את החדר. ואז הדבר הכי מעצבן זה שמתערבים לך בשידוכים ובהחלטות ולוחצים אותך לקיר ומנסים לשכנע כאילו הם יודעים יותר טוב ממך מה טוב לך (למה נראה להם?) ואת אומרת לעצמך: הלו, זה שאני עדיין רווקה לצערי לא אומר שצריך להתערב לי ולנסות לשכנע הרי אם היה לי פאה על הראש לא הייתם מעיזים מידי ללחוץ נכון?
ואז מה שקורה זה משוואה פשוטה- את לוחצת על הפצע= המוגלה יוצאת!!
אז שוב אני אומרת שעדיין אני בעד שליטה עצמית בתגובות אבל לפעמים כמשהו חם זה פשוט לא נשלט, וזה לא אישי נגדך זה הכאב שצועק את עצמו כי נגעת בו.
בתקווה להבנה.
מבינה את הכאב שלך ומתפללת שבקרוב יהפוך לשמחת עולם.
רק הערה על המשפט הזה: אם היה לי פאה על הראש לא הייתם מעיזים מידי ללחוץ – לצערינו זה לא ממש מדוייק… אולי אם לא גרים בבית אחד עם ההורים ההתערבות שלהם פחות מציקה, אבל מצד שני זוג שאחד מהצדדים מתערב לו בחיים נמצא בסכנת פירוק, ה' ישמור 🙁
הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות של שדכנים "רגישים" והורים "דואגים" וסביבה "איכפתית"
מקבלת על עצמי להפסיק עם הכוונות הטובות
את באמת חושבת שקל להיות שדכן?
זה נראה לך ריווחי או נעים להיות בצד המציע???
שאלה: את מי מהסביבה שלך את לא שולחת לגיהנום???
אני רוצה לענות במקומה או במקביל אליה:
את כל מי שנשאר אדיש מול הכאב שלי ויוכל להצהיר בגאון אם ישאלו אותו אחרי שהנסיון הזה יעבור בתקווה שכך יקרה ובקרוב ממש- שהוא לא עשה כלום כדי להקל מהכאב הזה או לנסות לעזור לי להחלץ ממנו!!
כלום!! חוץ מהתפילות הקולקטיביות או החיזוקים שנערכו במשפחה המורחבת אבל לא מיוזמתם
יקירה!!!
יש הבדל בין לנסות להקל ולעזור, לבין לקחת אחריות על היציאה מהמצב.
היחיד שיכול לקחת אחריות על היציאה מהמצב זו את!!!!
והאחריות הזו נותרת שלך בין אם מקילים על כאבך ובין אם לאו!!! בין אם עוזרים לך להיחלץ ובין אם לאו!!!
אם היית ח"ו נשואה בלי ילדים כל השנים הללו (או סובלת מכל קושי אחר), גם כן היית מנסה לשלוח לגיהנום את כל אלה שלא הקלו מכאבך ולא עזרו לך להיחלץ ממנו?
אני אמנם נשואה, אבל מה נראה לך, שקשיי החיים פסחו עליי? ממש לא! העולם הזה הוא נווה התלאות גם לרווקים וגם לנשואים! וזה דבר שאני מוכנה לחתום עליו, שאם האדם מצפה שאחרים יקחו אחריות על סילוק התלאות שלו הוא עושה טעות!
קראתי את שתיכן ורציתי להגיב. כמי שעברה בעצמה שנות רווקות די ארוכות, אני רוצה רגע להציב מראה מול המורכבות הזו, בלי שיפוטיות.
אליך, 'אחת שכל אחיה טרודים בעומס החיים של עצמם'…אני חושבת שהשם שבחרת הוא אולי תמצית הכאב כולו. והכאב הזה לגיטימי. לא מגיע מאגואיזם. וטוב שמצאת כאן את מרחב האנונימיות הזה כדי להניח אותו ככה, בלי פילטרים. הוא מגיע לדעתי מהפחד הכי עמוק. הפחד להישאר מאחור. לבד. כי רכבת החיים דוהרת (ומשל הרכבת, נדוש וחבוט ככל שיהיה, כנראה ימשיך ללוות את עולם הרווקות עוד הרבה זמן. הוא אולי קלישאה שחוקה, אבל מה לעשות שמדובר בתיאור מדויק להפליא של רציף שומם וקורונות דוהרים ואנשים וכו'…)
ההרגשה הזו שאלו שהכי קרובים אליך ממשיכים במרוצת החיים, בזמן שאת מרגישה תקיעות, והם לא הופכים את העולם בשבילך-זו תחושת בדידות צורבת, והיא זועקת מכל אות שכתבת. המחשבות האלו, גם אם הן קשות, עוברות בראשן של רבות. אני בטוחה בכך.
ואליך, 'נשארתי בלי מילים': התזכורת שלך שקשיי החיים לא פוסחים על אף אחד- היא נכונה. והעולם הזה הוא אכן נווה תלאות לכולם. אבל יש הבדל תהומי אחד. בתוך קשיי הנישואין, גידול הילדים או הפרנסה, האדם נמצא בתוך המסלול הנורמטיבי (קשוח, אבל נורמלי) יש לו שותף. יש סטטוס. רווקות מתמשכת זו תקיעות. בדידות. שעון ביולוגי שמתקתק…תחושות לא קלות בכלל. פחד מהעתיד.
ומעבר לזה, האמירה ש"רק האדם יכול לקחת אחריות ולהוציא את עצמו מהמצב" היא אולי נכונה לפעמים במישור הפסיכולוגי, אבל במישור המציאותי זיווג הוא אחד הדברים שהכי ברור שהם בידי שמיים! רווקה לא יכולה "להמציא" לעצמה בן זוג. היא יכולה לברר, להיפגש, לנסות, להשתדל ולהתפלל כמובן, אבל המפתח הסופי לא בידיים שלה. להטיל עליה את מלוא האחריות על היציאה מהמצב הזה, זה לפעמים להוסיף אשמה על גבי כאב שגם ככה קשה מנשוא. זה לא הוגן, ולא מדויק.
ולשתיכן ביחד-הלוואי שהסביבה הייתה יודעת להפוך את העולם בשביל מי שמתמודד. היא לרוב לא עושה את זה, לא מרשעות, אלא מחוסר אונים, מעומס, מחוסר הכרות עם רווקים/רווקות ומחוסר הבנה של עומק הבדידות. הכאב על חוסר המעש של הקרובים הוא אמיתי, והתובנה שהעולם דורש מאיתנו כוחות פנימיים גם היא אמיתית.
מירי- אני לא נכנסת לכל מה שכתבת- רק כותבת שוב וביתר שאת
מי שרוצה לשנות את מצבו צריך להפסיק לצפות ציפיות מהסביבה.
שכלית? את צודקת לחלוטין. לא לחינם הרב אריה לוין זצ"ל היה אומר לזוגות תחת החופה ש'ביום שתצפו זה מזה, האושר מכם והלאה'. (לא מצטטת מדויק). במישור הרציונלי, ציפייה היא אכן מתכון בטוח לאכזבה, ומי שבאמת מצליח להגיע למדרגה הזו, שלא לצפות מאף אחד לכלום, הוא אדם גדול מהחיים. זו דרגה של אדם שתמיד מאושר, כי שום דבר לא יכול לערער אותו.
ועדיין, יש מרחק עצום בין אמת שכלית, גבוהה ככל שיהיה, לבין המציאות הרגשית בשטח.
כשאני קראתי את המילים של הכותבת הראשונה, אני לא קראתי שם ציפיות, גם אם מלמעלה זה נשמע כך. קראתי כאב. כאב נקי וחשוף. (ושהכותבת, אם תרצה, תתקן אותי.)
רווקה שנמצאת בעמדת המתנה ממושכת וחווה בדידות יומיומית, לא נמצאת כרגע במקום שיכול להכיל סדרת חינוך או שיחות מוסר על ניהול ציפיות בפורום. את זה היא בטח מקבלת מספיק מכל המי ומי. היא פשוט צריכה קורטוב של חמלה ורגישות.
מירי יקרה, אם כתבת שזו אמת שכלית ודרגה גבוהה, כנראה לא הבנת על מה דיברתי.
לקחת אחריות ולהפסיק לצפות מהסביבה- אלה החיים שלנו כבני אדם בוגרים ובריאים בנפשם. בלי להוריד מעזרה הדדית ומבקשות עזרה, בלי להוריד מבן אדם לחברו, בלי להוריד מכל חיי החברה הענפים והפוריים שלנו- נקודת המוצא של כל אדם בוגר היא נטילת אחריות על חייו בלי לצפות שאחרים יעשו זאת.
הרב דסלר אמר את זה
כל מילה! אהבתי את התגובה שלך מאוד.
מי דיבר על לקחת אחריות??
אני לא מחפשת שמישהו יהיה אחראי עלי!
דיברתי על לנסות לחפש ולברר בסביבתם/אצל גיסים בטווח הגיל, דיברתי על עזרה בברורים המתישים.
אני יכולה לראות גיסות שמנסות לגייס את הבעל שינסה למצוא בחור טוב לחברה שלהם והלב שלי מתכווץ כי לי הם לא חשוב לחפש, או מארגנות איזה חיזוק כיתתי לכל הרווקות שנשארו בכיתה כשיש לה גיסה שכבר לא אומרים בת כמה היא, אני כנראה מציגה כל כך טוב ואנשים תמימים וחושבים שכל עוד אני מחייכת כנראה אין מאושרת ממני והחיים שלי שלמות.
אפילו עוד לא הגעתי לדבר על פינוקים קטנים שאני רואה את החברות שלי מקבלות בלי סוף מהמשפחה/האחיות והגיסות בכל מיני הזדמנויות כדי להקל עליהם. אני רואה איך האחיות/גיסות דואגות לפנות זמן ולצאת עם האחות וכו.מסביבי אנשים אדישים והמקסימום זה להציע לי להצטרף איתם לשבת על ספסל בגינה אחה"צ (זה תענוג עולמי לראות שם את כל בנות גילי מוקפות בילדים, כשהילדים שלי לא נראים באופק) שלא לדבר על מתנת יום הולדת שפעם כן הפציעה והיה עדיף שלא תינתן והראתה איך הסביבה פשוט לא קולטת. (כמו לתת משהו שכולם מאחלים לבחורה בשידוכים שלא תצטרך להשתמש בו)
דיברתי על לקיחת אחריות על היציאה מהכאב, לא עלייך עצמך.
אני קוראת את מה שאת כותבת ומזדהה עם חוסר האונים שלך.
מקווה בשבילך שתמצאי בחייך אושר וברכת שמיים.
אישית אני הפסקתי להציע שידוכים
אפילו שלפעמים "מדגדג לי באצבעות" לעשות משהו עם רעיון שיש לי.
ניסיתי כמה פעמים וכל פעם הצטערתי שניסיתי.
יחס מחפיר.
זה מה שקבלתי.
פרשתי.
זה כל כך חבל…
זה באמת אחד המקצועות הקשים שיש בציבור שלנו!!!!!!!!!!
מצד אחד שליחות וזכות לא נורמלית מצד שני עבודה אין סופית לא נגמרת וכמעט לא מתגמלת……….
כי כנגד כל שידוך שנסגר יש עשרות שלא…
ואגב שמעתי פעם משפט מאדם מאוד חכם שמתעסק עם שידוכי מבוגרים שאמר:
כמו שיש בן חמש למקרא בן13 למצוות כלמר לכל שלב בחיים יש את הגיל המסויים הזה ומי שעבר אותו יכול להצליח אבל הוא סוג של פספס אותו ויהיה לו מאוד קשה להשלים אותו………
המשפט הזה נורא מחליש ומייאש!
איך האדם הזה מתעסק בשידוכים? הוא אומר את זה למבוגרים? זה מתוך כוונה לעודד?? אולי לכן הם נשארים מבוגרים?!🤔
וואי איך זה לא נכון!!!
אנשים תתאפסו!!!!!!!!!!!!!!
ה' קבע לכל אחד מתי הוא יתחתן ואין פה "פספוסים" וכד'….
תתאפסו על עצמכם דחוףףף